Deuteronomy Capítulo 33

13A Iosef dijo: Su tierra es una bendición de Dios, con la dulzura del rocío del cielo, y las aguas que yacen abajo,   יגוּלְיוֹסֵ֣ף אָמַ֔ר מְבֹרֶ֥כֶת יְהֹוָ֖ה אַרְצ֑וֹ מִמֶּ֤גֶד שָׁמַ֨יִם֙ מִטָּ֔ל וּמִתְּה֖וֹם רֹבֶ֥צֶת תָּֽחַת:
    מברכת ה' ארצו: שלא היתה בנחלת השבטים ארץ מלאה כל טוב כארצו של יוסף:
    ממגד: לשון עדנים ומתק:
    ומתהום: שהתהום עולה ומלחלח אותה מלמטה אתה מוצא בכל השבטים ברכתו של משה מעין ברכתו של יעקב:
14la dulzura del producto del sol, la dulzura del cultivo de la luna.   ידוּמִמֶּ֖גֶד תְּבוּאֹ֣ת שָׁ֑מֶשׁ וּמִמֶּ֖גֶד גֶּ֥רֶשׁ יְרָחִֽים:
    וממגד תבואת שמש: שהיתה ארצו פתוחה לחמה וממתקת הפירות:
    גרש ירחים: יש פירות שהלבנה מבשלתן ואלו הן קשואין ודלועין. דבר אחר גרש ירחים. שהארץ מגרשת ומוציאה מחדש לחדש:
15Lo mejor de las montañas antiguas, la dulzura de las colinas eternas.   טווּמֵרֹ֖אשׁ הַֽרְרֵי־קֶ֑דֶם וּמִמֶּ֖גֶד גִּבְע֥וֹת עוֹלָֽם:
    ומראש הררי קדם: ומבורכת מראשית בשול הפירות שהרריה מקדימין לבכר בשול פירותיהם. דבר אחר מגיד שקדמה בריאתן לשאר הרים:
    גבעות עולם: גבעות העושות פירות לעולם ואינן פוסקות מעוצר הגשמים:
16La dulzura de la tierra y su plenitud, y el favor de Quien mora en el arbusto espinoso. Vendrá sobre la cabeza de Iosef, sobre la frente del elegido de sus hermanos.   טזוּמִמֶּ֗גֶד אֶ֚רֶץ וּמְלֹאָ֔הּ וּרְצ֥וֹן שֹֽׁכְנִ֖י סְנֶ֑ה תָּב֨וֹאתָה֙ לְרֹ֣אשׁ יוֹסֵ֔ף וּלְקָדְקֹ֖ד נְזִ֥יר אֶחָֽיו:
    ורצון שכני סנה: כמו שוכן סנה ותהא ארצו מבורכת מרצונו ונחת רוחו של הקב"ה הנגלה עלי תחלה בסנה:
    רצון: נחת רוח ופיוס וכן כל רצון שבמקרא:
    תבואתה: ברכה זו לראש יוסף:
    נזיר אחיו: שהופרש מאחיו במכירתו:
17Su gloria es como un buey primogénito, y sus cuernos son los cuernos de los uros. Con ambos corneará naciones hasta el extremo de la tierra. Ellos son las miríadas de Efraim y los millares de Menashé.   יזבְּכ֨וֹר שׁוֹר֜וֹ הָדָ֣ר ל֗וֹ וְקַרְנֵ֤י רְאֵם֙ קַרְנָ֔יו בָּהֶ֗ם עַמִּ֛ים יְנַגַּ֥ח יַחְדָּ֖ו אַפְסֵי־אָ֑רֶץ וְהֵם֙ רִבְב֣וֹת אֶפְרַ֔יִם וְהֵ֖ם אַלְפֵ֥י מְנַשֶּֽׁה:
    בכור שורו: יש בכור שהוא לשון גדולה ומלכות, שנאמר (תהלים פט, כח) אף אני בכור אתנהו, וכן (שמות ד, כה) בני בכורי ישראל. בכור: מלך היוצא ממנו והוא יהושע:
    שורו: שכחו קשה כשור לכבוש כמה מלכים:
    הדר לו: נתון לו שנאמר (במדבר כז, כ) ונתתה מהודך עליו:
    וקרני ראם קרניו: שור כחו קשה ואין קרניו נאות, אבל ראם קרניו נאות, ואין כחו קשה, נתן ליהושע כחו של שור ויופי קרני ראם:
    אפסי ארץ: שלושים ואחד מלכים אפשר שכולם מארץ ישראל היו אלא אין לך כל מלך ושלטון שלא קנה לו פלטרין ואחוזה בארץ ישראל, שחשובה לכולם היא, שנאמר (ירמיה ג, יט) נחלת צבי צבאות גוים:
    והם רבבות אפרים: אותם המנוגחים הם הרבבות שהרג יהושע, שבא מאפרים:
    והם אלפי מנשה: הם האלפים שהרג גדעון במדין, שנאמר (שופטים ח, י) וזבח וצלמונע בקרקר וגו':