Leviticus Capítulo 10

16Entonces Moshé inquirió acerca de la cabra [degollada] como ofrenda por el pecado, y cuando descubrió que ya había sido quemada, se enojó con los hijos sobrevivientes de Aarón, Eleazar e Itamar. Les dijo:   טזוְאֵ֣ת | שְׂעִ֣יר הַֽחַטָּ֗את דָּר֥שׁ דָּרַ֛שׁ משֶׁ֖ה וְהִנֵּ֣ה שׂרָ֑ף וַ֠יִּקְצֹ֠ף עַל־אֶלְעָזָ֤ר וְעַל־אִֽיתָמָר֙ בְּנֵ֣י אַֽהֲרֹ֔ן הַנּֽוֹתָרִ֖ם לֵאמֹֽר:
שעיר החטאת: שעיר מוספי ראש חודש. ושלשה שעירי חטאות קרבו בו ביום שעיר עזים, ושעיר נחשון ושעיר ראש חודש, ומכולן לא נשרף אלא זה. ונחלקו בדבר חכמי ישראל יש אומרים, מפני הטומאה שנגעה בו נשרף. ויש אומרים, מפני אנינות נשרף, לפי שהוא קדשי דורות, אבל בקדשי שעה סמכו על משה שאמר להם במנחה (פסוק יב) ואכלוה מצות:
דרש דרש: שתי דרישות הללו מפני מה נשרף זה, ומפני מה לא נאכלו אלו, כך הוא בתורת כהנים:
על אלעזר ועל איתמר: בשביל כבודו של אהרן הפך פניו כנגד הבנים וכעס:
לאמר: אמר להם, השיבוני על דברי:
17“¿Por qué no comieron la ofrenda por el pecado en un área santa? Es santidad de santidades, y se les ha dado a ustedes para quitar la culpa de la comunidad y hacer expiación por ellos ante Dios.   יזמַדּ֗וּעַ לֹֽא־אֲכַלְתֶּ֤ם אֶת־הַֽחַטָּאת֙ בִּמְק֣וֹם הַקֹּ֔דֶשׁ כִּ֛י קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הִ֑וא וְאֹתָ֣הּ | נָתַ֣ן לָכֶ֗ם לָשֵׂאת֙ אֶת־עֲוֹ֣ן הָֽעֵדָ֔ה לְכַפֵּ֥ר עֲלֵיהֶ֖ם לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה:
מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקדש: וכי חוץ לקדש אכלוה, והלא שרפוה, ומה הוא אומר במקום הקדש, אלא אמר להם שמא חוץ לקלעים יצאה ונפסלה:
כי קדש קדשים הוא: ונפסלת ביוצא, והם אמרו לו לאו. אמר להם הואיל ובמקום הקדש היתה, מדוע לא אכלתם אותה:
ואתה נתן לכם לשאת וגו': שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים:
לשאת את עון העדה: מכאן למדנו ששעיר ראש חודש היה, שהוא מכפר על עון טומאת מקדש וקדשיו, שחטאת שמיני וחטאת נחשון לא לכפרה באו:
18Puesto que su sangre no se trajo al santuario interior, [debieran haberla] comido en un lugar santo, como yo les ordené”.   יחהֵ֚ן לֹֽא־הוּבָ֣א אֶת־דָּמָ֔הּ אֶל־הַקֹּ֖דֶשׁ פְּנִ֑ימָה אָכ֨וֹל תֹּֽאכְל֥וּ אֹתָ֛הּ בַּקֹּ֖דֶשׁ כַּֽאֲשֶׁ֥ר צִוֵּֽיתִי:
הן לא הובא וגו': שאילו הובא היה לכם לשרפה, כמו שנאמר (ויקרא ו כג) וכל חטאת אשר יובא מדמה וגו':
אכל תאכלו אתה: היה לכם לאכלה אף על פי שאתם אוננים:
כאשר צויתי: לכם במנחה:
19Aarón le respondió a Moshé: “Hoy, cuando sacrificaron su ofrenda por el pecado y ofrenda quemada ante Dios, me acaeció tan [terrible tragedia]. Si hubiera yo comido la ofrenda por el pecado hoy, ¿ello habría sido correcto a los ojos de Dios?”.   יטוַיְדַבֵּ֨ר אַֽהֲרֹ֜ן אֶל־משֶׁ֗ה הֵ֣ן הַ֠יּ֠וֹם הִקְרִ֨יבוּ אֶת־חַטָּאתָ֤ם וְאֶת־עֹֽלָתָם֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וַתִּקְרֶ֥אנָה אֹתִ֖י כָּאֵ֑לֶּה וְאָכַ֤לְתִּי חַטָּאת֙ הַיּ֔וֹם הַיִּיטַ֖ב בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה:
וידבר אהרן: אין לשון דיבור אלא לשון עז, שנאמר (במדבר כא ה) וידבר העם וגו'. אפשר משה קצף על אלעזר ועל איתמר, ואהרן מדבר, הא ידעת שלא היתה אלא מדרך כבוד. אמרו אינו בדין שיהא אבינו יושב ואנו מדברים לפניו, ואינו בדין שיהא תלמיד משיב את רבו. יכול מפני שלא היה באלעזר להשיב, תלמוד לומר (במדבר לא כא) ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא וגו', הרי כשרצה, דבר לפני משה ולפני הנשיאים, זו מצאתי בספרי של פנים שני:
הן היום הקריבו: מהו אומר, אלא אמר להם משה שמא זרקתם דמה אוננים, שהאונן שעבד חילל. אמר לו אהרן וכי הם הקריבו, שהם הדיוטות, אני הקרבתי, שאני כהן גדול ומקריב אונן:
ותקראנה אותי כאלה: אפילו לא היו המתים בני אלא שאר קרובים שאני חייב להיות אונן עליהם כאלו, כגון כל האמורים בפרשת כהנים שהכהן מטמא להם:
ואכלתי חטאת: ואם אכלתי הייטב וגו':
היום: אבל אנינות לילה מותר, שאין אונן אלא יום קבורה:
הייטב בעיני ה': אם שמעת בקדשי שעה אין לך להקל בקדשי דורות:
20Cuando Moshé oyó esto, dio su aprobación.   כוַיִּשְׁמַ֣ע משֶׁ֔ה וַיִּיטַ֖ב בְּעֵינָֽיו:
וייטב בעיניו: הודה ולא בוש לומר לא שמעתי: