Genesis Capítulo 41

53Los siete años de excedente que Egipto disfrutaba finalmente llegaron a su culminación.   נגוַתִּכְלֶ֕ינָה שֶׁ֖בַע שְׁנֵ֣י הַשָּׂבָ֑ע אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
54Entonces comenzaron los siete años de hambruna, tal como Iosef había predicho. Hubo hambruna en todas las otras tierras, mas en Egipto había pan.   נדוַתְּחִלֶּ֜ינָה שֶׁ֣בַע שְׁנֵ֤י הָֽרָעָב֙ לָב֔וֹא כַּֽאֲשֶׁ֖ר אָמַ֣ר יוֹסֵ֑ף וַיְהִ֤י רָעָב֙ בְּכָל־הָ֣אֲרָצ֔וֹת וּבְכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם הָ֥יָה לָֽחֶם:
55Eventualmente, no obstante, también todo Egipto comenzó a sentir la hambruna, y el pueblo clamó al faraón por pan. El faraón le anunció a todo Egipto: “Vayan a Iosef. Hagan lo que él les diga”.   נהוַתִּרְעַב֙ כָּל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיִּצְעַ֥ק הָעָ֛ם אֶל־פַּרְעֹ֖ה לַלָּ֑חֶם וַיֹּ֨אמֶר פַּרְעֹ֤ה לְכָל־מִצְרַ֨יִם֙ לְכ֣וּ אֶל־יוֹסֵ֔ף אֲשֶׁר־יֹאמַ֥ר לָכֶ֖ם תַּֽעֲשֽׂוּ:
ותרעב כל ארץ מצרים: שהרקיבה תבואתם שאצרו חוץ משל יוסף:
אשר יאמר לכם תעשו: לפי שהיה יוסף אומר להם שימולו, וכשבאו אצל פרעה ואומרים כך הוא אומר לנו, אמר להם למה לא צברתם בר, והלא הכריז לכם ששני הרעב באים, אמרו לו אספנו הרבה והרקיבה, אמר להם אם כן כל אשר יאמר לכם תעשו, הרי גזר על התבואה והרקיבה, מה אם יגזור עלינו ונמות:
56La hambruna se extendió por toda la región. Iosef abrió todos los almacenes, y racionó provisiones a Egipto. Mas la hambruna empeoraba en Egipto.   נווְהָֽרָעָ֣ב הָיָ֔ה עַ֖ל כָּל־פְּנֵ֣י הָאָ֑רֶץ וַיִּפְתַּ֨ח יוֹסֵ֜ף אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֤ר בָּהֶם֙ וַיִּשְׁבֹּ֣ר לְמִצְרַ֔יִם וַיֶּֽחֱזַ֥ק הָֽרָעָ֖ב בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
על כל פני הארץ: מי הם פני הארץ, אלו העשירים:
את כל אשר בהם: כתרגומו די בהון עיבורא:
וישבור למצרים: שבר לשון מכר ולשון קנין הוא, כאן משמש לשון מכר, (להלן מג ב) שברו לנו מעט אוכל, לשון קנין. ואל תאמר אינו כי אם בתבואה, שאף ביין וחלב מצינו (ישעיה נה א) ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב:
57La hambruna [también] se volvía más severa en toda la región, y [gente de] toda la región iba a Egipto para obtener raciones de Iosef.   נזוְכָל־הָאָ֨רֶץ֙ בָּ֣אוּ מִצְרַ֔יְמָה לִשְׁבֹּ֖ר אֶל־יוֹסֵ֑ף כִּֽי־חָזַ֥ק הָֽרָעָ֖ב בְּכָל־הָאָֽרֶץ:
וכל הארץ באו מצרימה לשבור אל יוסף: (סרסהו ופרשהו וכל הארץ באו מצרים אל יוסף). אם תפרשהו כסדרו היה צריך לכתוב לשבור מן יוסף:

Genesis Capítulo 42

1Iaakov se enteró de que en Egipto había provisiones, y les dijo a sus hijos: “¿Por qué fantasean?”   אוַיַּ֣רְא יַֽעֲקֹ֔ב כִּ֥י יֶשׁ־שֶׁ֖בֶר בְּמִצְרָ֑יִם וַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ לְבָנָ֔יו לָ֖מָּה תִּתְרָאֽוּ:
וירא יעקב כי יש שבר במצרים: ומהיכן ראה, והלא לא ראה אלא שמע, שנאמר (להלן מב ב) הנה שמעתי וגו', ומהו וירא, ראה באספקלריא של קדש שעדיין יש לו שבר במצרים. ולא היתה נבואה ממש להודיעו בפירוש שזה יוסף:
למה תתראו: למה תראו עצמכם בפני בני ישמעאל ובני עשו כאלו אתם שבעים, שבאותה שעה עדיין היה להם תבואה. [ולי נראה פשוטו למה תתראו, למה יהיו הכל מסתכלין בכם ומתמיהים בכם שאין אתם מבקשים לכם אוכל בטרם שיכלה מה שבידכם]. ומפי אחרים שמעתי שהוא לשון כחישה, למה תהיו כחושים ברעב. ודומה לו (משלי יא כה) ומרוה גם הוא יורה:
2He oído que en Egipto hay provisiones –explicó–. Pueden ir allí y comprar alimentos. Vivamos y no muramos”.   בוַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֣ה שָׁמַ֔עְתִּי כִּ֥י יֶשׁ־שֶׁ֖בֶר בְּמִצְרָ֑יִם רְדוּ־שָׁ֨מָּה֙ וְשִׁבְרוּ־לָ֣נוּ מִשָּׁ֔ם וְנִֽחְיֶ֖ה וְלֹ֥א נָמֽוּת:
רדו שמה: ולא אמר לכו, רמז למאתים ועשר שנים שנשתעבדו למצרים, כמנין רד"ו:
3Los diez hermanos de Iosef fueron a comprar grano en Egipto.   גוַיֵּֽרְד֥וּ אֲחֵֽי־יוֹסֵ֖ף עֲשָׂרָ֑ה לִשְׁבֹּ֥ר בָּ֖ר מִמִּצְרָֽיִם:
וירדו אחי יוסף: ולא כתב בני יעקב, מלמד שהיו מתחרטים במכירתו ונתנו לבם להתנהג עמו באחוה ולפדותו בכל ממון שיפסקו עליהם:
עשרה: מה תלמוד לומר, והלא כתיב (פסוק ד) ואת בנימין אחי יוסף לא שלח, אלא לענין האחוה היו חלוקין לעשרה, שלא היתה אהבת כולם ושנאת כולם שוה לו, אבל לענין לשבור בר כולם לב אחד להם:
4Mas Iaakov no envió a Biniamín el hermano de Iosef junto con los otros. “Podría pasarle algo”, dijo.   דוְאֶת־בִּנְיָמִין֙ אֲחִ֣י יוֹסֵ֔ף לֹֽא־שָׁלַ֥ח יַֽעֲקֹ֖ב אֶת־אֶחָ֑יו כִּ֣י אָמַ֔ר פֶּן־יִקְרָאֶ֖נּוּ אָסֽוֹן:
פן יקראנו אסון: ובבית לא יקראנו אסון, אמר רבי אליעזר בן יעקב מכאן שהשטן מקטרג בשעת הסכנה:
5Los hijos de Israel fueron a comprar raciones junto con los otros que fueron por causa de la hambruna en Cnáan.   הוַיָּבֹ֨אוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִשְׁבֹּ֖ר בְּת֣וֹךְ הַבָּאִ֑ים כִּֽי־הָיָ֥ה הָֽרָעָ֖ב בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן:
בתוך הבאים: מטמינין עצמן שלא יכירום, לפי שצוה להם אביהם שלא יתראו כולם בפתח אחד אלא שיכנס כל אחד בפתחו, כדי שלא תשלוט בהם עין הרע שכולם נאים וכולם גבורים:
6Iosef era como un dictador sobre la tierra, puesto que él era el único que racionaba alimento para todo el pueblo. Cuando llegaron los hermanos de Iosef, se prosternaron ante él, con sus rostros hacia el suelo.   ווְיוֹסֵ֗ף ה֚וּא הַשַּׁלִּ֣יט עַל־הָאָ֔רֶץ ה֥וּא הַמַּשְׁבִּ֖יר לְכָל־עַ֣ם הָאָ֑רֶץ וַיָּבֹ֨אוּ֙ אֲחֵ֣י יוֹסֵ֔ף וַיִּשְׁתַּֽחֲווּ־ל֥וֹ אַפַּ֖יִם אָֽרְצָה:
וישתחוו לו אפים: נשתטחו לו על פניהם, וכן כל השתחואה פשוט ידים ורגלים הוא:
7Iosef reconoció a sus hermanos tan pronto como los vio. Mas se comportó como un extraño y les habló con dureza. “¿De dónde son?”, preguntó. “De la tierra de Cnáan, para comprar alimento”, respondieron.   זוַיַּ֥רְא יוֹסֵ֛ף אֶת־אֶחָ֖יו וַיַּכִּרֵ֑ם וַיִּתְנַכֵּ֨ר אֲלֵיהֶ֜ם וַיְדַבֵּ֧ר אִתָּ֣ם קָשׁ֗וֹת וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מֵאַ֣יִן בָּאתֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵאֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן לִשְׁבָּר־אֹֽכֶל:
ויתנכר אליהם: נעשה להם כנכרי בדברים, לדבר קשות:
8Iosef reconoció a sus hermanos, mas ellos no lo reconocieron a él.   חוַיַּכֵּ֥ר יוֹסֵ֖ף אֶת־אֶחָ֑יו וְהֵ֖ם לֹ֥א הִכִּרֻֽהוּ:
ויכר יוסף וגו': לפי שהניחם חתומי זקן:
והם לא הכרהו: שיצא מאצלם בלא חתימת זקן, ועכשיו בא בחתימת זקן. ומדרש אגדה ויכר יוסף את אחיו כשנמסרו בידו הכיר שהם אחיו ורחם עליהם, והם לא הכירוהו כשנפל בידם לנהוג בו אחוה:
9Recordó lo que había soñado acerca de ellos. “¡Ustedes son espías! –les dijo–. Han venido a ver dónde está expuesta la tierra para atacar”.   טוַיִּזְכֹּ֣ר יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת הַֽחֲלֹמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר חָלַ֖ם לָהֶ֑ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מְרַגְּלִ֣ים אַתֶּ֔ם לִרְא֛וֹת אֶת־עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶֽם:
אשר חלם להם: עליהם, וידע שנתקיימו, שהרי השתחוו לו:
ערות הארץ: גלוי הארץ, מהיכן היא נוחה ליכבש, כמו (ויקרא כ יח) את מקורה הערה, וכמו (יחזקאל טז ז) ערום ועריה. וכן כל ערוה שבמקרא לשון גילוי. ותרגום אונקלוס בדקא דארעא, כמו (מלכים ב' יב ו) בדק הבית, רעוע הבית, אבל לא דקדק לפרשו אחר לשון המקרא:
10“¡No, señor mío! –replicaron–. Somos tus siervos, que hemos venido sólo para comprar alimento.   יוַיֹּֽאמְר֥וּ אֵלָ֖יו לֹ֣א אֲדֹנִ֑י וַֽעֲבָדֶ֥יךָ בָּ֖אוּ לִשְׁבָּר־אֹֽכֶל:
לא א-דני: לא תאמר כן, שהרי עבדיך באו לשבר אוכל:
11Somos todos los hijos del mismo hombre. Somos hombres honorables. ¡Jamás pensaríamos en ser espías!”.   יאכֻּלָּ֕נוּ בְּנֵ֥י אִֽישׁ־אֶחָ֖ד נָ֑חְנוּ כֵּנִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ לֹֽא־הָי֥וּ עֲבָדֶ֖יךָ מְרַגְּלִֽים:
כלנו בני איש אחד נחנו: נצנצה בהם רוח הקדש וכללוהו עמהם שאף הוא בן אביהם:
כנים: אמתיים, כמו (שמות י כט) כן דברת, (במדבר כז ז) כן בנות צלפחד דוברות, (ישעיה טז ו) ועברתו לא כן בדיו:
