Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

Lectura de la Torá de Vaigash

Parshat Vaigash
Shabat, 7 Tevet, 5780
4 Enero, 2020
Elije una porción :
Complete: (Génesis 44:18 - 47:27; Ezekiel 37:15-28)

Primera sección

Genesis Capítulo 44

18Iehudá se aproximó a [Iosef] y dijo: “Por favor, su alteza, permíteme decirte algo personalmente. No te enfades conmigo, a pesar de que eres exactamente como el faraón.   יחוַיִּגַּ֨שׁ אֵלָ֜יו יְהוּדָ֗ה וַיֹּ֘אמֶר֘ בִּ֣י אֲדֹנִי֒ יְדַבֶּר־נָ֨א עַבְדְּךָ֤ דָבָר֙ בְּאָזְנֵ֣י אֲדֹנִ֔י וְאַל־יִ֥חַר אַפְּךָ֖ בְּעַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י כָמ֖וֹךָ כְּפַרְעֹֽה:
ויגש אליו וגו'. דבר באזני א-דני: יכנסו דברי באזניך:
ואל יחר אפך: מכאן אתה למד שדבר אליו קשות:
כי כמוך כפרעה: חשוב אתה בעיני כמלך זה פשוטו. ומדרשו, סופך ללקות עליו בצרעת כמו שלקה פרעה על ידי זקנתי שרה על לילה אחת שעכבה. דבר אחר מה פרעה גוזר ואינו מקיים, מבטיח ואינו עושה, אף אתה כן, וכי זו היא שימת עין שאמרת לשום עינך עליו. דבר אחר כי כמוך כפרעה אם תקניטני אהרוג אותך ואת אדוניך:
19”Preguntaste si todavía teníamos padre u otro hermano.   יטאֲדֹנִ֣י שָׁאַ֔ל אֶת־עֲבָדָ֖יו לֵאמֹ֑ר הֲיֵשׁ־לָכֶ֥ם אָ֖ב אוֹ־אָֽח:
א-דני שאל את עבדיו: מתחלה בעלילה באת עלינו, למה היה לך לשאול כל אלה, בתך היינו מבקשים, או אחותנו אתה מבקש, ואף על פי כן ונאמר אל אדוני, לא כחדנו ממך דבר:
20Te dijimos: ‘Tenemos un padre que es muy anciano, y el [hermano] menor es un hijo de su vejez. Tenía un hermano que murió y, de este modo, él es el único de los hijos de su madre que todavía vive. Su padre lo ama’.   כוַנֹּ֨אמֶר֙ אֶל־אֲדֹנִ֔י יֶשׁ־לָ֨נוּ֙ אָ֣ב זָקֵ֔ן וְיֶ֥לֶד זְקֻנִ֖ים קָטָ֑ן וְאָחִ֣יו מֵ֔ת וַיִּוָּתֵ֨ר ה֧וּא לְבַדּ֛וֹ לְאִמּ֖וֹ וְאָבִ֥יו אֲהֵבֽוֹ:
ואחיו מת: מפני היראה היה מוציא דבר שקר מפיו. אמר אם אומר לו שהוא קיים, יאמר הביאוהו אצלי:
לבדו לאמו: מאותו האם אין לו עוד אח:
21”Tú nos dijiste: ‘Tráiganmelo, de modo que pueda poner los ojos en él’.   כאוַתֹּ֨אמֶר֙ אֶל־עֲבָדֶ֔יךָ הֽוֹרִדֻ֖הוּ אֵלָ֑י וְאָשִׂ֥ימָה עֵינִ֖י עָלָֽיו:
22Nosotros te dijimos: ‘El muchacho no puede abandonar a su padre. Si lo abandonara, su padre moriría’.   כבוַנֹּ֨אמֶר֙ אֶל־אֲדֹנִ֔י לֹֽא־יוּכַ֥ל הַנַּ֖עַר לַֽעֲזֹ֣ב אֶת־אָבִ֑יו וְעָזַ֥ב אֶת־אָבִ֖יו וָמֵֽת:
ועזב את אביו ומת: אם יעזוב את אביו דואגים אנו שמא ימות בדרך, שהרי אמו מתה בדרך:    
23Tú replicaste: ‘Si su hermano menor no viene con ustedes, no verán mi rostro nuevamente’.   כגוַתֹּ֨אמֶר֙ אֶל־עֲבָדֶ֔יךָ אִם־לֹ֥א יֵרֵ֛ד אֲחִיכֶ֥ם הַקָּטֹ֖ן אִתְּכֶ֑ם לֹ֥א תֹֽסִפ֖וּן לִרְא֥וֹת פָּנָֽי:
24”Fuimos a tu siervo nuestro padre y le contamos lo que dijiste.   כדוַֽיְהִי֙ כִּ֣י עָלִ֔ינוּ אֶל־עַבְדְּךָ֖ אָבִ֑י וַנַּ֨גֶּד־ל֔וֹ אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י אֲדֹנִֽי:
25Cuando nuestro padre nos dijo que volviéramos y consiguiéramos algo de alimento,   כהוַיֹּ֖אמֶר אָבִ֑ינוּ שֻׁ֖בוּ שִׁבְרוּ־לָ֥נוּ מְעַט־אֹֽכֶל:
26nosotros replicamos: ‘No podemos ir. Podemos ir sólo si nuestro hermano menor está con nosotros. Si no está con nosotros, no podemos ni siquiera ver al hombre [a cargo]’.   כווַנֹּ֕אמֶר לֹ֥א נוּכַ֖ל לָרֶ֑דֶת אִם־יֵשׁ֩ אָחִ֨ינוּ הַקָּטֹ֤ן אִתָּ֨נוּ֙ וְיָרַ֔דְנוּ כִּי־לֹ֣א נוּכַ֗ל לִרְאוֹת֙ פְּנֵ֣י הָאִ֔ישׁ וְאָחִ֥ינוּ הַקָּטֹ֖ן אֵינֶ֥נּוּ אִתָּֽנוּ:
27”Tu siervo nuestro padre dijo: ‘Ustedes saben que mi mujer [Rajel] me dio dos hijos.   כזוַיֹּ֛אמֶר עַבְדְּךָ֥ אָבִ֖י אֵלֵ֑ינוּ אַתֶּ֣ם יְדַעְתֶּ֔ם כִּ֥י שְׁנַ֖יִם יָֽלְדָה־לִּ֥י אִשְׁתִּֽי:
28Uno ya me ha abandonado, y supongo que fue hecho pedazos por animales salvajes. No he visto nada de él hasta ahora.   כחוַיֵּצֵ֤א הָֽאֶחָד֙ מֵֽאִתִּ֔י וָֽאֹמַ֕ר אַ֖ךְ טָרֹ֣ף טֹרָ֑ף וְלֹ֥א רְאִיתִ֖יו עַד־הֵֽנָּה:
29¡Ahora quieren sacarme también a éste! Si algo le pasara, habrán hecho descender mi blanca cabeza a la tumba en perversa desgracia’.   כטוּלְקַחְתֶּ֧ם גַּם־אֶת־זֶ֛ה מֵעִ֥ם פָּנַ֖י וְקָרָ֣הוּ אָס֑וֹן וְהֽוֹרַדְתֶּ֧ם אֶת־שֵֽׂיבָתִ֛י בְּרָעָ֖ה שְׁאֹֽלָה:
וקרהו אסון: שהשטן מקטרג בשעת הסכנה:
והורדתם את שיבתי וגו': עכשיו כשהוא אצלי אני מתנחם בו על אמו ועל אחיו, ואם ימות זה דומה עלי ששלשתן מתו ביום אחד:
30”Y ahora, cuando vaya yo a tu siervo nuestro padre, el muchacho no estará con nosotros. ¡Su alma está ligada con el alma [del muchacho]!   לוְעַתָּ֗ה כְּבֹאִי֙ אֶל־עַבְדְּךָ֣ אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶ֣נּוּ אִתָּ֑נוּ וְנַפְשׁ֖וֹ קְשׁוּרָ֥ה בְנַפְשֽׁוֹ:

Segunda sección

Genesis Capítulo 44

31Cuando vea que el muchacho no está allí, ¡morirá! Habré hecho descender a la tumba la blanca cabeza de tu siervo nuestro padre en desgracia.   לאוְהָיָ֗ה כִּרְאוֹת֛וֹ כִּי־אֵ֥ין הַנַּ֖עַר וָמֵ֑ת וְהוֹרִ֨ידוּ עֲבָדֶ֜יךָ אֶת־שֵׂיבַ֨ת עַבְדְּךָ֥ אָבִ֛ינוּ בְּיָג֖וֹן שְׁאֹֽלָה:
והיה כראותו כי אין הנער ומת: אביו מצרתו:
32Además, yo me ofrecí a mi padre como garante por el muchacho, y dije: ‘Si no lo traigo de vuelta a ti, habré pecado ante mi padre por todos los tiempos’.   לבכִּ֤י עַבְדְּךָ֙ עָרַ֣ב אֶת־הַנַּ֔עַר מֵעִ֥ם אָבִ֖י לֵאמֹ֑ר אִם־לֹ֤א אֲבִיאֶ֨נּוּ֙ אֵלֶ֔יךָ וְחָטָ֥אתִי לְאָבִ֖י כָּל־הַיָּמִֽים:
כי עבדך ערב את הנער: ואם תאמר למה אני נכנס לתגר יותר משאר אחי, הם כולם מבחוץ, אבל אני נתקשרתי בקשר חזק להיות מנודה בשני עולמות:
33”Así que ahora permite que yo me quede como esclavo tuyo en lugar del muchacho. ¡Que el muchacho vuelva con sus hermanos!   לגוְעַתָּ֗ה יֵֽשֶׁב־נָ֤א עַבְדְּךָ֙ תַּ֣חַת הַנַּ֔עַר עֶ֖בֶד לַֽאדֹנִ֑י וְהַנַּ֖עַר יַ֥עַל עִם־אֶחָֽיו:
ישב נא עבדך וגו': לכל דבר אני מעולה ממנו, לגבורה, ולמלחמה, ולשמש:
34¿Puesto que cómo puedo volver a mi padre si el muchacho no está conmigo? ¡No puedo soportar ver la perversa desgracia que sufriría mi padre!”.   לדכִּי־אֵיךְ֙ אֶֽעֱלֶ֣ה אֶל־אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶ֣נּוּ אִתִּ֑י פֶּ֚ן אֶרְאֶ֣ה בָרָ֔ע אֲשֶׁ֥ר יִמְצָ֖א אֶת־אָבִֽי:

Genesis Capítulo 45

1Iosef no pudo contener sus emociones. Puesto que todos sus asistentes estaban presentes, clamó: “¡Hagan que todos salgan de mi presencia!”. De este modo, nadie más estaba con él cuando Iosef se reveló a sus hermanos.   אוְלֹֽא־יָכֹ֨ל יוֹסֵ֜ף לְהִתְאַפֵּ֗ק לְכֹ֤ל הַנִּצָּבִים֙ עָלָ֔יו וַיִּקְרָ֕א הוֹצִ֥יאוּ כָל־אִ֖ישׁ מֵֽעָלָ֑י וְלֹא־עָ֤מַד אִישׁ֙ אִתּ֔וֹ בְּהִתְוַדַּ֥ע יוֹסֵ֖ף אֶל־אֶחָֽיו:
ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים: לא היה יכול לסבול שיהיו מצרים נצבים עליו ושומעין שאחיו מתביישין בהודעו להם:
2Comenzó a llorar con sollozos tan altos que los egipcios pudieron oírlo. Las nuevas [de estos extraños acontecimientos] llegaron al palacio del faraón.   בוַיִּתֵּ֥ן אֶת־קֹל֖וֹ בִּבְכִ֑י וַיִּשְׁמְע֣וּ מִצְרַ֔יִם וַיִּשְׁמַ֖ע בֵּ֥ית פַּרְעֹֽה:
וישמע בית פרעה: ביתו של פרעה, כלומר עבדיו ובני ביתו. ואין זה לשון בית ממש אלא כמו (תהלים קטו יב) בית ישראל, (מלכים א' יב כא) בית יהודה מיישניד"א בלע"ז [בני הבית]:
3Iosef les dijo a sus hermanos: “¡Yo soy Iosef! ¿Todavía vive mi padre?”. Sus hermanos estaban tan sobresaltados que no pudieron responder.   גוַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֤ף אֶל־אֶחָיו֙ אֲנִ֣י יוֹסֵ֔ף הַע֥וֹד אָבִ֖י חָ֑י וְלֹא־יָֽכְל֤וּ אֶחָיו֙ לַֽעֲנ֣וֹת אֹת֔וֹ כִּ֥י נִבְהֲל֖וּ מִפָּנָֽיו:
נבהלו מפניו: מפני הבושה:
4“Por favor, acérquense a mí”, les dijo Iosef a sus hermanos. Cuando se acercaron, él dijo: “¡Yo soy Iosef su hermano! Ustedes me vendieron a Egipto.   דוַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֧ף אֶל־אֶחָ֛יו גְּשׁוּ־נָ֥א אֵלַ֖י וַיִּגָּ֑שׁוּ וַיֹּ֗אמֶר אֲנִי֙ יוֹסֵ֣ף אֲחִיכֶ֔ם אֲשֶׁר־מְכַרְתֶּ֥ם אֹתִ֖י מִצְרָֽיְמָה:
גשו נא אלי: ראה אותם נסוגים לאחוריהם, אמר עכשיו אחי נכלמים, קרא להם בלשון רכה ותחנונים, והראה להם שהוא מהול:
5Ahora, no se preocupen ni se sientan culpables por haberme vendido. ¡Miren! ¡Dios me ha enviado delante de ustedes para salvar vidas!   הוְעַתָּ֣ה | אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ וְאַל־יִ֨חַר֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם כִּֽי־מְכַרְתֶּ֥ם אֹתִ֖י הֵ֑נָּה כִּ֣י לְמִחְיָ֔ה שְׁלָחַ֥נִי אֱלֹהִ֖ים לִפְנֵיכֶֽם:
למחיה: להיות לכם למחיה:
6Ha habido una hambruna en la región durante dos años, y durante otros cinco años no habrá ni arado ni cosecha.   וכִּי־זֶ֛ה שְׁנָתַ֥יִם הָֽרָעָ֖ב בְּקֶ֣רֶב הָאָ֑רֶץ וְעוֹד֙ חָמֵ֣שׁ שָׁנִ֔ים אֲשֶׁ֥ר אֵֽין־חָרִ֖ישׁ וְקָצִֽיר:
כי זה שנתים הרעב: עברו משני הרעב:
7Dios me ha enviado delante de ustedes para asegurar que sobrevivan en la tierra y para mantenerlos con vida a través de medios tan extraordinarios.   זוַיִּשְׁלָחֵ֤נִי אֱלֹהִים֙ לִפְנֵיכֶ֔ם לָשׂ֥וּם לָכֶ֛ם שְׁאֵרִ֖ית בָּאָ֑רֶץ וּלְהַֽחֲי֣וֹת לָכֶ֔ם לִפְלֵיטָ֖ה גְּדֹלָֽה:

Tercera sección

Genesis Capítulo 45

8”Ahora, no son ustedes los que me han enviado aquí, sino Dios. Me ha hecho visir del faraón, dirigente de todo su gobierno y dictador de todo Egipto.   חוְעַתָּ֗ה לֹֽא־אַתֶּ֞ם שְׁלַחְתֶּ֤ם אֹתִי֙ הֵ֔נָּה כִּ֖י הָֽאֱלֹהִ֑ים וַיְשִׂימֵ֨נִי לְאָ֜ב לְפַרְעֹ֗ה וּלְאָדוֹן֙ לְכָל־בֵּית֔וֹ וּמשֵׁ֖ל בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
לאב: חבר ופטרון:
9”Apresúrense, vuelvan a mi padre, y denle el mensaje: Tu hijo Iosef dice: ‘Dios me ha hecho amo de todo Egipto. Ven a mí sin demora.   טמַֽהֲרוּ֘ וַֽעֲל֣וּ אֶל־אָבִי֒ וַֽאֲמַרְתֶּ֣ם אֵלָ֗יו כֹּ֤ה אָמַר֙ בִּנְךָ֣ יוֹסֵ֔ף שָׂמַ֧נִי אֱלֹהִ֛ים לְאָד֖וֹן לְכָל־מִצְרָ֑יִם רְדָ֥ה אֵלַ֖י אַל־תַּֽעֲמֹֽד:
ועלו אל אבי: ארץ ישראל גבוה מכל הארצות:
10Podrás asentarte en el distrito de Goshen y estar próximo a mí: tú, tus hijos, tus nietos, tus ovejas, tu ganado y todo lo que posees.   יוְיָֽשַׁבְתָּ֣ בְאֶֽרֶץ־גּ֗שֶׁן וְהָיִ֤יתָ קָרוֹב֙ אֵלַ֔י אַתָּ֕ה וּבָנֶ֖יךָ וּבְנֵ֣י בָנֶ֑יךָ וְצֹֽאנְךָ֥ וּבְקָֽרְךָ֖ וְכָל־אֲשֶׁר־לָֽךְ:
11Proveeré plenamente para ti allí, puesto que todavía habrá otros cinco años de hambruna. No quiero que te vuelvas indigente, junto con tu familia y todo lo que es tuyo’.   יאוְכִלְכַּלְתִּ֤י אֹֽתְךָ֙ שָׁ֔ם כִּי־ע֛וֹד חָמֵ֥שׁ שָׁנִ֖ים רָעָ֑ב פֶּן־תִּוָּרֵ֛שׁ אַתָּ֥ה וּבֵֽיתְךָ֖ וְכָל־אֲשֶׁר־לָֽךְ:
פן תורש: דלמא תתמסכן, לשון (שמואל א' ב ז) מוריש ומעשיר:
12”Ustedes y mi hermano Biniamín pueden ver con sus propios ojos que yo mismo les estoy hablando.   יבוְהִנֵּ֤ה עֵֽינֵיכֶם֙ רֹא֔וֹת וְעֵינֵ֖י אָחִ֣י בִנְיָמִ֑ין כִּי־פִ֖י הַֽמְדַבֵּ֥ר אֲלֵיכֶֽם:
והנה עיניכם רואות: בכבודי, ושאני אחיכם, שהרי אני מהול ככם. ועוד כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש:
ועיני אחי בנימין: השוה את כולם יחד לומר שכשם שאין לי שנאה על בנימין אחי, שהרי לא היה במכירתי, כך אין בלבי שנאה עליכם:
13Cuéntenle a mi padre todo acerca de mi alta posición en Egipto, y acerca de todo lo que ustedes vieron. Deben apresurarse a traer aquí a mi padre”.   יגוְהִגַּדְתֶּ֣ם לְאָבִ֗י אֶת־כָּל־כְּבוֹדִי֙ בְּמִצְרַ֔יִם וְאֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר רְאִיתֶ֑ם וּמִֽהַרְתֶּ֛ם וְהֽוֹרַדְתֶּ֥ם אֶת־אָבִ֖י הֵֽנָּה:
14[Con eso, Iosef] cayó sobre los hombros de su hermano Biniamín, y lloró. Biniamín [también] lloró sobre los hombros [de Iosef].   ידוַיִּפֹּ֛ל עַל־צַוְּארֵ֥י בִנְיָֽמִן־אָחִ֖יו וַיֵּ֑בְךְּ וּבִ֨נְיָמִ֔ן בָּכָ֖ה עַל־צַוָּארָֽיו:
ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך: על שני מקדשות שעתידין להיות בחלקו של בנימין וסופן ליחרב:
ובנימין בכה על צואריו: על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף וסופו ליחרב:
15[Iosef] entonces besó a todos sus hermanos y lloró sobre los [hombros] de ellos. Después de eso, sus hermanos conversaron con él.   טווַיְנַשֵּׁ֥ק לְכָל־אֶחָ֖יו וַיֵּ֣בְךְּ עֲלֵהֶ֑ם וְאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן דִּבְּר֥וּ אֶחָ֖יו אִתּֽוֹ:
וינשק: הוסיף בנשיקה, מנשק והולך. דיבייש"ר בלע"ז:
ואחרי כן: מאחר שראוהו בוכה ולבו שלם עמהם:
דברו אחיו אתו: שמתחלה היו בושים ממנו:
16Las nuevas de que los hermanos de Iosef habían aparecido se difundieron hacia el palacio del faraón. El faraón y sus consejeros estaban complacidos.   טזוְהַקֹּ֣ל נִשְׁמַ֗ע בֵּ֤ית פַּרְעֹה֙ לֵאמֹ֔ר בָּ֖אוּ אֲחֵ֣י יוֹסֵ֑ף וַיִּיטַב֙ בְּעֵינֵ֣י פַרְעֹ֔ה וּבְעֵינֵ֖י עֲבָדָֽיו:
והקול נשמע בית פרעה: כמו בבית פרעה, וזהו לשון בית ממש:
17El faraón le dijo a Iosef que instruyera a sus hermanos: “Esto es lo que deben hacer: carguen sus bestias y vayan directamente a Cnáan.   יזוַיֹּ֤אמֶר פַּרְעֹה֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף אֱמֹ֥ר אֶל־אַחֶ֖יךָ זֹ֣את עֲשׂ֑וּ טַֽעֲנוּ֙ אֶת־בְּעִ֣ירְכֶ֔ם וּלְכוּ־בֹ֖אוּ אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן:
טענו את בעירכם: תבואה:
18Traigan a su padre y a sus familias y vengan a mí. Les daré la mejor tierra de Egipto. Comerán lo fértil de la tierra.   יחוּקְח֧וּ אֶת־אֲבִיכֶ֛ם וְאֶת־בָּֽתֵּיכֶ֖ם וּבֹ֣אוּ אֵלָ֑י וְאֶתְּנָ֣ה לָכֶ֗ם אֶת־טוּב֙ אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וְאִכְל֖וּ אֶת־חֵ֥לֶב הָאָֽרֶץ:
את טוב ארץ מצרים: ארץ גושן. ניבא ואינו יודע מה ניבא, סופם לעשותה כמצולה שאין בה דגים:
חלב הארץ: כל חלב לשון מיטב הוא:
19Ahora se les ordena hacer lo siguiente: tomen carros de Egipto para sus pequeños hijos y sus mujeres, y también utilícenlos para su padre. Vengan   יטוְאַתָּ֥ה צֻוֵּ֖יתָה זֹ֣את עֲשׂ֑וּ קְחֽוּ־לָכֶם֩ מֵאֶ֨רֶץ מִצְרַ֜יִם עֲגָל֗וֹת לְטַפְּכֶם֙ וְלִנְשֵׁיכֶ֔ם וּנְשָׂאתֶ֥ם אֶת־אֲבִיכֶ֖ם וּבָאתֶֽם:
ואתה צויתה: מפי לומר להם:
זאת עשו: כך אמור להם שברשותי הוא: 
20y no se preocupen de sus pertenencias, puesto que lo mejor de Egipto será de ustedes”.   כוְעֵ֣ינְכֶ֔ם אַל־תָּחֹ֖ס עַל־כְּלֵיכֶ֑ם כִּי־ט֛וּב כָּל־אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לָכֶ֥ם הֽוּא:
21Los hijos de Israel accedieron a hacer esto. Iosef les dio carros según las instrucciones del faraón, y también les suministró comida para el viaje.   כאוַיַּֽעֲשׂוּ־כֵן֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּתֵּ֨ן לָהֶ֥ם יוֹסֵ֛ף עֲגָל֖וֹת עַל־פִּ֣י פַרְעֹ֑ה וַיִּתֵּ֥ן לָהֶ֛ם צֵדָ֖ה לַדָּֽרֶךְ:
22Le dio a cada uno de [sus hermanos] un conjunto de ropas. A Biniamín, no obstante, le dio 300 piezas de plata y cinco conjuntos.   כבלְכֻלָּ֥ם נָתַ֛ן לָאִ֖ישׁ חֲלִפ֣וֹת שְׂמָלֹ֑ת וּלְבִנְיָמִ֤ן נָתַן֙ שְׁל֣שׁ מֵא֣וֹת כֶּ֔סֶף וְחָמֵ֖שׁ חֲלִפֹ֥ת שְׂמָלֹֽת:
23[Iosef] envió a su padre lo siguiente: diez asnos, cargados con los productos más finos de Egipto, así como también diez asnas, cargadas de grano, pan y comida para el viaje de su padre.   כגוּלְאָבִ֞יו שָׁלַ֤ח כְּזֹאת֙ עֲשָׂרָ֣ה חֲמֹרִ֔ים נֹֽשְׂאִ֖ים מִטּ֣וּב מִצְרָ֑יִם וְעֶ֣שֶׂר אֲתֹנֹ֡ת נֹֽ֠שְׂאֹ֠ת בָּ֣ר וָלֶ֧חֶם וּמָז֛וֹן לְאָבִ֖יו לַדָּֽרֶךְ:
שלח כזאת: כחשבון הזה. ומהו החשבון, עשרה חמורים וגו':
מטוב מצרים: מצינו בתלמוד ששלח לו יין (ישן) שדעת זקנים נוחה הימנו. ומדרש אגדה גריסין של פול:
בר ולחם: כתרגומו:
ומזון: ליפתן:
24Envió a sus hermanos en su camino. Cuando partían, les dijo: “¡Tengan un viaje placentero!”.   כדוַיְשַׁלַּ֥ח אֶת־אֶחָ֖יו וַיֵּלֵ֑כוּ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם אַל־תִּרְגְּז֖וּ בַּדָּֽרֶךְ:
אל תרגזו בדרך: אל תתעסקו בדבר הלכה שלא תרגז עליכם הדרך. דבר אחר אל תפסיעו פסיעה גסה והכניסו חמה לעיר. ולפי פשוטו של מקרא יש לומר לפי שהיו נכלמים היה דואג שמא יריבו בדרך על דבר מכירתו להתווכח זה עם זה ולומר על ידך נמכר, אתה ספרת לשון הרע עליו וגרמת לנו לשנאתו:
25[Los hermanos] se dirigieron hacia el norte desde Egipto, y vinieron a Iaakov su padre en Cnáan.   כהוַיַּֽעֲל֖וּ מִמִּצְרָ֑יִם וַיָּבֹ֨אוּ֙ אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֶל־יַֽעֲקֹ֖ב אֲבִיהֶֽם:
26Le dieron las nuevas: “Iosef todavía vive. Es el gobernante de todo Egipto”. El [corazón] de Iaakov quedó pasmado, puesto que no podía creerles.   כווַיַּגִּ֨דוּ ל֜וֹ לֵאמֹ֗ר ע֚וֹד יוֹסֵ֣ף חַ֔י וְכִי־ה֥וּא משֵׁ֖ל בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וַיָּ֣פָג לִבּ֔וֹ כִּ֥י לֹא־הֶֽאֱמִ֖ין לָהֶֽם:
וכי הוא מושל: ואשר הוא מושל:
ויפג לבו: נחלף לבו והלך מלהאמין, לא היה לבו פונה אל הדברים, לשון מפיגין טעמן, בלשון משנה וכמו (איכה ג מט) מאין הפוגות, (ירמיה מח יא) וריחו לא נמר מתרגמינן וריחיה לא פג:
27Entonces relataron todas las palabras que Iosef les había hablado, y él vio los carros que Iosef había enviado para transportarlo. Entonces el espíritu de Iaakov su padre fue reavivado.   כזוַיְדַבְּר֣וּ אֵלָ֗יו אֵ֣ת כָּל־דִּבְרֵ֤י יוֹסֵף֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם וַיַּרְא֙ אֶת־הָ֣עֲגָל֔וֹת אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח יוֹסֵ֖ף לָשֵׂ֣את אֹת֑וֹ וַתְּחִ֕י ר֖וּחַ יַֽעֲקֹ֥ב אֲבִיהֶֽם:
את כל דברי יוסף: סימן מסר להם במה היה עוסק כשפירש ממנו, בפרשת עגלה ערופה, זהו שאמר וירא את העגלות אשר שלח יוסף ולא אמר אשר שלח פרעה:
ותחי רוח יעקב: שרתה עליו שכינה שפירשה ממנו:

Cuarta sección

Genesis Capítulo 45

28“¡Es demasiado! –dijo Israel–. ¡Mi hijo Iosef está vivo! ¡Debo ir y verlo antes de morir!   כחוַיֹּ֨אמֶר֙ יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֛ב עֽוֹד־יוֹסֵ֥ף בְּנִ֖י חָ֑י אֵֽלְכָ֥ה וְאֶרְאֶ֖נּוּ בְּטֶ֥רֶם אָמֽוּת:
רב עוד : רב לי עוד שמחה וחדוה, הואיל ועוד יוסף בני חי:

Genesis Capítulo 46

1Israel inició el viaje, tomando todas sus posesiones, y llegó a Beer Sheva. Ofreció sacrificios al Dios de Itzjak su padre.   אוַיִּסַּ֤ע יִשְׂרָאֵל֙ וְכָל־אֲשֶׁר־ל֔וֹ וַיָּבֹ֖א בְּאֵ֣רָה שָּׁ֑בַע וַיִּזְבַּ֣ח זְבָחִ֔ים לֵֽאלֹהֵ֖י אָבִ֥יו יִצְחָֽק:
בארה שבע : כמו לבאר שבע, ה"א בסוף תיבה במקום למ"ד בתחלתה:
לאלהי אביו יצחק : חייב אדם בכבוד אביו יותר מבכבוד זקנו לפיכך תלה ביצחק ולא באברהם:
2Dios le habló a Israel en una visión nocturna, y dijo: “¡Iaakov! ¡Iaakov!”. “Sí”, respondió [Iaakov].   בוַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֤ים | לְיִשְׂרָאֵ֙ל בְּמַרְאֹ֣ת הַלַּ֔יְלָה וַיֹּ֖אמֶר יַֽעֲקֹ֣ב | יַֽעֲקֹ֑ב וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי:
יעקב יעקב : לשון חיבה:
3[Dios] dijo: “Yo soy el Omnipotente Dios de tu padre. No tengas miedo de ir a Egipto, puesto que es allí que te convertiré en una gran nación.   גוַיֹּ֕אמֶר אָֽנֹכִ֥י הָאֵ֖ל אֱלֹהֵ֣י אָבִ֑יךָ אַל־תִּירָא֙ מֵֽרְדָ֣ה מִצְרַ֔יְמָה כִּֽי־לְג֥וֹי גָּד֖וֹל אֲשִֽׂימְךָ֥ שָֽׁם:
אל תירא מרדה מצרימה : לפי שהיה מיצר על שנזקק לצאת לחוצה לארץ:
4Iré a Egipto contigo, y también te traeré de vuelta nuevamente. Iosef pondrá sus manos sobre tus ojos”.   דאָֽנֹכִ֗י אֵרֵ֤ד עִמְּךָ֙ מִצְרַ֔יְמָה וְאָֽנֹכִ֖י אַֽעַלְךָ֣ גַם־עָלֹ֑ה וְיוֹסֵ֕ף יָשִׁ֥ית יָד֖וֹ עַל־עֵינֶֽיךָ:
ואנכי אעלך : הבטיחו להיות נקבר בארץ:
5Iaakov partió de Beer Sheva. Los hijos de Israel transportaron a su padre, junto con sus hijos y sus mujeres, en los carros que el faraón había enviado para llevarlos.   הוַיָּ֥קָם יַֽעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיִּשְׂא֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־יַֽעֲקֹ֣ב אֲבִיהֶ֗ם וְאֶת־טַפָּם֙ וְאֶת־נְשֵׁיהֶ֔ם בָּֽעֲגָל֕וֹת אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח פַּרְעֹ֖ה לָשֵׂ֥את אֹתֽוֹ:
6Tomaron su ganado y todas las posesiones que habían adquirido en Cnáan. Iaakov llegó a Egipto con todos sus descendientes.   ווַיִּקְח֣וּ אֶת־מִקְנֵיהֶ֗ם וְאֶת־רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֤ר רָֽכְשׁוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ מִצְרָ֑יְמָה יַֽעֲקֹ֖ב וְכָל־זַרְע֥וֹ אִתּֽוֹ:
אשר רכשו בארץ כנען : אבל מה שרכש בפדן ארם נתן הכל לעשו בשביל חלקו במערת המכפלה, אמר נכסי חוצה לארץ אינן כדאי לי, וזהו (להלן נ ה) אשר כריתי לי, העמיד לו צבורין של זהב וכסף כמין כרי ואמר לו טול את אלו:
7Sus hijos y sus nietos estaban con él. También llevó a sus hijas, a sus nietas y a toda su simiente con él a Egipto.   זבָּנָ֞יו וּבְנֵ֤י בָנָיו֙ אִתּ֔וֹ בְּנֹתָ֛יו וּבְנ֥וֹת בָּנָ֖יו וְכָל־זַרְע֑וֹ הֵבִ֥יא אִתּ֖וֹ מִצְרָֽיְמָה:
ובנות בניו : סרח בת אשר, ויוכבד בת לוי:

