8”Ahora, no son ustedes los que me han enviado aquí, sino Dios. Me ha hecho visir del faraón, dirigente de todo su gobierno y dictador de todo Egipto. |
|
חוְעַתָּ֗ה לֹֽא־אַתֶּ֞ם שְׁלַחְתֶּ֤ם אֹתִי֙ הֵ֔נָּה כִּ֖י הָֽאֱלֹהִ֑ים וַיְשִׂימֵ֨נִי לְאָ֜ב לְפַרְעֹ֗ה וּלְאָדוֹן֙ לְכָל־בֵּית֔וֹ וּמשֵׁ֖ל בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: |
|
|
לְאָב
לְחָבֵר וּלְפַטְרוֹן:
|
9”Apresúrense, vuelvan a mi padre, y denle el mensaje: Tu hijo Iosef dice: ‘Dios me ha hecho amo de todo Egipto. Ven a mí sin demora. |
|
טמַֽהֲרוּ֘ וַֽעֲל֣וּ אֶל־אָבִי֒ וַֽאֲמַרְתֶּ֣ם אֵלָ֗יו כֹּ֤ה אָמַר֙ בִּנְךָ֣ יוֹסֵ֔ף שָׂמַ֧נִי אֱלֹהִ֛ים לְאָד֖וֹן לְכָל־מִצְרָ֑יִם רְדָ֥ה אֵלַ֖י אַל־תַּֽעֲמֹֽד: |
|
|
וַֽעֲלוּ אֶל־אָבִי
אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גְּבוֹהָה מִכָּל הָאֲרָצוֹת:
|
10Podrás asentarte en el distrito de Goshen y estar próximo a mí: tú, tus hijos, tus nietos, tus ovejas, tu ganado y todo lo que posees. |
|
יוְיָֽשַׁבְתָּ֣ בְאֶֽרֶץ־גּ֗שֶׁן וְהָיִ֤יתָ קָרוֹב֙ אֵלַ֔י אַתָּ֕ה וּבָנֶ֖יךָ וּבְנֵ֣י בָנֶ֑יךָ וְצֹֽאנְךָ֥ וּבְקָֽרְךָ֖ וְכָל־אֲשֶׁר־לָֽךְ: |
11Proveeré plenamente para ti allí, puesto que todavía habrá otros cinco años de hambruna. No quiero que te vuelvas indigente, junto con tu familia y todo lo que es tuyo’. |
|
יאוְכִלְכַּלְתִּ֤י אֹֽתְךָ֙ שָׁ֔ם כִּי־ע֛וֹד חָמֵ֥שׁ שָׁנִ֖ים רָעָ֑ב פֶּן־תִּוָּרֵ֛שׁ אַתָּ֥ה וּבֵֽיתְךָ֖ וְכָל־אֲשֶׁר־לָֽךְ: |
|
|
פֶּן־תִּוָּרֵשׁ
דִּלְמָא תִּתְמַסְכַּן, לְשׁוֹן מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר:
|
12”Ustedes y mi hermano Biniamín pueden ver con sus propios ojos que yo mismo les estoy hablando. |
|
יבוְהִנֵּ֤ה עֵֽינֵיכֶם֙ רֹא֔וֹת וְעֵינֵ֖י אָחִ֣י בִנְיָמִ֑ין כִּי־פִ֖י הַֽמְדַבֵּ֥ר אֲלֵיכֶֽם: |
|
|
וְהִנֵּה עֵֽינֵיכֶם רֹאוֹת
בִּכְבוֹדִי, וְשֶׁאֲנִי אֲחִיכֶם שֶׁאֲנִי מָהוּל כָּכֶם, וְעוֹד, כי פי המדבר אליכם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (בראשית רבה):
|
|
|
וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין
הִשְׁוָה אֶת כֻּלָּם יַחַד לוֹמַר, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאֵין לִי שִׂנְאָה עַל בִּנְיָמִין אָחִי, שֶׁהֲרֵי לֹא הָיָה בִמְכִירָתִי, כָּךְ אֵין בְּלִבִּי שִׂנְאָה עֲלֵיכֶם:
|
13Cuéntenle a mi padre todo acerca de mi alta posición en Egipto, y acerca de todo lo que ustedes vieron. Deben apresurarse a traer aquí a mi padre”. |
|
יגוְהִגַּדְתֶּ֣ם לְאָבִ֗י אֶת־כָּל־כְּבוֹדִי֙ בְּמִצְרַ֔יִם וְאֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר רְאִיתֶ֑ם וּמִֽהַרְתֶּ֛ם וְהֽוֹרַדְתֶּ֥ם אֶת־אָבִ֖י הֵֽנָּה: |
14[Con eso, Iosef] cayó sobre los hombros de su hermano Biniamín, y lloró. Biniamín [también] lloró sobre los hombros [de Iosef]. |
|
ידוַיִּפֹּ֛ל עַל־צַוְּארֵ֥י בִנְיָֽמִן־אָחִ֖יו וַיֵּ֑בְךְּ וּבִ֨נְיָמִ֔ן בָּכָ֖ה עַל־צַוָּארָֽיו: |
|
|
וַיִּפֹּל עַל־צַוְּארֵי בנימין אָחִיו וַיֵּבְךְּ
עַל שְׁנֵי מִקְדָּשׁוֹת שֶׁעֲתִידִין לִהְיוֹת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין וְסוֹפָן לֵחָרֵב:
|
|
|
ובנימין בָּכָה עַל־צַוָּארָֽיו
עַל מִשְׁכַּן שִׁילֹה שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְסוֹפוֹ לֵחָרֵב (שם):
|
15[Iosef] entonces besó a todos sus hermanos y lloró sobre los [hombros] de ellos. Después de eso, sus hermanos conversaron con él. |
|
טווַיְנַשֵּׁ֥ק לְכָל־אֶחָ֖יו וַיֵּ֣בְךְּ עֲלֵהֶ֑ם וְאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן דִּבְּר֥וּ אֶחָ֖יו אִתּֽוֹ: |
|
|
וְאַחֲרֵי כֵן
מֵאַחַר שֶׁרָאוּהוּ בוֹכֶה וְלִבּוֹ שָׁלֵם עִמָּהֶם:
|
|
|
דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ
שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיוּ בוֹשִׁים מִמֶּנּוּ:
|
16Las nuevas de que los hermanos de Iosef habían aparecido se difundieron hacia el palacio del faraón. El faraón y sus consejeros estaban complacidos. |
|
טזוְהַקֹּ֣ל נִשְׁמַ֗ע בֵּ֤ית פַּרְעֹה֙ לֵאמֹ֔ר בָּ֖אוּ אֲחֵ֣י יוֹסֵ֑ף וַיִּיטַב֙ בְּעֵינֵ֣י פַרְעֹ֔ה וּבְעֵינֵ֖י עֲבָדָֽיו: |
|
|
וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה
כְּמוֹ בְּבֵית פַּרְעֹה, וְזֶהוּ לְשׁוֹן בַּיִת מַמָּשׁ:
|
17El faraón le dijo a Iosef que instruyera a sus hermanos: “Esto es lo que deben hacer: carguen sus bestias y vayan directamente a Cnáan. |
|
יזוַיֹּ֤אמֶר פַּרְעֹה֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף אֱמֹ֥ר אֶל־אַחֶ֖יךָ זֹ֣את עֲשׂ֑וּ טַֽעֲנוּ֙ אֶת־בְּעִ֣ירְכֶ֔ם וּלְכוּ־בֹ֖אוּ אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן: |
|
|
טַֽעֲנוּ אֶת־בְּעִירְכֶם
תְּבוּאָה:
|
18Traigan a su padre y a sus familias y vengan a mí. Les daré la mejor tierra de Egipto. Comerán lo fértil de la tierra. |
|
יחוּקְח֧וּ אֶת־אֲבִיכֶ֛ם וְאֶת־בָּֽתֵּיכֶ֖ם וּבֹ֣אוּ אֵלָ֑י וְאֶתְּנָ֣ה לָכֶ֗ם אֶת־טוּב֙ אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וְאִכְל֖וּ אֶת־חֵ֥לֶב הָאָֽרֶץ: |
|
|
אֶת־טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם
אֶרֶץ גֹּשֶׁן, נִבָּא וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה נִּבָּא, סוֹפָם לַעֲשׂוֹתָהּ כִּמְצוּלָה שֶׁאֵין בָּהּ דָּגִים:
|
|
|
חֵלֶב הָאָֽרֶץ
כָּל חֵלֶב לְשׁוֹן מֵיטַב הוּא:
|
19Ahora se les ordena hacer lo siguiente: tomen carros de Egipto para sus pequeños hijos y sus mujeres, y también utilícenlos para su padre. Vengan |
|
יטוְאַתָּ֥ה צֻוֵּ֖יתָה זֹ֣את עֲשׂ֑וּ קְחֽוּ־לָכֶם֩ מֵאֶ֨רֶץ מִצְרַ֜יִם עֲגָל֗וֹת לְטַפְּכֶם֙ וְלִנְשֵׁיכֶ֔ם וּנְשָׂאתֶ֥ם אֶת־אֲבִיכֶ֖ם וּבָאתֶֽם: |
|
|
וְאַתָּה צֻוֵּיתָה
מִפִּי, לוֹמַר לָהֶם:
|
|
|
זֹאת עֲשׂוּ
כָּךְ אֱמֹר לָהֶם, שֶׁבִּרְשׁוּתִי הוּא:
|
20y no se preocupen de sus pertenencias, puesto que lo mejor de Egipto será de ustedes”. |
|
כוְעֵ֣ינְכֶ֔ם אַל־תָּחֹ֖ס עַל־כְּלֵיכֶ֑ם כִּי־ט֛וּב כָּל־אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לָכֶ֥ם הֽוּא: |
21Los hijos de Israel accedieron a hacer esto. Iosef les dio carros según las instrucciones del faraón, y también les suministró comida para el viaje. |
|
כאוַיַּֽעֲשׂוּ־כֵן֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּתֵּ֨ן לָהֶ֥ם יוֹסֵ֛ף עֲגָל֖וֹת עַל־פִּ֣י פַרְעֹ֑ה וַיִּתֵּ֥ן לָהֶ֛ם צֵדָ֖ה לַדָּֽרֶךְ: |
22Le dio a cada uno de [sus hermanos] un conjunto de ropas. A Biniamín, no obstante, le dio 300 piezas de plata y cinco conjuntos. |
|
כבלְכֻלָּ֥ם נָתַ֛ן לָאִ֖ישׁ חֲלִפ֣וֹת שְׂמָלֹ֑ת וּלְבִנְיָמִ֤ן נָתַן֙ שְׁל֣שׁ מֵא֣וֹת כֶּ֔סֶף וְחָמֵ֖שׁ חֲלִפֹ֥ת שְׂמָלֹֽת: |
23[Iosef] envió a su padre lo siguiente: diez asnos, cargados con los productos más finos de Egipto, así como también diez asnas, cargadas de grano, pan y comida para el viaje de su padre. |
|
כגוּלְאָבִ֞יו שָׁלַ֤ח כְּזֹאת֙ עֲשָׂרָ֣ה חֲמֹרִ֔ים נֹֽשְׂאִ֖ים מִטּ֣וּב מִצְרָ֑יִם וְעֶ֣שֶׂר אֲתֹנֹ֡ת נֹֽ֠שְׂאֹ֠ת בָּ֣ר וָלֶ֧חֶם וּמָז֛וֹן לְאָבִ֖יו לַדָּֽרֶךְ: |
|
|
שָׁלַח כְּזֹאת
כַּחֶשְׁבּוֹן הַזֶּה, וּמַהוּ הַחֶשְׁבּוֹן? עשרה חמרים וגו':
|
|
|
מִטּוּב מִצְרָיִם
מָצִינוּ בַתַּלְמוּד שֶׁשָּׁלַח לוֹ יַיִן יָשָׁן שֶׁדַּעַת זְקֵנִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ, וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה גְּרִיסִין שֶׁל פּוּל:
|
|
|
בָּר וָלֶחֶם
כְּתַרְגּוּמוֹ:
|
|
|
וּמָזוֹן
לִפְתָּן:
|
24Envió a sus hermanos en su camino. Cuando partían, les dijo: “¡Tengan un viaje placentero!”. |
|
כדוַיְשַׁלַּ֥ח אֶת־אֶחָ֖יו וַיֵּלֵ֑כוּ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם אַל־תִּרְגְּז֖וּ בַּדָּֽרֶךְ: |
|
|
אַל־תִּרְגְּזוּ בַּדָּֽרֶךְ
אַל תִּתְעַסְּקוּ בִּדְבַר הֲלָכָה שֶׁלֹּא תִרְגַּז עֲלֵיכֶם הַדֶּרֶךְ, דָּבָר אַחֵר אַל תַּפְסִיעוּ פְסִיעָה גַסָּה וְהִכָּנְסוּ בַחַמָּה לָעִיר; וּלְפִי פְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא יֵשׁ לוֹמַר, לְפִי שֶׁהָיוּ נִכְלָמִים, הָיָה דוֹאֵג, שֶׁמָּא יָרִיבוּ בַדֶּרֶךְ עַל דְּבַר מְכִירָתוֹ, לְהִתְוַכֵּחַ זֶה עִם זֶה וְלוֹמַר עַל יָדְךָ נִמְכַּר, אַתָּה סִפַּרְתָּ לָשׁוֹן הָרָע עָלָיו, וְגָרַמְתָּ לָנוּ לִשְׂנֹאתוֹ:
|
25[Los hermanos] se dirigieron hacia el norte desde Egipto, y vinieron a Iaakov su padre en Cnáan. |
|
כהוַיַּֽעֲל֖וּ מִמִּצְרָ֑יִם וַיָּבֹ֨אוּ֙ אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֶל־יַֽעֲקֹ֖ב אֲבִיהֶֽם: |
26Le dieron las nuevas: “Iosef todavía vive. Es el gobernante de todo Egipto”. El [corazón] de Iaakov quedó pasmado, puesto que no podía creerles. |
|
כווַיַּגִּ֨דוּ ל֜וֹ לֵאמֹ֗ר ע֚וֹד יוֹסֵ֣ף חַ֔י וְכִי־ה֥וּא משֵׁ֖ל בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וַיָּ֣פָג לִבּ֔וֹ כִּ֥י לֹא־הֶֽאֱמִ֖ין לָהֶֽם: |
|
|
וְכִי־הוּא משֵׁל
וַאֲשֶׁר הוּא מוֹשֵׁל:
|
|
|
וַיָּפָג לִבּוֹ
נֶחֱלַף לִבּוֹ וְהָלַךְ מִלְּהַאֲמִין, לֹא הָיָה לִבּוֹ פוֹנֶה אֶל הַדְּבָרִים, לְשׁוֹן מְפִיגִין טַעֲמָן בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה וּכְמוֹ מֵאֵין הֲפֻגוֹת (איכה ג'), וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר (ירמיהו מ"ח), מְתַּרְגְּמִינַן וְרֵיחֵיהּ לָא פָג:
|
27Entonces relataron todas las palabras que Iosef les había hablado, y él vio los carros que Iosef había enviado para transportarlo. Entonces el espíritu de Iaakov su padre fue reavivado. |
|
כזוַיְדַבְּר֣וּ אֵלָ֗יו אֵ֣ת כָּל־דִּבְרֵ֤י יוֹסֵף֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם וַיַּרְא֙ אֶת־הָ֣עֲגָל֔וֹת אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח יוֹסֵ֖ף לָשֵׂ֣את אֹת֑וֹ וַתְּחִ֕י ר֖וּחַ יַֽעֲקֹ֥ב אֲבִיהֶֽם: |
|
|
אֵת כָּל־דִּבְרֵי יוֹסֵף
סִימָן מָסַר לָהֶם בַּמֶּה הָיָה עוֹסֵק כְּשֶׁפֵּרֵשׁ מִמֶּנּוּ – בְּפָרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר וירא את העגלות אשר שלח יוסף, וְלֹא נֶאֱמַר אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה:
|
|
|
וַתְּחִי רוּחַ יַֽעֲקֹב
שָׁרְתָה עָלָיו שְׁכִינָה, שֶׁפֵּרְשָׁה מִמֶּנּוּ:
|