Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

Lectura de la Torá de Itro

Parshat Itro
Shabat, 20 Shevat, 5780
15 Febrero, 2020
Elije una porción :
Complete: (Exodo 18:1 - 20:23; Isaiah 6:1-13)

Primera sección

Exodus Capítulo 18

1El suegro de Moshé, Itró, sheik de Midián, oyó acerca de todo lo que Dios había hecho por Moshé y Su pueblo Israel cuando sacó a Israel de Egipto.   אוַיִּשְׁמַ֞ע יִתְר֨וֹ כֹהֵ֤ן מִדְיָן֙ חֹתֵ֣ן משֶׁ֔ה אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה אֱלֹהִים֙ לְמשֶׁ֔ה וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּ֑וֹ כִּֽי־הוֹצִ֧יא יְהוָֹ֛ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם:
וישמע יתרו: מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק:
יתרו: שבע שמות נקראו לו רעואל, יתר, יתרו, חובב, חבר, קיני, פוטיאל. יתר, על שם שיתר פרשה אחת בתורה (להלן פסוק כא) ואתה תחזה. יתרו לכשנתגייר וקיים המצות הוסיפו לו אות אחת על שמו. חובב שחבב את התורה. וחובב הוא יתרו, שנאמר (שופטים ד יא) מבני חובב חותן משה. ויש אומרים רעואל אביו של יתרו היה, ומה הוא אומר (שמות ב יח) ותבאנה אל רעואל אביהן, שהתינוקות קורין לאבי אביהן אבא. בספרי:
חתן משה: כאן היה יתרו מתכבד במשה, אני חותן המלך ולשעבר היה משה תולה הגדולה בחמיו, שנאמר (שמות ד יח) וישב אל יתר חותנו:
למשה ולישראל: שקול משה כנגד כל ישראל:
את כל אשר עשה: להם בירידת המן ובבאר ובעמלק:
כי הוציא ה' וגו': זו גדולה על כולם:
2Itró trajo consigo a la esposa de Moshé, Tziporá, a la cual se había enviado a su hogar previamente,   בוַיִּקַּ֗ח יִתְרוֹ֙ חֹתֵ֣ן משֶׁ֔ה אֶת־צִפֹּרָ֖ה אֵ֣שֶׁת משֶׁ֑ה אַחַ֖ר שִׁלּוּחֶֽיהָ:
אחר שלוחיה: כשאמר לו הקב"ה במדין (שמות ד יט) לך שוב מצרימה, (שם כ) ויקח משה את אשתו ואת בניו גו' ויצא אהרן לקראתו, (שם כז) ויפגשהו בהר הא-להים. אמר לו מי הם הללו. אמר לו זו היא אשתי שנשאתי במדין ואלו בני. אמר לו והיכן אתה מוליכן. אמר לו למצרים. אמר לו על הראשונים אנו מצטערים ואתה בא להוסיף עליהם. אמר לה לכי אל בית אביך, נטלה שני בניה והלכה לה:
3y a los dos hijos de ella. El nombre del [primero] era Guershom, porque [Moshé] había declarado: “Fui un extranjero (guer) en una tierra extraña”.   גוְאֵ֖ת שְׁנֵ֣י בָנֶ֑יהָ אֲשֶׁ֨ר שֵׁ֤ם הָֽאֶחָד֙ גֵּֽרְשֹׁ֔ם כִּ֣י אָמַ֔ר גֵּ֣ר הָיִ֔יתִי בְּאֶ֖רֶץ נָכְרִיָּֽה:
4El nombre del [otro] era Eliézer, porque: “El Dios (El) de mi padre fue mi Ayuda (ézer), rescatándome de la espada del faraón”.   דוְשֵׁ֥ם הָֽאֶחָ֖ד אֱלִיעֶ֑זֶר כִּֽי־אֱלֹהֵ֤י אָבִי֙ בְּעֶזְרִ֔י וַיַּצִּלֵ֖נִי מֵחֶ֥רֶב פַּרְעֹֽה:
ויצלני מחרב פרעה: כשגילו דתן ואבירם על דבר המצרי ובקש להרוג את משה, נעשה צוארו כעמוד של שיש:
5Itró vino junto con la esposa y los hijos [de Moshé] al desierto, donde Moshé permanecía, cerca de la montaña de Dios.   הוַיָּבֹ֞א יִתְר֨וֹ חֹתֵ֥ן משֶׁ֛ה וּבָנָ֥יו וְאִשְׁתּ֖וֹ אֶל־משֶׁ֑ה אֶל־הַמִּדְבָּ֕ר אֲשֶׁר־ה֛וּא חֹנֶ֥ה שָׁ֖ם הַ֥ר הָֽאֱלֹהִֽים:
אל המדבר: אף אנו יודעין שבמדבר היו, אלא בשבחו של יתרו דבר הכתוב, שהיה יושב בכבודו של עולם ונדבו לבו לצאת אל המדבר, מקום תהו, לשמוע דברי תורה:
6Le envió un mensaje a Moshé: “Yo, tu suegro Itró, voy camino a ti, junto con tu esposa. Sus dos hijos están con ella”.   ווַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־משֶׁ֔ה אֲנִ֛י חֹֽתֶנְךָ֥ יִתְר֖וֹ בָּ֣א אֵלֶ֑יךָ וְאִ֨שְׁתְּךָ֔ וּשְׁנֵ֥י בָנֶ֖יהָ עִמָּֽהּ:
ויאמר אל משה: על ידי שליח:
אני חתנך יתרו וגו': אם אין אתה יוצא בגיני צא בגין אשתך, ואם אין אתה יוצא בגין אשתך צא בגין שני בניה:
7Moshé salió a recibir a su suegro, inclinándose y besándolo. Preguntaron cada uno por el bienestar del otro y entraron en la tienda.   זוַיֵּצֵ֨א משֶׁ֜ה לִקְרַ֣את חֹֽתְנ֗וֹ וַיִּשְׁתַּ֨חוּ֙ וַיִּשַּׁק־ל֔וֹ וַיִּשְׁאֲל֥וּ אִֽישׁ־לְרֵעֵ֖הוּ לְשָׁל֑וֹם וַיָּבֹ֖אוּ הָאֹֽהֱלָה:
ויצא משה: כבוד גדול נתכבד יתרו באותה שעה, כיון שיצא משה יצא אהרן נדב ואביהוא, ומי הוא שראה את אלו יוצאין ולא יצא:
וישתחו וישק לו: איני יודע מי השתחוה למי, כשהוא אומר איש לרעהו, מי הקרוי איש, זה משה, שנאמר (במדבר יב ג) והאיש משה:
8Moshé le contó a su suegro acerca de todo lo que Dios había hecho al faraón y Egipto por el bien de Israel, así como también todas las frustraciones con que se habían topado en el camino, y [cómo] Dios los había rescatado.   חוַיְסַפֵּ֤ר משֶׁה֙ לְחֹ֣תְנ֔וֹ אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהוָֹה֙ לְפַרְעֹ֣ה וּלְמִצְרַ֔יִם עַ֖ל אוֹדֹ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֤ת כָּל־הַתְּלָאָה֙ אֲשֶׁ֣ר מְצָאָ֣תַם בַּדֶּ֔רֶךְ וַיַּצִּלֵ֖ם יְהוָֹֽה:
ויספר משה לחתנו: למשוך את לבו לקרבו לתורה:
את כל התלאה: שעל הים ושל עמלק:
התלאה: למ"ד אל"ף מן היסוד של התיבה והתי"ו הוא תיקון ויסוד הנופל ממנו לפרקים, וכן תרומה, תנופה, תקומה, תנואה:
9Itró manifestó júbilo por causa de todo el bien que Dios había hecho por Israel, rescatándolos del poder de Egipto.   טוַיִּ֣חַדְּ יִתְר֔וֹ עַ֚ל כָּל־הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה יְהוָֹ֖ה לְיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁ֥ר הִצִּיל֖וֹ מִיַּ֥ד מִצְרָֽיִם:
ויחד יתרו: וישמח יתרו, זהו פשוטו ומדרשו נעשה בשרו חדודין חדודין, מיצר על איבוד מצרים, היינו דאמרי אינשי גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באפיה:
על כל הטובה: טובת המן והבאר והתורה. ועל כולן אשר הצילו מיד מצרים, עד עכשיו לא היה עבד יכול לברוח ממצרים, שהיתה הארץ מסוגרת, ואלו יצאו ששים רבוא:
10Dijo: “Alabado sea Dios, Quien los rescató a ustedes del poder de Egipto y el faraón, Quien liberó al pueblo del poder de Egipto.   יוַיֹּ֘אמֶר֘ יִתְרוֹ֒ בָּר֣וּךְ יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֨ר הִצִּ֥יל אֶתְכֶ֛ם מִיַּ֥ד מִצְרַ֖יִם וּמִיַּ֣ד פַּרְעֹ֑ה אֲשֶׁ֤ר הִצִּיל֙ אֶת־הָעָ֔ם מִתַּ֖חַת יַד־מִצְרָֽיִם:
אשר הציל אתכם מיד מצרים: אומה קשה:
ומיד פרעה: מלך קשה:
מתחת יד מצרים: כתרגומו לשון רידוי ומרות היד שהיו מכבידים עליהם, היא העבודה:
11Ahora sé que Dios es el más grande de todos los dioses. Por medio de sus mismas conspiraciones, Él se alzó por encima de ellos”.   יאעַתָּ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּֽי־גָד֥וֹל יְהוָֹ֖ה מִכָּל־הָֽאֱלֹהִ֑ים כִּ֣י בַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר זָד֖וּ עֲלֵיהֶֽם:
עתה ידעתי: מכירו הייתי לשעבר ועכשיו ביותר:
מכל הא-להים: מלמד שהיה מכיר בכל עבודה זרה שבעולם שלא הניח עבודה זרה שלא עבדה:
כי בדבר אשר זדו עליהם: כתרגומו במים דמו לאבדם והם נאבדו במים:
אשר זדו: אשר הרשיעו. ורבותינו דרשוהו לשון (בראשית כה כט) ויזד יעקב נזיד, בקדרה אשר בשלו בה, נתבשלו:
12Itró trajo ofrendas quemadas y [otros] sacrificios para Dios. Aarón y todos los ancianos de Israel vinieron a compartir la comida con el suegro de Moshé delante de Dios.   יבוַיִּקַּ֞ח יִתְר֨וֹ חֹתֵ֥ן משֶׁ֛ה עֹלָ֥ה וּזְבָחִ֖ים לֵֽאלֹהִ֑ים וַיָּבֹ֨א אַֽהֲרֹ֜ן וְכֹ֣ל | זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לֶֽאֱכָל־לֶ֛חֶם עִם־חֹתֵ֥ן משֶׁ֖ה לִפְנֵ֥י הָֽאֱלֹהִֽים:
עלה: כמשמעה שהיא עולה כליל:
וזבחים: שלמים:
ויבא אהרן וגו': ומשה היכן הלך, והלא הוא שיצא לקראתו וגרם לו את כל הכבוד, אלא שהיה עומד ומשמש לפניהם:
לפני הא-להים: מכאן שהנהנה מסעודה שתלמידי חכמים מסובין בה כאלו נהנה מזיו השכינה:

Segunda sección

Exodus Capítulo 18

13Al día siguiente, Moshé se sentó para juzgar al pueblo. Se paraban en torno a Moshé desde la mañana hasta el atardecer.   יגוַֽיְהִי֙ מִמָּ֣חֳרָ֔ת וַיֵּ֥שֶׁב משֶׁ֖ה לִשְׁפֹּ֣ט אֶת־הָעָ֑ם וַיַּֽעֲמֹ֤ד הָעָם֙ עַל־משֶׁ֔ה מִן־הַבֹּ֖קֶר עַד־הָעָֽרֶב:
ויהי ממחרת: מוצאי יום הכיפורים היה, כך שנינו בספרי, ומהו ממחרת, למחרת רדתו מן ההר. ועל כרחך אי אפשר לומר אלא ממחרת יום הכיפורים, שהרי קודם מתן תורה אי אפשר לומר (פסוק טז) והודעתי את חקי וגו', ומשנתנה תורה עד יום הכיפורים לא ישב משה לשפוט את העם, שהרי בשבעה עשר בתמוז ירד ושבר את הלוחות, ולמחר עלה בהשכמה ושהה שמונים יום וירד ביום הכיפורים. ואין פרשה זו כתובה כסדר, שלא נאמר ויהי ממחרת עד שנה שניה, אף לדברי האומר יתרו קודם מתן תורה בא, שילוחו אל ארצו לא היה אלא עד שנה שניה, שהרי נאמר כאן (פסוק כז) וישלח משה את חותנו ומצינו במסע הדגלים שאמר לו משה (במדבר י כט) נוסעים אנחנו אל המקום וגו', (שם לא) אל נא תעזוב אותנו, ואם זו קודם מתן תורה, מששלחו והלך היכן מצינו שחזר ואם תאמר שם לא נאמר יתרו אלא חובב, ובנו של יתרו היה, הוא חובב הוא יתרו, שהרי כתיב (שופטים ד יא) מבני חובב חותן משה:
וישב משה וגו' ויעמד העם: יושב כמלך וכולן עומדים, והוקשה הדבר ליתרו שהיה מזלזל בכבודן של ישראל והוכיחו על כך, שנאמר (פסוק יד) מדוע אתה יושב לבדך וכלם נצבים:
מן הבקר עד הערב: אפשר לומר כן, אלא כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו עוסק בתורה כל היום, וכאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, שנאמר בו (בראשית א ה) ויהי ערב ויהי בקר יום אחד:
14Cuando el suegro de Moshé vio todo lo que [Moshé] hacía por el pueblo, dijo: “¿Qué le haces al pueblo? ¿Por qué te sientas solo y dejas que todo el pueblo se pare en torno a ti desde la mañana hasta el atardecer?”.   ידוַיַּרְא֙ חֹתֵ֣ן משֶׁ֔ה אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁר־ה֥וּא עֹשֶׂ֖ה לָעָ֑ם וַיֹּ֗אמֶר מָֽה־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה עֹשֶׂה֙ לָעָ֔ם מַדּ֗וּעַ אַתָּ֤ה יוֹשֵׁב֙ לְבַדֶּ֔ךָ וְכָל־הָעָ֛ם נִצָּ֥ב עָלֶ֖יךָ מִן־בֹּ֥קֶר עַד־עָֽרֶב:
15“El pueblo viene a mí para buscar a Dios –le respondió Moshé a su suegro –.   טווַיֹּ֥אמֶר משֶׁ֖ה לְחֹֽתְנ֑וֹ כִּֽי־יָבֹ֥א אֵלַ֛י הָעָ֖ם לִדְר֥שׁ אֱלֹהִֽים:
כי יבא: כמו כי בא, לשון הווה:
לדרש א-להים: כתרגומו למתבע אולפן, לשאול תלמוד מפי הגבורה:
16Cada vez que tienen un problema, vienen a mí. Juzgo entre el hombre y su prójimo, y enseño las leyes y los decretos de Dios”.   טזכִּי־יִֽהְיֶ֨ה לָהֶ֤ם דָּבָר֙ בָּ֣א אֵלַ֔י וְשָׁ֣פַטְתִּ֔י בֵּ֥ין אִ֖ישׁ וּבֵ֣ין רֵעֵ֑הוּ וְהֽוֹדַעְתִּ֛י אֶת־חֻקֵּ֥י הָֽאֱלֹהִ֖ים וְאֶת־תּֽוֹרֹתָֽיו:
כי יהיה להם דבר בא: מי שיהיה לו דבר בא אלי:
17El suegro de Moshé le dijo a éste: “Lo que estás haciendo no es bueno.   יזוַיֹּ֛אמֶר חֹתֵ֥ן משֶׁ֖ה אֵלָ֑יו לֹא־טוֹב֙ הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה:
ויאמר חתן משה: דרך כבוד קוראו הכתוב חותנו של מלך:
18Te agotarás, junto con esta nación que está contigo. Tu responsabilidad es demasiado grande. No puedes hacerlo completamente solo.   יחנָבֹ֣ל תִּבֹּ֔ל גַּם־אַתָּ֕ה גַּם־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר עִמָּ֑ךְ כִּֽי־כָבֵ֤ד מִמְּךָ֙ הַדָּבָ֔ר לֹֽא־תוּכַ֥ל עֲשׂ֖הוּ לְבַדֶּֽךָ:
נבל תבל: כתרגומו. ולשונו לשון כמישה פליישטרי"ר בלעז [לכמוש]. כמו (ירמיה ח יג) והעלה נבל, (ישעיה לד ד) כנבול עלה מגפן וגו', שהוא כמוש על ידי חמה ועל ידי קרח, וכחו תש ונלאה:
גם אתה: לרבות אהרן וחור ושבעים זקנים:
כי כבד ממך: כובדו רב יותר מכחך:
19”Ahora escúchame. Te aconsejaré, y Dios estará contigo. Tú debes ser el representante de Dios para el pueblo, y traer [las] inquietudes [de ellos] a Dios.   יטעַתָּ֞ה שְׁמַ֤ע בְּקֹלִי֙ אִיעָ֣צְךָ֔ וִיהִ֥י אֱלֹהִ֖ים עִמָּ֑ךְ הֱיֵ֧ה אַתָּ֣ה לָעָ֗ם מ֚וּל הָֽאֱלֹהִ֔ים וְהֵֽבֵאתָ֥ אַתָּ֛ה אֶת־הַדְּבָרִ֖ים אֶל־הָֽאֱלֹהִֽים:
איעצך ויהי א-להים עמך: בעצה, אמר לו צא המלך בגבורה:
היה אתה לעם מול הא-להים: שליח ומליץ בינותם למקום, ושואל משפטים מאתו:
את הדברים: דברי ריבותם:
20Aclara los decretos y las leyes para [el pueblo]. Muéstrales el camino que deben seguir, y lo que deben hacer.   כוְהִזְהַרְתָּ֣ה אֶתְהֶ֔ם אֶת־הַֽחֻקִּ֖ים וְאֶת־הַתּוֹרֹ֑ת וְהֽוֹדַעְתָּ֣ לָהֶ֗ם אֶת־הַדֶּ֨רֶךְ֙ יֵ֣לְכוּ בָ֔הּ וְאֶת־הַמַּֽעֲשֶׂ֖ה אֲשֶׁ֥ר יַֽעֲשֽׂוּן:
21”Mas debes [asimismo] buscar de entre todo el pueblo hombres capaces, temerosos de Dios; hombres de la verdad, que odien la injusticia. Entonces debes designarlos sobre [el pueblo] como líderes de millares, líderes de centenares, líderes de cincuentenas y líderes de decenas.   כאוְאַתָּ֣ה תֶֽחֱזֶ֣ה מִכָּל־הָ֠עָ֠ם אַנְשֵׁי־חַ֜יִל יִרְאֵ֧י אֱלֹהִ֛ים אַנְשֵׁ֥י אֱמֶ֖ת שׂ֣נְאֵי בָ֑צַע וְשַׂמְתָּ֣ עֲלֵהֶ֗ם שָׂרֵ֤י אֲלָפִים֙ שָׂרֵ֣י מֵא֔וֹת שָׂרֵ֥י חֲמִשִּׁ֖ים וְשָׂרֵ֥י עֲשָׂרֹֽת:
ואתה תחזה: ברוח הקודש שעליך:
אנשי חיל: עשירים, שאין צריכין להחניף ולהכיר פנים:
אנשי אמת: אלו בעלי הבטחה, שהם כדאי לסמוך על דבריהם, שעל ידי כן יהיו דבריהם נשמעין:
שנאי בצע: ששונאין את ממונם בדין כההיא דאמרינן כל דיינא דמפקין ממונא מיניה בדינא לאו דיינא הוא:
שרי אלפים: הם היו שש מאות שרים לשש מאות אלף:
שרי מאות: ששת אלפים היו:
שרי חמשים: שנים עשר אלף:
שרי עשרת: ששים אלף:
22”Que administren justicia para el pueblo de manera regular. Por supuesto, tendrán que traerte todo caso importante a ti, mas pueden juzgar los casos menores por su cuenta. Compartirán entonces la carga, facilitándote las cosas.   כבוְשָֽׁפְט֣וּ אֶת־הָעָם֘ בְּכָל־עֵת֒ וְהָיָ֞ה כָּל־הַדָּבָ֤ר הַגָּדֹל֙ יָבִ֣יאוּ אֵלֶ֔יךָ וְכָל־הַדָּבָ֥ר הַקָּטֹ֖ן יִשְׁפְּטוּ־הֵ֑ם וְהָקֵל֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְנָֽשְׂא֖וּ אִתָּֽךְ:
ושפטו: וידונון, לשון צווי:
והקל מעליך: דבר זה להקל מעליך. והקל, כמו (שמות ח יא) והכבד את לבו, (מלכים ב ג כד) והכות את מואב, לשון הווה:
23Si concuerdas con esto, y Dios coincide, podrás perdurar. Entonces toda esta nación podrá también alcanzar su meta de paz”.   כגאִ֣ם אֶת־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ תַּֽעֲשֶׂ֔ה וְצִוְּךָ֣ אֱלֹהִ֔ים וְיָֽכָלְתָּ֖ עֲמֹ֑ד וְגַם֙ כָּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה עַל־מְקֹמ֖וֹ יָבֹ֥א בְשָׁלֽוֹם:
וצוך א-להים ויכלת עמד: המלך בגבורה אם יצוה אותך לעשות כך תוכל עמוד, ואם יעכב על ידך לא תוכל לעמוד:
וגם כל העם הזה: אהרן נדב ואביהוא ושבעים זקנים הנלוים עתה עמך:

Tercera sección

Exodus Capítulo 18

24Moshé siguió el consejo de su suegro, e hizo todo lo que éste dijo.   כדוַיִּשְׁמַ֥ע משֶׁ֖ה לְק֣וֹל חֹֽתְנ֑וֹ וַיַּ֕עַשׂ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר אָמָֽר:
25Seleccionó hombres capaces de todo Israel, y los designó administradores sobre el pueblo, líderes de millares, líderes de centenares, líderes de cincuentenas y líderes de decenas.   כהוַיִּבְחַ֨ר משֶׁ֤ה אַנְשֵׁי־חַ֨יִל֙ מִכָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֛ם רָאשִׁ֖ים עַל־הָעָ֑ם שָׂרֵ֤י אֲלָפִים֙ שָׂרֵ֣י מֵא֔וֹת שָׂרֵ֥י חֲמִשִּׁ֖ים וְשָׂרֵ֥י עֲשָׂרֹֽת:
26Administraron justicia de manera regular, llevándole a Moshé los casos difíciles, y juzgando los casos sencillos por su cuenta.   כווְשָֽׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם בְּכָל־עֵ֑ת אֶת־הַדָּבָ֤ר הַקָּשֶׁה֙ יְבִיא֣וּן אֶל־משֶׁ֔ה וְכָל־הַדָּבָ֥ר הַקָּטֹ֖ן יִשְׁפּוּט֥וּ הֵֽם:
ושפטו: ודיינין ית עמא:
יביאון: מייתין:
ישפוטו הם: כמו ישפוטו וכן (רות ב ח) לא תעבורי, כמו לא תעברי ותרגומו דיינין אינון. מקראות העליונים הם לשון צווי, לכך מתורגמין וידונון ייתון, ידונון, ומקראות הללו לשון עשייה:
27Moshé dejó que su suegro partiera, y éste se fue a su tierra natal.   כזוַיְשַׁלַּ֥ח משֶׁ֖ה אֶת־חֹֽתְנ֑וֹ וַיֵּ֥לֶךְ ל֖וֹ אֶל־אַרְצֽוֹ:
וילך לו אל ארצו: לגייר בני משפחתו:

Cuarta sección

Exodus Capítulo 19

1En el tercer mes después de que los israelitas salieron de Egipto, en el primer día del mes, llegaron al desierto de Sinaí.   אבַּחֹ֨דֶשׁ֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י לְצֵ֥את בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה בָּ֖אוּ מִדְבַּ֥ר סִינָֽי:
ביום הזה: בראש חודש. לא היה צריך לכתוב אלא ביום ההוא, מהו ביום הזה, שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאלו היום נתנו:
2Habían partido de Refidim y habían llegado al desierto de Sinaí, acampando en el desierto. Israel acampó frente a la montaña.   בוַיִּסְע֣וּ מֵֽרְפִידִ֗ים וַיָּבֹ֨אוּ֙ מִדְבַּ֣ר סִינַ֔י וַיַּֽחֲנ֖וּ בַּמִּדְבָּ֑ר וַיִּֽחַן־שָׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר:
ויסעו מרפידים: למה הוצרך לחזור ולפרש מהיכן נסעו, והלא כבר כתב שברפידים היו חונים, בידוע שמשם נסעו, אלא להקיש נסיעתן מרפידים לביאתן למדבר סיני, מה ביאתן למדבר סיני בתשובה, אף נסיעתן מרפידים בתשובה:
ויחן שם ישראל: כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר כל החניות בתרעומת ובמחלוקת:
נגד ההר: למזרחו, וכל מקום שאתה מוצא נגד, פנים למזרח:
3Moshé subió a Dios. Dios lo llamó desde la montaña y dijo: “Esto es lo que debes decir a la familia de Iaakov y comunicar a los israelitas:   גוּמשֶׁ֥ה עָלָ֖ה אֶל־הָֽאֱלֹהִ֑ים וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֤יו יְהוָֹה֙ מִן־הָהָ֣ר לֵאמֹ֔ר כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לְבֵ֣ית יַֽעֲקֹ֔ב וְתַגֵּ֖יד לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
ומשה עלה: ביום השני. וכל עליותיו בהשכמה היו, שנאמר (שמות לד ד) וישכם משה בבקר:
כה תאמר: בלשון הזה וכסדר הזה:
לבית יעקב: אלו הנשים, תאמר להן בלשון רכה:
ותגיד לבני ישראל: עונשין ודקדוקין פרש לזכרים. דברים הקשין כגידין:
4‘Ustedes vieron lo que hice en Egipto, llevándolos sobre alas de águilas y trayéndolos hacia Mí.   דאַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לְמִצְרָ֑יִם וָֽאֶשָּׂ֤א אֶתְכֶם֙ עַל־כַּנְפֵ֣י נְשָׁרִ֔ים וָֽאָבִ֥א אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽי:
אתם ראיתם: לא מסורת היא בידכם, ולא בדברים אני משגר לכם, לא בעדים אני מעיד עליכם, אלא אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, על כמה עבירות היו חייבין לי קודם שנזדווגו לכם, ולא נפרעתי מהם אלא על ידכם:
ואשא אתכם: זה יום שבאו ישראל לרעמסס, שהיו ישראל מפוזרין בכל ארץ גושן, ולשעה קלה כשבאו ליסע ולצאת נקבצו כלם לרעמסס. ואונקלוס תרגם ואשא, ונטלית יתכון, כמו ואסיע אתכם, תיקן את הדבר דרך כבוד למעלה:
על כנפי נשרים: כנשר הנושא גוזליו על כנפיו, שכל שאר העופות נותנים את בניהם בין רגליהם, לפי שמתיראין מעוף אחר שפורח על גביהם, אבל הנשר הזה אינו מתירא אלא מן האדם, שמא יזרוק בו חץ, לפי שאין עוף אחר פורח על גביו, לכך נותנן על כנפיו, אומר מוטב יכנס החץ בי, ולא בבני. אף אני עשיתי כן, (שמות יד יט) ויסע מלאך הא-להים וגו' (שם כ) ויבא בין מחנה מצרים וגו', והיו מצרים זורקים חצים ואבני בליסטראות והענן מקבלם:
ואבא אתכם אלי: כתרגומו:
5Ahora si Me obedecen y cumplen Mi pacto, serán Mi tesoro especial entre todas las naciones, aun cuando todo el mundo es Mío.   הוְעַתָּ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמְעוּ֙ בְּקֹלִ֔י וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־בְּרִיתִ֑י וִֽהְיִ֨יתֶם לִ֤י סְגֻלָּה֙ מִכָּל־הָ֣עַמִּ֔ים כִּי־לִ֖י כָּל־הָאָֽרֶץ:
ועתה: אם עתה תקבלו עליכם יערב לכם מכאן ואילך, שכל התחלות קשות:
ושמרתם את בריתי: שאכרות עמכם על שמירת התורה:
סגלה: אוצר חביב, כמו (קהלת ב ח) וסגלת מלכים, כלי יקר ואבנים טובות שהמלכים גונזים אותם. כך אתם תהיו לי סגולה משאר אומות, ולא תאמרו אתם לבדכם שלי ואין לי אחרים עמכם, ומה יש לי עוד שתהא חבתכם נכרת:
כי לי כל הארץ: והם בעיני ולפני לכלום:
6Serán para Mí un reino de sacerdotes y una nación santa’. Éstas son las palabras que les debes referir a los israelitas”.   ווְאַתֶּ֧ם תִּֽהְיוּ־לִ֛י מַמְלֶ֥כֶת כֹּֽהֲנִ֖ים וְג֣וֹי קָד֑וֹשׁ אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּ֖ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
ואתם תהיו לי ממלכת כהנים: שרים כמה דאת אמר (שמואל ב' ח יח) ובני דוד כהנים היו:
אלה הדברים: לא פחות ולא יותר:

Quinta sección

Exodus Capítulo 19

7Moshé vino [de vuelta] y convocó a los ancianos del pueblo, transmitiéndoles todo lo que Dios había dicho.   זוַיָּבֹ֣א משֶׁ֔ה וַיִּקְרָ֖א לְזִקְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיָּ֣שֶׂם לִפְנֵיהֶ֗ם אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יְהוָֹֽה:
8Todo el pueblo respondió como uno y dijo: “Todo lo que Dios ha hablado, nosotros haremos”. Moshé llevó la respuesta del pueblo de vuelta a Dios.   חוַיַּֽעֲנ֨וּ כָל־הָעָ֤ם יַחְדָּו֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָֹ֖ה נַֽעֲשֶׂ֑ה וַיָּ֧שֶׁב משֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יְהוָֹֽה:
וישב משה את דברי העם וגו': ביום המחרת, שהוא יום שלישי, שהרי בהשכמה עלה. וכי צריך היה משה להשיב, אלא בא הכתוב ללמדך דרך ארץ ממשה שלא אמר, הואיל ויודע מי ששלחני, איני צריך להשיב:
9Dios le dijo a Moshé: “Vendré a ti en una nube densa, de modo que todo el pueblo oiga cuando Yo te hable. Entonces creerán en ti para siempre”. Moshé le comunicó a Dios la reacción del pueblo [a eso].   טוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־משֶׁ֗ה הִנֵּ֨ה אָֽנֹכִ֜י בָּ֣א אֵלֶ֘יךָ֘ בְּעַ֣ב הֶֽעָנָן֒ בַּֽעֲב֞וּר יִשְׁמַ֤ע הָעָם֙ בְּדַבְּרִ֣י עִמָּ֔ךְ וְגַם־בְּךָ֖ יַֽאֲמִ֣ינוּ לְעוֹלָ֑ם וַיַּגֵּ֥ד משֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יְהוָֹֽה:
בעב הענן: במעבה הענן וזהו ערפל:
וגם בך: גם בנביאים הבאים אחריך:
ויגד משה וגו': ביום המחרת שהוא רביעי לחודש:
את דברי העם וגו': תשובה על דבר זה שמעתי מהם שרצונם לשמוע ממך אינו דומה השומע מפי השליח לשומע מפי המלך, רצוננו לראות את מלכנו:
10Dios le dijo a Moshé: “Ve al pueblo, y santifícalos hoy y mañana. Que [incluso] sumerjan sus ropas.   יוַיֹּ֨אמֶר יְהוָֹ֤ה אֶל־משֶׁה֙ לֵ֣ךְ אֶל־הָעָ֔ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ם הַיּ֖וֹם וּמָחָ֑ר וְכִבְּס֖וּ שִׂמְלֹתָֽם:
ויאמר ה' אל משה: אם כן, שמזקיקין לדבר עמם, לך אל העם:
וקדשתם: וזימנתם, שיכינו עצמם היום ומחר:
11Entonces estarán preparados para el tercer día, porque en el tercer día, Dios descenderá sobre el Monte Sinaí a la vista de todo el pueblo.   יאוְהָי֥וּ נְכֹנִ֖ים לַיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י כִּ֣י | בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִשִׁ֗י יֵרֵ֧ד יְהוָֹ֛ה לְעֵינֵ֥י כָל־הָעָ֖ם עַל־הַ֥ר סִינָֽי:
והיו נכנים: מובדלים מאשה:
ליום השלישי: שהוא ששה בחדש. ובחמישי בנה משה את המזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה, כל הענין האמור בפרשת ואלה המשפטים, (שמות כד ד) ואין מוקדם ומאוחר בתורה:
לעיני כל העם: מלמד שלא היה בהם סומא, שנתרפאו כולם:
12”Establece un límite para el pueblo en torno a [la montaña], y diles que se cuiden de no subir a la montaña, o [siquiera] tocar su borde. A cualquiera que toque la montaña se le dará muerte.   יבוְהִגְבַּלְתָּ֤ אֶת־הָעָם֙ סָבִ֣יב לֵאמֹ֔ר הִשָּֽׁמְר֥וּ לָכֶ֛ם עֲל֥וֹת בָּהָ֖ר וּנְגֹ֣עַ בְּקָצֵ֑הוּ כָּל־הַנֹּגֵ֥עַ בָּהָ֖ר מ֥וֹת יוּמָֽת:
והגבלת: קבע להם תחומין לסימן, שלא יקרבו מן הגבול והלאה:
לאמר: הגבול אומר להם, השמרו מעלות מכאן והלאה, ואתה תזהירם על כך:
ונגע בקצהו: אפילו בקצהו:
13No tendrán que poner mano sobre él, puesto que será apedreado o abatido. Ni a hombre ni a bestia se le permitirá vivir. Pero cuando se haga sonar la trompeta con un toque largo, se les permitirá entonces subir a la montaña”.   יגלֹֽא־תִגַּ֨ע בּ֜וֹ יָ֗ד כִּֽי־סָק֤וֹל יִסָּקֵל֙ אֽוֹ־יָרֹ֣ה יִיָּרֶ֔ה אִם־בְּהֵמָ֥ה אִם־אִ֖ישׁ לֹ֣א יִֽחְיֶ֑ה בִּמְשֹׁךְ֙ הַיֹּבֵ֔ל הֵ֖מָּה יַֽעֲל֥וּ בָהָֽר:
ירה יירה: מכאן לנסקלין שהם נדחין למטה מבית הסקילה, שהיה גבוה שתי קומות:
יירה: יושלך למטה לארץ, כמו (שמות טו ד) ירה בים:
במשך היבל: כשימשוך היובל קול ארוך הוא סימן סלוק שכינה והפסקת הקול, וכיון שנסתלק הם רשאין לעלות:
היבל: הוא שופר של איל, שכן בערביא קורין לדכרא יובלא, ושופר של אילו של יצחק היה:
14Moshé bajó de la montaña hacia el pueblo. Los santificó, y ellos [se] sumergieron [a sí mismos y a] sus ropas.   ידוַיֵּ֧רֶד משֶׁ֛ה מִן־הָהָ֖ר אֶל־הָעָ֑ם וַיְקַדֵּשׁ֙ אֶת־הָעָ֔ם וַיְכַבְּס֖וּ שִׂמְלֹתָֽם:
מן ההר אל העם: מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו אלא מן ההר אל העם:
15Moshé le dijo al pueblo: “Manténganse preparados durante tres días. No se acerquen a mujer”.   טווַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־הָעָ֔ם הֱי֥וּ נְכֹנִ֖ים לִשְׁל֣שֶׁת יָמִ֑ים אַל־תִּגְּשׁ֖וּ אֶל־אִשָּֽׁה:
היו נכנים לשלשת ימים: לסוף שלושה ימים, הוא יום רביעי שהוסיף משה יום אחד מדעתו, כדברי רבי יוסי, ולדברי האומר בששה בחדש ניתנו עשרת הדברות לא הוסיף משה כלום. לשלשת ימים, כמו (פסוק יא) ליום השלישי:
אל תגשו אל אשה: כל שלושת ימים הללו כדי שיהו הנשים טובלות ליום השלישי ותהיינה טהורות לקבל תורה שאם ישמשו תוך שלשת ימים, שמא תפלוט האשה שכבת זרע לאחר טבילתה ותחזור ותטמא, אבל מששהתה שלושה ימים כבר הזרע מסריח ואינו ראוי להזריע וטהור מלטמא את הפולטת:
16El tercer día llegó. Hubo truenos y relámpagos por la mañana, con una densa nube sobre la montaña, y un toque extremadamente fuerte de cuerno de carnero. El pueblo que estaba en el campamento tembló.   טזוַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיֹ֣ת הַבֹּ֗קֶר וַיְהִי֩ קֹלֹ֨ת וּבְרָקִ֜ים וְעָנָ֤ן כָּבֵד֙ עַל־הָהָ֔ר וְקֹ֥ל שֹׁפָ֖ר חָזָ֣ק מְאֹ֑ד וַיֶּֽחֱרַ֥ד כָּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בַּמַּֽחֲנֶֽה:
בהית הבקר: מלמד שהקדים על ידם מה שאין דרך בשר ודם לעשות כן, שיהא הרב ממתין לתלמיד, וכן מצינו ביחזקאל (יחזקאל ג כב) קום צא אל הבקעה וגו', (שם כג) ואקום ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד ה' עומד:
17Moshé sacó del campamento al pueblo hacia la Presencia Divina. Se pararon paralizados al pie de la montaña.   יזוַיּוֹצֵ֨א משֶׁ֧ה אֶת־הָעָ֛ם לִקְרַ֥את הָֽאֱלֹהִ֖ים מִן־הַמַּֽחֲנֶ֑ה וַיִּתְיַצְּב֖וּ בְּתַחְתִּ֥ית הָהָֽר:
לקראת הא-להים: מגיד שהשכינה יצאה לקראתם, כחתן היוצא לקראת כלה, וזהו שנאמר (דברים לג ב) ה' מסיני בא, ולא נאמר לסיני בא:
בתחתית ההר: לפי פשוטו ברגלי ההר. ומדרשו שנתלש ההר ממקומו ונכפה עליהם כגיגית:
18El Monte Sinaí estaba todo humeando por causa de la Presencia que había bajado sobre él. Dios estaba en el fuego, y su humo subía como el humo de un horno de cal. Toda la montaña se estremecía violentamente.   יחוְהַ֤ר סִינַי֙ עָשַׁ֣ן כֻּלּ֔וֹ מִ֠פְּנֵ֠י אֲשֶׁ֨ר יָרַ֥ד עָלָ֛יו יְהוָֹ֖ה בָּאֵ֑שׁ וַיַּ֤עַל עֲשָׁנוֹ֙ כְּעֶ֣שֶׁן הַכִּבְשָׁ֔ן וַיֶּֽחֱרַ֥ד כָּל־הָהָ֖ר מְאֹֽד:
עשן כלו: אין עשן זה שם דבר, שהרי נקוד השי"ן פת"ח, אלא לשון פעל, כמו אמר, שמר, שמע, לכך תרגומו תנן כוליה, ולא תרגם תננא, וכל עשן שבמקרא נקודים קמ"ץ מפני שהם שם דבר:
הכבשן: של סיד, יכול ככבשן זה ולא יותר, תלמוד לומר (דברים ד יא) בוער באש עד לב השמים. ומה תלמוד לומר כבשן, לשבר את האוזן, מה שהיא יכולה לשמוע, נותן לבריות סימן הניכר להם. כיוצא בו (הושע יא י) כאריה ישאג, וכי מי נתן כח בארי, אלא הוא, והכתוב מושלו כאריה, אלא אנו מכנין ומדמין אותו לבריותיו, כדי לשבר את האוזן מה שיכולה לשמוע. וכיוצא בו (יחזקאל מג ב) וקולו כקול מים רבים, וכי מי נתן קול למים, אלא הוא, ואתה מכנה אותו לדמותו לבריותיו, כדי לשבר את האוזן:
19Estaba el sonido de un cuerno de carnero, acrecentándose en volumen en alto grado. Moshé hablaba, y Dios respondía con una Voz.   יטוַֽיְהִי֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר הוֹלֵ֖ךְ וְחָזֵ֣ק מְאֹ֑ד משֶׁ֣ה יְדַבֵּ֔ר וְהָֽאֱלֹהִ֖ים יַֽעֲנֶ֥נּוּ בְקֽוֹל:
הולך וחזק מאד: מנהג הדיוט כל זמן שהוא מאריך לתקוע קולו מחליש וכוהה, אבל כאן הולך וחזק מאוד. ולמה כך מתחלה, לשבר אזניהם מה שיכולין לשמוע:
משה ידבר: כשהיה משה מדבר ומשמיע הדברות לישראל שהרי לא שמעו מפי הגבורה אלא (שמות כ ב) אנכי ולא יהיה לך והקב"ה מסייעו לתת בו כח להיות קולו מגביר ונשמע:
יעננו בקול: יעננו על דבר הקול, כמו (מלכים א' יח כד) אשר יענה באש, על דבר האש להורידו:

Sexta sección

Exodus Capítulo 19

20Dios descendió sobre el Monte Sinaí, a la cima de la montaña. Convocó a Moshé a la cima de la montaña, y Moshé ascendió.   כוַיֵּ֧רֶד יְהוָֹ֛ה עַל־הַ֥ר סִינַ֖י אֶל־רֹ֣אשׁ הָהָ֑ר וַיִּקְרָ֨א יְהוָֹ֧ה לְמשֶׁ֛ה אֶל־רֹ֥אשׁ הָהָ֖ר וַיַּ֥עַל משֶֽׁה:
וירד ה' על הר סיני: יכול ירד עליו ממש, תלמוד לומר (שמות כ יט) כי מן השמים דברתי עמכם. מלמד שהרכין שמים העליונים והתחתונים והציען על גבי ההר, כמצע על המטה, וירד כסא הכבוד עליהם:
21Dios le dijo a Moshé: “Vuelve abajo y advierte al pueblo que no deben cruzar el límite a fin de ver lo Divino, porque esto causará que muchos mueran.   כאוַיֹּ֤אמֶר יְהוָֹה֙ אֶל־משֶׁ֔ה רֵ֖ד הָעֵ֣ד בָּעָ֑ם פֶּן־יֶֽהֶרְס֤וּ אֶל־יְהוָֹה֙ לִרְא֔וֹת וְנָפַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ רָֽב:
העד בעם: התרה בהם שלא לעלות בהר:
פן יהרסו וגו': שלא יהרסו את מצבם על ידי שתאותם אל ה' לראות ויקרבו לצד ההר:
ונפל ממנו רב: כל מה שיפול מהם ואפילו הוא יחידי חשוב לפני רב:
יהרסו: כל הריסה מפרדת אסיפת הבנין, אף הנפרדין ממצב אנשים הורסים את המצב:
22Los sacerdotes, que [usualmente] se acercan a lo Divino deben también santificarse, o de lo contrario Dios enviará destrucción entre ellos”.   כבוְגַ֧ם הַכֹּֽהֲנִ֛ים הַנִּגָּשִׁ֥ים אֶל־יְהוָֹ֖ה יִתְקַדָּ֑שׁוּ פֶּן־יִפְרֹ֥ץ בָּהֶ֖ם יְהוָֹֽה:
וגם הכהנים: אף הבכורות שהעבודה בהם:
הנגשים אל ה': להקריב קרבנות, אף הם אל יסמכו על חשיבותם לעלות:
יתקדשו: יהיו מזומנים להתיצב על עמדם:
פן יפרץ: לשון פרצה, יהרוג בהם ויעשה בהם פרצה:
23Moshé le replicó a Dios: “El pueblo no puede subir al Monte Sinaí. Tú ya les advertiste de establecer un límite en torno a la montaña y declararla sagrada”.   כגוַיֹּ֤אמֶר משֶׁה֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה לֹֽא־יוּכַ֣ל הָעָ֔ם לַֽעֲלֹ֖ת אֶל־הַ֣ר סִינָ֑י כִּֽי־אַתָּ֞ה הַֽעֵדֹ֤תָה בָּ֨נוּ֙ לֵאמֹ֔ר הַגְבֵּ֥ל אֶת־הָהָ֖ר וְקִדַּשְׁתּֽוֹ:
לא יוכל העם: איני צריך להעיד בהם שהרי מותרין ועומדין הם היום שלושת ימים, ולא יוכלו לעלות שאין להם רשות:
24Dios le dijo: “Desciende. Entonces puedes venir [de vuelta] arriba junto con Aarón. Mas los sacerdotes y el [resto del] pueblo no deben violar el límite para subir a lo Divino; si lo hacen, Él enviará destrucción entre ellos”.   כדוַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֤יו יְהוָֹה֙ לֶךְ־רֵ֔ד וְעָלִ֥יתָ אַתָּ֖ה וְאַֽהֲרֹ֣ן עִמָּ֑ךְ וְהַכֹּֽהֲנִ֣ים וְהָעָ֗ם אַל־יֶֽהֶרְס֛וּ לַֽעֲלֹ֥ת אֶל־יְהוָֹ֖ה פֶּן־יִפְרָץ־בָּֽם:
לך רד: והעד בהם שנית, שמזרזין את האדם קודם מעשה, וחוזרין ומזרזין אותו בשעת מעשה:
ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים: יכול אף הם עמך, תלמוד לומר ועלית אתה. אמור מעתה, אתה מחיצה לעצמך ואהרן מחיצה לעצמו והם מחיצה לעצמם. משה נגש יותר מאהרן, ואהרן יותר מן הכהנים, והעם כל עיקר אל יהרסו את מצבם לעלות אל ה':
פן יפרץ בם: אף על פי שהוא נקוד חטף קמ"ץ אינו זז מגזרתו, כך דרך כל תיבה שנקודתה מלאפו"ם כשהיא סמוכה במקף משתנה הנקוד לחטף קמ"ץ:
25Moshé bajó al pueblo y les transmitió esto.   כהוַיֵּ֥רֶד משֶׁ֖ה אֶל־הָעָ֑ם וַיֹּ֖אמֶר אֲלֵהֶֽם:
ויאמר אליהם: התראה זו:

Exodus Capítulo 20

1Dios habló todas estas palabras, diciendo:   אוַיְדַבֵּ֣ר אֱלֹהִ֔ים אֵ֛ת כָּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹֽר:
וידבר א-להים: אין א-להים אלא דיין. לפי שיש פרשיות בתורה שאם עשאן אדם מקבל שכר, ואם לאו אינו מקבל עליהם פורענות, יכול אף עשרת הדברות כן, תלמוד לומר וידבר א-להים, דיין ליפרע:
את כל הדברים האלה: מלמד שאמר הקב"ה עשרת הדברות בדבור אחד, מה שאי אפשר לאדם לומר כן. אם כן מה תלמוד לומר עוד אנכי ולא יהיה לך, שחזר ופירש על כל דבור ודבור בפני עצמו:
לאמר: מלמד שהיו עונין על הן הן ועל לאו לאו:
2Yo soy Dios tu Señor, Quien te sacó de Egipto, del lugar de la esclavitud.   באָֽנֹכִ֨י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֣ר הֽוֹצֵאתִ֩יךָ֩ מֵאֶ֨רֶץ מִצְרַ֜יִם מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֗ים:
אשר הוצאתיך מארץ מצרים: כדאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי. דבר אחר לפי שנגלה בים כגבור מלחמה, ונגלה כאן כזקן מלא רחמים, שנאמר (שמות כד י) ויראו את אלוהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, זו היתה לפניו בשעת השעבוד, (שם) וכעצם השמים, משנגאלו, הואיל ואני משתנה במראות אל תאמרו שתי רשויות הן, אנכי הוא אשר הוצאתיך ממצרים ועל הים. דבר אחר לפי שהיו שומעין קולות הרבה, שנאמר, (להלן פסוק טו) את הקולות, קולות באין מארבע רוחות ומן השמים ומן הארץ, אל תאמרו רשויות הרבה הן. ולמה אמר לשון יחיד, אלהיך, ליתן פתחון פה למשה ללמד סניגוריא במעשה העגל, וזהו שאמר (שמות לב יא) למה ה' יחרה אפך בעמך, לא להם צוית, לא יהיה לכם א-להים אחרים, אלא לי לבדי:
מבית עבדים: מבית פרעה שהייתם עבדים לו. או אינו אומר אלא מבית עבדים, שהיו עבדים לעבדים, תלמוד לומר (דברים ז ח) ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים, אמור מעתה עבדים למלך היו, ולא עבדים לעבדים:
3No tengas ningún otro dios delante de Mí.   גלֹ֣א יִֽהְיֶ֣ה־לְךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֜ים עַל־פָּנַ֗י:
לא יהיה לך: למה נאמר, לפי שנאמר (פסוק ד) לא תעשה לך, אין לי אלא שלא יעשה, העשוי כבר מנין שלא יקיים, תלמוד לומר לא יהיה לך:
א-להים אחרים: שאינן אלהות אלא אחרים עשאום א-להים עליהם, ולא יתכן לפרש א-להים אחרים זולתי, שגנאי הוא כלפי מעלה לקרותם אלהות אצלו. דבר אחר א-להים אחרים, שהם אחרים לעובדיהם, צועקים אליהם ואינן עונין אותם, ודומה כאלו הוא אחר שאינו מכירו מעולם:
על פני: כל זמן שאני קיים, שלא תאמר לא נצטוו על עבודה זרה אלא אותו הדור:
4No representes [a tales dioses] con ninguna estatua o imagen tallada de cualquier cosa en el cielo arriba, sobre la tierra abajo o en el agua debajo de la tierra.   דלֹ֣א תַֽעֲשֶׂה־לְּךָ֣ פֶ֣סֶל | וְכָל־תְּמוּנָ֡ה אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׁמַ֣יִם | מִמַּ֡עַל וַֽאֲשֶׁר֩ בָּאָ֨רֶץ מִתַּ֜חַת וַֽאֲשֶׁ֣ר בַּמַּ֣יִם | מִתַּ֣חַת לָאָ֗רֶץ:
פסל: על שם שנפסל:
וכל תמונה: תמונת כל דבר אשר בשמים:
5No te inclines ante [tales dioses] ni los adores. Yo soy Dios tu Señor, un Dios que exige adoración exclusiva. En lo que respecta a Mis enemigos, tengo en cuenta el pecado de los padres para [sus] descendientes hasta la tercera y cuarta [generación].   הלֹֽא־תִשְׁתַּֽחֲוֶ֣ה לָהֶם֘ וְלֹ֣א תָֽעָבְדֵם֒ כִּ֣י אָֽנֹכִ֞י יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵ֠ד עֲוֹ֨ן אָב֧וֹת עַל־בָּנִ֛ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֽׂנְאָ֑י:
אל קנא: מקנא ליפרע ואינו עובר על מדתו למחול על עון עבודה זרה, כל לשון קנא אינפרינמינ"ט בלעז [חרון אף] נותן לב ליפרע:
לשנאי: כתרגומו, כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם:
6Mas para los que Me aman y cumplen Mis mandamientos, muestro amor durante miles [de generaciones].   ווְעֹ֤שֶׂה חֶ֨סֶד֙ לַֽאֲלָפִ֔ים לְאֹֽהֲבַ֖י וּלְשֹֽׁמְרֵ֥י מִצְוֹתָֽי:
ועושה חסד: נוצר חסד שאדם עושה, לשלם שכר עד לאלפים דור, נמצאת מדה טובה יתירה על מדת פורענות אחת על חמש מאות, שזו לארבעה דורות וזו לאלפים:
7No tomes el nombre de Dios tu Señor en vano. Dios no permitirá que el que tome Su nombre en vano quede impune.   זלֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת־שֵֽׁם־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֙ יְהֹוָ֔ה אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִשָּׂ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ לַשָּֽׁוְא:
לשוא: (השני לשון שקר כתרגומו) כמא דתימר (שבועות כט א) אי זהו שבועת שוא, נשבע לשנות את הידוע, על עמוד של אבן שהוא של זהב. (הראשון לשון מגן, כתרגומו) זה הנשבע לחנם ולהבל, על של עץ עץ ועל אבן אבן:
8Recuerda el Shabat para mantenerlo santo.   חזָכוֹר֩ אֶת־י֨וֹם הַשַּׁבָּ֜ת לְקַדְּשׁ֗וֹ:
זכור: זכור ושמור בדבור אחד נאמרו. וכן (שמות לא יד) מחלליה מות יומת, (במדבר כח ט) וביום השבת שני כבשים, וכן (דברים כב יא) לא תלבש שעטנז, (שם יב) גדילים תעשה לך, וכן (ויקרא יח טז) ערות אשת אחיך, (דברים כה ה) יבמה יבא עליה, הוא שנאמר (תהלים סב יב) אחת דבר א-להים שתים זו שמעתי. זכור לשון פעול הוא, כמו (ישעיה כב יג) אכול ושתו, (שמואל ב ג טז) הלוך ובכה, וכן פתרונו תנו לב לזכור תמיד את יום השבת, שאם נזדמן לך חפץ יפה תהא מזמינו לשבת:
9Puedes trabajar durante los seis días de la semana y hacer todas tus tareas.   טשֵׁ֣שֶׁת יָמִ֣ים תַּֽעֲבֹד֘ וְעָשִׂ֣יתָ כָל־מְלַאכְתֶּךָ֒:
ועשית כל מלאכתך: כשתבא שבת, יהא בעיניך כאלו מלאכתך עשויה, שלא תהרהר אחר מלאכה:
10Mas el sábado es el Shabat para Dios tu Señor. No hagas nada que constituya trabajo. [Esto te incluye a] ti, a tu hijo, a tu hija, a tu esclavo, a tu criada, a tu animal y al extranjero que esté en tus puertas.   יוְי֨וֹם הַשְּׁבִיעִ֜י שַׁבָּ֣ת | לַֽיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ לֹ֣א תַֽעֲשֶׂ֣ה כָל־מְלָאכָ֡ה אַתָּ֣ה | וּבִנְךָ֣־וּ֠בִתֶּךָ עַבְדְּךָ֨ וַֽאֲמָֽתְךָ֜ וּבְהֶמְתֶּ֗ךָ וְגֵֽרְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ:
אתה ובנך ובתך: אלו קטנים. או אינו אלא גדולים, אמרת הרי כבר מוזהרים הם, אלא לא בא אלא להזהיר גדולים על שביתת הקטנים, וזו ששנינו (שבת קכא א) קטן שבא לכבות אין שומעין לו, מפני ששביתתו עליך:
11Fue durante los seis días de la semana que Dios hizo el cielo, la tierra, el mar y todo lo que está en ellos, mas descansó el sábado. Por consiguiente, Dios bendijo el día del Shabat y lo hizo santo.   יאכִּ֣י שֵֽׁשֶׁת־יָמִים֩ עָשָׂ֨ה יְהֹוָ֜ה אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֗רֶץ אֶת־הַיָּם֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּ֔ם וַיָּ֖נַח בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י עַל־כֵּ֗ן בֵּרַ֧ךְ יְהֹוָ֛ה אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת וַֽיְקַדְּשֵֽׁהוּ:
וינח ביום השביעי: כביכול הכתיב בעצמו מנוחה ללמד הימנו קל וחומר לאדם, שמלאכתו בעמל וביגיעה, שיהא נח בשבת:
ברך, ויקדשהו: ברכו במן לכופלו בששי לחם משנה, וקדשו במן שלא היה יורד בו:
12Honra a tu padre y a tu madre. Entonces vivirás mucho sobre la tierra que Dios tu Señor te da.   יבכַּבֵּ֥ד אֶת־אָבִ֖יךָ וְאֶת־אִמֶּ֑ךָ לְמַ֨עַן֙ יַֽאֲרִכ֣וּן יָמֶ֔יךָ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ:
למען יאריכון ימיך: אם תכבד יאריכון, ואם לאו יקצרון, שדברי תורה נוטריקון הם נדרשין מכלל הן לאו ומכלל לאו הן:
13No cometas asesinato. No cometas adulterio. No robes. No declares como testigo falso contra tu prójimo.   יגלֹ֖א תִּרְצָֽח: ס לֹ֖א תִּנְאָֽף: ס לֹ֖א תִּגְנֹֽב: ס לֹֽא־תַֽעֲנֶ֥ה בְרֵֽעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁקֶר:
לא תנאף: אין ניאוף אלא באשת איש, שנאמר (ויקרא כ י) מות יומת הנואף והנואפת, ואומר (יחזקאל טז לב) האשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים:
לא תגנב: בגונב נפשות הכתוב מדבר. לא תגנובו (ויקרא יט יא) בגונב ממון. או אינו אלא זה בגונב ממון, ולהלן בגונב נפשות, אמרת דבר הלמד מענינו, מה לא תרצח, לא תנאף, מדבר בדבר שחייבין עליהם מיתת בית דין, אף לא תגנוב דבר שחייב עליו מיתת בית דין:
14No tengas envidia de la casa de tu prójimo. No tengas envidia de la mujer de tu prójimo, de su esclavo, de su criada, de su buey, de su asno o de cualquier otra cosa que sea de tu prójimo.   ידלֹ֥א תַחְמֹ֖ד בֵּ֣ית רֵעֶ֑ך ס לֹֽא־תַחְמֹ֞ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֗ךָ וְעַבְדּ֤וֹ וַֽאֲמָתוֹ֙ וְשׁוֹר֣וֹ וַֽחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ:

Septima sección

Exodus Capítulo 20

15Todo el pueblo veía los sonidos, las llamas, el toque del cuerno de carnero y la montaña que humeaba. El pueblo se estremeció al verlo, manteniéndose a distancia.   טווְכָל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת וְאֶת־הַלַּפִּידִ֗ם וְאֵת֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וְאֶת־הָהָ֖ר עָשֵׁ֑ן וַיַּ֤רְא הָעָם֙ וַיָּנֻ֔עוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ מֵֽרָחֹֽק:
וכל העם ראים: מלמד שלא היה בהם אחד סומא. ומנין שלא היה בהם אלם, תלמוד לומר (שמות יט ח) ויענו כל העם. ומנין שלא היה בהם חרש, תלמוד לומר נעשה ונשמע (שמות כד ז):
ראים את הקולות: רואין את הנשמע, שאי אפשר לראות במקום אחר:
את הקולת: היוצאין מפי הגבורה:
וינעו: (שם) אין נוע אלא זיע:
ויעמדו מרחק: היו נרתעין לאחוריהם שנים עשר מיל כאורך מחניהם ומלאכי השרת באין ומסייעין אותן להחזירם, שנאמר (תהלים סח יג) מלכי צבאות ידודון ידודון:
16Le dijeron a Moshé: “Háblanos tú, y escucharemos. Pero que Dios no hable más con nosotros, porque moriremos si lo hace”.   טזוַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־משֶׁ֔ה דַּבֶּר־אַתָּ֥ה עִמָּ֖נוּ וְנִשְׁמָ֑עָה וְאַל־יְדַבֵּ֥ר עִמָּ֛נוּ אֱלֹהִ֖ים פֶּן־נָמֽוּת:
17“No teman –le replicó Moshé al pueblo –. Dios sólo vino a elevarlos. Su temor estará entonces sobre los rostros de ustedes, y no pecarán”.   יזוַיֹּ֨אמֶר משֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֘ אַל־תִּירָ֒אוּ֒ כִּ֗י לְבַֽעֲבוּר֙ נַסּ֣וֹת אֶתְכֶ֔ם בָּ֖א הָֽאֱלֹהִ֑ים וּבַֽעֲב֗וּר תִּֽהְיֶ֧ה יִרְאָת֛וֹ עַל־פְּנֵיכֶ֖ם לְבִלְתִּ֥י תֶֽחֱטָֽאוּ:
לבעבור נסות אתכם: לגדל אתכם בעולם שיצא לכם שם באומות שהוא בכבודו נגלה עליכם:
נסות: לשון הרמה וגדולה, כמו (ישעיה סב י) הרימו נס, ארים נסי (ישעיהו מט כב), וכנס על הגבעה (ישעיהו ל, יז), שהוא זקוף:
ובעבור תהיה יראתו: על ידי שראיתם אותו יראוי ומאוים, תדעו כי אין זולתו ותיראו מפניו:
18El pueblo se mantuvo a distancia mientras Moshé entraba en la niebla donde lo Divino estaba [revelado].   יחוַיַּֽעֲמֹ֥ד הָעָ֖ם מֵֽרָחֹ֑ק וּמשֶׁה֙ נִגַּ֣שׁ אֶל־הָֽעֲרָפֶ֔ל אֲשֶׁר־שָׁ֖ם הָֽאֱלֹהִֽים:
נגש אל הערפל: לפנים משלש מחיצות, חשך ענן וערפל שנאמר (דברים ד יא) וההר בוער באש עד לב השמים חשך ענן וערפל, ערפל הוא עב הענן, שנאמר לו (שמות יט ט) הנה אנכי בא אליך בעב הענן:
19Dios le dijo a Moshé: Esto es lo que debes decirles a los israelitas: Han visto que Yo les hablé desde el cielo.   יטוַיֹּ֤אמֶר יְהוָֹה֙ אֶל־משֶׁ֔ה כֹּ֥ה תֹאמַ֖ר אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם כִּ֚י מִן־הַשָּׁמַ֔יִם דִּבַּ֖רְתִּי עִמָּכֶֽם:
כה תאמר: בלשון הזה:
אתם ראיתם: יש הפרש בין מה שאדם רואה למה שאחרים משיחין לו, שמה שאחרים משיחין לו פעמים שלבו חלוק מלהאמין:
כי מן השמים דברתי: וכתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני, בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם (דברים ד לו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה, כבודו בשמים ואשו וגבורתו על הארץ. דבר אחר הרכין שמים ושמי השמים והציען על ההר, וכן הוא אומר (תהלים יח י) ויט שמים וירד:
20No hagan representación de nada que esté conmigo. No hagan para ustedes dioses de plata u oro.   כלֹ֥א תַֽעֲשׂ֖וּן אִתִּ֑י אֱלֹ֤הֵי כֶ֨סֶף֙ וֵֽאלֹהֵ֣י זָהָ֔ב לֹ֥א תַֽעֲשׂ֖וּ לָכֶֽם:
לא תעשון אתי: לא תעשון דמות שמשי המשמשים לפני במרום:
אלהי כסף: בא להזהיר על הכרובים, שאתה עושה לעמוד אתי, שלא יהיו של כסף, שאם שניתם לעשותם של כסף הרי הן לפני כאלהות:
ואלהי זהב: בא להזהיר שלא יוסיף על שנים, שאם עשית ארבעה, הרי הן לפני כאלהי זהב:
לא תעשו לכם: לא תאמר הריני עושה כרובים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כדרך שאני עושה בבית עולמים, לכך נאמר לא תעשו לכם:
21Haz para Mí un altar de tierra. Puedes sacrificar tus ofrendas quemadas, tus ofrendas de paz, tus ovejas y tu ganado sobre él. Dondequiera que permita que se mencione Mi nombre, vendré a ti y te bendeciré.   כאמִזְבַּ֣ח אֲדָמָה֘ תַּֽעֲשֶׂה־לִּי֒ וְזָֽבַחְתָּ֣ עָלָ֗יו אֶת־עֹֽלֹתֶ֨יךָ֙ וְאֶת־שְׁלָמֶ֔יךָ אֶת־צֹֽאנְךָ֖ וְאֶת־בְּקָרֶ֑ךָ בְּכָל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אַזְכִּ֣יר אֶת־שְׁמִ֔י אָב֥וֹא אֵלֶ֖יךָ וּבֵֽרַכְתִּֽיךָ:
מזבח אדמה: מחובר באדמה, שלא יבננו על גבי עמודים או על גבי כיפים. דבר אחר שהיה ממלא את חלל מזבח הנחשת אדמה בשעת חנייתן:
תעשה לי: שתהא תחילת עשייתו לשמי:
וזבחת עליו: אצלו, כמו (במדבר ב כ) ועליו מטה מנשה. או אינו אלא עליו ממש, תלמוד לומר (דברים יב כז) הבשר והדם על מזבח ה' אלהיך, ואין שחיטה בראש המזבח:
את עלתיך ואת שלמיך: אשר מצאנך ומבקרך. את צאנך ואת בקרך, פירוש לאת עולתיך ואת שלמיך:
בכל המקום אשר אזכיר את שמי: אשר אתן לך רשות להזכיר שם המפורש שלי, שם אבוא אליך וברכתיך אשרה שכינתי עליך מכאן אתה למד שלא ניתן רשות להזכיר שם המפורש אלא במקום שהשכינה באה שם, וזהו בית הבחירה. שם נתן רשות לכהנים להזכיר שם המפורש בנשיאת כפים לברך את העם:
22Cuando eventualmente construyas para Mí un altar de piedra, no lo construyas de piedra labrada. Tu espada se habrá levantado contra él, lo habrás profanado.   כבוְאִם־מִזְבַּ֤ח אֲבָנִים֙ תַּֽעֲשֶׂה־לִּ֔י לֹֽא־תִבְנֶ֥ה אֶתְהֶ֖ן גָּזִ֑ית כִּ֧י חַרְבְּךָ֛ הֵנַ֥פְתָּ עָלֶ֖יהָ וַתְּחַֽלֲלֶֽהָ:
ואם מזבח אבנים: רבי ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות, חוץ משלשה ואם מזבח אבנים תעשה לי, הרי אם זה משמש בלשון כאשר, כאשר תעשה לי מזבח אבנים לא תבנה אתהן גזית שהרי חובה עליך לבנות מזבח אבנים, שנאמר (דברים כז ו) אבנים שלמות תבנה, וכן (שמות כב כד) אם כסף תלוה, חובה הוא, שנאמר (דברים טו ח) והעבט תעביטנו. ואף זה משמש בלשון כאשר וכן (ויקרא ב יד) ואם תקריב מנחת בכורים זו מנחת העומר, שהיא חובה, ועל כרחך אין אם הללו תלוין, אלא ודאין, ובלשון כאשר הם משמשים:
גזית: לשון גזיזה שפוסלן ומסתתן בברזל:
כי חרבך הנפת עליה: הרי כי זה משמש בלשון פן, שהוא דילמא, פן תניף חרבך עליה:
ותחללה: הא למדת, שאם הנפת עליה ברזל חללת, שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם, והברזל נברא לקצר ימיו של אדם, אין זה בדין, שיונף המקצר על המאריך. ועוד, שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, לפיכך לא יבא עליו כורת ומחבל. והרי דברים קל וחומר ומה אבנים שאינם רואות ולא שומעות ולא מדברות על ידי שמטילות שלום אמרה תורה לא תניף עליהם ברזל, המטיל שלום בין איש לאשתו, בין משפחה למשפחה, בין אדם לחבירו, על אחת כמה וכמה שלא תבואהו פורענות:
23No subas a Mi altar con peldaños, de modo que tu desnudez no sea revelada sobre él.   כגוְלֹא־תַֽעֲלֶ֥ה בְמַֽעֲלֹ֖ת עַל־מִזְבְּחִ֑י אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־תִגָּלֶ֥ה עֶרְוָֽתְךָ֖ עָלָֽיו:
ולא תעלה במעלות: כשאתה בונה כבש למזבח, לא תעשהו מעלות מעלות אישיקלונ"ש בלעז [מדרגות] אלא חלק יהא ומשופע:
אשר לא תגלה ערותך: שעל ידי המעלות אתה צריך להרחיב פסיעותיך, ואף על פי שאינו גלוי ערוה ממש, שהרי כתיב (שמות כח מב) ועשה להם מכנסי בד, מכל מקום הרחבת הפסיעות קרוב לגלוי ערוה הוא, ואתה נוהג בהם מנהג בזיון. והרי דברים קל וחומר ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך, לא תנהג בהם מנהג בזיון, חבירך שהוא בדמות יוצרך, ומקפיד על בזיונו, על אחת כמה וכמה:

Sección de Maftir

Exodus Capítulo 20

19Dios le dijo a Moshé: Esto es lo que debes decirles a los israelitas: Han visto que Yo les hablé desde el cielo.   יטוַיֹּ֤אמֶר יְהוָֹה֙ אֶל־משֶׁ֔ה כֹּ֥ה תֹאמַ֖ר אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם כִּ֚י מִן־הַשָּׁמַ֔יִם דִּבַּ֖רְתִּי עִמָּכֶֽם:
כה תאמר: בלשון הזה:
אתם ראיתם: יש הפרש בין מה שאדם רואה למה שאחרים משיחין לו, שמה שאחרים משיחין לו פעמים שלבו חלוק מלהאמין:
כי מן השמים דברתי: וכתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני, בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם (דברים ד לו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה, כבודו בשמים ואשו וגבורתו על הארץ. דבר אחר הרכין שמים ושמי השמים והציען על ההר, וכן הוא אומר (תהלים יח י) ויט שמים וירד:
20No hagan representación de nada que esté conmigo. No hagan para ustedes dioses de plata u oro.   כלֹ֥א תַֽעֲשׂ֖וּן אִתִּ֑י אֱלֹ֤הֵי כֶ֨סֶף֙ וֵֽאלֹהֵ֣י זָהָ֔ב לֹ֥א תַֽעֲשׂ֖וּ לָכֶֽם:
לא תעשון אתי: לא תעשון דמות שמשי המשמשים לפני במרום:
אלהי כסף: בא להזהיר על הכרובים, שאתה עושה לעמוד אתי, שלא יהיו של כסף, שאם שניתם לעשותם של כסף הרי הן לפני כאלהות:
ואלהי זהב: בא להזהיר שלא יוסיף על שנים, שאם עשית ארבעה, הרי הן לפני כאלהי זהב:
לא תעשו לכם: לא תאמר הריני עושה כרובים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כדרך שאני עושה בבית עולמים, לכך נאמר לא תעשו לכם:
21Haz para Mí un altar de tierra. Puedes sacrificar tus ofrendas quemadas, tus ofrendas de paz, tus ovejas y tu ganado sobre él. Dondequiera que permita que se mencione Mi nombre, vendré a ti y te bendeciré.   כאמִזְבַּ֣ח אֲדָמָה֘ תַּֽעֲשֶׂה־לִּי֒ וְזָֽבַחְתָּ֣ עָלָ֗יו אֶת־עֹֽלֹתֶ֨יךָ֙ וְאֶת־שְׁלָמֶ֔יךָ אֶת־צֹֽאנְךָ֖ וְאֶת־בְּקָרֶ֑ךָ בְּכָל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אַזְכִּ֣יר אֶת־שְׁמִ֔י אָב֥וֹא אֵלֶ֖יךָ וּבֵֽרַכְתִּֽיךָ:
מזבח אדמה: מחובר באדמה, שלא יבננו על גבי עמודים או על גבי כיפים. דבר אחר שהיה ממלא את חלל מזבח הנחשת אדמה בשעת חנייתן:
תעשה לי: שתהא תחילת עשייתו לשמי:
וזבחת עליו: אצלו, כמו (במדבר ב כ) ועליו מטה מנשה. או אינו אלא עליו ממש, תלמוד לומר (דברים יב כז) הבשר והדם על מזבח ה' אלהיך, ואין שחיטה בראש המזבח:
את עלתיך ואת שלמיך: אשר מצאנך ומבקרך. את צאנך ואת בקרך, פירוש לאת עולתיך ואת שלמיך:
בכל המקום אשר אזכיר את שמי: אשר אתן לך רשות להזכיר שם המפורש שלי, שם אבוא אליך וברכתיך אשרה שכינתי עליך מכאן אתה למד שלא ניתן רשות להזכיר שם המפורש אלא במקום שהשכינה באה שם, וזהו בית הבחירה. שם נתן רשות לכהנים להזכיר שם המפורש בנשיאת כפים לברך את העם:
22Cuando eventualmente construyas para Mí un altar de piedra, no lo construyas de piedra labrada. Tu espada se habrá levantado contra él, lo habrás profanado.   כבוְאִם־מִזְבַּ֤ח אֲבָנִים֙ תַּֽעֲשֶׂה־לִּ֔י לֹֽא־תִבְנֶ֥ה אֶתְהֶ֖ן גָּזִ֑ית כִּ֧י חַרְבְּךָ֛ הֵנַ֥פְתָּ עָלֶ֖יהָ וַתְּחַֽלֲלֶֽהָ:
ואם מזבח אבנים: רבי ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות, חוץ משלשה ואם מזבח אבנים תעשה לי, הרי אם זה משמש בלשון כאשר, כאשר תעשה לי מזבח אבנים לא תבנה אתהן גזית שהרי חובה עליך לבנות מזבח אבנים, שנאמר (דברים כז ו) אבנים שלמות תבנה, וכן (שמות כב כד) אם כסף תלוה, חובה הוא, שנאמר (דברים טו ח) והעבט תעביטנו. ואף זה משמש בלשון כאשר וכן (ויקרא ב יד) ואם תקריב מנחת בכורים זו מנחת העומר, שהיא חובה, ועל כרחך אין אם הללו תלוין, אלא ודאין, ובלשון כאשר הם משמשים:
גזית: לשון גזיזה שפוסלן ומסתתן בברזל:
כי חרבך הנפת עליה: הרי כי זה משמש בלשון פן, שהוא דילמא, פן תניף חרבך עליה:
ותחללה: הא למדת, שאם הנפת עליה ברזל חללת, שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם, והברזל נברא לקצר ימיו של אדם, אין זה בדין, שיונף המקצר על המאריך. ועוד, שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, לפיכך לא יבא עליו כורת ומחבל. והרי דברים קל וחומר ומה אבנים שאינם רואות ולא שומעות ולא מדברות על ידי שמטילות שלום אמרה תורה לא תניף עליהם ברזל, המטיל שלום בין איש לאשתו, בין משפחה למשפחה, בין אדם לחבירו, על אחת כמה וכמה שלא תבואהו פורענות:
23No subas a Mi altar con peldaños, de modo que tu desnudez no sea revelada sobre él.   כגוְלֹא־תַֽעֲלֶ֥ה בְמַֽעֲלֹ֖ת עַל־מִזְבְּחִ֑י אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־תִגָּלֶ֥ה עֶרְוָֽתְךָ֖ עָלָֽיו:
ולא תעלה במעלות: כשאתה בונה כבש למזבח, לא תעשהו מעלות מעלות אישיקלונ"ש בלעז [מדרגות] אלא חלק יהא ומשופע:
אשר לא תגלה ערותך: שעל ידי המעלות אתה צריך להרחיב פסיעותיך, ואף על פי שאינו גלוי ערוה ממש, שהרי כתיב (שמות כח מב) ועשה להם מכנסי בד, מכל מקום הרחבת הפסיעות קרוב לגלוי ערוה הוא, ואתה נוהג בהם מנהג בזיון. והרי דברים קל וחומר ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך, לא תנהג בהם מנהג בזיון, חבירך שהוא בדמות יוצרך, ומקפיד על בזיונו, על אחת כמה וכמה:

Haftarah

El texto de esta página contiene literatura sagrada, por favor trátelo con el debido respeto.
Elije una porción :
Extraído del libro "La Tora viviente" La Biblia Jumash en Español, de la Editorial Bnei Sholem.

© Editorial Bnei Sholem.
Para adquirir este libro y muchos más sobre judaísmo y tradicián puede entrar en www.bneisholem.com.ar.
Prohibida su reproduccián total o parcial sin autorizacián escrita de la Editorial. Derechos Reservados.