Quinta sección

Genesis Capítulo 46

8Éstos son los nombres de los israelitas que fueron a Egipto: Iaakov y sus hijos. Reuvén fue el primogénito de Iaakov.   חוְאֵ֨לֶּה שְׁמ֧וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל הַבָּאִ֥ים מִצְרַ֖יְמָה יַֽעֲקֹ֣ב וּבָנָ֑יו בְּכֹ֥ר יַֽעֲקֹ֖ב רְאוּבֵֽן:
הבאים מצרימה: על שם השעה קורא להם הכתוב באים. ואין לתמוה על אשר לא כתב אשר באו:
9Los hijos de Reuvén fueron Janoj, Palú, Jetzrón y Carmí.   טוּבְנֵ֖י רְאוּבֵ֑ן חֲנ֥וֹךְ וּפַלּ֖וּא וְחֶצְרֹ֥ן וְכַרְמִֽי:
10Los hijos de Shimón: Iemuel, Iamín, Ohad, Iajín, Tzójar, así como también Shaúl hijo de la cananea.   יוּבְנֵ֣י שִׁמְע֗וֹן יְמוּאֵ֧ל וְיָמִ֛ין וְאֹ֖הַד וְיָכִ֣ין וְצֹ֑חַר וְשָׁא֖וּל בֶּן־הַכְּנַֽעֲנִֽית:
בן הכנענית: בן דינה שנבעלה לכנעני, כשהרגו את שכם לא היתה דינה רוצה לצאת עד שנשבע לה שמעון שישאנה:   
11Los hijos de Leví: Guershón, Kehat y Merarí.   יאוּבְנֵ֖י לֵוִ֑י גֵּֽרְשׁ֕וֹן קְהָ֖ת וּמְרָרִֽי:
12Los hijos de Iehudá: Er, Onán, Shelá, Péretz y Zéraj. Er y Onán murieron en Cnáan. Los hijos de Péretz fueron Jetzrón y Jamul.   יבוּבְנֵ֣י יְהוּדָ֗ה עֵ֧ר וְאוֹנָ֛ן וְשֵׁלָ֖ה וָפֶ֣רֶץ וָזָ֑רַח וַיָּ֨מָת עֵ֤ר וְאוֹנָן֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵי־פֶ֖רֶץ חֶצְרֹ֥ן וְחָמֽוּל:
13Los hijos de Isajar: Tolá, Puvá, Iov y Shimrón.   יגוּבְנֵ֖י יִשָּׂשכָ֑ר תּוֹלָ֥ע וּפֻוָּ֖ה וְי֥וֹב וְשִׁמְרֹֽן:
14Los hijos de Zevulún: Séred, Elón y Iajleel.   ידוּבְנֵ֖י זְבֻל֑וּן סֶ֥רֶד וְאֵל֖וֹן וְיַחְלְאֵֽל:
15Todos los anteriores fueron [de] los hijos que Lea le dio a Iaakov en Padán Aram. Aparte de esto, estaba asimismo Diná hija [de Iaakov]. La cuenta [hasta ahora, incluyendo] a sus hijos y a sus hijas, es 33.   טואֵ֣לֶּה | בְּנֵ֣י לֵאָ֗ה אֲשֶׁ֨ר יָֽלְדָ֤ה לְיַֽעֲקֹב֙ בְּפַדַּ֣ן אֲרָ֔ם וְאֵ֖ת דִּינָ֣ה בִתּ֑וֹ כָּל־נֶ֧פֶשׁ בָּנָ֛יו וּבְנוֹתָ֖יו שְׁלשִׁ֥ים וְשָׁלֽשׁ:
אלה בני לאה. ואת דינה בתו: הזכרים תלה בלאה והנקבות תלה ביעקב, ללמדך אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, איש מזריע תחלה יולדת נקבה:
שלשים ושלש: ובפרטן אי אתה מוצא אלא שלשים ושנים, אלא זו יוכבד שנולדה בין החומות בכניסתן לעיר, שנאמר (במדבר כו נט) אשר ילדה אותה ללוי במצרים, לידתה במצרים ואין הורתה במצרים: 
16Los hijos de Gad: Tzifión, Jaguí, Shuní, Etzbón, Erí, Arodí y Arelí.   טזוּבְנֵ֣י גָ֔ד צִפְי֥וֹן וְחַגִּ֖י שׁוּנִ֣י וְאֶצְבֹּ֑ן עֵרִ֥י וַֽאֲרוֹדִ֖י וְאַרְאֵלִֽי:
17Los hijos de Asher: Imná, Ishvá, Ishví y Beriá. Estaba también su hermana Séraj. Los hijos de Beriá fueron Jéver y Malkiel.   יזוּבְנֵ֣י אָשֵׁ֗ר יִמְנָ֧ה וְיִשְׁוָ֛ה וְיִשְׁוִ֥י וּבְרִיעָ֖ה וְשֶׂ֣רַח אֲחֹתָ֑ם וּבְנֵ֣י בְרִיעָ֔ה חֶ֖בֶר וּמַלְכִּיאֵֽל:
18Los anteriores son [de] los hijos de Zilpá. Laván la dio a su hija Lea, y ella dio estos hijos a Iaakov. Aquí hay 16 en total.   יחאֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י זִלְפָּ֔ה אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָבָ֖ן לְלֵאָ֣ה בִתּ֑וֹ וַתֵּ֤לֶד אֶת־אֵ֨לֶּה֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב שֵׁ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה נָֽפֶשׁ:
19Los hijos de Rajel mujer de Iaakov fueron Iosef y Biniamín.   יטבְּנֵ֤י רָחֵל֙ אֵ֣שֶׁת יַֽעֲקֹ֔ב יוֹסֵ֖ף וּבִנְיָמִֽן:
בני רחל אשת יעקב: ובכולן לא נאמר בהן אשת, אלא שהיתה עיקרו של בית:    
20En Egipto, Iosef tuvo hijos que le nacieron de Asnat, hija de Poti Fera, sacerdote de On: Menashé y Efraim.   כוַיִּוָּלֵ֣ד לְיוֹסֵף֘ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֒יִם֒ אֲשֶׁ֤ר יָֽלְדָה־לּוֹ֙ אָֽסְנַ֔ת בַּת־פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע כֹּהֵ֣ן אֹ֑ן אֶת־מְנַשֶּׁ֖ה וְאֶת־אֶפְרָֽיִם:
21Los hijos de Biniamín: Bela, Bejer, Ashbel, Guerá, Naamán, Ejí, Rosh, Mupim, Jupim y Ard.   כאוּבְנֵ֣י בִנְיָמִ֗ן בֶּ֤לַע וָבֶ֨כֶר֙ וְאַשְׁבֵּ֔ל גֵּרָ֥א וְנַֽעֲמָ֖ן אֵחִ֣י וָרֹ֑אשׁ מֻפִּ֥ים וְחֻפִּ֖ים וָאָֽרְדְּ:
22Los anteriores son [de] los hijos que Rajel le dio a Iaakov. Hay 14 en total.   כבאֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י רָחֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר יֻלַּ֖ד לְיַֽעֲקֹ֑ב כָּל־נֶ֖פֶשׁ אַרְבָּעָ֥ה עָשָֽׂר:
23Los hijos de Dan: Jushim.   כגוּבְנֵי־דָ֖ן חֻשִֽׁים:
24Los hijos de Naftalí: Iajtzeel, Guní, Iétzer y Shilem.   כדוּבְנֵ֖י נַפְתָּלִ֑י יַחְצְאֵ֥ל וְגוּנִ֖י וְיֵ֥צֶר וְשִׁלֵּֽם:
25Los anteriores son [de] los hijos de Bilhá. Laván se la dio a su hija Rajel, y ella le dio estos hijos a Iaakov. Aquí hay 7 en total.   כהאֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י בִלְהָ֔ה אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָבָ֖ן לְרָחֵ֣ל בִּתּ֑וֹ וַתֵּ֧לֶד אֶת־אֵ֛לֶּה לְיַֽעֲקֹ֖ב כָּל־נֶ֥פֶשׁ שִׁבְעָֽה:
26De este modo, el número de personas que fueron a Egipto con Iaakov, que eran sus descendientes sanguíneos, fue 66, sin contar las mujeres de los hijos de Iaakov.   כוכָּל־הַ֠נֶּ֠פֶשׁ הַבָּאָ֨ה לְיַֽעֲקֹ֤ב מִצְרַ֨יְמָה֙ יֹֽצְאֵ֣י יְרֵכ֔וֹ מִלְּבַ֖ד נְשֵׁ֣י בְנֵי־יַֽעֲקֹ֑ב כָּל־נֶ֖פֶשׁ שִׁשִּׁ֥ים וָשֵֽׁשׁ:
כל הנפש הבאה ליעקב: שיצאו מארץ כנען לבוא למצרים. ואין הבאה זו לשון עבר, אלא לשון הווה, כמו (אסתר ב יד) בערב היא באה, וכמו (לעיל כט ו) הנה רחל בתו באה עם הצאן, לפיכך טעמו למטה באל"ף, לפי שכשיצאו לבוא מארץ כנען לא היו אלא ששים ושש. והשני (להלן פסוק כז) כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים, הוא לשון עבר, לפיכך טעמו למעלה בבי"ת, לפי שמשבאו שם היו שבעים שמצאו שם יוסף ושני בניו ונתוספה להם יוכבד בין החומות. ולדברי האומר תאומות נולדו עם השבטים צריכים אנו לומר שמתו לפני ירידתן למצרים, שהרי לא נמנו כאן. מצאתי בויקרא רבה (ד ו) עשו שש נפשות היו לו והכתוב קורא אותן (לעיל לו ו) נפשות ביתו, לשון רבים, לפי שהיו עובדין לאלהות הרבה, יעקב שבעים היו לו והכתוב קורא אותן נפש, לפי שהיו עובדים לאל אחד:
27Los hijos de Iosef, que le nacieron en Egipto, sumaron otros dos individuos. [Sumando todo,] el número de individuos en la familia de Iaakov que fue a Egipto era 70.   כזוּבְנֵ֥י יוֹסֵ֛ף אֲשֶׁר־יֻלַּד־ל֥וֹ בְמִצְרַ֖יִם נֶ֣פֶשׁ שְׁנָ֑יִם כָּל־הַנֶּ֧פֶשׁ לְבֵֽית־יַֽעֲקֹ֛ב הַבָּ֥אָה מִצְרַ֖יְמָה שִׁבְעִֽים:

Sexta sección

Genesis Capítulo 46

28[Iaakov] envió a Iehudá delante de él para hacer preparaciones en Goshen. Entonces llegaron al distrito de Goshen.   כחוְאֶת־יְהוּדָ֞ה שָׁלַ֤ח לְפָנָיו֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף לְהוֹרֹ֥ת לְפָנָ֖יו גּ֑שְׁנָה וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה גּֽשֶׁן:
להורות לפניו: כתרגומו, לפנות לו מקום ולהורות האיך יתיישב בה:
לפניו: קודם שיגיע לשם. ומדרש אגדה להורות לפניו לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה:
29Iosef [personalmente] arreó su carro, y fue a recibir a Israel su padre en Goshen. Se presentó ante [su padre], y se echó sobre sus hombros, llorando sobre sus hombros durante un largo tiempo.   כטוַיֶּאְסֹ֤ר יוֹסֵף֙ מֶרְכַּבְתּ֔וֹ וַיַּ֛עַל לִקְרַאת־יִשְׂרָאֵ֥ל אָבִ֖יו גּ֑שְׁנָה וַיֵּרָ֣א אֵלָ֗יו וַיִּפֹּל֙ עַל־צַוָּארָ֔יו וַיֵּ֥בְךְּ עַל־צַוָּארָ֖יו עֽוֹד:
ויאסור יוסף מרכבתו: הוא עצמו אסר את הסוסים למרכבה להזדרז לכבוד אביו:
וירא אליו: יוסף נראה אל אביו:
ויבך על צואריו עוד: לשון הרבות בכיה וכן (איוב לד כג) כי לא על איש ישים עוד, לשון רבוי הוא, אינו שם עליו עלילות נוספות על חטאיו, אף כאן הרבה והוסיף בבכי יותר על הרגיל אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע:
30“Ahora puedo morir –le dijo Israel a Iosef–. He visto tu rostro, y todavía vives”.   לוַיֹּ֧אמֶר יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־יוֹסֵ֖ף אָמ֣וּתָה הַפָּ֑עַם אַֽחֲרֵי֙ רְאוֹתִ֣י אֶת־פָּנֶ֔יךָ כִּ֥י עֽוֹדְךָ֖ חָֽי:
אמותה הפעם: פשוטו כתרגומו, ומדרשו סבור הייתי למות שתי מיתות בעולם הזה ובעולם הבא, שנסתלקה שכינה ממני, והייתי אומר שיתבעני הקב"ה מיתתך, עכשיו שעודך חי לא אמות אלא פעם אחת:
31A sus hermanos y a la familia de su padre, Iosef dijo: “Iré y le diré al faraón. Le diré lo siguiente: ‘Mis hermanos y la familia de mi padre han venido a mí desde Cnáan.   לאוַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֤ף אֶל־אֶחָיו֙ וְאֶל־בֵּ֣ית אָבִ֔יו אֶֽעֱלֶ֖ה וְאַגִּ֣ידָה לְפַרְעֹ֑ה וְאֹֽמְרָ֣ה אֵלָ֔יו אַחַ֧י וּבֵֽית־אָבִ֛י אֲשֶׁ֥ר בְּאֶֽרֶץ־כְּנַ֖עַן בָּ֥אוּ אֵלָֽי:
ואמרה אליו אחי וגו': ועוד אומר לו (פסוק לב) והאנשים רועי צאן וגו':  (לד)
32Estos hombres negocian en ganado y son cuidadores de ovejas. Han traído consigo sus ovejas, su ganado y todas sus posesiones’.   לבוְהָֽאֲנָשִׁים֙ רֹ֣עֵי צֹ֔אן כִּֽי־אַנְשֵׁ֥י מִקְנֶ֖ה הָי֑וּ וְצֹאנָ֧ם וּבְקָרָ֛ם וְכָל־אֲשֶׁ֥ר לָהֶ֖ם הֵבִֽיאוּ:
33”Cuando el faraón los convoque y pregunte por su ocupación,   לגוְהָיָ֕ה כִּֽי־יִקְרָ֥א לָכֶ֖ם פַּרְעֹ֑ה וְאָמַ֖ר מַה־מַּֽעֲשֵׂיכֶֽם:
34deben decir: ‘Nosotros y nuestros padres hemos negociado en ganado todas nuestras vidas’. Entonces podrán asentarse en el distrito de Goshen, puesto que todos los pastores son tabú en Egipto”.   לדוַֽאֲמַרְתֶּ֗ם אַנְשֵׁ֨י מִקְנֶ֜ה הָי֤וּ עֲבָדֶ֨יךָ֙ מִנְּעוּרֵ֣ינוּ וְעַד־עַ֔תָּה גַּם־אֲנַ֖חְנוּ גַּם־אֲבֹתֵ֑ינוּ בַּֽעֲב֗וּר תֵּֽשְׁבוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ גּ֔שֶׁן כִּי־תֽוֹעֲבַ֥ת מִצְרַ֖יִם כָּל־רֹ֥עֵה צֹֽאן:
בעבור תשבו בארץ גשן: והיא צריכה לכם שהיא ארץ מרעה, וכשתאמרו לו שאין אתם בקיאין במלאכה אחרת ירחיקכם מעליו ויושיבכם שם:
כי תועבת מצרים כל רעה צאן: לפי שהם להם אלהות:

Genesis Capítulo 47

1Iosef fue y le contó al faraón. Dijo: “Mi padre y mis hermanos han venido desde Cnáan, junto con sus ovejas, su ganado y todas sus pertenencias. Están ahora en el distrito de Goshen”.   אוַיָּבֹ֣א יוֹסֵף֘ וַיַּגֵּ֣ד לְפַרְעֹה֒ וַיֹּ֗אמֶר אָבִ֨י וְאַחַ֜י וְצֹאנָ֤ם וּבְקָרָם֙ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֔ם בָּ֖אוּ מֵאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְהִנָּ֖ם בְּאֶ֥רֶץ גּֽשֶׁן:
2De entre sus hermanos, seleccionó cinco hombres y se los presentó al faraón.   בוּמִקְצֵ֣ה אֶחָ֔יו לָקַ֖ח חֲמִשָּׁ֣ה אֲנָשִׁ֑ים וַיַּצִּגֵ֖ם לִפְנֵ֥י פַרְעֹֽה:
ומקצה אחיו: מן הפחותים שבהם לגבורה שאין נראים גבורים, שאם יראה אותם גבורים יעשה אותם אנשי מלחמתו. ואלה הם ראובן שמעון לוי יששכר ובנימין, אותם שלא כפל משה שמותם כשברכם, אבל שמות הגבורים כפל (דברים לג ז) וזאת ליהודה שמע ה' קול יהודה, (דברים לג כ) ולגד אמר ברוך מרחיב גד, (שם כג) ולנפתלי אמר נפתלי, (שם כב) ולדן אמר דן, (שם יח) וכן לזבולן, (שם כד) וכן לאשר. זהו לשון בראשית רבה (צה ד) שהיא אגדת ארץ ישראל. אבל בתלמוד בבלית שלנו מצינו שאותם שכפל משה שמותם הם החלשים ואותן הביא לפני פרעה, ויהודה שהוכפל שמו לא הוכפל משום חלשות, אלא טעם יש בדבר כדאיתא בבבא קמא (צב א), ובברייתא דספרי שנינו בה בוזאת הברכה (ספרי שנד) כמו תלמוד שלנו: 
3El faraón les preguntó a los hermanos [de Iosef]: “¿Cuál es su ocupación?”. “Somos pastores –le respondieron al faraón–, nosotros y nuestros padres antes que nosotros”.   גוַיֹּ֧אמֶר פַּרְעֹ֛ה אֶל־אֶחָ֖יו מַה־מַּֽעֲשֵׂיכֶ֑ם וַיֹּֽאמְר֣וּ אֶל־פַּרְעֹ֗ה רֹעֵ֥ה צֹאן֙ עֲבָדֶ֔יךָ גַּם־אֲנַ֖חְנוּ גַּם־אֲבוֹתֵֽינוּ:
4“Hemos venido a quedarnos un breve tiempo en tu tierra –le explicaron al faraón–, porque no hay pastoreo para nuestros rebaños, tan severa es la hambruna en Cnáan. Si nos permites, nos asentaremos en el distrito de Goshen”.   דוַיֹּֽאמְר֣וּ אֶל־פַּרְעֹ֗ה לָג֣וּר בָּאָ֘רֶץ֘ בָּ֒אנוּ֒ כִּי־אֵ֣ין מִרְעֶ֗ה לַצֹּאן֙ אֲשֶׁ֣ר לַֽעֲבָדֶ֔יךָ כִּֽי־כָבֵ֥ד הָֽרָעָ֖ב בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְעַתָּ֛ה יֵֽשְׁבוּ־נָ֥א עֲבָדֶ֖יךָ בְּאֶ֥רֶץ גּֽשֶׁן:
5El faraón le dijo a Iosef: “Tu padre y tus hermanos han ahora venido a ti.   הוַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה אֶל־יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר אָבִ֥יךָ וְאַחֶ֖יךָ בָּ֥אוּ אֵלֶֽיךָ:
6La tierra de Egipto está a tu disposición. Asienta a tu padre y a tus hermanos en la mejor región. Que se asienten en el distrito de Goshen. Si tienes hombres capaces entre ellos, puedes nombrarlos como oficiales de ganado sobre mi [ganado]”.   ואֶ֤רֶץ מִצְרַ֨יִם֙ לְפָנֶ֣יךָ הִ֔וא בְּמֵיטַ֣ב הָאָ֔רֶץ הוֹשֵׁ֥ב אֶת־אָבִ֖יךָ וְאֶת־אַחֶ֑יךָ יֵֽשְׁבוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ גּ֔שֶׁן וְאִם־יָדַ֗עְתָּ וְיֶשׁ־בָּם֙ אַנְשֵׁי־חַ֔יִל וְשַׂמְתָּ֛ם שָׂרֵ֥י מִקְנֶ֖ה עַל־אֲשֶׁר־לִֽי:
אנשי חיל: בקיאין באומנותן לרעות צאן:
על אשר לי: על צאן שלי:
7Iosef trajo a Iaakov su padre y se lo presentó al faraón. Iaakov bendijo al faraón.   זוַיָּבֵ֤א יוֹסֵף֙ אֶת־יַֽעֲקֹ֣ב אָבִ֔יו וַיַּֽעֲמִדֵ֖הוּ לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַיְבָ֥רֶךְ יַֽעֲקֹ֖ב אֶת־פַּרְעֹֽה:
ויברך יעקב: היא שאילת שלום כדרך כל הנראים לפני המלכים לפרקים, שלודי"ר בלע"ז [לשאול לשלום]:
8“¿Qué edad tienes?, le preguntó el faraón a Iaakov.   חוַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶל־יַֽעֲקֹ֑ב כַּמָּ֕ה יְמֵ֖י שְׁנֵ֥י חַיֶּיֽךָ:
9“Mi viaje por la vida ha durado 130 años –respondió Iaakov–. Los días de mi vida han sido pocos y duros. No viví tanto como lo hicieron mis padres durante su peregrinaje por la vida”.   טוַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה יְמֵי֙ שְׁנֵ֣י מְגוּרַ֔י שְׁלשִׁ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָ֑ה מְעַ֣ט וְרָעִ֗ים הָיוּ֙ יְמֵי֙ שְׁנֵ֣י חַיַּ֔י וְלֹ֣א הִשִּׂ֗יגוּ אֶת־יְמֵי֙ שְׁנֵי֙ חַיֵּי֣ אֲבֹתַ֔י בִּימֵ֖י מְגֽוּרֵיהֶֽם:
שני מגורי: ימי גרותי, כל ימי הייתי גר בארץ אחרים:
ולא השיגו: בטובה:
10Con eso, Iaakov bendijo al faraón y abandonó su presencia.   יוַיְבָ֥רֶךְ יַֽעֲקֹ֖ב אֶת־פַּרְעֹ֑ה וַיֵּצֵ֖א מִלִּפְנֵ֥י פַרְעֹֽה:
ויברך יעקב: כדרך כל הנפטרים מלפני שרים, מברכים אותם ונוטלים רשות. ומה ברכה ברכו, שיעלה נילוס לרגליו, לפי שאין ארץ מצרים שותה מי גשמים אלא נילוס עולה ומשקה, ומברכתו של יעקב ואילך היה פרעה בא [עומד] על נילוס והוא עולה לקראתו ומשקה את הארץ:

Septima sección

Genesis Capítulo 47

11Iosef halló un lugar para que vivieran su padre y sus hermanos. Les dio una propiedad en la región de Ramesés, en la mejor área, como el faraón había ordenado.   יאוַיּוֹשֵׁ֣ב יוֹסֵף֘ אֶת־אָבִ֣יו וְאֶת־אֶחָיו֒ וַיִּתֵּ֨ן לָהֶ֤ם אֲחֻזָּה֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּמֵיטַ֥ב הָאָ֖רֶץ בְּאֶ֣רֶץ רַעְמְסֵ֑ס כַּֽאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה פַרְעֹֽה:
רעמסס: מארץ גושן היא:
12Iosef proveyó todas las necesidades de su padre, sus hermanos y toda la familia de su padre, hasta el más joven.   יבוַיְכַלְכֵּ֤ל יוֹסֵף֙ אֶת־אָבִ֣יו וְאֶת־אֶחָ֔יו וְאֵ֖ת כָּל־בֵּ֣ית אָבִ֑יו לֶ֖חֶם לְפִ֥י הַטָּֽף:
לפי הטף: לפי הצריך לכל בני ביתם:
13No había pan en toda la región, puesto que la hambruna era muy severa. [La gente de] Egipto y Cnáan se puso débil de hambre.   יגוְלֶ֤חֶם אֵין֙ בְּכָל־הָאָ֔רֶץ כִּֽי־כָבֵ֥ד הָֽרָעָ֖ב מְאֹ֑ד וַתֵּ֜לַהּ אֶ֤רֶץ מִצְרַ֨יִם֙ וְאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן מִפְּנֵ֖י הָֽרָעָֽב:
ולחם אין בכל הארץ: חוזר לענין הראשון לתחלת שני הרעב:
ותלה: כמו ותלאה לשון עייפות, כתרגומו, ודומה לו (משלי כו יח) כמתלהלה היורה זיקים:
14Iosef recaudó todo el dinero en Egipto y Cnáan en pago por la comida [que la gente] compraba. Iosef llevó [todo] el dinero al tesoro del faraón.   ידוַיְלַקֵּ֣ט יוֹסֵ֗ף אֶת־כָּל־הַכֶּ֨סֶף֙ הַנִּמְצָ֤א בְאֶֽרֶץ־מִצְרַ֨יִם֙ וּבְאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בַּשֶּׁ֖בֶר אֲשֶׁר־הֵ֣ם שֹֽׁבְרִ֑ים וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־הַכֶּ֖סֶף בֵּ֥יתָה פַרְעֹֽה:
בשבר אשר הם שוברים: נותנין לו את הכסף:
15Cuando el dinero de Egipto y Cnáan se agotó, egipcios de todas partes vinieron a Iosef. “¡Danos pan! –gritaron–. ¿Por qué debemos morir ante ti tan sólo porque no hay dinero?”.   טווַיִּתֹּ֣ם הַכֶּ֗סֶף מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֘יִם֘ וּמֵאֶ֣רֶץ כְּנַ֒עַן֒ וַיָּבֹ֩אוּ֩ כָל־מִצְרַ֨יִם אֶל־יוֹסֵ֤ף לֵאמֹר֙ הָֽבָה־לָּ֣נוּ לֶ֔חֶם וְלָ֥מָּה נָמ֖וּת נֶגְדֶּ֑ךָ כִּ֥י אָפֵ֖ס כָּֽסֶף:
אפס: כתרגומו שלים:
16“Traigan su ganado –respondió Iosef–. Si no hay más dinero, les daré [lo que necesiten] a cambio de sus animales”.   טזוַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ הָב֣וּ מִקְנֵיכֶ֔ם וְאֶתְּנָ֥ה לָכֶ֖ם בְּמִקְנֵיכֶ֑ם אִם־אָפֵ֖ס כָּֽסֶף:
17Le llevaron su ganado a Iosef, y Iosef les dio pan a cambio de caballos, rebaños de ovejas, manadas de ganado vacuno y asnos. Los sustentó a lo largo de ese año con pan a cambio de todo su ganado.   יזוַיָּבִ֣יאוּ אֶת־מִקְנֵיהֶם֘ אֶל־יוֹסֵף֒ וַיִּתֵּ֣ן לָהֶם֩ יוֹסֵ֨ף לֶ֜חֶם בַּסּוּסִ֗ים וּבְמִקְנֵ֥ה הַצֹּ֛אן וּבְמִקְנֵ֥ה הַבָּקָ֖ר וּבַֽחֲמֹרִ֑ים וַיְנַֽהֲלֵ֤ם בַּלֶּ֨חֶם֙ בְּכָל־מִקְנֵהֶ֔ם בַּשָּׁנָ֖ה הַהִֽוא:
וינהלם: כמו וינהגם, ודומה לו (ישעיה נא יח) אין מנהל לה, (תהלים כג ב) על מי מנוחות ינהלני:
18El año llegó a su fin. Vinieron a él el año siguiente, y dijeron: “No te retenemos nada, tu alteza. Pero puesto que el dinero y las reservas de animales se agotaron, no hay nada que quede para ti aparte de nuestros secos cuerpos y nuestra tierra.   יחוַתִּתֹּם֘ הַשָּׁנָ֣ה הַהִוא֒ וַיָּבֹ֨אוּ אֵלָ֜יו בַּשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ לֹֽא־נְכַחֵ֣ד מֵֽאֲדֹנִ֔י כִּ֚י אִם־תַּ֣ם הַכֶּ֔סֶף וּמִקְנֵ֥ה הַבְּהֵמָ֖ה אֶל־אֲדֹנִ֑י לֹ֤א נִשְׁאַר֙ לִפְנֵ֣י אֲדֹנִ֔י בִּלְתִּ֥י אִם־גְּוִיָּתֵ֖נוּ וְאַדְמָתֵֽנוּ:
בשנה השנית: שנית לשני הרעב:
כי אם תם הכסף וגו': כי אשר תם הכסף והמקנה ובא הכל אל יד אדוני:
בלתי אם גויתנו: כמו אם לא גויתנו:
19¿Por qué debiéramos morir ante tus mismos ojos, nosotros y nuestra tierra? Compra nuestros cuerpos y nuestra tierra a cambio de pan. Volvámonos los siervos del faraón, y que nuestra tierra [también sea suya]. ¡Danos semilla de grano! ¡Vivamos y no muramos! Que la tierra no quede desolada”.   יטלָ֧מָּה נָמ֣וּת לְעֵינֶ֗יךָ גַּם־אֲנַ֨חְנוּ֙ גַּם־אַדְמָתֵ֔נוּ קְנֵֽה־אֹתָ֥נוּ וְאֶת־אַדְמָתֵ֖נוּ בַּלָּ֑חֶם וְנִֽהְיֶ֞ה אֲנַ֤חְנוּ וְאַדְמָתֵ֨נוּ֙ עֲבָדִ֣ים לְפַרְעֹ֔ה וְתֶן־זֶ֗רַע וְנִֽחְיֶה֙ וְלֹ֣א נָמ֔וּת וְהָֽאֲדָמָ֖ה לֹ֥א תֵשָֽׁם:
ותן זרע: לזרוע האדמה. ואף על פי שאמר יוסף (לעיל מה ו) ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר, מכיון שבא יעקב למצרים, באה ברכה לרגליו, והתחילו לזרוע וכלה הרעב, וכן שנינו בתוספתא דסוטה:
לא תשם: לא תהא שממה, לא תבור, לשון שדה בור, שאינו חרוש:
20Iosef [de este modo] compró toda la tierra de cultivo de Egipto para el faraón. Todo hombre de Egipto había vendido su campo, puesto que la hambruna era demasiado para ellos, y la tierra llegó a ser propiedad del faraón.   כוַיִּ֨קֶן יוֹסֵ֜ף אֶת־כָּל־אַדְמַ֤ת מִצְרַ֨יִם֙ לְפַרְעֹ֔ה כִּי־מָֽכְר֤וּ מִצְרַ֨יִם֙ אִ֣ישׁ שָׂדֵ֔הוּ כִּֽי־חָזַ֥ק עֲלֵהֶ֖ם הָרָעָ֑ב וַתְּהִ֥י הָאָ֖רֶץ לְפַרְעֹֽה:
ותהי הארץ לפרעה: קנויה לו:
21[Iosef] trasladó al pueblo a las ciudades en todos los límites de Egipto, de un extremo al otro.   כאוְאֶ֨ת־הָעָ֔ם הֶֽעֱבִ֥יר אֹת֖וֹ לֶֽעָרִ֑ים מִקְצֵ֥ה גְבֽוּל־מִצְרַ֖יִם וְעַד־קָצֵֽהוּ:
ואת העם העביר: יוסף מעיר לעיר, לזכרון שאין להם עוד חלק בארץ, והושיב של עיר זו בחברתה. ולא הוצרך הכתוב לכתוב זאת, אלא להודיע שבחו של יוסף שנתכוין להסיר חרפה מעל אחיו, שלא יהיו קורין אותם גולים:
מקצה גבול מצרים וגו': כן עשה לכל הערים אשר במלכות מצרים מקצה גבולה ועד קצה גבולה:
22La única tierra que no compró fue la de los sacerdotes, puesto que los sacerdotes tenían una adjudicación [de alimentos] de parte del faraón. Comieron la adjudicación [de alimentos] que les dio el faraón, y no tuvieron que vender sus tierras.   כברַ֛ק אַדְמַ֥ת הַכֹּֽהֲנִ֖ים לֹ֣א קָנָ֑ה כִּי֩ חֹ֨ק לַכֹּֽהֲנִ֜ים מֵאֵ֣ת פַּרְעֹ֗ה וְאָֽכְל֤וּ אֶת־חֻקָּם֙ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן לָהֶם֙ פַּרְעֹ֔ה עַל־כֵּ֕ן לֹ֥א מָֽכְר֖וּ אֶת־אַדְמָתָֽם:
הכהנים: הכומרים, כל לשון כהן משרת לאלהות הוא, חוץ מאותן שהם לשון גדולה, כמו (שמות ב טז) כהן מדין, (לעיל מא מה) כהן און:
חק לכהנים: חק כך וכך לחם ליום:
23Iosef le anunció al pueblo: “Hoy he adquirido sus [cuerpos] y sus tierras para el faraón. Aquí hay semilla de grano para ustedes. Planten sus campos.   כגוַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל־הָעָ֔ם הֵן֩ קָנִ֨יתִי אֶתְכֶ֥ם הַיּ֛וֹם וְאֶת־אַדְמַתְכֶ֖ם לְפַרְעֹ֑ה הֵֽא־לָכֶ֣ם זֶ֔רַע וּזְרַעְתֶּ֖ם אֶת־הָֽאֲדָמָֽה:
הא: כמו הנה, כמו (יחזקאל טז מג) וגם אני הא דרכך בראש נתתי:
24Cuando produzca grano, tendrán que dar un quinto al faraón. Las otras cuatro partes serán suyas, como semilla de grano para sus campos, y como comida para ustedes, sus mujeres y sus hijos”.   כדוְהָיָה֙ בַּתְּבוּאֹ֔ת וּנְתַתֶּ֥ם חֲמִישִׁ֖ית לְפַרְעֹ֑ה וְאַרְבַּ֣ע הַיָּדֹ֡ת יִֽהְיֶ֣ה לָכֶם֩ לְזֶ֨רַע הַשָּׂדֶ֧ה וּלְאָכְלְכֶ֛ם וְלַֽאֲשֶׁ֥ר בְּבָֽתֵּיכֶ֖ם וְלֶֽאֱכֹ֥ל לְטַפְּכֶֽם:
לזרע השדה: שבכל שנה:
ולאשר בבתיכם: ולאכול העבדים והשפחות אשר בבתיכם:
טפכם: בנים קטנים:
25“Has salvado nuestras vidas –respondieron–. Tan sólo permítenos hallar favor a tus ojos, y seremos siervos del faraón”.   כהוַיֹּֽאמְר֖וּ הֶֽחֱיִתָ֑נוּ נִמְצָא־חֵן֙ בְּעֵינֵ֣י אֲדֹנִ֔י וְהָיִ֥ינוּ עֲבָדִ֖ים לְפַרְעֹֽה:
נמצא חן: לעשות לנו זאת כמו שאמרת:
והיינו עבדים לפרעה: להעלות לו המס הזה בכל שנה:
לחק: שלא יעבור:
26Iosef fijó un decreto (que está vigente hasta hoy) que un quinto de [lo que creciera en] la tierra de cultivo de Egipto pertenecía al faraón. Sólo las tierras sacerdotales no pertenecían al faraón.   כווַיָּ֣שֶׂם אֹתָ֣הּ יוֹסֵ֡ף לְחֹק֩ עַד־הַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה עַל־אַדְמַ֥ת מִצְרַ֛יִם לְפַרְעֹ֖ה לַחֹ֑מֶשׁ רַ֞ק אַדְמַ֤ת הַכֹּֽהֲנִים֙ לְבַדָּ֔ם לֹ֥א הָֽיְתָ֖ה לְפַרְעֹֽה:
27Entretanto, [la joven nación de] Israel vivía en Egipto, en el distrito de Goshen. Adquirieron allí propiedad, y fueron fértiles, con su población multiplicándose muy rápidamente.   כזוַיֵּ֧שֶׁב יִשְׂרָאֵ֛ל בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם בְּאֶ֣רֶץ גּ֑שֶׁן וַיֵּאָֽחֲז֣וּ בָ֔הּ וַיִּפְר֥וּ וַיִּרְבּ֖וּ מְאֹֽד:
וישב ישראל בארץ מצרים: והיכן, בארץ גושן, שהיא מארץ מצרים:
ויאחזו בה: לשון אחוזה:

Sección de Maftir

Genesis Capítulo 47

25“Has salvado nuestras vidas –respondieron–. Tan sólo permítenos hallar favor a tus ojos, y seremos siervos del faraón”.   כהוַיֹּֽאמְר֖וּ הֶֽחֱיִתָ֑נוּ נִמְצָא־חֵן֙ בְּעֵינֵ֣י אֲדֹנִ֔י וְהָיִ֥ינוּ עֲבָדִ֖ים לְפַרְעֹֽה:
נמצא חן: לעשות לנו זאת כמו שאמרת:
והיינו עבדים לפרעה: להעלות לו המס הזה בכל שנה:
לחק: שלא יעבור:
26Iosef fijó un decreto (que está vigente hasta hoy) que un quinto de [lo que creciera en] la tierra de cultivo de Egipto pertenecía al faraón. Sólo las tierras sacerdotales no pertenecían al faraón.   כווַיָּ֣שֶׂם אֹתָ֣הּ יוֹסֵ֡ף לְחֹק֩ עַד־הַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה עַל־אַדְמַ֥ת מִצְרַ֛יִם לְפַרְעֹ֖ה לַחֹ֑מֶשׁ רַ֞ק אַדְמַ֤ת הַכֹּֽהֲנִים֙ לְבַדָּ֔ם לֹ֥א הָֽיְתָ֖ה לְפַרְעֹֽה:
27Entretanto, [la joven nación de] Israel vivía en Egipto, en el distrito de Goshen. Adquirieron allí propiedad, y fueron fértiles, con su población multiplicándose muy rápidamente.   כזוַיֵּ֧שֶׁב יִשְׂרָאֵ֛ל בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם בְּאֶ֣רֶץ גּ֑שֶׁן וַיֵּאָֽחֲז֣וּ בָ֔הּ וַיִּפְר֥וּ וַיִּרְבּ֖וּ מְאֹֽד:
וישב ישראל בארץ מצרים: והיכן, בארץ גושן, שהיא מארץ מצרים:
ויאחזו בה: לשון אחוזה:

Haftarah

El texto de esta página contiene literatura sagrada, por favor trátelo con el debido respeto.
Elije una porción :
Extraído del libro "La Tora viviente" La Biblia Jumash en Español, de la Editorial Bnei Sholem.

© Editorial Bnei Sholem.
Para adquirir este libro y muchos más sobre judaísmo y tradicián puede entrar en www.bneisholem.com.ar.
Prohibida su reproduccián total o parcial sin autorizacián escrita de la Editorial. Derechos Reservados.