12“¡No! –replicó [Iosef]–. Han venido a ver dónde está expuesta la tierra”.   יבוַיֹּ֖אמֶר אֲלֵהֶ֑ם לֹ֕א כִּֽי־עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶ֥ם לִרְאֽוֹת:
כי ערות הארץ באתם לראות: שהרי נכנסתם בעשרה שערי העיר, למה לא נכנסתם בשער אחד:
13“Somos doce hermanos –suplicaron–. Somos los hijos de un hombre que está en Cnáan. Ahora mismo el hermano menor está con nuestro padre, y un hermano no está”.   יגוַיֹּֽאמְר֗וּ שְׁנֵ֣ים עָשָׂר֩ עֲבָדֶ֨יךָ אַחִ֧ים | אֲנַ֛חְנוּ בְּנֵ֥י אִֽישׁ־אֶחָ֖ד בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְהִנֵּ֨ה הַקָּטֹ֤ן אֶת־אָבִ֨ינוּ֙ הַיּ֔וֹם וְהָֽאֶחָ֖ד אֵינֶֽנּוּ:
ויאמרו שנים עשר עבדיך וגו': ובשביל אותו אחד שאיננו נתפזרנו בעיר לבקשו:
14“Todavía digo que ustedes son espías –replicó Iosef–.   ידוַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם יוֹסֵ֑ף ה֗וּא אֲשֶׁ֨ר דִּבַּ֧רְתִּי אֲלֵכֶ֛ם לֵאמֹ֖ר מְרַגְּלִ֥ים אַתֶּֽם:
הוא אשר דברתי: הדבר אשר דברתי שאתם מרגלים הוא האמת והנכון, זהו לפי פשוטו. ומדרשו אמר להם ואלו מצאתם אותו ויפסקו עליכם ממון הרבה תפדוהו. אמרו לו הן. אמר להם ואם יאמרו לכם שלא יחזירוהו בשום ממון מה תעשו. אמרו לו לכך באנו, להרוג או ליהרג, אמר להם הוא אשר דברתי אליכם להרוג בני העיר באתם, מנחש אני בגביע שלי ששנים מכם החריבו כרך גדול של שכם:
15Hay sólo un modo en que pueden convencerme. Por la vida del faraón, [todos] ustedes no dejarán este lugar a menos que su hermano menor venga aquí.   טובְּזֹ֖את תִּבָּחֵ֑נוּ חֵ֤י פַרְעֹה֙ אִם־תֵּֽצְא֣וּ מִזֶּ֔ה כִּ֧י אִם־בְּב֛וֹא אֲחִיכֶ֥ם הַקָּטֹ֖ן הֵֽנָּה:
חי פרעה: אם יחיה פרעה. שהיה נשבע לשקר, היה נשבע בחיי פרעה:
אם תצאו מזה: מן המקום הזה:
16Que uno de ustedes vuelva y traiga a su hermano. El resto permanecerá aquí bajo arresto. Esto probará su afirmación y determinará si dicen la verdad. Si no, por la vida del faraón, se los considerará espías”.   טזשִׁלְח֨וּ מִכֶּ֣ם אֶחָד֘ וְיִקַּ֣ח אֶת־אֲחִיכֶם֒ וְאַתֶּם֙ הֵאָ֣סְר֔וּ וְיִבָּֽחֲנוּ֙ דִּבְרֵיכֶ֔ם הַֽאֱמֶ֖ת אִתְּכֶ֑ם וְאִם־לֹ֕א חֵ֣י פַרְעֹ֔ה כִּ֥י מְרַגְּלִ֖ים אַתֶּֽם:
האמת אתכם: אם אמת אתכם. לפיכך ה"א נקוד פתח שהוא כמו בלשון תימה. ואם לא תביאוהו, חי פרעה כי מרגלים אתם:
17Iosef los hizo poner bajo arresto durante tres días.   יזוַיֶּֽאֱסֹ֥ף אֹתָ֛ם אֶל־מִשְׁמָ֖ר שְׁל֥שֶׁת יָמִֽים:
משמר: בית האסורים:
18Al tercer día, Iosef les dijo: “Si hacen como digo, vivirán. Yo temo al Dios.   יחוַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֤ם יוֹסֵף֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֔י זֹ֥את עֲשׂ֖וּ וִֽחְי֑וּ אֶת־הָֽאֱלֹהִ֖ים אֲנִ֥י יָרֵֽא: