Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

Lectura de la Torá de Miketz

Parshat Miketz
Shabat, 30 Kislev, 5780
28 Diciembre, 2019
Elije una porción :
Complete: (Génesis 41:1 - 44:17; Números 28:9-15; Números 7:42-47; Zachariah 2:14 - 4:7; Isaiah 66:1; Isaiah 66:23-24; Isaiah 66:23; Samuel I 20:18; Samuel I 20:42)

Primera sección

Genesis Capítulo 41

1Pasaron dos años completos. Entonces el faraón tuvo un sueño. Estaba de pie cerca del Nilo,   אוַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים וּפַרְעֹ֣ה חֹלֵ֔ם וְהִנֵּ֖ה עֹמֵ֥ד עַל־הַיְאֹֽר:
ויהי מקץ: כתרגומו מסוף, וכל לשון קץ סוף הוא:
על היאור: כל שאר נהרות אינם קרוים יאורים חוץ מנילוס, מפני שכל הארץ עשויין יאורים יאורים בידי אדם ונילוס עולה בתוכם ומשקה אותם, לפי שאין גשמים יורדין במצרים תדיר כשאר ארצות:
2cuando súbitamente siete vacas hermosas, que se veían saludables, salieron del Nilo y pastaron en la hierba pantanosa.   בוְהִנֵּ֣ה מִן־הַיְאֹ֗ר עֹלֹת֙ שֶׁ֣בַע פָּר֔וֹת יְפ֥וֹת מַרְאֶ֖ה וּבְרִיאֹ֣ת בָּשָׂ֑ר וַתִּרְעֶ֖ינָה בָּאָֽחוּ:
יפות מראה: סימן הוא לימי שובע, שהבריות נראות יפות זו לזו, שאין עין בריה צרה בחברתה:
באחו: באגם, מריש"ק בלע"ז [ביצה], כמו (איוב ח יא) ישגא אחו:
3Entonces otras siete vacas, feas y flacas, salieron del Nilo, y se pararon próximas a las vacas que ya estaban junto a la orilla del río.   גוְהִנֵּ֞ה שֶׁ֧בַע פָּר֣וֹת אֲחֵר֗וֹת עֹל֤וֹת אַֽחֲרֵיהֶן֙ מִן־הַיְאֹ֔ר רָע֥וֹת מַרְאֶ֖ה וְדַקּ֣וֹת בָּשָׂ֑ר וַתַּֽעֲמֹ֛דְנָה אֵ֥צֶל הַפָּר֖וֹת עַל־שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר:
ודקות בשר: טינבי"ש בלע"ז [דקות], לשון דק:
4Las vacas feas y flacas se comieron las siete vacas hermosas y gordas. Entonces el faraón despertó.   דוַתֹּאכַ֣לְנָה הַפָּר֗וֹת רָע֤וֹת הַמַּרְאֶה֙ וְדַקֹּ֣ת הַבָּשָׂ֔ר אֵ֚ת שֶׁ֣בַע הַפָּר֔וֹת יְפֹ֥ת הַמַּרְאֶ֖ה וְהַבְּרִיאֹ֑ת וַיִּיקַ֖ץ פַּרְעֹֽה:
ותאכלנה: סימן שתהא כל שמחת השובע נשכחת בימי הרעב:
5Se durmió nuevamente y tuvo un segundo sueño. Vio siete espigas de grano gruesas y buenas que crecían de un solo tallo.   הוַיִּישָׁ֕ן וַיַּֽחֲלֹ֖ם שֵׁנִ֑ית וְהִנֵּ֣ה | שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים עֹל֛וֹת בְּקָנֶ֥ה אֶחָ֖ד בְּרִיא֥וֹת וְטֹבֽוֹת:
בקנה אחד: טודי"ל בלע"ז [גבעול]:
בריאות: שייני"ש בלע"ז [בריאות]:
6Entonces, súbitamente, otras siete espigas de grano crecieron detrás de ellas, delgadas y chamuscadas por el [cálido] viento oriental.   ווְהִנֵּה֙ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֔ים דַּקּ֖וֹת וּשְׁדוּפֹ֣ת קָדִ֑ים צֹֽמְח֖וֹת אַֽחֲרֵיהֶֽן:
ושדופת: השלידי"ש בלע"ז [מיובשות] ושקיפן קדום, חבוטות לשון משקוף החבוט תמיד על ידי הדלת המכה עליו:
קדים: רוח מזרחית שקורין ביש"א [רוח יבשה]:
7Las siete espigas delgadas se tragaron las siete espigas gruesas y llenas. El faraón despertó y se dio cuenta de que había sido un sueño.   זוַתִּבְלַ֨עְנָה֙ הַשִּׁבֳּלִ֣ים הַדַּקּ֔וֹת אֵ֚ת שֶׁ֣בַע הַשִּׁבֳּלִ֔ים הַבְּרִיא֖וֹת וְהַמְּלֵא֑וֹת וַיִּיקַ֥ץ פַּרְעֹ֖ה וְהִנֵּ֥ה חֲלֽוֹם:
הבריאות: שייני"ש בלע"ז [בריאות]:
והנה חלום: והנה נשלם חלום שלם לפניו והוצרך לפותרים:
8Por la mañana estaba muy preocupado. Envió un mensaje, convocando a todos los simbolistas y sabios de Egipto. El faraón les contó sus sueños, mas no hubo nadie que pudiera proporcionar una interpretación satisfactoria.   חוַיְהִ֤י בַבֹּ֨קֶר֙ וַתִּפָּ֣עֶם רוּח֔וֹ וַיִּשְׁלַ֗ח וַיִּקְרָ֛א אֶת־כָּל־חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֖יִם וְאֶת־כָּל־חֲכָמֶ֑יהָ וַיְסַפֵּ֨ר פַּרְעֹ֤ה לָהֶם֙ אֶת־חֲלֹמ֔וֹ וְאֵֽין־פּוֹתֵ֥ר אוֹתָ֖ם לְפַרְעֹֽה:
ותפעם רוחו: ומטרפא רוחה מקשקשת בתוכו כפעמון. ובנבוכדנצר הוא אומר (דניאל ב א) ותתפעם רוחו, לפי שהיו שם שתי פעימות שכחת החלום והעלמת פתרונו:
חרטמי: הנחרים בטימי מתים, ששואלים בעצמות. טימי, הן עצמות בלשון ארמי, ובמשנה בית שהוא מלא טמיא, מלא עצמות:
ואין פותר אותם לפרעה: פותרים היו אותם, אבל לא לפרעה, שלא היה קולן נכנס באזניו, ולא היה לו קורת רוח בפתרונם, שהיו אומרים שבע בנות אתה מוליד, שבע בנות אתה קובר:  
9El jefe de los coperos le habló al faraón: “Hoy debo recordar mis crímenes –dijo–.   טוַיְדַבֵּר֙ שַׂ֣ר הַמַּשְׁקִ֔ים אֶת־פַּרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר אֶת־חֲטָאַ֕י אֲנִ֖י מַזְכִּ֥יר הַיּֽוֹם:
10El faraón se enfadó con nosotros, y me puso bajo arresto en la casa del capitán de la guardia, junto con el jefe de los panaderos.   יפַּרְעֹ֖ה קָצַ֣ף עַל־עֲבָדָ֑יו וַיִּתֵּ֨ן אֹתִ֜י בְּמִשְׁמַ֗ר בֵּ֚ית שַׂ֣ר הַטַּבָּחִ֔ים אֹתִ֕י וְאֵ֖ת שַׂ֥ר הָֽאֹפִֽים:
11Una noche soñamos: él y yo, cada uno, tuvimos un sueño que parecía tener su propia significación especial.   יאוַנַּֽחַלְמָ֥ה חֲל֛וֹם בְּלַ֥יְלָה אֶחָ֖ד אֲנִ֣י וָה֑וּא אִ֛ישׁ כְּפִתְר֥וֹן חֲלֹמ֖וֹ חָלָֽמְנוּ:
איש כפתרון חלומו: חלום הראוי לפתרון שנפתר לו ודומה לו:
12Había un joven hebreo con nosotros, un esclavo del capitán de la guardia. Le contamos nuestros sueños, y él los interpretó. Nos proporcionó una interpretación a cada uno de nosotros,   יבוְשָׁ֨ם אִתָּ֜נוּ נַ֣עַר עִבְרִ֗י עֶ֚בֶד לְשַׂ֣ר הַטַּבָּחִ֔ים וַנְּסַ֙פֶּר־ל֔וֹ וַיִּפְתָּר־לָ֖נוּ אֶת־חֲלֹֽמֹתֵ֑ינוּ אִ֥ישׁ כַּֽחֲלֹמ֖וֹ פָּתָֽר:
נער עברי עבד: ארורים הרשעים שאין טובתם שלמה. מזכירו בלשון בזיון:
נער: שוטה ואין ראוי לגדולה:
עברי: אפילו לשוננו אינו מכיר:
עבד: וכתוב בנמוסי מצרים שאין עבד מולך ולא לובש בגדי שרים:
איש כחלומו: לפי החלום וקרוב לענינו:
13y las cosas resultaron tal como él dijo que lo harían. Se me restituyó mi posición, en tanto que [el panadero] fue colgado”.   יגוַיְהִ֛י כַּֽאֲשֶׁ֥ר פָּֽתַר־לָ֖נוּ כֵּ֣ן הָיָ֑ה אֹתִ֛י הֵשִׁ֥יב עַל־כַּנִּ֖י וְאֹת֥וֹ תָלָֽה:
השיב על כני: מי שבידו להשיב, והוא פרעה הנזכר למעלה, כמו שאמר (לעיל פסוק י) פרעה קצף על עבדיו, הרי מקרא קצר ולא פירש מי השיב, לפי שאין צריך לפרש מי השיב, וכן דרך כל מקראות קצרים על מי שעליו לעשות הם סותמים את הדבר:
14El faraón envió mensajeros e hizo que convocaran a Iosef. Lo llevaron apresuradamente desde el calabozo. Se le cortó el cabello y se le mudaron las ropas, y entonces se presentó ante el faraón.   ידוַיִּשְׁלַ֤ח פַּרְעֹה֙ וַיִּקְרָ֣א אֶת־יוֹסֵ֔ף וַיְרִיצֻ֖הוּ מִן־הַבּ֑וֹר וַיְגַלַּח֙ וַיְחַלֵּ֣ף שִׂמְלֹתָ֔יו וַיָּבֹ֖א אֶל־פַּרְעֹֽה:
מן הבור: מן בית הסוהר שהוא עשוי כמין גומא, וכן כל בור שבמקרא לשון גומא הוא, ואף אם אין בו מים קרוי בור פוש"א בלע"ז [חפירה]:
ויגלח: מפני כבוד המלכות:

Segunda sección

Genesis Capítulo 41

15El faraón le dijo a Iosef: “Tuve un sueño, y no hay nadie que pueda interpretarlo. Oí que cuando oyes un sueño, puedes explicarlo”.   טווַיֹּ֤אמֶר פַּרְעֹה֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף חֲל֣וֹם חָלַ֔מְתִּי וּפֹתֵ֖ר אֵ֣ין אֹת֑וֹ וַֽאֲנִ֗י שָׁמַ֤עְתִּי עָלֶ֨יךָ֙ לֵאמֹ֔ר תִּשְׁמַ֥ע חֲל֖וֹם לִפְתֹּ֥ר אֹתֽוֹ:
תשמע חלום לפתור אותו: תאזין ותבין חלום לפתור אותו:
תשמע: לשון הבנה והאזנה, כמו (להלן מב כג) שומע יוסף, (דברים כח מט) אשר לא תשמע לשונו, אינטינדר"א בלע"ז [להבין]:
16Iosef le respondió al faraón: “No es por mi propio poder. Mas es probable que Dios proporcione una respuesta concerniente a la fortuna del faraón”.   טזוַיַּ֨עַן יוֹסֵ֧ף אֶת־פַּרְעֹ֛ה לֵאמֹ֖ר בִּלְעָדָ֑י אֱלֹהִ֕ים יַֽעֲנֶ֖ה אֶת־שְׁל֥וֹם פַּרְעֹֽה:
בלעדי: אין החכמה משלי אלא א-להים יענה, יתן עניה בפי לשלום פרעה:  
17El faraón se lo relató a Iosef: “En mi sueño, estaba yo de pie junto a la orilla del Nilo.   יזוַיְדַבֵּ֥ר פַּרְעֹ֖ה אֶל־יוֹסֵ֑ף בַּֽחֲלֹמִ֕י הִנְנִ֥י עֹמֵ֖ד עַל־שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר:
18Súbitamente, siete vacas gordas y hermosas salieron del Nilo y pastaron en la hierba pantanosa.   יחוְהִנֵּ֣ה מִן־הַיְאֹ֗ר עֹלֹת֙ שֶׁ֣בַע פָּר֔וֹת בְּרִיא֥וֹת בָּשָׂ֖ר וִיפֹ֣ת תֹּ֑אַר וַתִּרְעֶ֖ינָה בָּאָֽחוּ:
19Entonces, igual de súbito, otras siete vacas salieron detrás de ellas, muy mal formadas y enflaquecidas. Nunca vi unas tan malas en todo Egipto.   יטוְהִנֵּ֞ה שֶֽׁבַע־פָּר֤וֹת אֲחֵרוֹת֙ עֹל֣וֹת אַֽחֲרֵיהֶ֔ן דַּלּ֨וֹת וְרָע֥וֹת תֹּ֛אַר מְאֹ֖ד וְרַקּ֣וֹת בָּשָׂ֑ר לֹֽא־רָאִ֧יתִי כָהֵ֛נָּה בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לָרֹֽעַ:
דלות: כחושות, כמו (ש"ב יג ד) מדוע אתה ככה דל, דאמנון:
ורקות בשר: כל לשון רקות שבמקרא חסרי בשר, ובלע"ז בלושי"ש [מחוסרות]: 
20Las vacas enflaquecidas y malas procedieron a comer las primeras siete vacas saludables.   כוַתֹּאכַ֨לְנָה֙ הַפָּר֔וֹת הָֽרַקּ֖וֹת וְהָֽרָע֑וֹת אֵ֣ת שֶׁ֧בַע הַפָּר֛וֹת הָרִֽאשֹׁנ֖וֹת הַבְּרִיאֹֽת:
21Éstas fueron completamente tragadas por las [vacas enflaquecidas], pero no había modo de decir que ellas estuvieran adentro. Las vacas se veían exactamente tan mal como se habían visto en un principio. Entonces desperté.   כאוַתָּבֹ֣אנָה אֶל־קִרְבֶּ֗נָה וְלֹ֤א נוֹדַע֙ כִּי־בָ֣אוּ אֶל־קִרְבֶּ֔נָה וּמַרְאֵיהֶ֣ן רַ֔ע כַּֽאֲשֶׁ֖ר בַּתְּחִלָּ֑ה וָֽאִיקָֽץ:
22”Entonces tuve otro sueño. Había siete espigas de grano llenas y buenas que crecían de un tallo.   כבוָאֵ֖רֶא בַּֽחֲלֹמִ֑י וְהִנֵּ֣ה | שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים עֹלֹ֛ת בְּקָנֶ֥ה אֶחָ֖ד מְלֵאֹ֥ת וְטֹבֽוֹת:
23Súbitamente, crecieron detrás de ellas otras siete espigas de grano. [Las segundas] estaban marchitas, delgadas y chamuscadas por el viento oriental [del desierto].   כגוְהִנֵּה֙ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֔ים צְנֻמ֥וֹת דַּקּ֖וֹת שְׁדֻפ֣וֹת קָדִ֑ים צֹֽמְח֖וֹת אַֽחֲרֵיהֶֽם:
צנמות: צונמא בלשון ארמי סלע, הרי הן כעץ בלי לחלוח, וקשות כסלע, ותרגומו נצן לקין, נצן אין בהן אלא הנץ לפי שנתרוקנו מן הזרע:  
24Las espigas delgadas se tragaron las siete espigas buenas. ”Les conté esto a los simbolistas, pero ninguno de ellos pudo interpretármelo”.   כדוַתִּבְלַ֨עְןָ֙ הַשִּׁבֳּלִ֣ים הַדַּקֹּ֔ת אֵ֛ת שֶׁ֥בַע הַשִּׁבֳּלִ֖ים הַטֹּב֑וֹת וָֽאֹמַר֙ אֶל־הַֽחַרְטֻמִּ֔ים וְאֵ֥ין מַגִּ֖יד לִֽי:
25Iosef le dijo al faraón: “El sueño del faraón tiene un solo significado. Dios le ha dicho al faraón lo que Él está a punto de hacer.   כהוַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה חֲל֥וֹם פַּרְעֹ֖ה אֶחָ֣ד ה֑וּא אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר הָֽאֱלֹהִ֛ים עֹשֶׂ֖ה הִגִּ֥יד לְפַרְעֹֽה:
26Las siete vacas buenas son siete años. Las siete espigas buenas son [los mismos] siete años. Es un sueño.   כושֶׁ֧בַע פָּרֹ֣ת הַטֹּבֹ֗ת שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה וְשֶׁ֤בַע הַשִּׁבֳּלִים֙ הַטֹּבֹ֔ת שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים הֵ֑נָּה חֲל֥וֹם אֶחָ֖ד הֽוּא:
שבע שנים, שבע שנים: כולן אינן אלא שבע, ואשר נשנה החלום פעמים לפי שהדבר מזומן, כמו שפירש לו בסוף (פסוק לב) ועל השנות החלום וגו'. בשבע שנים הטובות נאמר (פסוק כה) הגיד לפרעה, לפי שהיה סמוך, ובשבע שני רעב נאמר (פסוק כח) הראה את פרעה, לפי שהיה הדבר מופלג ורחוק, נופל בו לשון מראה: 
27”Las siete vacas enflaquecidas y malas que subieron después [de las primeras] también son siete años. Las siete espigas vacías y chamuscadas por el viento serán [asimismo] siete años de hambruna.   כזוְשֶׁ֣בַע הַ֠פָּר֠וֹת הָֽרַקּ֨וֹת וְהָֽרָעֹ֜ת הָֽעֹלֹ֣ת אַֽחֲרֵיהֶ֗ן שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה וְשֶׁ֤בַע הַשִּׁבֳּלִים֙ הָֽרֵק֔וֹת שְׁדֻפ֖וֹת הַקָּדִ֑ים יִֽהְי֕וּ שֶׁ֖בַע שְׁנֵ֥י רָעָֽב:
28”Es como le he dicho al faraón: Dios le ha mostrado al faraón lo que está a punto de hacer.   כחה֣וּא הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי אֶל־פַּרְעֹ֑ה אֲשֶׁ֧ר הָֽאֱלֹהִ֛ים עֹשֶׂ֖ה הֶרְאָ֥ה אֶת־פַּרְעֹֽה:
29Vienen siete años, durante los cuales habrá un gran excedente de comida por todo Egipto.   כטהִנֵּ֛ה שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים בָּא֑וֹת שָׂבָ֥ע גָּד֖וֹל בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
30A éstos los seguirán siete años de hambruna, en que todos los excedentes de Egipto serán olvidados. La hambruna devastará la tierra.   לוְ֠קָ֠מוּ שֶׁ֨בַע שְׁנֵ֤י רָעָב֙ אַֽחֲרֵיהֶ֔ן וְנִשְׁכַּ֥ח כָּל־הַשָּׂבָ֖ע בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְכִלָּ֥ה הָֽרָעָ֖ב אֶת־הָאָֽרֶץ:
ונשכח כל השבע: הוא פתרון הבליעה:
31La hambruna subsiguiente será tan terrible que no habrá modo de decir que una vez hubo un excedente en la tierra.   לאוְלֹֽא־יִוָּדַ֤ע הַשָּׂבָע֙ בָּאָ֔רֶץ מִפְּנֵ֛י הָֽרָעָ֥ב הַה֖וּא אַֽחֲרֵי־כֵ֑ן כִּֽי־כָבֵ֥ד ה֖וּא מְאֹֽד:
ולא יודע השבע: הוא פתרון (פסוק כא) ולא נודע כי באו אל קרבנה:
32”La razón por que el faraón ha tenido dos veces el mismo sueño es porque el proceso ya ha sido puesto en movimiento por Dios, y Dios se apresura a hacerlo.   לבוְעַ֨ל הִשָּׁנ֧וֹת הַֽחֲל֛וֹם אֶל־פַּרְעֹ֖ה פַּֽעֲמָ֑יִם כִּֽי־נָכ֤וֹן הַדָּבָר֙ מֵעִ֣ם הָֽאֱלֹהִ֔ים וּמְמַהֵ֥ר הָֽאֱלֹהִ֖ים לַֽעֲשׂתֽוֹ:
נכון: מזומן:
33”Ahora el faraón debe buscar un hombre con perspicacia y sabiduría, y ponerlo a cargo de Egipto.   לגוְעַתָּה֙ יֵרֶ֣א פַרְעֹ֔ה אִ֖ישׁ נָב֣וֹן וְחָכָ֑ם וִֽישִׁיתֵ֖הוּ עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
34Entonces el faraón debe tomar medidas adicionales, y nombrar funcionarios sobre la tierra. Tendrá que establecerse sobre Egipto un sistema de raciones durante los siete años de excedente.   לדיַֽעֲשֶׂ֣ה פַרְעֹ֔ה וְיַפְקֵ֥ד פְּקִדִ֖ים עַל־הָאָ֑רֶץ וְחִמֵּשׁ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּשֶׁ֖בַע שְׁנֵ֥י הַשָּׂבָֽע:
וחמש: כתרגומו ויזרזון וכן (שמות יג יח) וחמושים:
35”Que [los funcionarios] colecten todos los alimentos durante estos buenos años venideros, y que almacenen el grano bajo el control del faraón. El alimento se guardará en las ciudades bajo vigilancia.   להוְיִקְבְּצ֗וּ אֶת־כָּל־אֹ֨כֶל֙ הַשָּׁנִ֣ים הַטֹּב֔וֹת הַבָּאֹ֖ת הָאֵ֑לֶּה וְיִצְבְּרוּ־בָ֞ר תַּ֧חַת יַד־פַּרְעֹ֛ה אֹ֥כֶל בֶּֽעָרִ֖ים וְשָׁמָֽרוּ:
את כל אכל: שם דבר הוא, לפיכך טעמו באל"ף ונקוד בפתח קטן, ואוכל שהוא פועל, כגון (ויקרא ז כה) כי כל אוכל חלב, טעמו למטה בכף ונקוד קמץ קטן:
תחת יד פרעה: ברשותו ובאוצרותיו:
36Entonces el alimento puede tenerse en reserva para la tierra cuando los siete años de hambruna lleguen a Egipto. Entonces la tierra no será despoblada por la hambruna”.   לווְהָיָ֨ה הָאֹ֤כֶל לְפִקָּדוֹן֙ לָאָ֔רֶץ לְשֶׁ֨בַע֙ שְׁנֵ֣י הָֽרָעָ֔ב אֲשֶׁ֥ר תִּֽהְיֶ֖יןָ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְלֹֽא־תִכָּרֵ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּֽרָעָֽב:
והיה האכל: הצבור כשאר פקדון הגנוז לקיום הארץ:
37El faraón y todos sus consejeros lo consideraron un plan excelente.   לזוַיִּיטַ֥ב הַדָּבָ֖ר בְּעֵינֵ֣י פַרְעֹ֑ה וּבְעֵינֵ֖י כָּל־עֲבָדָֽיו:
38El faraón les dijo a sus consejeros: “¿Puede haber otra persona que tenga en ella el espíritu de Dios como este hombre?”.   לחוַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶל־עֲבָדָ֑יו הֲנִמְצָ֣א כָזֶ֔ה אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֛ר ר֥וּחַ אֱלֹהִ֖ים בּֽוֹ:
הנמצא כזה: הנשכח כדין, אם נלך ונבקשנו הנמצא כמוהו. הנמצא לשון תמיהה, וכן כל ה"א המשמשת בראש תיבה ונקודה בחטף פתח:

Tercera sección

Genesis Capítulo 41

39El faraón le dijo a Iosef: “Puesto que Dios te ha informado de todo esto, no puede haber nadie con tanta perspicacia y sabiduría como tú.   לטוַיֹּ֤אמֶר פַּרְעֹה֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף אַֽחֲרֵ֨י הוֹדִ֧יעַ אֱלֹהִ֛ים אֽוֹתְךָ֖ אֶת־כָּל־זֹ֑את אֵֽין־נָב֥וֹן וְחָכָ֖ם כָּמֽוֹךָ:
אין נבון וחכם כמוך: לבקש איש נבון וחכם שאמרת, לא נמצא כמוך:
40Estarás a cargo de mi gobierno, y por tus órdenes se distribuirá el alimento a mi pueblo. Sólo por el trono yo te excederé en rango”.   מאַתָּה֙ תִּֽהְיֶ֣ה עַל־בֵּיתִ֔י וְעַל־פִּ֖יךָ יִשַּׁ֣ק כָּל־עַמִּ֑י רַ֥ק הַכִּסֵּ֖א אֶגְדַּ֥ל מִמֶּֽךָּ:
ישק: יתזן, יתפרנס. כל צרכי עמי יהיו נעשים על ידך, כמו (לעיל טו ב) ובן משק ביתי, וכמו (תהלים ב יב) נשקו בר, גרנישו"ן בלע"ז [אספקה]:
רק הכסא: שיהיו קורין לי מלך:
כסא: לשון של המלוכה כמו (מלכים א א לז) ויגדל את כסאו מכסא אדוני המלך:
41Entonces el faraón le declaró formalmente a Iosef: “Te pongo a cargo de toda la tierra de Egipto”.   מאוַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶל־יוֹסֵ֑ף רְאֵה֙ נָתַ֣תִּי אֹֽתְךָ֔ עַ֖ל כָּל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
נתתי אתך: מניתי יתך, ואף על פי כן לשון נתינה הוא, כמו (דברים כו יט) ולתתך עליון, בין לגדולה בין לשפלות נופל לשון נתינה עליו, כמו (מלאכי ב ט) נתתי אתכם נבזים ושפלים:
42El faraón sacó su anillo de su propia mano y lo puso en la mano de Iosef. Lo hizo vestir con las más finas prendas de lino, y puso un collar de oro alrededor de su cuello.   מבוַיָּ֨סַר פַּרְעֹ֤ה אֶת־טַבַּעְתּוֹ֙ מֵעַ֣ל יָד֔וֹ וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֖הּ עַל־יַ֣ד יוֹסֵ֑ף וַיַּלְבֵּ֤שׁ אֹתוֹ֙ בִּגְדֵי־שֵׁ֔שׁ וַיָּ֛שֶׂם רְבִ֥ד הַזָּהָ֖ב עַל־צַוָּארֽוֹ:
ויסר פרעה את טבעתו: נתינת טבעת המלך הוא אות למי שנותנה לו להיות שני לו לגדולה:
בגדי שש: דבר חשיבות הוא במצרים:
רבד: ענק, ועל שהוא רצוף בטבעות קרוי רביד. וכן (משלי ז טז) רבדתי ערשי, רצפתי ערשי מרצפות. בלשון משנה (מדות א ח) מוקף רובדין של אבן, (יומא מג ב) על הרובד שבעזרה, והיא רצפה:
43Hizo que [Iosef] montara en su segundo carro real, y [aquellos que iban] delante de él anunciaban: “¡El Virrey!”. De este modo se le dio [a Iosef] autoridad por sobre todo Egipto.   מגוַיַּרְכֵּ֣ב אֹת֗וֹ בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ וַיִּקְרְא֥וּ לְפָנָ֖יו אַבְרֵ֑ךְ וְנָת֣וֹן אֹת֔וֹ עַ֖ל כָּל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
במרכבת המשנה: השניה למרכבתו, המהלכת אצל שלו:
אברך: כתרגומו דין אבא למלכא. רך בלשון ארמי מלך. בהשותפין (בבא בתרא ד א) לא ריכא ולא בר ריכא. ובדברי אגדה דרש ר' יהודה אברך זה יוסף שהוא אב בחכמה ורך בשנים, אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית עד מתי אתה מעוות עלינו את הכתובים, אין אברך אלא לשון ברכים, שהכל היו נכנסין ויוצאין תחת ידו, כענין שנאמר ונתון אותו וגו':
44El faraón le dijo a Iosef: “Yo soy el faraón. Sin tu palabra, ningún hombre levantará una mano o un pie en todo Egipto”.   מדוַיֹּ֧אמֶר פַּרְעֹ֛ה אֶל־יוֹסֵ֖ף אֲנִ֣י פַרְעֹ֑ה וּבִלְעָדֶ֗יךָ לֹֽא־יָרִ֨ים אִ֧ישׁ אֶת־יָד֛וֹ וְאֶת־רַגְל֖וֹ בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
אני פרעה: שיש יכולת בידי לגזור גזרות על מלכותי, ואני גוזר שלא ירים איש את ידו:
בלעדיך: שלא ברשותך. דבר אחר אני פרעה אני אהיה מלך ובלעדיך וגו' וזהו דוגמת (פסוק מ) רק הכסא:
את ידו ואת רגלו: כתרגומו:
45El faraón le dio a Iosef el nombre de Tzafnat Panéaj. Le dio a Asnat, hija de Poti Fera, el sacerdote de On, por mujer. De este modo salió Iosef a supervisar Egipto.   מהוַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֥ה שֵֽׁם־יוֹסֵף֘ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵ֒חַ֒ וַיִּתֶּן־ל֣וֹ אֶת־אָֽסְנַ֗ת בַּת־פּ֥וֹטִי פֶ֛רַע כֹּהֵ֥ן אֹ֖ן לְאִשָּׁ֑ה וַיֵּצֵ֥א יוֹסֵ֖ף עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
צפנת פענח: מפרש הצפונות, ואין לפענח דמיון במקרא:
פוטי פרע: הוא פוטיפר, ונקרא פוטיפרע על שנסתרס מאליו, לפי שחמד את יוסף למשכב זכר:
46Cuando se paró ante el faraón, Iosef tenía 30 años de edad. Iosef dejó la corte del faraón, e hizo un recorrido de inspección de toda la tierra de Egipto.   מווְיוֹסֵף֙ בֶּן־שְׁלשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה בְּעָמְד֕וֹ לִפְנֵ֖י פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרָ֑יִם וַיֵּצֵ֤א יוֹסֵף֙ מִלִּפְנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיַּֽעֲבֹ֖ר בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
47Durante los siete años de excedente, la tierra produjo montones de grano.   מזוַתַּ֣עַשׂ הָאָ֔רֶץ בְּשֶׁ֖בַע שְׁנֵ֣י הַשָּׂבָ֑ע לִקְמָצִֽים:
ותעש הארץ: כתרגומו, ואין הלשון נעקר מלשון עשייה:
לקמצים: קומץ על קומץ, יד על יד היו אוצרים:
48[Iosef] recolectó el alimento durante los siete años que Egipto ahora disfrutaba, y puso el alimento en las ciudades. El alimento que crecía en los campos alrededor de cada ciudad se puso dentro [de la ciudad].   מחוַיִּקְבֹּ֞ץ אֶת־כָּל־אֹ֣כֶל | שֶׁ֣בַע שָׁנִ֗ים אֲשֶׁ֤ר הָיוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיִּתֶּן־אֹ֖כֶל בֶּֽעָרִ֑ים אֹ֧כֶל שְׂדֵֽה־הָעִ֛יר אֲשֶׁ֥ר סְבִֽיבֹתֶ֖יהָ נָתַ֥ן בְּתוֹכָֽהּ:
אכל שדה העיר אשר סביבותיה נתן בתוכה: שכל ארץ וארץ מעמדת פירותיה ונותנין בתבואה מעפר המקום ומעמיד את התבואה מלירקב:
49Iosef acumuló tanto grano que era como la arena del mar. Tuvieron que dejar de contarlo, puesto que había demasiado para contar.   מטוַיִּצְבֹּ֨ר יוֹסֵ֥ף בָּ֛ר כְּח֥וֹל הַיָּ֖ם הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד עַ֛ד כִּֽי־חָדַ֥ל לִסְפֹּ֖ר כִּי־אֵ֥ין מִסְפָּֽר:
עד כי חדל לספר: עד כי חדל לו הסופר לספור, והרי זה מקרא קצר:
כי אין מספר: לפי שאין מספר, והרי כי משמש בלשון דהא:
50Iosef tuvo dos hijos antes de que llegaran los años de la hambruna, que le nacieron de Asnat, hija de Poti Fera, sacerdote de On.   נוּלְיוֹסֵ֤ף יֻלָּד֙ שְׁנֵ֣י בָנִ֔ים בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא שְׁנַ֣ת הָֽרָעָ֑ב אֲשֶׁ֤ר יָֽלְדָה־לּוֹ֙ אָֽסְנַ֔ת בַּת־פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע כֹּהֵ֥ן אֽוֹן:
בטרם תבוא שנת הרעב: מכאן שאסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון:   
51Iosef llamó al primogénito Menashé, “porque Dios me ha hecho olvidar (nashé) todas mis aflicciones, e incluso la casa de mi padre”.   נאוַיִּקְרָ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־שֵׁ֥ם הַבְּכ֖וֹר מְנַשֶּׁ֑ה כִּֽי־נַשַּׁ֤נִי אֱלֹהִים֙ אֶת־כָּל־עֲמָלִ֔י וְאֵ֖ת כָּל־בֵּ֥ית אָבִֽי:
52Llamó a su segundo hijo Efraim, “porque Dios me ha hecho fructífero (pri) en la tierra de mi sufrimiento”.   נבוְאֵ֛ת שֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖י קָרָ֣א אֶפְרָ֑יִם כִּֽי־הִפְרַ֥נִי אֱלֹהִ֖ים בְּאֶ֥רֶץ עָנְיִֽי:

Cuarta sección

Genesis Capítulo 41

53Los siete años de excedente que Egipto disfrutaba finalmente llegaron a su culminación.   נגוַתִּכְלֶ֕ינָה שֶׁ֖בַע שְׁנֵ֣י הַשָּׂבָ֑ע אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
54Entonces comenzaron los siete años de hambruna, tal como Iosef había predicho. Hubo hambruna en todas las otras tierras, mas en Egipto había pan.   נדוַתְּחִלֶּ֜ינָה שֶׁ֣בַע שְׁנֵ֤י הָֽרָעָב֙ לָב֔וֹא כַּֽאֲשֶׁ֖ר אָמַ֣ר יוֹסֵ֑ף וַיְהִ֤י רָעָב֙ בְּכָל־הָ֣אֲרָצ֔וֹת וּבְכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם הָ֥יָה לָֽחֶם:
55Eventualmente, no obstante, también todo Egipto comenzó a sentir la hambruna, y el pueblo clamó al faraón por pan. El faraón le anunció a todo Egipto: “Vayan a Iosef. Hagan lo que él les diga”.   נהוַתִּרְעַב֙ כָּל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיִּצְעַ֥ק הָעָ֛ם אֶל־פַּרְעֹ֖ה לַלָּ֑חֶם וַיֹּ֨אמֶר פַּרְעֹ֤ה לְכָל־מִצְרַ֨יִם֙ לְכ֣וּ אֶל־יוֹסֵ֔ף אֲשֶׁר־יֹאמַ֥ר לָכֶ֖ם תַּֽעֲשֽׂוּ:
ותרעב כל ארץ מצרים: שהרקיבה תבואתם שאצרו חוץ משל יוסף:
אשר יאמר לכם תעשו: לפי שהיה יוסף אומר להם שימולו, וכשבאו אצל פרעה ואומרים כך הוא אומר לנו, אמר להם למה לא צברתם בר, והלא הכריז לכם ששני הרעב באים, אמרו לו אספנו הרבה והרקיבה, אמר להם אם כן כל אשר יאמר לכם תעשו, הרי גזר על התבואה והרקיבה, מה אם יגזור עלינו ונמות:
56La hambruna se extendió por toda la región. Iosef abrió todos los almacenes, y racionó provisiones a Egipto. Mas la hambruna empeoraba en Egipto.   נווְהָֽרָעָ֣ב הָיָ֔ה עַ֖ל כָּל־פְּנֵ֣י הָאָ֑רֶץ וַיִּפְתַּ֨ח יוֹסֵ֜ף אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֤ר בָּהֶם֙ וַיִּשְׁבֹּ֣ר לְמִצְרַ֔יִם וַיֶּֽחֱזַ֥ק הָֽרָעָ֖ב בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
על כל פני הארץ: מי הם פני הארץ, אלו העשירים:
את כל אשר בהם: כתרגומו די בהון עיבורא:
וישבור למצרים: שבר לשון מכר ולשון קנין הוא, כאן משמש לשון מכר, (להלן מג ב) שברו לנו מעט אוכל, לשון קנין. ואל תאמר אינו כי אם בתבואה, שאף ביין וחלב מצינו (ישעיה נה א) ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב:
57La hambruna [también] se volvía más severa en toda la región, y [gente de] toda la región iba a Egipto para obtener raciones de Iosef.   נזוְכָל־הָאָ֨רֶץ֙ בָּ֣אוּ מִצְרַ֔יְמָה לִשְׁבֹּ֖ר אֶל־יוֹסֵ֑ף כִּֽי־חָזַ֥ק הָֽרָעָ֖ב בְּכָל־הָאָֽרֶץ:
וכל הארץ באו מצרימה לשבור אל יוסף: (סרסהו ופרשהו וכל הארץ באו מצרים אל יוסף). אם תפרשהו כסדרו היה צריך לכתוב לשבור מן יוסף:

Genesis Capítulo 42

1Iaakov se enteró de que en Egipto había provisiones, y les dijo a sus hijos: “¿Por qué fantasean?”   אוַיַּ֣רְא יַֽעֲקֹ֔ב כִּ֥י יֶשׁ־שֶׁ֖בֶר בְּמִצְרָ֑יִם וַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ לְבָנָ֔יו לָ֖מָּה תִּתְרָאֽוּ:
וירא יעקב כי יש שבר במצרים: ומהיכן ראה, והלא לא ראה אלא שמע, שנאמר (להלן מב ב) הנה שמעתי וגו', ומהו וירא, ראה באספקלריא של קדש שעדיין יש לו שבר במצרים. ולא היתה נבואה ממש להודיעו בפירוש שזה יוסף:
למה תתראו: למה תראו עצמכם בפני בני ישמעאל ובני עשו כאלו אתם שבעים, שבאותה שעה עדיין היה להם תבואה. [ולי נראה פשוטו למה תתראו, למה יהיו הכל מסתכלין בכם ומתמיהים בכם שאין אתם מבקשים לכם אוכל בטרם שיכלה מה שבידכם]. ומפי אחרים שמעתי שהוא לשון כחישה, למה תהיו כחושים ברעב. ודומה לו (משלי יא כה) ומרוה גם הוא יורה:
2He oído que en Egipto hay provisiones –explicó–. Pueden ir allí y comprar alimentos. Vivamos y no muramos”.   בוַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֣ה שָׁמַ֔עְתִּי כִּ֥י יֶשׁ־שֶׁ֖בֶר בְּמִצְרָ֑יִם רְדוּ־שָׁ֨מָּה֙ וְשִׁבְרוּ־לָ֣נוּ מִשָּׁ֔ם וְנִֽחְיֶ֖ה וְלֹ֥א נָמֽוּת:
רדו שמה: ולא אמר לכו, רמז למאתים ועשר שנים שנשתעבדו למצרים, כמנין רד"ו:
3Los diez hermanos de Iosef fueron a comprar grano en Egipto.   גוַיֵּֽרְד֥וּ אֲחֵֽי־יוֹסֵ֖ף עֲשָׂרָ֑ה לִשְׁבֹּ֥ר בָּ֖ר מִמִּצְרָֽיִם:
וירדו אחי יוסף: ולא כתב בני יעקב, מלמד שהיו מתחרטים במכירתו ונתנו לבם להתנהג עמו באחוה ולפדותו בכל ממון שיפסקו עליהם:
עשרה: מה תלמוד לומר, והלא כתיב (פסוק ד) ואת בנימין אחי יוסף לא שלח, אלא לענין האחוה היו חלוקין לעשרה, שלא היתה אהבת כולם ושנאת כולם שוה לו, אבל לענין לשבור בר כולם לב אחד להם:
4Mas Iaakov no envió a Biniamín el hermano de Iosef junto con los otros. “Podría pasarle algo”, dijo.   דוְאֶת־בִּנְיָמִין֙ אֲחִ֣י יוֹסֵ֔ף לֹֽא־שָׁלַ֥ח יַֽעֲקֹ֖ב אֶת־אֶחָ֑יו כִּ֣י אָמַ֔ר פֶּן־יִקְרָאֶ֖נּוּ אָסֽוֹן:
פן יקראנו אסון: ובבית לא יקראנו אסון, אמר רבי אליעזר בן יעקב מכאן שהשטן מקטרג בשעת הסכנה:
5Los hijos de Israel fueron a comprar raciones junto con los otros que fueron por causa de la hambruna en Cnáan.   הוַיָּבֹ֨אוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִשְׁבֹּ֖ר בְּת֣וֹךְ הַבָּאִ֑ים כִּֽי־הָיָ֥ה הָֽרָעָ֖ב בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן:
בתוך הבאים: מטמינין עצמן שלא יכירום, לפי שצוה להם אביהם שלא יתראו כולם בפתח אחד אלא שיכנס כל אחד בפתחו, כדי שלא תשלוט בהם עין הרע שכולם נאים וכולם גבורים:
6Iosef era como un dictador sobre la tierra, puesto que él era el único que racionaba alimento para todo el pueblo. Cuando llegaron los hermanos de Iosef, se prosternaron ante él, con sus rostros hacia el suelo.   ווְיוֹסֵ֗ף ה֚וּא הַשַּׁלִּ֣יט עַל־הָאָ֔רֶץ ה֥וּא הַמַּשְׁבִּ֖יר לְכָל־עַ֣ם הָאָ֑רֶץ וַיָּבֹ֨אוּ֙ אֲחֵ֣י יוֹסֵ֔ף וַיִּשְׁתַּֽחֲווּ־ל֥וֹ אַפַּ֖יִם אָֽרְצָה:
וישתחוו לו אפים: נשתטחו לו על פניהם, וכן כל השתחואה פשוט ידים ורגלים הוא:
7Iosef reconoció a sus hermanos tan pronto como los vio. Mas se comportó como un extraño y les habló con dureza. “¿De dónde son?”, preguntó. “De la tierra de Cnáan, para comprar alimento”, respondieron.   זוַיַּ֥רְא יוֹסֵ֛ף אֶת־אֶחָ֖יו וַיַּכִּרֵ֑ם וַיִּתְנַכֵּ֨ר אֲלֵיהֶ֜ם וַיְדַבֵּ֧ר אִתָּ֣ם קָשׁ֗וֹת וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מֵאַ֣יִן בָּאתֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵאֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן לִשְׁבָּר־אֹֽכֶל:
ויתנכר אליהם: נעשה להם כנכרי בדברים, לדבר קשות:
8Iosef reconoció a sus hermanos, mas ellos no lo reconocieron a él.   חוַיַּכֵּ֥ר יוֹסֵ֖ף אֶת־אֶחָ֑יו וְהֵ֖ם לֹ֥א הִכִּרֻֽהוּ:
ויכר יוסף וגו': לפי שהניחם חתומי זקן:
והם לא הכרהו: שיצא מאצלם בלא חתימת זקן, ועכשיו בא בחתימת זקן. ומדרש אגדה ויכר יוסף את אחיו כשנמסרו בידו הכיר שהם אחיו ורחם עליהם, והם לא הכירוהו כשנפל בידם לנהוג בו אחוה:
9Recordó lo que había soñado acerca de ellos. “¡Ustedes son espías! –les dijo–. Han venido a ver dónde está expuesta la tierra para atacar”.   טוַיִּזְכֹּ֣ר יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת הַֽחֲלֹמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר חָלַ֖ם לָהֶ֑ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מְרַגְּלִ֣ים אַתֶּ֔ם לִרְא֛וֹת אֶת־עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶֽם:
אשר חלם להם: עליהם, וידע שנתקיימו, שהרי השתחוו לו:
ערות הארץ: גלוי הארץ, מהיכן היא נוחה ליכבש, כמו (ויקרא כ יח) את מקורה הערה, וכמו (יחזקאל טז ז) ערום ועריה. וכן כל ערוה שבמקרא לשון גילוי. ותרגום אונקלוס בדקא דארעא, כמו (מלכים ב' יב ו) בדק הבית, רעוע הבית, אבל לא דקדק לפרשו אחר לשון המקרא:
10“¡No, señor mío! –replicaron–. Somos tus siervos, que hemos venido sólo para comprar alimento.   יוַיֹּֽאמְר֥וּ אֵלָ֖יו לֹ֣א אֲדֹנִ֑י וַֽעֲבָדֶ֥יךָ בָּ֖אוּ לִשְׁבָּר־אֹֽכֶל:
לא א-דני: לא תאמר כן, שהרי עבדיך באו לשבר אוכל:
11Somos todos los hijos del mismo hombre. Somos hombres honorables. ¡Jamás pensaríamos en ser espías!”.   יאכֻּלָּ֕נוּ בְּנֵ֥י אִֽישׁ־אֶחָ֖ד נָ֑חְנוּ כֵּנִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ לֹֽא־הָי֥וּ עֲבָדֶ֖יךָ מְרַגְּלִֽים:
כלנו בני איש אחד נחנו: נצנצה בהם רוח הקדש וכללוהו עמהם שאף הוא בן אביהם:
כנים: אמתיים, כמו (שמות י כט) כן דברת, (במדבר כז ז) כן בנות צלפחד דוברות, (ישעיה טז ו) ועברתו לא כן בדיו:
12“¡No! –replicó [Iosef]–. Han venido a ver dónde está expuesta la tierra”.   יבוַיֹּ֖אמֶר אֲלֵהֶ֑ם לֹ֕א כִּֽי־עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶ֥ם לִרְאֽוֹת:
כי ערות הארץ באתם לראות: שהרי נכנסתם בעשרה שערי העיר, למה לא נכנסתם בשער אחד:
13“Somos doce hermanos –suplicaron–. Somos los hijos de un hombre que está en Cnáan. Ahora mismo el hermano menor está con nuestro padre, y un hermano no está”.   יגוַיֹּֽאמְר֗וּ שְׁנֵ֣ים עָשָׂר֩ עֲבָדֶ֨יךָ אַחִ֧ים | אֲנַ֛חְנוּ בְּנֵ֥י אִֽישׁ־אֶחָ֖ד בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְהִנֵּ֨ה הַקָּטֹ֤ן אֶת־אָבִ֨ינוּ֙ הַיּ֔וֹם וְהָֽאֶחָ֖ד אֵינֶֽנּוּ:
ויאמרו שנים עשר עבדיך וגו': ובשביל אותו אחד שאיננו נתפזרנו בעיר לבקשו:
14“Todavía digo que ustedes son espías –replicó Iosef–.   ידוַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם יוֹסֵ֑ף ה֗וּא אֲשֶׁ֨ר דִּבַּ֧רְתִּי אֲלֵכֶ֛ם לֵאמֹ֖ר מְרַגְּלִ֥ים אַתֶּֽם:
הוא אשר דברתי: הדבר אשר דברתי שאתם מרגלים הוא האמת והנכון, זהו לפי פשוטו. ומדרשו אמר להם ואלו מצאתם אותו ויפסקו עליכם ממון הרבה תפדוהו. אמרו לו הן. אמר להם ואם יאמרו לכם שלא יחזירוהו בשום ממון מה תעשו. אמרו לו לכך באנו, להרוג או ליהרג, אמר להם הוא אשר דברתי אליכם להרוג בני העיר באתם, מנחש אני בגביע שלי ששנים מכם החריבו כרך גדול של שכם:
15Hay sólo un modo en que pueden convencerme. Por la vida del faraón, [todos] ustedes no dejarán este lugar a menos que su hermano menor venga aquí.   טובְּזֹ֖את תִּבָּחֵ֑נוּ חֵ֤י פַרְעֹה֙ אִם־תֵּֽצְא֣וּ מִזֶּ֔ה כִּ֧י אִם־בְּב֛וֹא אֲחִיכֶ֥ם הַקָּטֹ֖ן הֵֽנָּה:
חי פרעה: אם יחיה פרעה. שהיה נשבע לשקר, היה נשבע בחיי פרעה:
אם תצאו מזה: מן המקום הזה:
16Que uno de ustedes vuelva y traiga a su hermano. El resto permanecerá aquí bajo arresto. Esto probará su afirmación y determinará si dicen la verdad. Si no, por la vida del faraón, se los considerará espías”.   טזשִׁלְח֨וּ מִכֶּ֣ם אֶחָד֘ וְיִקַּ֣ח אֶת־אֲחִיכֶם֒ וְאַתֶּם֙ הֵאָ֣סְר֔וּ וְיִבָּֽחֲנוּ֙ דִּבְרֵיכֶ֔ם הַֽאֱמֶ֖ת אִתְּכֶ֑ם וְאִם־לֹ֕א חֵ֣י פַרְעֹ֔ה כִּ֥י מְרַגְּלִ֖ים אַתֶּֽם:
האמת אתכם: אם אמת אתכם. לפיכך ה"א נקוד פתח שהוא כמו בלשון תימה. ואם לא תביאוהו, חי פרעה כי מרגלים אתם:
17Iosef los hizo poner bajo arresto durante tres días.   יזוַיֶּֽאֱסֹ֥ף אֹתָ֛ם אֶל־מִשְׁמָ֖ר שְׁל֥שֶׁת יָמִֽים:
משמר: בית האסורים:
18Al tercer día, Iosef les dijo: “Si hacen como digo, vivirán. Yo temo al Dios.   יחוַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֤ם יוֹסֵף֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֔י זֹ֥את עֲשׂ֖וּ וִֽחְי֑וּ אֶת־הָֽאֱלֹהִ֖ים אֲנִ֥י יָרֵֽא:

Quinta sección

Genesis Capítulo 42

19Veremos si son realmente francos. A uno de ustedes se lo tomará como rehén en el mismo edificio donde se los mantuvo bajo arresto. El resto puede ir y llevar provisiones para sus hambrientas familias.   יטאִם־כֵּנִ֣ים אַתֶּ֔ם אֲחִיכֶ֣ם אֶחָ֔ד יֵֽאָסֵ֖ר בְּבֵ֣ית מִשְׁמַרְכֶ֑ם וְאַתֶּם֙ לְכ֣וּ הָבִ֔יאוּ שֶׁ֖בֶר רַֽעֲב֥וֹן בָּֽתֵּיכֶֽם:
בבית משמרכם: שאתם אסורים בו עכשיו:
ואתם לכו הביאו: לבית אביכם:
שבר רעבון בתיכם: מה שקניתם לרעבון אנשי בתיכם:
20Traigan aquí a su hermano menor, y su afirmación será corroborada. Entonces no morirán”. Accedieron a esto,   כוְאֶת־אֲחִיכֶ֤ם הַקָּטֹן֙ תָּבִ֣יאוּ אֵלַ֔י וְיֵאָֽמְנ֥וּ דִבְרֵיכֶ֖ם וְלֹ֣א תָמ֑וּתוּ וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵֽן:
ויאמנו דבריכם: יתאמתו ויתקיימו, כמו (במדבר ה כב) אמן אמן, וכמו (מ"א ח כו) יאמן נא דבריך:
21mas se decían el uno al otro: “Merecemos ser castigados por causa de lo que le hicimos a nuestro hermano. Lo vimos sufrir cuando nos suplicó, pero nosotros no queríamos escuchar. Es por eso que esta gran desgracia ha venido ahora sobre nosotros”.   כאוַיֹּֽאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו אֲבָל֘ אֲשֵׁמִ֣ים | אֲנַ֘חְנוּ֘ עַל־אָחִ֒ינוּ֒ אֲשֶׁ֨ר רָאִ֜ינוּ צָרַ֥ת נַפְשׁ֛וֹ בְּהִתְחַֽנְנ֥וֹ אֵלֵ֖ינוּ וְלֹ֣א שָׁמָ֑עְנוּ עַל־כֵּן֙ בָּ֣אָה אֵלֵ֔ינוּ הַצָּרָ֖ה הַזֹּֽאת:
אבל: כתרגומו בקושטא. וראיתי בבראשית רבה (צא ח) לישנא דרומאה הוא אבל, ברם:
באה אלינו: טעמו בבי"ת, לפי שהוא בלשון עבר שכבר באה, ותרגומו אתת לנא:
22Reuvén los interrumpió: “¿No les dije que no cometieran un crimen contra el muchacho? –dijo–. No querían escuchar. ¡Ahora se demanda una cuenta [divina] por su sangre!”.   כבוַיַּ֩עַן֩ רְאוּבֵ֨ן אֹתָ֜ם לֵאמֹ֗ר הֲלוֹא֩ אָמַ֨רְתִּי אֲלֵיכֶ֧ם | לֵאמֹ֛ר אַל־תֶּֽחֶטְא֥וּ בַיֶּ֖לֶד וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֑ם וְגַם־דָּמ֖וֹ הִנֵּ֥ה נִדְרָֽשׁ:
וגם דמו: אתין וגמין רבויין, דמו וגם דם הזקן:
23Entretanto, no se dieron cuenta de que Iosef escuchaba, puesto que [habían hablado con él] por medio de un traductor.   כגוְהֵם֙ לֹ֣א יָֽדְע֔וּ כִּ֥י שֹׁמֵ֖עַ יוֹסֵ֑ף כִּ֥י הַמֵּלִ֖יץ בֵּֽינֹתָֽם:
והם לא ידעו כי שומע יוסף: מבין לשונם ובפניו היו מדברים כן:
כי המליץ בינותם: כי כשהיו מדברים עמו היה המליץ ביניהם, היודע לשון עברי ולשון מצרי, והיה מליץ דבריהם ליוסף ודברי יוסף להם, לכך היו סבורים שאין יוסף מכיר בלשון עברי:
המליץ: זה מנשה:
24Iosef los dejó y lloró. Cuando retornó, les habló severamente una vez más. Hizo que Shimón fuera llevado de la presencia de ellos y que se le pusieran cadenas ante sus ojos.   כדוַיִּסֹּ֥ב מֵֽעֲלֵיהֶ֖ם וַיֵּ֑בְךְּ וַיָּ֤שָׁב אֲלֵהֶם֙ וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם וַיִּקַּ֤ח מֵֽאִתָּם֙ אֶת־שִׁמְע֔וֹן וַיֶּֽאֱסֹ֥ר אֹת֖וֹ לְעֵֽינֵיהֶֽם:
ויסב מעליהם: נתרחק מעליהם שלא יראוהו בוכה:
ויבך: לפי ששמע שהיו מתחרטין:
את שמעון: הוא השליכו לבור, הוא שאמר ללוי (לעיל לז יט) הנה בעל החלומות הלזה בא. דבר אחר נתכוין יוסף להפרידו מלוי שמא יתיעצו שניהם להרוג אותו:
ויאסור אותו לעיניהם: לא אסרו אלא לעיניהם, וכיון שיצאו הוציאו והאכילו והשקהו:  
25Iosef dio órdenes de que cuando sus sacos fueran llenados de grano, también se pusiera en su saco el dinero de cada uno. También había de dárseles provisiones para el viaje. Esto fue hecho.   כהוַיְצַ֣ו יוֹסֵ֗ף וַיְמַלְא֣וּ אֶת־כְּלֵיהֶם֘ בָּר֒ וּלְהָשִׁ֤יב כַּסְפֵּיהֶם֙ אִ֣ישׁ אֶל־שַׂקּ֔וֹ וְלָתֵ֥ת לָהֶ֛ם צֵדָ֖ה לַדָּ֑רֶךְ וַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם כֵּֽן:
26Entonces [los hermanos] cargaron en sus asnos los alimentos que compraron, y partieron.   כווַיִּשְׂא֥וּ אֶת־שִׁבְרָ֖ם עַל־חֲמֹֽרֵיהֶ֑ם וַיֵּֽלְכ֖וּ מִשָּֽׁם:
27Cuando llegaron al lugar donde pasaron la noche, uno de ellos abrió su saco para dar de comer a su asno. Vio su dinero exactamente allí en la parte superior de su paquete.   כזוַיִּפְתַּ֨ח הָֽאֶחָ֜ד אֶת־שַׂקּ֗וֹ לָתֵ֥ת מִסְפּ֛וֹא לַֽחֲמֹר֖וֹ בַּמָּל֑וֹן וַיַּרְא֙ אֶת־כַּסְפּ֔וֹ וְהִנֵּה־ה֖וּא בְּפִ֥י אַמְתַּחְתּֽוֹ:
ויפתח האחד: הוא לוי שנשאר יחיד משמעון בן זוגו:
במלון: במקום שלנו בלילה:
אמתחתו: הוא שק:
28“¡Mi dinero ha sido devuelto! –exclamó a sus hermanos–. ¡Está en mi paquete!”. Sus corazones se hundieron. “¿Qué es esto que nos ha hecho Dios?”, preguntaron el uno al otro con voces temblorosas.   כחוַיֹּ֤אמֶר אֶל־אֶחָיו֙ הוּשַׁ֣ב כַּסְפִּ֔י וְגַ֖ם הִנֵּ֣ה בְאַמְתַּחְתִּ֑י וַיֵּצֵ֣א לִבָּ֗ם וַיֶּֽחֶרְד֞וּ אִ֤ישׁ אֶל־אָחִיו֙ לֵאמֹ֔ר מַה־זֹּ֛את עָשָׂ֥ה אֱלֹהִ֖ים לָֽנוּ:
וגם הנה באמתחתי: גם הכסף בו עם התבואה:
מה זאת עשה א-להים לנו: להביאנו לידי עלילה זו שלא הושב אלא להתעולל עלינו:  
29Cuando vinieron a Iaakov su padre en la tierra de Cnáan, le contaron acerca de todo lo que les había sucedido.   כטוַיָּבֹ֛אוּ אֶל־יַֽעֲקֹ֥ב אֲבִיהֶ֖ם אַ֣רְצָה כְּנָ֑עַן וַיַּגִּ֣ידוּ ל֔וֹ אֵ֛ת כָּל־הַקֹּרֹ֥ת אֹתָ֖ם לֵאמֹֽר:
30“El hombre que era el señor de la tierra nos habló duramente –dijeron–, y nos acusó de espiar la tierra.   לדִּ֠בֶּ֠ר הָאִ֨ישׁ אֲדֹנֵ֥י הָאָ֛רֶץ אִתָּ֖נוּ קָשׁ֑וֹת וַיִּתֵּ֣ן אֹתָ֔נוּ כִּמְרַגְּלִ֖ים אֶת־הָאָֽרֶץ:
31Nosotros le dijimos: ‘Somos hombres honorables. Nunca hemos sido espías.   לאוַנֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו כֵּנִ֣ים אֲנָ֑חְנוּ לֹ֥א הָיִ֖ינוּ מְרַגְּלִֽים:
32Somos doce hermanos, todos del mismo padre. Uno de nosotros ha estado perdido, y el menor está ahora con nuestro padre en Cnáan’.   לבשְׁנֵֽים־עָשָׂ֥ר אֲנַ֛חְנוּ אַחִ֖ים בְּנֵ֣י אָבִ֑ינוּ הָֽאֶחָ֣ד אֵינֶ֔נּוּ וְהַקָּטֹ֥ן הַיּ֛וֹם אֶת־אָבִ֖ינוּ בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן:
33”El hombre que era el señor de la tierra nos dijo: ‘Tengo un modo de saber si ustedes son honorables. Dejen conmigo a uno de sus hermanos, tomen [lo que necesiten] para sus hambrientas familias, y vayan.   לגוַיֹּ֣אמֶר אֵלֵ֗ינוּ הָאִישׁ֙ אֲדֹנֵ֣י הָאָ֔רֶץ בְּזֹ֣את אֵדַ֔ע כִּ֥י כֵנִ֖ים אַתֶּ֑ם אֲחִיכֶ֤ם הָֽאֶחָד֙ הַנִּ֣יחוּ אִתִּ֔י וְאֶת־רַֽעֲב֥וֹן בָּֽתֵּיכֶ֖ם קְח֥וּ וָלֵֽכוּ:
34Traigan a su hermano menor de vuelta a mí, entonces sabré que son hombres honorables, y no espías. Les daré de vuelta a su hermano, y podrán hacer negocios en [nuestra] tierra’”.   לדוְ֠הָבִ֠יאוּ אֶת־אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹן֘ אֵלַי֒ וְאֵֽדְעָ֗ה כִּ֣י לֹ֤א מְרַגְּלִים֙ אַתֶּ֔ם כִּ֥י כֵנִ֖ים אַתֶּ֑ם אֶת־אֲחִיכֶם֙ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֔ם וְאֶת־הָאָ֖רֶץ תִּסְחָֽרוּ:
ואת הארץ תסחרו: תסובבו. וכל לשון סוחרים וסחורה על שם שמחזרים וסובבים אחר פרקמטיא:
35Empezaron a vaciar sus sacos, y el dinero de cada uno [resultó estar] en su saco. [Los hermanos] y su padre vieron los bolsos de dinero y tuvieron temor.   להוַיְהִ֗י הֵ֚ם מְרִיקִ֣ים שַׂקֵּיהֶ֔ם וְהִנֵּה־אִ֥ישׁ צְרֽוֹר־כַּסְפּ֖וֹ בְּשַׂקּ֑וֹ וַיִּרְא֞וּ אֶת־צְרֹר֧וֹת כַּסְפֵּיהֶ֛ם הֵ֥מָּה וַֽאֲבִיהֶ֖ם וַיִּירָֽאוּ:
צרור כספו: קשר כספו:
36Iaakov su padre les dijo: “¡Me están haciendo perder a mis hijos! ¡Iosef no está! ¡Shimón no está! ¡Y ahora quieren tomar a Biniamín! ¡Todo me está pasando a mí!”.   לווַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ יַֽעֲקֹ֣ב אֲבִיהֶ֔ם אֹתִ֖י שִׁכַּלְתֶּ֑ם יוֹסֵ֤ף אֵינֶ֨נּוּ֙ וְשִׁמְע֣וֹן אֵינֶ֔נּוּ וְאֶת־בִּנְיָמִ֣ן תִּקָּ֔חוּ עָלַ֖י הָי֥וּ כֻלָּֽנָה:
אתי שכלתם: מלמד שחשדן שמא הרגוהו או מכרוהו כיוסף:
שכלתם: כל מי שבניו אבודים קרוי שכול:
37Reuvén trató de razonar con su padre. “Si no te traigo de vuelta [a Biniamín] –dijo–, puedes condenar a muerte a mis dos hijos. Que él sea mi responsabilidad, y te lo traeré de vuelta”.   לזוַיֹּ֤אמֶר רְאוּבֵן֙ אֶל־אָבִ֣יו לֵאמֹ֔ר אֶת־שְׁנֵ֤י בָנַי֙ תָּמִ֔ית אִם־לֹ֥א אֲבִיאֶ֖נּוּ אֵלֶ֑יךָ תְּנָ֤ה אֹתוֹ֙ עַל־יָדִ֔י וַֽאֲנִ֖י אֲשִׁיבֶ֥נּוּ אֵלֶֽיךָ:
38“¡Mi hijo no irá con ustedes! –replicó Iaakov–. Su hermano está muerto, y él es todo lo que me queda. Algo puede llegar a ocurrirle en el camino, ¡y ustedes harán descender mi blanca cabeza a la tumba en miseria!”.   לחוַיֹּ֕אמֶר לֹֽא־יֵרֵ֥ד בְּנִ֖י עִמָּכֶ֑ם כִּֽי־אָחִ֨יו מֵ֜ת וְה֧וּא לְבַדּ֣וֹ נִשְׁאָ֗ר וּקְרָאָ֤הוּ אָסוֹן֙ בַּדֶּ֨רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּֽלְכוּ־בָ֔הּ וְהֽוֹרַדְתֶּ֧ם אֶת־שֵֽׂיבָתִ֛י בְּיָג֖וֹן שְׁאֽוֹלָה:
לא ירד בני עמכם: לא קבל דבריו של ראובן. אמר בכור שוטה הוא זה, הוא אומר להמית בניו, וכי בניו הם ולא בני:

Genesis Capítulo 43

1La hambruna empeoró en la región.   אוְהָֽרָעָ֖ב כָּבֵ֥ד בָּאָֽרֶץ:
2Cuando hubieron agotado todos los suministros que habían traído de Egipto, su padre les dijo: “¡Vuelvan y consígannos un poco de alimento!”.   בוַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁ֤ר כִּלּוּ֙ לֶֽאֱכֹ֣ל אֶת־הַשֶּׁ֔בֶר אֲשֶׁ֥ר הֵבִ֖יאוּ מִמִּצְרָ֑יִם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ אֲבִיהֶ֔ם שֻׁ֖בוּ שִׁבְרוּ־לָ֥נוּ מְעַט־אֹֽכֶל:
כאשר כלו לאכול: יהודה אמר להם המתינו לזקן עד שתכלה פת מן הבית:
כאשר כלו: כד שציאו. והמתרגם כד ספיקו, טועה כאשר כלו הגמלים לשתות מתורגם כד ספיקו כששתו די ספוקם הוא גמר שתייתם. אבל זה כאשר כלו לאכול, כאשר תם האוכל הוא, ומתרגמינן כד שציאו:
3Iehudá trató de razonar con él. Dijo:”El hombre nos advirtió: ‘No aparezcan ante mí a no ser que su hermano esté con ustedes’.   גוַיֹּ֧אמֶר אֵלָ֛יו יְהוּדָ֖ה לֵאמֹ֑ר הָעֵ֣ד הֵעִד֩ בָּ֨נוּ הָאִ֤ישׁ לֵאמֹר֙ לֹֽא־תִרְא֣וּ פָנַ֔י בִּלְתִּ֖י אֲחִיכֶ֥ם אִתְּכֶֽם:
העד העד: לשון התראה, שסתם התראה מתרה בו בפני עדים, וכן (דברים ל יט) העידותי בכם, (שמות יט כא) רד העד בעם:
לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם: לא תראוני בלא אחיכם אתכם. ואנקלוס תרגם אלהין כד אחוכון עמכון, יישב ביאור הדבר על אופנו ולא דקדק לתרגם אחר לשון המקרא: 
4Si consientes en mandar con nosotros a nuestro hermano, iremos y te conseguiremos alimento.   דאִם־יֶשְׁךָ֛ מְשַׁלֵּ֥חַ אֶת־אָחִ֖ינוּ אִתָּ֑נוּ נֵֽרְדָ֕ה וְנִשְׁבְּרָ֥ה לְךָ֖ אֹֽכֶל:
5Pero si no [lo] mandas, no podemos ir. El hombre nos dijo: ‘No aparezcan ante mí a no ser que su hermano esté con ustedes’”.   הוְאִם־אֵֽינְךָ֥ מְשַׁלֵּ֖חַ לֹ֣א נֵרֵ֑ד כִּֽי־הָאִ֞ישׁ אָמַ֤ר אֵלֵ֨ינוּ֙ לֹֽא־תִרְא֣וּ פָנַ֔י בִּלְתִּ֖י אֲחִיכֶ֥ם אִתְּכֶֽם:
6Israel dijo: “¿Por qué me hicieron una cosa tan terrible, diciéndole al hombre que tenían otro hermano?”.   ווַיֹּ֨אמֶר֙ יִשְׂרָאֵ֔ל לָמָ֥ה הֲרֵֽעֹתֶ֖ם לִ֑י לְהַגִּ֣יד לָאִ֔ישׁ הַע֥וֹד לָכֶ֖ם אָֽח:
7[Los hermanos] respondieron: “El hombre no dejaba de preguntar acerca de nosotros y nuestra familia. Preguntó: ‘¿Todavía vive el padre de ustedes? ¿Tienen otro hermano?’. Sencillamente respondimos a sus preguntas. ¿Cómo íbamos a saber que exigiría que lleváramos allí a nuestro hermano?”.   זוַיֹּֽאמְר֡וּ שָׁא֣וֹל שָֽׁאַל־הָ֠אִ֠ישׁ לָ֣נוּ וּלְמֽוֹלַדְתֵּ֜נוּ לֵאמֹ֗ר הַע֨וֹד אֲבִיכֶ֥ם חַי֙ הֲיֵ֣שׁ לָכֶ֣ם אָ֔ח וַנַּ֨גֶּד־ל֔וֹ עַל־פִּ֖י הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה הֲיָד֣וֹעַ נֵדַ֔ע כִּ֣י יֹאמַ֔ר הוֹרִ֖ידוּ אֶת־אֲחִיכֶֽם:
לנו ולמולדתנו: למשפחותינו, ומדרשו אפילו עצי עריסותינו גלה לנו:
ונגד לו: שיש לנו אב ואח:
על פי הדברים האלה: על פי שאלותיו אשר שאל הוזקקנו להגיד:
כי יאמר: אשר יאמר, כי משמש בלשון אם, ואם משמש בלשון אשר. הרי זה שימוש אחד מארבע לשונותיו שמשמש כי, והוא אם, שהרי כי זה כמו אם, כמו עד אם דברתי דברי (כד לג):
8“Manda al muchacho conmigo –le dijo Iehudá a Israel su padre–. Partamos y vayamos yendo. Vivamos y no muramos: nosotros, tú y también nuestros hijos.   חוַיֹּ֨אמֶר יְהוּדָ֜ה אֶל־יִשְׂרָאֵ֣ל אָבִ֗יו שִׁלְחָ֥ה הַנַּ֛עַר אִתִּ֖י וְנָק֣וּמָה וְנֵלֵ֑כָה וְנִֽחְיֶה֙ וְלֹ֣א נָמ֔וּת גַּם־אֲנַ֥חְנוּ גַם־אַתָּ֖ה גַּם־טַפֵּֽנוּ:
ונחיה: נצנצה בו רוח הקודש, על ידי הליכה זו תחי רוחך שנאמר (מה כז) ותחי רוח יעקב אביהם:
ולא נמות: ברעב. בנימין ספק יתפש ספק לא יתפש, ואנו כלנו מתים ברעב אם לא נלך, מוטב שתניח את הספק ותתפוש את הודאי:
9Yo mismo seré responsable por él. Puedes exigirlo de mi propia mano. Si no lo traigo de vuelta y lo hago estar de pie aquí ante ti, habré pecado para siempre.   טאָֽנֹכִי֙ אֶֽעֶרְבֶ֔נּוּ מִיָּדִ֖י תְּבַקְשֶׁ֑נּוּ אִם־לֹ֨א הֲבִֽיאֹתִ֤יו אֵלֶ֨יךָ֙ וְהִצַּגְתִּ֣יו לְפָנֶ֔יךָ וְחָטָ֥אתִי לְךָ֖ כָּל־הַיָּמִֽים:
והצגתיו לפניך: שלא אביאנו אליך מת כי אם חי:
וחטאתי לך כל הימים: לעולם הבא:
10Pero si no hubiéramos esperado tanto tiempo, ¡podríamos haber estado allí y vuelto dos veces para ahora!”.   יכִּ֖י לוּלֵ֣א הִתְמַהְמָ֑הְנוּ כִּֽי־עַתָּ֥ה שַׁ֖בְנוּ זֶ֥ה פַֽעֲמָֽיִם:
לולא התמהמהנו: על ידך, כבר היינו שבים עם שמעון ולא נצטערת כל הימים הללו:
11Israel su padre les dijo: “Si ése es el modo en que debe ser, esto es lo que deben hacer. Tomen en su equipaje algunos de los famosos productos de la tierra, un poco de bálsamo, un poco de miel y algo de goma, resina, nueces de pistacho y almendras.   יאוַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם יִשְׂרָאֵ֣ל אֲבִיהֶ֗ם אִם־כֵּ֣ן | אֵפוֹא֘ זֹ֣את עֲשׂוּ֒ קְח֞וּ מִזִּמְרַ֤ת הָאָ֨רֶץ֙ בִּכְלֵיכֶ֔ם וְהוֹרִ֥ידוּ לָאִ֖ישׁ מִנְחָ֑ה מְעַ֤ט צֳרִי֙ וּמְעַ֣ט דְּבַ֔שׁ נְכֹ֣את וָלֹ֔ט בָּטְנִ֖ים וּשְׁקֵדִֽים:
אפוא: כל לשון אפוא לשון יתר הוא לתקן מלה בלשון עברי, אם כן אזדקק לעשות שאשלחנו עמכם, צריך אני לחזור ולבקש איה פה תקנה ועצה להשיאכם, ואומר אני זאת עשו:
מזמרת הארץ: מתורגם מדמשבח בארעא שהכל מזמרים עליו כשהוא בא לעולם:
נכאת: שעוה:
בטנים: לא ידעתי מה הם ובפרושי א' ב' של רבי מכיר ראיתי פישיטצי"ש [פיסטוקים] ודומה לי שהם אפרסקין:
12Lleven con ustedes dos veces tanto dinero, de modo que puedan devolver el dinero que se puso en la parte superior de sus paquetes; podría haber sido un descuido.   יבוְכֶ֥סֶף מִשְׁנֶ֖ה קְח֣וּ בְיֶדְכֶ֑ם וְאֶת־הַכֶּ֜סֶף הַמּוּשַׁ֨ב בְּפִ֤י אַמְתְּחֹֽתֵיכֶם֙ תָּשִׁ֣יבוּ בְיֶדְכֶ֔ם אוּלַ֥י מִשְׁגֶּ֖ה הֽוּא:
וכסף משנה: פי שנים כראשון:
קחו בידכם: לשבור אוכל, שמא הוקר השער:
אולי משגה הוא: שמא הממונה על הבית שכחו שוגג:
13Y su hermano: llévenlo. Vayan y retornen al hombre.   יגוְאֶת־אֲחִיכֶ֖ם קָ֑חוּ וְק֖וּמוּ שׁ֥וּבוּ אֶל־הָאִֽישׁ:
14Que Dios Todopoderoso conceda que el hombre tenga piedad de ustedes y los deje ir junto con su otro hermano y Biniamín. Si debo perder a mis hijos, entonces los perderé”.   ידוְאֵ֣ל שַׁדַּ֗י יִתֵּ֨ן לָכֶ֤ם רַֽחֲמִים֙ לִפְנֵ֣י הָאִ֔ישׁ וְשִׁלַּ֥ח לָכֶ֛ם אֶת־אֲחִיכֶ֥ם אַחֵ֖ר וְאֶת־בִּנְיָמִ֑ין וַֽאֲנִ֕י כַּֽאֲשֶׁ֥ר שָׁכֹ֖לְתִּי שָׁכָֽלְתִּי:
ואל שדי: מעתה אינכם חסרים כלום אלא תפלה, הריני מתפלל עליכם:
ואל שדי: שדי בנתינת רחמיו, וכדי היכולת בידו ליתן, יתן לכם רחמים, זהו פשוטו. ומדרשו מי שאמר לעולם די יאמר די לצרותי, שלא שקטתי מנעורי, צרת לבן, צרת עשו, צרת רחל, צרת דינה, צרת יוסף, צרת שמעון, צרת בנימין:
ושלח לכם: ויפטר לכון, תרגומו, יפטרנו מאסיריו, לשון (שמות כא כו) לחפשי ישלחנו, ואינו נופל בתרגום [לתרגמו] לשון וישלח, שהרי לשם הם הולכים אצלו:
את אחיכם: זה שמעון:
אחר: רוח הקודש נזרקה בו, לרבות יוסף:
ואני: עד שובכם אהיה שכול מספק:
כאשר שכלתי: מיוסף ומשמעון:
שכלתי: מבנימין:
15Los hermanos tomaron el obsequio y también llevaron consigo el doble de dinero [como se necesitaba]. Partieron con Biniamín y fueron a Egipto. [Una vez más] se pararon ante Iosef.   טווַיִּקְח֤וּ הָֽאֲנָשִׁים֙ אֶת־הַמִּנְחָ֣ה הַזֹּ֔את וּמִשְׁנֶה־כֶּ֛סֶף לָֽקְח֥וּ בְיָדָ֖ם וְאֶת־בִּנְיָמִ֑ן וַיָּקֻ֨מוּ֙ וַיֵּֽרְד֣וּ מִצְרַ֔יִם וַיַּֽעַמְד֖וּ לִפְנֵ֥י יוֹסֵֽף:
ואת בנימין: מתרגמינן ודברו ית בנימין, לפי שאין לקיחת הכסף ולקיחת האדם שוה בלשון ארמי, בדבר הנקח ביד מתורגם ונסיב, ודבר הנקח בהנהגת דברים מתרגמינן ודבר:

Sexta sección

Genesis Capítulo 43

16Cuando Iosef vio a Biniamín con ellos, le dijo al supervisor de su casa: “Trae a estos hombres al palacio. Mata un animal y prepáralo. Estos hombres comerán el almuerzo conmigo”.   טזוַיַּ֨רְא יוֹסֵ֣ף אִתָּם֘ אֶת־בִּנְיָמִין֒ וַיֹּ֨אמֶר֙ לַֽאֲשֶׁ֣ר עַל־בֵּית֔וֹ הָבֵ֥א אֶת־הָֽאֲנָשִׁ֖ים הַבָּ֑יְתָה וּטְבֹ֤חַ טֶ֨בַח֙ וְהָכֵ֔ן כִּ֥י אִתִּ֛י יֹֽאכְל֥וּ הָֽאֲנָשִׁ֖ים בַּצָּֽהֳרָֽיִם:
וטבוח טבח והכן: כמו ולטבוח טבח ולהכן, ואין טבוח לשון צווי שהיה לו לומר וטבח:
בצהרים: זה מתורגם בשירותא, שהוא לשון סעודה ראשונה בלשון ארמי, ובלע"ז דישני"ר [ארוחת צהריים], ויש הרבה בתלמוד (תענית יא ב) שדא לכלבא שירותיה, (ברכות לט ב) בצע אכולא שירותא. אבל כל תרגום של צהרים טיהרא:
17El hombre hizo como Iosef dijo, y escoltó a los hermanos al palacio de Iosef.   יזוַיַּ֣עַשׂ הָאִ֔ישׁ כַּֽאֲשֶׁ֖ר אָמַ֣ר יוֹסֵ֑ף וַיָּבֵ֥א הָאִ֛ישׁ אֶת־הָֽאֲנָשִׁ֖ים בֵּ֥יתָה יוֹסֵֽף:
18Cuando los hombres [se dieron cuenta de que] se los llevaba al palacio de Iosef, se aterrorizaron. Dijeron: “Se nos está trayendo aquí por causa del dinero que se puso de vuelta en nuestros paquetes la última vez. Se nos incriminará y condenará. Nuestros asnos pueden ser confiscados, y nosotros podemos incluso ser tomados como esclavos”.   יחוַיִּֽירְא֣וּ הָֽאֲנָשִׁ֗ים כִּ֣י הֽוּבְאוּ֘ בֵּ֣ית יוֹסֵף֒ וַיֹּֽאמְר֗וּ עַל־דְּבַ֤ר הַכֶּ֨סֶף֙ הַשָּׁ֤ב בְּאַמְתְּחֹתֵ֨ינוּ֙ בַּתְּחִלָּ֔ה אֲנַ֖חְנוּ מֽוּבָאִ֑ים לְהִתְגֹּלֵ֤ל עָלֵ֨ינוּ֙ וּלְהִתְנַפֵּ֣ל עָלֵ֔ינוּ וְלָקַ֧חַת אֹתָ֛נוּ לַֽעֲבָדִ֖ים וְאֶת־חֲמֹרֵֽינוּ:
וייראו האנשים: כתוב בשני יודי"ן ותרגומו ודחילו:
כי הובאו בית יוסף: ואין דרך שאר הבאים לשבור בר ללון בבית יוסף, כי אם בפונדקאות שבעיר. וייראו שאין זה אלא לאספם אל משמר:
אנחנו מובאים: אל תוך הבית הזה:
להתגולל: להיות מתגלגלת עלינו עלילת הכסף ולהיותה נופלת עלינו. ואונקלוס שתרגם ולאסתקפא עלנא, הוא לשון להתעולל, כדמתרגמינן (דברים כב יד) עלילת דברים תסקופי מילין, ולא תרגמו אחר לשון המקרא, ולהתגלל שתרגם לאתרברבא הוא לשון (קהלת יב ו) גלת הזהב, (נחום ב ח) והצב גלתה העלתה, שהוא לשון מלכות:
19Cuando estaban a la puerta del palacio de Iosef, fueron hacia el supervisor y le hablaron.   יטוַיִּגְּשׁוּ֙ אֶל־הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֖ר עַל־בֵּ֣ית יוֹסֵ֑ף וַיְדַבְּר֥וּ אֵלָ֖יו פֶּ֥תַח הַבָּֽיִת:
20“Si te place, señor –dijeron–, originalmente bajamos para comprar alimento.   כוַיֹּֽאמְר֖וּ בִּ֣י אֲדֹנִ֑י יָרֹ֥ד יָרַ֛דְנוּ בַּתְּחִלָּ֖ה לִשְׁבָּר־אֹֽכֶל:
בי א-דני: לשון בעיא ותחנונים הוא, ובלשון ארמי בייא בייא:
ירד ירדנו: ירידה היא לנו, רגילים היינו לפרנס אחרים, עכשיו אנו צריכים לך:  
21Entonces, cuando llegamos al lugar donde pasamos la noche, abrimos nuestros paquetes y el dinero de cada hombre estaba en la parte superior del paquete. Era nuestro propio dinero, en su peso exacto. Lo hemos traído de vuelta con nosotros.   כאוַיְהִ֞י כִּי־בָ֣אנוּ אֶל־הַמָּל֗וֹן וַנִּפְתְּחָה֙ אֶת־אַמְתְּחֹתֵ֔ינוּ וְהִנֵּ֤ה כֶֽסֶף־אִישׁ֙ בְּפִ֣י אַמְתַּחְתּ֔וֹ כַּסְפֵּ֖נוּ בְּמִשְׁקָל֑וֹ וַנָּ֥שֶׁב אֹת֖וֹ בְּיָדֵֽנוּ:
22Hemos también traído con nosotros otro dinero para comprar alimento. ¡No tenemos idea de quién puso el dinero de vuelta en nuestros paquetes!”.   כבוְכֶ֧סֶף אַחֵ֛ר הוֹרַ֥דְנוּ בְיָדֵ֖נוּ לִשְׁבָּר־אֹ֑כֶל לֹ֣א יָדַ֔עְנוּ מִי־שָׂ֥ם כַּסְפֵּ֖נוּ בְּאַמְתְּחֹתֵֽינוּ:
23“Todo está bien en lo que respecta a ustedes –replicó [el supervisor]– No teman. El Dios que ustedes y su padre adoran debe haber puesto un obsequio oculto en sus paquetes. Yo recibí el dinero que ustedes pagaron”. Con eso, sacó a Shimón a la presencia de ellos.   כגוַיֹּ֩אמֶר֩ שָׁל֨וֹם לָכֶ֜ם אַל־תִּירָ֗אוּ אֱלֹ֨הֵיכֶ֜ם וֵֽאלֹהֵ֤י אֲבִיכֶם֙ נָתַ֨ן לָכֶ֤ם מַטְמוֹן֙ בְּאַמְתְּחֹ֣תֵיכֶ֔ם כַּסְפְּכֶ֖ם בָּ֣א אֵלָ֑י וַיּוֹצֵ֥א אֲלֵהֶ֖ם אֶת־שִׁמְעֽוֹן:
אלהיכם: בזכותכם, ואם אין זכותכם כדאי, ואלהי אביכם, בזכות אביכם נתן לכם מטמון:
24El hombre llevó a los hermanos al palacio de Iosef. Les dio agua de modo que pudieran lavarse los pies, e hizo que se les diera forraje a sus asnos.   כדוַיָּבֵ֥א הָאִ֛ישׁ אֶת־הָֽאֲנָשִׁ֖ים בֵּ֣יתָה יוֹסֵ֑ף וַיִּתֶּן־מַ֨יִם֙ וַיִּרְחֲצ֣וּ רַגְלֵיהֶ֔ם וַיִּתֵּ֥ן מִסְפּ֖וֹא לַֽחֲמֹֽרֵיהֶֽם:
ויבא האיש: הבאה אחר הבאה, לפי שהיו דוחפים אותו לחוץ עד שדברו אליו פתח הבית, ומשאמר להם (פסוק כג) שלום לכם, נמשכו ובאו אחריו:
25Tuvieron sus obsequios preparados para cuando viniera Iosef al mediodía, puesto que oyeron que comerían con él.   כהוַיָּכִ֨ינוּ֙ אֶת־הַמִּנְחָ֔ה עַד־בּ֥וֹא יוֹסֵ֖ף בַּצָּֽהֳרָ֑יִם כִּ֣י שָֽׁמְע֔וּ כִּי־שָׁ֖ם יֹ֥אכְלוּ לָֽחֶם:
ויכינו: הזמינו, עטרוהו בכלים נאים:
26Cuando Iosef llegó a la casa, lo obsequiaron con los regalos que habían traído. Se prosternaron sobre el suelo ante él.   כווַיָּבֹ֤א יוֹסֵף֙ הַבַּ֔יְתָה וַיָּבִ֥יאוּ ל֛וֹ אֶת־הַמִּנְחָ֥ה אֲשֶׁר־בְּיָדָ֖ם הַבָּ֑יְתָה וַיִּשְׁתַּֽחֲווּ־ל֖וֹ אָֽרְצָה:
הביתה: מפרוזדור לטרקלין:
27Preguntó por el bienestar de ellos. “¿Está en paz su anciano padre? –preguntó–. Recuerden, me contaron acerca de él. ¿Todavía vive?”.   כזוַיִּשְׁאַ֤ל לָהֶם֙ לְשָׁל֔וֹם וַיֹּ֗אמֶר הֲשָׁל֛וֹם אֲבִיכֶ֥ם הַזָּקֵ֖ן אֲשֶׁ֣ר אֲמַרְתֶּ֑ם הַֽעוֹדֶ֖נּוּ חָֽי:
28“Tu siervo nuestro padre está en paz –respondieron–. Todavía vive”. Inclinaron sus cabezas y se prosternaron.   כחוַיֹּֽאמְר֗וּ שָׁל֛וֹם לְעַבְדְּךָ֥ לְאָבִ֖ינוּ עוֹדֶ֣נּוּ חָ֑י וַיִּקְּד֖וּ וַיִּשְׁתַּֽחֲוֽוּ כתיב וישתחו:
ויקדו וישתחו: על שאלת שלום. קידה כפיפת קדקד, השתחוואה משתטח לארץ:
29[Iosef] alzó los ojos y vio a su hermano Biniamín, el hijo de su madre. Dijo: “Éste debe de ser su hermano menor, acerca del cual me contaron – [a Biniamín] dijo:–. Sea Dios misericordioso contigo, hijo mío”.   כטוַיִּשָּׂ֣א עֵינָ֗יו וַיַּ֞רְא אֶת־בִּנְיָמִ֣ין אָחִיו֘ בֶּן־אִמּוֹ֒ וַיֹּ֗אמֶר הֲזֶה֙ אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹ֔ן אֲשֶׁ֥ר אֲמַרְתֶּ֖ם אֵלָ֑י וַיֹּאמַ֕ר אֱלֹהִ֥ים יָחְנְךָ֖ בְּנִֽי:
א-להים יחנך בני: בשאר שבטים שמענו חנינה (לעיל לג ה) אשר חנן א-להים את עבדך, ובנימין עדיין לא נולד, לכך ברכו יוסף בחנינה:
30Iosef se apresuró. Sus emociones habían sido despertadas por su hermano, y tenía que llorar. Fue a una habitación y allí lloró.   לוַיְמַהֵ֣ר יוֹסֵ֗ף כִּֽי־נִכְמְר֤וּ רַֽחֲמָיו֙ אֶל־אָחִ֔יו וַיְבַקֵּ֖שׁ לִבְכּ֑וֹת וַיָּבֹ֥א הַחַ֖דְרָה וַיֵּ֥בְךְּ שָֽׁמָּה:
כי נכמרו רחמיו: שאלו יש לך אח מאם, אמר לו אח היה לי ואיני יודע היכן הוא. יש לך בנים, אמר לו יש לי עשרה, אמר לו ומה שמם, אמר לו (להלן מו כא) בלע ובכר וגו', אמר לו מה טיבן של שמות הללו, אמר לו כולם על שם אחי והצרות אשר מצאוהו, בלע שנבלע בין האומות. בכר שהיה בכור לאמי. אשבאל ששבאו אל. גרא שנתגייר באכסניא. ונעמן, שהיה נעים ביותר. אחי וראש אחי היה וראשי היה. מופים מפי אביו למד. וחופים שלא ראה חופתי ולא ראיתי אני חופתו. וארד שירד לבין האומות, כדאיתא במסכת סוטה (לו ב) מיד נכמרו רחמיו:
נכמרו: נתחממו, ובלשון משנה (ב"מ עד א) על הכומר של זיתים, ובלשון ארמי מכמר בשרא, ובמקרא (איכה ה י) עורנו כתנור נכמרו, נתחממו ונקמטו קמטים קמטים מפני זלעפות רעב. כן דרך כל עור כשמחממין אותו נקמט וכווץ:
31Se lavó el rostro y salió. Controlando sus emociones, dijo: “Sirvan la comida”.   לאוַיִּרְחַ֥ץ פָּנָ֖יו וַיֵּצֵ֑א וַיִּ֨תְאַפַּ֔ק וַיֹּ֖אמֶר שִׂ֥ימוּ לָֽחֶם:
ויתאפק: נתאמץ. והוא לשון (איוב יב כא) ומזיח אפיקים רפה, וכן (איוב מא ז) אפיקי מגנים, חוזק:
32[A Iosef] le sirvieron aparte, y [a los hermanos] aparte. Los egipcios que comían con ellos [también fueron] segregados. Los egipcios no podían comer con los hebreos, puesto que esto era tabú para los egipcios.   לבוַיָּשִׂ֥ימוּ ל֛וֹ לְבַדּ֖וֹ וְלָהֶ֣ם לְבַדָּ֑ם וְלַמִּצְרִ֞ים הָאֹֽכְלִ֤ים אִתּוֹ֙ לְבַדָּ֔ם כִּי֩ לֹ֨א יֽוּכְל֜וּן הַמִּצְרִ֗ים לֶֽאֱכֹ֤ל אֶת־הָֽעִבְרִים֙ לֶ֔חֶם כִּי־תֽוֹעֵבָ֥ה הִ֖וא לְמִצְרָֽיִם:
כי תועבה הוא: דבר שנאוי הוא למצרים לאכול את העברים, ואונקלוס נתן טעם לדבר:
33Cuando [los hermanos] fueron sentados delante [de Iosef], se los puso en orden de edad, del mayor al menor. Los hermanos se miraron el uno al otro con asombro.   לגוַיֵּֽשְׁב֣וּ לְפָנָ֔יו הַבְּכֹר֙ כִּבְכֹ֣רָת֔וֹ וְהַצָּעִ֖יר כִּצְעִֽרָת֑וֹ וַיִּתְמְה֥וּ הָֽאֲנָשִׁ֖ים אִ֥ישׁ אֶל־רֵעֵֽהוּ:
הבכור כבכורתו: מכה בגביע וקורא ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר וזבולון, בני אם אחת, הסבו כסדר הזה שהיא סדר תולדותיכם וכן כולם, כיון שהגיע לבנימין אמר זה אין לו אם ואני אין לי אם ישב אצלי:
34[Iosef] les envió porciones de su mesa, dándole a Biniamín cinco veces más que al resto. Bebieron con él y se embriagaron.   לדוַיִּשָּׂ֨א מַשְׂאֹ֜ת מֵאֵ֣ת פָּנָיו֘ אֲלֵהֶם֒ וַתֵּ֜רֶב מַשְׂאַ֧ת בִּנְיָמִ֛ן מִמַּשְׂאֹ֥ת כֻּלָּ֖ם חָמֵ֣שׁ יָד֑וֹת וַיִּשְׁתּ֥וּ וַיִּשְׁכְּר֖וּ עִמּֽוֹ:
משאת: מנות:
חמש ידות: חלקו עם אחיו ומשאת יוסף ואסנת ומנשה ואפרים:
וישכרו עמו: ומיום שמכרוהו לא שתו יין, ולא הוא שתה יין, ואותו היום שתו:

Genesis Capítulo 44

1Iosef le dio instrucciones especiales a su supervisor: “Llena los paquetes de los hombres con tanta comida como puedan llevar –dijo– . Pon el dinero de cada hombre en la parte superior de su paquete.   אוַיְצַ֞ו אֶת־אֲשֶׁ֣ר עַל־בֵּיתוֹ֘ לֵאמֹר֒ מַלֵּ֞א אֶת־אַמְתְּחֹ֤ת הָֽאֲנָשִׁים֙ אֹ֔כֶל כַּֽאֲשֶׁ֥ר יֽוּכְל֖וּן שְׂאֵ֑ת וְשִׂ֥ים כֶּֽסֶף־אִ֖ישׁ בְּפִ֥י אַמְתַּחְתּֽוֹ:
2Y mi cáliz –el cáliz de plata– ponlo arriba del paquete del menor: junto con el dinero para su alimento”. [El supervisor] hizo exactamente como le ordenó Iosef.   בוְאֶת־גְּבִיעִ֞י גְּבִ֣יעַ הַכֶּ֗סֶף תָּשִׂים֙ בְּפִי֙ אַמְתַּ֣חַת הַקָּטֹ֔ן וְאֵ֖ת כֶּ֣סֶף שִׁבְר֑וֹ וַיַּ֕עַשׂ כִּדְבַ֥ר יוֹסֵ֖ף אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר:
גביעי: כוס ארוך, וקורין לו מדירנ"א בלע"ז [כוס הדורה מעץ]:   
3Con la primera luz de la mañana, los hermanos tomaron sus asnos y se los mandó en su camino.   גהַבֹּ֖קֶר א֑וֹר וְהָֽאֲנָשִׁ֣ים שֻׁלְּח֔וּ הֵ֖מָּה וַֽחֲמֹֽרֵיהֶֽם:
4Acababan de dejar la ciudad y no habían ido lejos, cuando Iosef le dijo a su supervisor: “Parte y persigue a aquellos hombres. Alcánzalos y diles: “¿Por qué devolvieron bien con mal?   דהֵ֠ם יָֽצְא֣וּ אֶת־הָעִיר֘ לֹ֣א הִרְחִ֒יקוּ֒ וְיוֹסֵ֤ף אָמַר֙ לַֽאֲשֶׁ֣ר עַל־בֵּית֔וֹ ק֥וּם רְדֹ֖ף אַֽחֲרֵ֣י הָֽאֲנָשִׁ֑ים וְהִשַּׂגְתָּם֙ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם לָ֛מָּה שִׁלַּמְתֶּ֥ם רָעָ֖ה תַּ֥חַת טוֹבָֽה:
5Es [la copa] de la que bebe mi amo, y la usa para la adivinación. Han hecho algo terrible’”.   ההֲל֣וֹא זֶ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִשְׁתֶּ֤ה אֲדֹנִי֙ בּ֔וֹ וְה֕וּא נַחֵ֥שׁ יְנַחֵ֖שׁ בּ֑וֹ הֲרֵֽעֹתֶ֖ם אֲשֶׁ֥ר עֲשִׂיתֶֽם:
6[El supervisor] los alcanzó, y les repitió exactamente aquellas palabras.   ווַיַּשִּׂגֵ֑ם וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה:
7Ellos le dijeron: “¿Por qué dices tales cosas? ¡El cielo lo prohíba que hagamos una cosa así!   זוַיֹּֽאמְר֣וּ אֵלָ֔יו לָ֚מָּה יְדַבֵּ֣ר אֲדֹנִ֔י כַּדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה חָלִ֨ילָה֙ לַֽעֲבָדֶ֔יךָ מֵֽעֲשׂ֖וֹת כַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה:
חלילה לעבדיך: חולין הוא לנו, לשון גנאי. ותרגום חס לעבדיך, חס מאת הקב"ה יהי עלינו מעשות זאת והרבה חס ושלום יש בתלמוד בלשון הזה:
8Después de todo, te trajimos de vuelta el dinero que encontramos en la parte superior de nuestros paquetes: todo el camino desde Cnáan. ¿Cómo podíamos robar plata u oro de la casa de tu amo?   חהֵ֣ן כֶּ֗סֶף אֲשֶׁ֤ר מָצָ֨אנוּ֙ בְּפִ֣י אַמְתְּחֹתֵ֔ינוּ הֱשִׁיבֹ֥נוּ אֵלֶ֖יךָ מֵאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְאֵ֗יךְ נִגְנֹב֙ מִבֵּ֣ית אֲדֹנֶ֔יךָ כֶּ֖סֶף א֥וֹ זָהָֽב:
הן כסף אשר מצאנו: זה אחד מעשרה קל וחומר האמורים בתורה. וכולן מנויין בבראשית רבה (צב ז):
9Si cualquiera de nosotros la tiene en su posesión, él morirá. Puedes tomar al resto de nosotros como esclavos”.   טאֲשֶׁ֨ר יִמָּצֵ֥א אִתּ֛וֹ מֵֽעֲבָדֶ֖יךָ וָמֵ֑ת וְגַם־אֲנַ֕חְנוּ נִֽהְיֶ֥ה לַֽאדֹנִ֖י לַֽעֲבָדִֽים:
10“Debería ser como declaran –replicó–. Pero sólo el que con quien ella se encuentre será mi esclavo. El resto podrá ir en libertad”.   יוַיֹּ֕אמֶר גַּם־עַתָּ֥ה כְדִבְרֵיכֶ֖ם כֶּן־ה֑וּא אֲשֶׁ֨ר יִמָּצֵ֤א אִתּוֹ֙ יִֽהְיֶה־לִּ֣י עָ֔בֶד וְאַתֶּ֖ם תִּֽהְי֥וּ נְקִיִּֽם:
גם עתה כדבריכם: אף זו מן הדין, אמת כדבריכם כן הוא שכולכם חייבים בדבר, עשרה שנמצאת גניבה ביד אחד מהם כולם נתפשים, אבל אני אעשה לכם לפנים משורת הדין, אשר ימצא אתו יהיה לי עבד:
11Cada uno bajó rápidamente su paquete al suelo, y todos ellos abrieron sus paquetes.   יאוַיְמַֽהֲר֗וּ וַיּוֹרִ֛דוּ אִ֥ישׁ אֶת־אַמְתַּחְתּ֖וֹ אָ֑רְצָה וַיִּפְתְּח֖וּ אִ֥ישׁ אַמְתַּחְתּֽוֹ:
12[El supervisor] inspeccionó a cada uno, comenzando con el mayor y terminando con el menor. El cáliz fue encontrado en el paquete de Biniamín.   יבוַיְחַפֵּ֕שׂ בַּגָּד֣וֹל הֵחֵ֔ל וּבַקָּטֹ֖ן כִּלָּ֑ה וַיִּמָּצֵא֙ הַגָּבִ֔יעַ בְּאַמְתַּ֖חַת בִּנְיָמִֽן:
בגדול החל: שלא ירגישו בו שהיה יודע היכן הוא:
13[Los hermanos] rasgaron sus ropas en pena. Cada uno volvió a cargar su asno, y retornaron a la ciudad.   יגוַיִּקְרְע֖וּ שִׂמְלֹתָ֑ם וַיַּֽעֲמֹס֙ אִ֣ישׁ עַל־חֲמֹר֔וֹ וַיָּשֻׁ֖בוּ הָעִֽירָה:
ויעמס איש על חמורו: בעלי זרוע היו ולא הוצרכו לסייע זה את זה לטעון:
וישבו העירה: מטרפולין היתה והוא אומר העירה, עיר כל שהיא, אלא שלא היתה חשובה בעיניהם אלא כעיר בינונית של עשרה בני אדם לענין המלחמה:
14Cuando Iehudá y sus hermanos llegaron al palacio de Iosef, él estaba todavía allí. Se echaron al suelo ante él.   ידוַיָּבֹ֨א יְהוּדָ֤ה וְאֶחָיו֙ בֵּ֣יתָה יוֹסֵ֔ף וְה֖וּא עוֹדֶ֣נּוּ שָׁ֑ם וַיִּפְּל֥וּ לְפָנָ֖יו אָֽרְצָה:
עודנו שם: שהיה ממתין להם:
15Iosef les dijo: “¿Qué creían que hacían? ¿No se dan cuenta de que una persona como yo puede determinar la verdad por la adivinación?”.   טווַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ יוֹסֵ֔ף מָֽה־הַמַּֽעֲשֶׂ֥ה הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר עֲשִׂיתֶ֑ם הֲל֣וֹא יְדַעְתֶּ֔ם כִּֽי־נַחֵ֧שׁ יְנַחֵ֛שׁ אִ֖ישׁ אֲשֶׁ֥ר כָּמֹֽנִי:
הלא ידעתם כי נחש ינחש וגו': הלא ידעתם כי איש חשוב כמוני יודע לנחש ולדעת מדעת ומסברא ובינה כי אתם גנבתם הגביע:
16“¿Qué podemos decir a mi señor? –replicó Iehudá–. ¿Cómo podemos hablar? ¿Cómo podemos demostrar nuestra inocencia? Dios ha descubierto nuestra vieja culpa. Seamos tus esclavos: nosotros y el que en cuya posesión se encontró el cáliz”.   טזוַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָ֗ה מַה־נֹּאמַר֙ לַֽאדֹנִ֔י מַה־נְּדַבֵּ֖ר וּמַה־נִּצְטַדָּ֑ק הָֽאֱלֹהִ֗ים מָצָא֙ אֶת־עֲוֹ֣ן עֲבָדֶ֔יךָ הִנֶּנּ֤וּ עֲבָדִים֙ לַֽאדֹנִ֔י גַּם־אֲנַ֕חְנוּ גַּ֛ם אֲשֶׁר־נִמְצָ֥א הַגָּבִ֖יעַ בְּיָדֽוֹ:
הא-להים מצא: יודעים אנו שלא סרחנו, אבל מאת הקב"ה נהיתה להביא לנו זאת. מצא בעל חוב מקום לגבות שטר חובו:
ומה נצטדק: לשון צדק, וכן כל תיבה שתחלת יסודה צד"י והיא באה לדבר בלשון מתפעל או נתפעל נותן טי"ת במקום תי"ו, ואינה נתנת לפני אות ראשונה של יסוד התיבה אלא באמצע אותיות העקר, כגון נצטדק מגזרת צדק, (דניאל ד ל) ויצטבע מגזרת צבע, (יהושע ט ד) ויצטירו מגזרת (משלי יג יז) ציר אמונים, (יהושע ט יב) הצטיידנו מגזרת (לעיל מב כה) צדה לדרך. ותיבה שתחלתה סמ"ך או שי"ן כשהיא מתפעלת התי"ו מפרדת את אותיות העקר, כגון (קהלת יב ה) ויסתבל החגב, מגזרת סבל, (דניאל ז ח) מסתכל הוית בקרניא, (מיכה ו טז) וישתמר חקות עמרי, מגזרת שמר, (ישעיה נט טו) וסר מרע משתולל, מגזרת (איוב יב יז) מוליך יועצים שולל, (שמות ט יז) מסתולל בעמי, מגזרת (ירמיה יח טו) דרך לא סלולה:
17“¡Que el cielo prohíba que yo haga eso! –dijo [Iosef]–. El que en cuya posesión se encontró el cáliz será mi esclavo. [El resto de] ustedes puede ir en paz a su padre”.   יזוַיֹּ֕אמֶר חָלִ֣ילָה לִּ֔י מֵֽעֲשׂ֖וֹת זֹ֑את הָאִ֡ישׁ אֲשֶׁר֩ נִמְצָ֨א הַגָּבִ֜יעַ בְּיָד֗וֹ ה֚וּא יִֽהְיֶה־לִּ֣י עָ֔בֶד וְאַתֶּ֕ם עֲל֥וּ לְשָׁל֖וֹם אֶל־אֲבִיכֶֽם:

Septima sección

Numbers Capítulo 28

9En el día de Shabat, [presentarás] dos corderos añojos [adicionales] sin imperfección, 2/10 [de efá] de harina de trigo mezclada con aceite como ofrenda de grano, y su libación.   טוּבְיוֹם֙ הַשַּׁבָּ֔ת שְׁנֵֽי־כְבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה תְּמִימִ֑ם וּשְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֗ים סֹ֧לֶת מִנְחָ֛ה בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן וְנִסְכּֽוֹ:
10Ésta es la ofrenda quemada presentada cada Shabat además de la ofrenda quemada diaria regular y su libación.   יעֹלַ֥ת שַׁבַּ֖ת בְּשַׁבַּתּ֑וֹ עַל־עֹלַ֥ת הַתָּמִ֖יד וְנִסְכָּֽהּ:
עלת שבת בשבתו: ולא עולת שבת זו בשבת אחרת, הרי שלא הקריב בשבת זו שומע אני יקריב שתים לשבת הבאה, תלמוד לומר בשבתו, מגיד שאם עבר יומו בטל קרבנו:
על עלת התמיד: אלו מוספין, לבד אותן שני כבשים של עולת התמיד. ומגיד שאין קרבין אלא בין שני התמידין, וכן בכל המוספין נאמר על עולת התמיד לתלמוד זה:
11En sus festividades de la luna nueva presentarán como ofrenda quemada a Dios dos toros jóvenes, un carnero y siete corderos añojos, [todos] sin imperfección.   יאוּבְרָאשֵׁי֙ חָדְשֵׁיכֶ֔ם תַּקְרִ֥יבוּ עֹלָ֥ה לַֽיהֹוָ֑ה פָּרִ֨ים בְּנֵֽי־בָקָ֤ר שְׁנַ֨יִם֙ וְאַ֣יִל אֶחָ֔ד כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה שִׁבְעָ֖ה תְּמִימִֽם:
12Habrá una ofrenda de grano de 3/10 [de efá] de harina de trigo mezclada con aceite para cada toro, una ofrenda de grano de 2/10 [de efá] de harina de trigo mezclada con aceite para el carnero   יבוּשְׁלשָׁ֣ה עֶשְׂרֹנִ֗ים סֹ֤לֶת מִנְחָה֙ בְּלוּלָ֣ה בַשֶּׁ֔מֶן לַפָּ֖ר הָֽאֶחָ֑ד וּשְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֗ים סֹ֤לֶת מִנְחָה֙ בְּלוּלָ֣ה בַשֶּׁ֔מֶן לָאַ֖יִל הָֽאֶחָֽד:
ושלשה עשרונים: כמשפט נסכי פר, שכן הן קצובין בפרשת נסכים:
13y una ofrenda de grano de 1/10 [de efá] mezclada con aceite para cada cordero. Ésta será la ofrenda quemada [presentada] como fragancia apaciguadora a Dios.   יגוְעִשָּׂרֹ֣ן עִשָּׂר֗וֹן סֹ֤לֶת מִנְחָה֙ בְּלוּלָ֣ה בַשֶּׁ֔מֶן לַכֶּ֖בֶשׂ הָֽאֶחָ֑ד עֹלָה֙ רֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ אִשֶּׁ֖ה לַֽיהֹוָֽה:
14Sus libaciones de vino consistirán en ½ hin para cada toro, 1/3 de hin para el carnero y ¼ de hin para cada cordero. Ésta es la ofrenda quemada de la luna nueva, para los meses lunares del año.   ידוְנִסְכֵּיהֶ֗ם חֲצִ֣י הַהִין֩ יִֽהְיֶ֨ה לַפָּ֜ר וּשְׁלִישִׁ֧ת הַהִ֣ין לָאַ֗יִל וּרְבִיעִ֥ת הַהִ֛ין לַכֶּ֖בֶשׂ יָ֑יִן זֹ֣את עֹלַ֥ת חֹ֨דֶשׁ֙ בְּחָדְשׁ֔וֹ לְחָדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה:
זאת עלת חדש בחדשו: שאם עבר יומו בטל קרבנו ושוב אין לו תשלומין:
15Habrá asimismo una cabra [presentada] como ofrenda por el pecado a Dios. [Todo esto] será presentado además de la ofrenda quemada diaria regular y su libación.   טווּשְׂעִ֨יר עִזִּ֥ים אֶחָ֛ד לְחַטָּ֖את לַֽיהֹוָ֑ה עַל־עֹלַ֧ת הַתָּמִ֛יד יֵֽעָשֶׂ֖ה וְנִסְכּֽוֹ:
ושעיר עזים וגו': כל שעירי המוספין באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו, הכל כמו שמפורש במס' שבועות (דף ט א). ונשתנה שעיר ראש חדש שנאמר בו לה', ללמדך שמכפר על שאין בו ידיעה לא בתחילה ולא בסוף, שאין מכיר בחטא אלא הקב"ה בלבד, ושאר השעירין למדין ממנו. ומדרשו באגדה אמר הקב"ה, הביאו כפרה עלי על שמעטתי את הירח:
על עלת התמיד יעשה: כל הקרבן הזה:
ונסכו: אין ונסכו מוסב על השעיר, שאין נסכים לחטאת:

Sección de Maftir

Numbers Capítulo 7

42El sexto día, fue el líder de los descendientes de Gad, Eliasaf hijo de Deuel.   מבבַּיּוֹם֙ הַשִּׁשִּׁ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י גָ֑ד אֶלְיָסָ֖ף בֶּן־דְּעוּאֵֽל:
43Su ofrenda fue una fuente de plata que pesaba 130 shékels y un tazón de sacrificio que pesaba 70 shékels según el criterio del santuario, ambos colmados de harina de trigo amasada con aceite para ofrenda de harina;   מגקָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלשִׁ֣ים וּמֵאָה֘ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם | מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה:
44una fuente de incienso de oro que pesaba 10 [shékels], colmada de incienso;   מדכַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת:
45un toro joven, un carnero y una oveja añoja para ofrenda quemada;   מהפַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה:
46una cabra para ofrenda por el pecado;   מושְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת:
47y para el sacrificio de paz, dos bueyes, cinco carneros, cinco machos cabríos y cinco ovejas añojas. Ésa fue la ofrenda de Eliasaf hijo de Deuel.   מזוּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֘ בָּקָ֣ר שְׁנַ֒יִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן אֶלְיָסָ֖ף בֶּן־דְּעוּאֵֽל:

Haftarah

El texto de esta página contiene literatura sagrada, por favor trátelo con el debido respeto.
Elije una porción :
Extraído del libro "La Tora viviente" La Biblia Jumash en Español, de la Editorial Bnei Sholem.

© Editorial Bnei Sholem.
Para adquirir este libro y muchos más sobre judaísmo y tradicián puede entrar en www.bneisholem.com.ar.
Prohibida su reproduccián total o parcial sin autorizacián escrita de la Editorial. Derechos Reservados.