Leviticus Capítulo 26

10Continuarán comiendo la cosecha del año previo mucho después de su tiempo, y eventualmente tendrán que vaciar la cosecha vieja por causa de la nueva.   י וַֽאֲכַלְתֶּ֥ם יָשָׁ֖ן נוֹשָׁ֑ן וְיָשָׁ֕ן מִפְּנֵ֥י חָדָ֖שׁ תּוֹצִֽיאוּ:
ואכלתם ישן נושן: הפירות יהיו משתמרין וטובים להתיישן, שיהא ישן הנושן של שלש שנים יפה לאכול משל אשתקד:
וישן מפני חדש תוציאו: שיהיו הגרנות מלאות חדש והאוצרות מלאות ישן, וצריכים אתם לפנות האוצרות למקום אחר לתת החדש לתוכן:
11Mantendré Mi santuario en medio de ustedes, y no Me cansaré de ustedes.   יאוְנָֽתַתִּ֥י מִשְׁכָּנִ֖י בְּתֽוֹכְכֶ֑ם וְלֹֽא־תִגְעַ֥ל נַפְשִׁ֖י אֶתְכֶֽם:
ונתתי משכני: זה בית המקדש:
ולא תגעל נפשי: אין רוחי קצה בכם. כל געילה לשון פליטת דבר הבלוע בדבר אחר, כמו (שמואל ב' א כא) כי שם נגעל מגן גבורים, לא קבל המשיחה שמושחין מגן של עור בחלב מבושל, כדי להחליק מעליו מכת חץ או חנית, שלא יקוב העור:
12Haré que entre ustedes se sienta Mi presencia. De este modo, Yo seré un Dios para ustedes, y ustedes serán una nación [consagrada] a Mí.   יבוְהִתְהַלַּכְתִּי֙ בְּת֣וֹכְכֶ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וְאַתֶּ֖ם תִּֽהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם:
והתהלכתי בתוככם: אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם, ולא תהיו מזדעזעים ממני. יכול לא תיראו ממני, תלמוד לומר והייתי לכם לא-להים:
13Yo soy Dios su Señor. Yo los saqué de Egipto, donde eran esclavos. Yo rompí las bandas de su yugo, y los conduje hacia adelante con las cabezas en alto.   יגאֲנִ֞י יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מִֽהְיֹ֥ת לָהֶ֖ם עֲבָדִ֑ים וָֽאֶשְׁבֹּר֙ מֹטֹ֣ת עֻלְּכֶ֔ם וָֽאוֹלֵ֥ךְ אֶתְכֶ֖ם קֽוֹמְמִיּֽוּת:
אני ה' אלהיכם: כדאי אני שתאמינו בי שאני יכול לעשות כל אלה, שהרי הוצאתי אתכם מארץ מצרים ועשיתי לכם נסים גדולים:
מטת: כמין יתד [התחובה] בשני ראשי העול המעכבים המוסרה שלא תצא מראש השור ויתיר הקשר, כמו (ירמיה כז ב) עשה לך מוסרות ומוטות קוניונגל"א בלע"ז [רצועת העול]:
קוממיות: בקומה זקופה:
14[Pero esto es lo que pasará] si no Me escuchan, y no cumplen todos estos mandamientos.   ידוְאִם־לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י וְלֹ֣א תַֽעֲשׂ֔וּ אֵ֥ת כָּל־הַמִּצְוֹ֖ת הָאֵֽלֶּה:
ואם לא תשמעו לי: להיות עמלים בתורה, לדעת מדרש חכמים. יכול לקיום המצות, כשהוא אומר ולא תעשו וגו', הרי קיום מצות אמור, הא מה אני מקיים ואם לא תשמעו לי, להיות עמלים בתורה. ומה תלמוד לומר לי, אין לי אלא זה המכיר את רבונו ומתכוין למרוד בו, וכן בנמרוד (בראשית י ט) גבור ציד לפני ה', שמכירו ומתכוין למרוד בו, וכן באנשי סדום (שם יג יג) רעים וחטאים לה' מאד, מכירים את רבונם ומתכוונים למרוד בו:
ולא תעשו: משלא תלמדו לא תעשו הרי שתי עבירות:
15Si llegan a denigrar Mis decretos, y se cansan de Mis leyes, entonces no cumplirán todos Mis mandamientos, y habrán roto Mi pacto.   טווְאִם־בְּחֻקֹּתַ֣י תִּמְאָ֔סוּ וְאִ֥ם אֶת־מִשְׁפָּטַ֖י תִּגְעַ֣ל נַפְשְׁכֶ֑ם לְבִלְתִּ֤י עֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־מִצְו‍ֹתַ֔י לְהַפְרְכֶ֖ם אֶת־בְּרִיתִֽי:
ואם בחקתי תמאסו: מואס באחרים העושים:
משפטי תגעל נפשכם: שונא החכמים:
לבלתי עשות: מונע את אחרים מעשות:
את כל מצותי: כופר המצוות שלא צויתים, לכך נאמר את כל מצותי, ולא נאמר את כל המצות:
להפרכם את בריתי: כופר בעיקר הרי שבע עבירות, הראשונה גוררת השניה, וכן עד השביעית ואלו הן לא למד, ולא עשה, מואס באחרים העושים, שונא את החכמים, מונע את האחרים, כופר במצות, כופר בעיקר:
16Entonces Yo les haré lo mismo a ustedes. Traeré sobre ustedes sensaciones de ansiedad, junto con depresión y agitación, destruyendo las perspectivas de ustedes y haciendo desesperanzada la vida. Sembrarán su cultivo en vano, porque sus enemigos lo comerán.   טזאַף־אֲנִ֞י אֶֽעֱשֶׂה־זֹּ֣את לָכֶ֗ם וְהִפְקַדְתִּ֨י עֲלֵיכֶ֤ם בֶּֽהָלָה֙ אֶת־הַשַּׁחֶ֣פֶת וְאֶת־הַקַּדַּ֔חַת מְכַלּ֥וֹת עֵינַ֖יִם וּמְדִיבֹ֣ת נָ֑פֶשׁ וּזְרַעְתֶּ֤ם לָרִיק֙ זַרְעֲכֶ֔ם וַֽאֲכָלֻ֖הוּ אֹֽיְבֵיכֶֽם:
והפקדתי עליכם: וצויתי עליכם:
שחפת: חולי שמשחף את הבשר, אנפולי"ש בלע"ז [בועות], דומה לנפוח שהוקלה נפיחתו ומראית פניו זעופה:
קדחת: חולי שמקדיח את הגוף ומחממו ומבעירו, כמו (דברים לב כב) כי אש קדחה באפי:
מכלות עינים ומדיבת נפש: העינים צופות וכלות לראות שיקל וירפא, וסוף שלא ירפא, וידאבו הנפשות של משפחתו במותו. כל תאוה שאינה באה ותוחלת ממושכה קרויה כליון עינים:
וזרעתם לריק: תזרעו ולא תצמח, ואם תצמח ואכלוהו אויביכם:
17Dirigiré Mi enojo contra ustedes, para que sean derrotados por sus adversarios, y sus enemigos los dominarán. Huirán incluso cuando nadie los persiga.   יזוְנָֽתַתִּ֤י פָנַי֙ בָּכֶ֔ם וְנִגַּפְתֶּ֖ם לִפְנֵ֣י אֹֽיְבֵיכֶ֑ם וְרָד֤וּ בָכֶם֙ שֽׂנְאֵיכֶ֔ם וְנַסְתֶּ֖ם וְאֵֽין־רֹדֵ֥ף אֶתְכֶֽם:
ונתתי פני: פנאי שלי, פונה אני מכל עסקי להרע לכם:
ורדו בכם שנאיכם: כמשמעו ישלטו בכם. אגדת תורת כהנים מפרשה זו:
אף אני אעשה זאת: איני מדבר אלא באף, וכן והלכתי אף אני עמכם בקרי (פסוק כד):
והפקדתי עליכם: שיהיו המכות פוקדות אתכם מזו לזו, עד שהראשונה פקודה אצלכם אביא אחרת ואסמכנה לה:
בהלה: מכה המבהלת את הבריות, ואיזו, זו מכת מותן:
את השחפת: יש לך אדם שהוא חולה ומוטל במטה אבל בשרו שמור עליו, תלמוד לומר שחפת, שהוא נשחף. או עתים שהוא נשחף אבל נוח ואינו מקדיח, תלמוד לומר ואת הקדחת, מלמד שהוא מקדיח. או עתים שהוא מקדיח אבל סבור הוא בעצמו שיחיה, תלמוד לומר מכלות עינים. או הוא אינו סבור בעצמו שיחיה אבל אחרים סבורים שיחיה, תלמוד לומר ומדיבות נפש:
וזרעתם לריק זרעכם: זורעה ואינה מצמחת, ומעתה מה אויביכם באים ואוכלים, ומה תלמוד לומר ואכלוהו אויביכם, הא כיצד, זורעה שנה ראשונה ואינה מצמחת, שנה שניה מצמחת ואויבים באים ומוצאים תבואה לימי המצור, ושבפנים מתים ברעב, שלא לקטו תבואה אשתקד. דבר אחר וזרעתם לריק זרעכם, כנגד הבנים והבנות הכתוב מדבר, שאתה עמל בהם ומגדלן, והחטא בא ומכלה אותם, שנאמר (איכה ב כב) אשר טפחתי ורביתי אויבי כלם:
ונתתי פני בכם: כמו שנאמר בטובה ופניתי אליכם, כך נאמר ברעה ונתתי פני. משלו משל, למלך שאמר לעבדיו פונה אני מכל עסקי ועוסק אני עמכם [לרעה]:
ונגפתם לפני איביכם: שיהא המות הורג אתכם מבפנים ובעלי דבביכון מקיפין אתכם מבחוץ:
ורדו בכם שנאיכם: שאיני מעמיד שונאים אלא מכם ובכם, שבשעה שאומות העולם עומדים על ישראל אינם מבקשים אלא מה שבגלוי, שנאמר (שופטים ו ג - ד) והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם וגו' ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ, אבל בשעה שאעמיד עליכם מכם ובכם, הם מחפשים אחר המטמוניות שלכם, וכן הוא אומר (מיכה ג ג) ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו וגו':
ונסתם: מפני אימה:
ואין רדף אתכם: מבלי כח:
18Si aun así no Me escuchan, acrecentaré el castigo por sus pecados siete veces.   יחוְאִ֨ם־עַד־אֵ֔לֶּה לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י וְיָֽסַפְתִּי֙ לְיַסְּרָ֣ה אֶתְכֶ֔ם שֶׁ֖בַע עַל־חַטֹּֽאתֵיכֶֽם:
ואם עד אלה: ואם בעוד אלה המכות עמכם לא תשמעו:
ויספתי: עוד יסורין אחרים:
שבע על חטאתיכם: שבע פורעניות על שבע העבירות האמורות למעלה:
19Quebraré su orgullo agresivo, haciendo sus cielos como el hierro, y su tierra como el latón.   יטוְשָֽׁבַרְתִּ֖י אֶת־גְּא֣וֹן עֻזְּכֶ֑ם וְנָֽתַתִּ֤י אֶת־שְׁמֵיכֶם֙ כַּבַּרְזֶ֔ל וְאֶת־אַרְצְכֶ֖ם כַּנְּחֻשָֽׁה:
ושברתי את גאון עזכם: זה בית המקדש, וכן הוא אומר (יחזקאל כד כא) הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם:
ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחשה: זו קשה משל משה, ששם הוא אומר (דברים כח כג) והיו שמיך אשר על ראשך נחשת וגו', שיהיו השמים מזיעין כדרך שהנחשת מזיעה והארץ אינה מזיעה כדרך שאין הברזל מזיע והיא משמרת פירותיה, אבל כאן השמים לא יהיו מזיעין כדרך שאין הברזל מזיע ויהא חורב בעולם והארץ תהא מזיעה כדרך שהנחשת מזיעה והיא מאבדת פירותיה:
20Agotarán su fuerza en vano, puesto que la tierra de ustedes no dará sus cultivos, y los árboles de la tierra no producirán fruto.   כוְתַ֥ם לָרִ֖יק כֹּֽחֲכֶ֑ם וְלֹֽא־תִתֵּ֤ן אַרְצְכֶם֙ אֶת־יְבוּלָ֔הּ וְעֵ֣ץ הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יִתֵּ֖ן פִּרְיֽוֹ:
ותם לריק כחכם: הרי אדם שלא עמל שלא חרש שלא זרע שלא נכש שלא כסח שלא עדר ובשעת הקציר בא שדפון ומלקה אותו, אין בכך כלום, אבל אדם שעמל וחרש וזרע ונכש וכסח ועדר ובא שדפון ומלקה אותו, הרי שניו של זה קהות:
ולא תתן ארצכם את יבולה: אף מה שאתה מוביל לה בשעת הזרע:
ועץ הארץ: אפילו מן הארץ יהא לקוי, שלא יחניט פירותיו בשעת החנטה:
לא יתן: משמש למעלה ולמטה אעץ ואפרי:
לא יתן פריו: כשהוא מפרה משיר פירותיו, הרי שתי קללות, ויש כאן שבע פורעניות:
21Si son indiferentes hacia Mí y pierden el deseo de obedecerMe, nuevamente acrecentaré el castigo por sus pecados siete veces.   כאוְאִם־תֵּֽלְכ֤וּ עִמִּי֙ קֶ֔רִי וְלֹ֥א תֹאב֖וּ לִשְׁמֹ֣עַ לִ֑י וְיָֽסַפְתִּ֤י עֲלֵיכֶם֙ מַכָּ֔ה שֶׁ֖בַע כְּחַטֹּֽאתֵיכֶֽם:
ואם תלכו עמי קרי: רבותינו אמרו עראי, במקרה, שאינו אלא לפרקים, כן תלכו עראי במצות. ומנחם פירש לשון מניעה, וכן (משלי כה יז) הוקר רגלך, וכן יקר רוח (משלי יז כז), וקרוב לשון זה לתרגומו של אונקלוס לשון קושי, שמקשים לבם להמנע מהתקרב אלי:
שבע כחטאתיכם: שבע פורעניות אחרים במספר שבע כחטאתיכם:
22Enviaré entre ustedes bestias salvajes, que maten a sus hijos, destruyan su ganado y reduzcan su población, de modo que los caminos se volverán desiertos.   כבוְהִשְׁלַחְתִּ֨י בָכֶ֜ם אֶת־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְשִׁכְּלָ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְהִכְרִ֨יתָה֙ אֶת־בְּהֶמְתְּכֶ֔ם וְהִמְעִ֖יטָה אֶתְכֶ֑ם וְנָשַׁ֖מּוּ דַּרְכֵיכֶֽם:
והשלחתי: לשון גירוי:
ושכלה אתכם: אין לי אלא חיה משכלת שדרכה בכך, בהמה שאין דרכה בכך מנין, תלמוד לומר (דברים לב כד) ושן בהמות אשלח בם, הרי שתים. ומנין שתהא ממיתה בנשיכתה, תלמוד לומר (שם) עם חמת זוחלי עפר. מה אלו נושכין וממיתין, אף אלו נושכין וממיתין. כבר היו שנים בארץ ישראל חמור נושך וממית, ערוד נושך וממית:
ושכלה אתכם: אלו הקטנים:
והכריתה את בהמתכם: מבחוץ:
והמעיטה אתכם: מבפנים:
ונשמו דרכיכם: שבילים גדולים ושבילים קטנים, הרי שבע פורעניות שן בהמה, ושן חיה, חמת זוחלי עפר, ושכלה, והכריתה, והמעיטה, ונשמו:
23Si esto no es suficiente para disciplinarlos, y son aun así indiferentes hacia Mí,   כגוְאִ֨ם־בְּאֵ֔לֶּה לֹ֥א תִוָּֽסְר֖וּ לִ֑י וַֽהֲלַכְתֶּ֥ם עִמִּ֖י קֶֽרִי:
לא תוסרו לי: לשוב אלי:
24entonces Yo también seré indiferente hacia ustedes, mas nuevamente acrecentaré el castigo por sus pecados siete veces.   כדוְהָֽלַכְתִּ֧י אַף־אֲנִ֛י עִמָּכֶ֖ם בְּקֶ֑רִי וְהִכֵּיתִ֤י אֶתְכֶם֙ גַּם־אָ֔נִי שֶׁ֖בַע עַל־חַטֹּֽאתֵיכֶֽם:
25Traeré una espada vengativa contra ustedes para vengar [Mi] pacto, de modo que se apiñarán en sus ciudades. Enviaré contra ustedes la peste, y los entregaré a sus enemigos.   כהוְהֵֽבֵאתִ֨י עֲלֵיכֶ֜ם חֶ֗רֶב נֹקֶ֨מֶת֙ נְקַם־בְּרִ֔ית וְנֶֽאֱסַפְתֶּ֖ם אֶל־עָֽרֵיכֶ֑ם וְשִׁלַּ֤חְתִּי דֶ֨בֶר֙ בְּת֣וֹכְכֶ֔ם וְנִתַּתֶּ֖ם בְּיַד־אוֹיֵֽב:
נקם ברית: ויש נקם שאינו בברית כדרך שאר נקמות, וזהו סמוי עיניו של צדקיהו. דבר אחר נקם ברית נקמת בריתי אשר עברתם. כל הבאת חרב שבמקרא היא מלחמת חיילות אויבים:
ונאספתם: מן החוץ אל תוך הערים מפני המצור:
ושלחתי דבר בתוככם: ועל ידי הדבר ונתתם ביד האויבים הצרים עליכם, לפי שאין מלינים את המת בירושלים, וכשהם מוציאים את המת לקברו, נתנים ביד אויב:
26Cortaré su provisión de alimentos de modo que diez mujeres podrán cocer pan en un horno, trayendo de vuelta sólo [una pequeña] cantidad de pan. Comerán, pero no estarán satisfechos.   כובְּשִׁבְרִ֣י לָכֶם֘ מַטֵּה־לֶ֒חֶם֒ וְ֠אָפ֠וּ עֶ֣שֶׂר נָשִׁ֤ים לַחְמְכֶם֙ בְּתַנּ֣וּר אֶחָ֔ד וְהֵשִׁ֥יבוּ לַחְמְכֶ֖ם בַּמִּשְׁקָ֑ל וַֽאֲכַלְתֶּ֖ם וְלֹ֥א תִשְׂבָּֽעוּ:
מטה לחם: לשון משען, כמו (ירמיה מח יז) מטה עז:
בשברי לכם מטה לחם: אשבור לכם כל מסעד אוכל, והם חצי רעב:
ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד: מחוסר עצים:
והשיבו לחמכם במשקל: שתהא התבואה נרקבת ונעשית פת נפולה ומשתברת בתנור, והן יושבות ושוקלות את השברים לחלקם ביניהם:
ואכלתם ולא תשבעו: זה מארה בתוך המעים, הרי שבע פורעניות חרב, מצור, דבר, שבר מטה לחם, חוסר עצים, פת נפולה, מארה במעים. ונתתם (פסוק כה) אינה מן המנין, שהיא החרב:
27Si aun así no Me obedecen y siguen siendo indiferentes hacia Mí,   כזוְאִ֨ם־בְּזֹ֔את לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י וַֽהֲלַכְתֶּ֥ם עִמִּ֖י בְּקֶֽרִי:
28entonces Yo seré indiferente hacia ustedes con una venganza, trayendo aún otro acrecentamiento de siete veces en el castigo por sus pecados.   כחוְהָֽלַכְתִּ֥י עִמָּכֶ֖ם בַּֽחֲמַת־קֶ֑רִי וְיִסַּרְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ אַף־אָ֔נִי שֶׁ֖בַע עַל־חַטֹּֽאתֵיכֶֽם:
29Comerán la carne de sus hijos, y de la carne de sus hijas harán una comida.   כטוַֽאֲכַלְתֶּ֖ם בְּשַׂ֣ר בְּנֵיכֶ֑ם וּבְשַׂ֥ר בְּנֹֽתֵיכֶ֖ם תֹּאכֵֽלוּ:
30Cuando Yo destruya sus altares y haga añicos sus dioses del sol, dejaré que sus cadáveres se pudran sobre los restos de sus ídolos. De este modo Me habré cansado de ustedes.   לוְהִשְׁמַדְתִּ֞י אֶת־בָּמֹֽתֵיכֶ֗ם וְהִכְרַתִּי֙ אֶת־חַמָּ֣נֵיכֶ֔ם וְנָֽתַתִּי֙ אֶת־פִּגְרֵיכֶ֔ם עַל־פִּגְרֵ֖י גִּלּֽוּלֵיכֶ֑ם וְגָֽעֲלָ֥ה נַפְשִׁ֖י אֶתְכֶֽם:
במתיכם: מגדלים ובירניות:
חמניכם: מין עבודה זרה שמעמידין על הגגות. ועל שם שמעמידין בחמה קרויין חמנים:
ונתתי את פגריכם: תפוחי רעב היו, ומוציאים יראתם מחיקם ומנשקים אותם, וכרסו נבקעת ונופל עליה:
וגעלה נפשי אתכם: זה סילוק שכינה:
31Dejaré que sus ciudades caigan en ruinas, y haré desolados sus santuarios. No aceptaré más la fragancia apaciguadora [de sus sacrificios].   לאוְנָֽתַתִּ֤י אֶת־עָֽרֵיכֶם֙ חָרְבָּ֔ה וַֽהֲשִׁמּוֹתִ֖י אֶת־מִקְדְּשֵׁיכֶ֑ם וְלֹ֣א אָרִ֔יחַ בְּרֵ֖יחַ נִיחֹֽחֲכֶֽם:
ונתתי את עריכם חרבה: יכול מאדם, כשהוא אומר והשימותי אני את הארץ (פסוק לב) הרי אדם אמור, הא מה אני מקיים חרבה מעובר ושב:
והשמותי את מקדשיכם: יכול מן הקרבנות, כשהוא אומר ולא אריח הרי קרבנות אמורים, הא מה אני מקיים והשימותי את מקדשיכם, מן הגדודיות, שיירות של ישראל שהיו מתקדשות ונועדות לבא שם. הרי שבע פורעניות אכילת בשר בנים ובנות, והשמדת במות, הרי שתים. כריתת חמנים אין כאן פורענות אלא על ידי השמדת הבירניות יפלו החמנים שבראשי הגגות ויכרתו. ונתתי את פגריכם וגו' הרי שלש. סלוק שכינה ארבע. חרבן ערים, שממון מקדש מן הגדודיות, ולא אריח קרבנות, הרי שבע:
32Haré tan desolada la tierra que [incluso] sus enemigos que vivan allí quedarán asombrados.   לבוַֽהֲשִׁמֹּתִ֥י אֲנִ֖י אֶת־הָאָ֑רֶץ וְשָֽׁמְמ֤וּ עָלֶ֨יהָ֙ אֹֽיְבֵיכֶ֔ם הַיּֽשְׁבִ֖ים בָּֽהּ:
והשמתי אני את הארץ: זו מדה טובה לישראל שלא ימצאו האויבים נחת רוח בארצם, שתהא שוממה מיושביה:
33Los dispersaré entre las naciones, y mantendré la espada desenvainada contra ustedes. Su tierra permanecerá desolada, y sus ciudades en ruinas.   לגוְאֶתְכֶם֙ אֱזָרֶ֣ה בַגּוֹיִ֔ם וַֽהֲרִֽיקֹתִ֥י אַֽחֲרֵיכֶ֖ם חָ֑רֶב וְהָֽיְתָ֤ה אַרְצְכֶם֙ שְׁמָמָ֔ה וְעָֽרֵיכֶ֖ם יִֽהְי֥וּ חָרְבָּֽה:
ואתכם אזרה בגוים: זו מדה קשה, שבשעה שבני מדינה גולים למקום אחד רואים זה את זה ומתנחמין, וישראל נזרו כבמזרה, כאדם הזורה שעורים בנפה ואין אחת מהן דבוקה בחברתה:
והריקתי: כששולף החרב מתרוקן הנדן. ומדרשו חרב הנשמטת אחריכם אינה חוזרת מהר, כאדם שמריק את המים ואין סופן לחזור:
והיתה ארצכם שממה: שלא תמהרו לשוב לתוכה ומתוך כך עריכם יהיו חרבה, נראות לכם חרבות שבשעה שאדם גולה מביתו ומכרמו ומעירו וסופו לחזור כאלו אין כרמו וביתו חרבים, כך שנויה בתורת כהנים:
34Entonces, mientras la tierra esté desolada y ustedes estén en la tierra de sus enemigos, la tierra disfrutará de sus Shabatot. La tierra reposará y disfrutará de sus años sabáticos.   לדאָז֩ תִּרְצֶ֨ה הָאָ֜רֶץ אֶת־שַׁבְּתֹתֶ֗יהָ כֹּ֚ל יְמֵ֣י הָשַּׁמָּ֔ה וְאַתֶּ֖ם בְּאֶ֣רֶץ אֹֽיְבֵיכֶ֑ם אָ֚ז תִּשְׁבַּ֣ת הָאָ֔רֶץ וְהִרְצָ֖ת אֶת־שַׁבְּתֹתֶֽיהָ:
אז תרצה: תפייס את כעס המקום שכעס על שמטותיה:
והרצת: למלך את שבתותיה:
35De este modo, mientras esté desolada, [la tierra] disfrutará del reposo sabático que no quisieron darle cuando vivían allí.   להכָּל־יְמֵ֥י הָשַּׁמָּ֖ה תִּשְׁבֹּ֑ת אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר לֹא־שָֽׁבְתָ֛ה בְּשַׁבְּתֹֽתֵיכֶ֖ם בְּשִׁבְתְּכֶ֥ם עָלֶֽיהָ:
כל ימי השמה: לשון העשות ומ"ם דגש במקום כפל שממה:
את אשר לא שבתה: שבעים שנה של גלות בבל הן היו כנגד שבעים שנות השמטה ויובל שהיו בשנים שהכעיסו ישראל בארצם לפני המקום ארבע מאות ושלשים שנה. שלש מאות ותשעים היו שני עונם משנכנסו לארץ עד שגלו עשרת השבטים, ובני יהודה הכעיסו לפניו ארבעים שנה משגלו עשרת השבטים עד חרבות ירושלים, הוא שנאמר ביחזקאל (יחזקאל ד ד - ו) ואתה שכב על צדך השמאלי וגו' וכלית את אלה ושכבת על צדך הימני שנית ונשאת את עון בית יהודה ארבעים יום. ונבואה זו נאמרה ליחזקאל בשנה החמישית לגלות המלך יהויכין. ועוד עשו שש שנים עד גלות צדקיהו, הרי ארבעים ושש. ואם תאמר, שנות מנשה חמשים וחמש היו, מנשה עשה תשובה שלשים ושלש שנה וכל שנות רשעו עשרים ושתים שנה, דכתיב ויעש אשרה כאשר עשה אחאב (מלכים ב' כא ג) ואחאב מלך עשרים ושתים שנה, כמו שאמרו באגדת חלק (סנהדרין קג א) ושל אמון שתים, ואחת עשרה ליהויקים, וכנגדן לצדקיהו. צא וחשוב לארבע מאות ושלשים ושש שנה שמיטין ויובלות שבהם, והם שש עשרה למאה, י"ד שמיטין וב' יובלות, הרי לארבע מאות שנה ששים וארבע. לשלשים ושש שנה חמש שמיטות, הרי שבעים חסר אחת, ועוד שנה יתירה שנכנסה בשמטה המשלמת לשבעים. ועליהם נגזר שבעים שנה שלמים. וכן הוא אומר בדברי הימים (דה"ב לו כא) עד רצתה הארץ את שבתותיה למלאות שבעים שנה:
36Traeré tal inseguridad sobre aquellos de ustedes que sobrevivan en la tierra de sus enemigos que el sonido de una hoja susurrante los hará huir de la espada. Caerán sin que nadie los persiga.   לווְהַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּכֶ֗ם וְהֵבֵ֤אתִי מֹ֨רֶךְ֙ בִּלְבָבָ֔ם בְּאַרְצֹ֖ת אֹֽיְבֵיהֶ֑ם וְרָדַ֣ף אֹתָ֗ם ק֚וֹל עָלֶ֣ה נִדָּ֔ף וְנָס֧וּ מְנֻֽסַת־חֶ֛רֶב וְנָֽפְל֖וּ וְאֵ֥ין רֹדֵֽף:
והבאתי מרך: פחד ורך לבב. מ"ם של מרך יסוד נופל הוא, כמו מ"ם של מועד ושל מוקש:
ונסו מנסת חרב: כאילו רודפים הורגים אותם:
עלה נדף: שהרוח דוחפו ומכהו על עלה אחר ומקשקש ומוציא קול, וכן תרגומו קל טרפא דשקיף, לשון חבטה, שדופות קדים (בראשית מא ו) שקיפן קידום, לשון משקוף, מקום חבטת הדלת, וכן תרגומו של חבורה (שמות כא כה) משקופי:
37Caerán uno sobre el otro como si [fueran perseguidos] por la espada, aun cuando no haya nadie que dé caza. No tendrán medios para levantarse ante sus adversarios.   לזוְכָֽשְׁל֧וּ אִֽישׁ־בְּאָחִ֛יו כְּמִפְּנֵי־חֶ֖רֶב וְרֹדֵ֣ף אָ֑יִן וְלֹא־תִֽהְיֶ֤ה לָכֶם֙ תְּקוּמָ֔ה לִפְנֵ֖י אֹֽיְבֵיכֶֽם:
וכשלו איש באחיו: כשירוצו לנוס, יכשלו זה בזה, כי יבהלו לרוץ:
כמפני חרב: כאילו בורחים מלפני הורגים, שיהא בלבבם פחד וכל שעה סבורים שאדם רודפם. ומדרשו וכשלו איש באחיו, זה נכשל בעונו של זה, שכל ישראל ערבין זה לזה:
38Serán así destruidos entre las naciones. La tierra de sus enemigos los consumirá.   לחוַֽאֲבַדְתֶּ֖ם בַּגּוֹיִ֑ם וְאָֽכְלָ֣ה אֶתְכֶ֔ם אֶ֖רֶץ אֹֽיְבֵיכֶֽם:
ואבדתם בגוים: כשתהיו פזורים תהיו אבודים זה מזה:
ואכלה אתכם: אלו המתים בגולה:
39Los pocos de ustedes que sobrevivan en las tierras de sus enemigos [se darán cuenta de que] su supervivencia está amenazada como resultado de su falta de observancia. [Estos pocos] también [se darán cuenta] de que su supervivencia ha sido amenazada debido a la falta de observancia de sus padres.   לטוְהַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּכֶ֗ם יִמַּ֨קּוּ֙ בַּֽעֲו‍ֹנָ֔ם בְּאַרְצֹ֖ת אֹֽיְבֵיכֶ֑ם וְאַ֛ף בַּֽעֲו‍ֹנֹ֥ת אֲבֹתָ֖ם אִתָּ֥ם יִמָּֽקּוּ:
בעונת אבתם אתם: כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם:
ימקו: לשון המסה, כמו ימסו, וכמו (זכריה יד יב) תמקנה בחוריהן, (תהלי' לח ו) נמקו חבורותי:
40Entonces confesarán sus pecados y los pecados de sus padres por ser infieles y permanecer indiferentes hacia Mí.   מוְהִתְוַדּ֤וּ אֶת־עֲו‍ֹנָם֙ וְאֶת־עֲוֹ֣ן אֲבֹתָ֔ם בְּמַֽעֲלָ֖ם אֲשֶׁ֣ר מָֽעֲלוּ־בִ֑י וְאַ֕ף אֲשֶׁר־הָֽלְכ֥וּ עִמִּ֖י בְּקֶֽרִי:
41[Fue por esto] que Yo también permanecí indiferente hacia ellos, y los traje a la tierra de sus enemigos. Pero cuando llegue finalmente el momento en que su terco espíritu sea humillado, perdonaré su pecado.   מאאַף־אֲנִ֞י אֵלֵ֤ךְ עִמָּם֙ בְּקֶ֔רִי וְהֵֽבֵאתִ֣י אֹתָ֔ם בְּאֶ֖רֶץ אֹֽיְבֵיהֶ֑ם אוֹ־אָ֣ז יִכָּנַ֗ע לְבָבָם֙ הֶֽעָרֵ֔ל וְאָ֖ז יִרְצ֥וּ אֶת־עֲו‍ֹנָֽם:
והבאתי אתם: אני בעצמי אביאם, זו מדה טובה לישראל, שלא יהיו אומרים, הואיל וגלינו בין האומות נעשה כמעשיהם, אני איני מניחם, אלא מעמיד אני את נביאי ומחזירן לתחת כנפי, שנאמר (יחזקאל כ לב - לג) והעולה על רוחכם היו לא תהיה וגו' חי אני וגו' אם לא ביד חזקה וגו':
או אז יכנע: כמו (שמות כא לו) או נודע כי שור נגח הוא, אם אז יכנע. לשון אחר אולי שמא אז יכנע לבבם וגו':
ואז ירצו את עונם: יכפרו על עונם ביסוריהם:
42Recordaré Mi pacto con Iaakov así como Mi pacto con Itzjak y Mi pacto con Avraham. Recordaré la tierra.   מבוְזָֽכַרְתִּ֖י אֶת־בְּרִיתִ֣י יַֽעֲק֑וֹב וְאַף֩ אֶת־בְּרִיתִ֨י יִצְחָ֜ק וְאַ֨ף אֶת־בְּרִיתִ֧י אַבְרָהָ֛ם אֶזְכֹּ֖ר וְהָאָ֥רֶץ אֶזְכֹּֽר:
וזכרתי את בריתי יעקוב: בחמשה מקומות נכתב מלא, ואליהו חסר בחמשה מקומות, יעקב נטל אות משמו של אליהו ערבון שיבוא ויבשר גאולת בניו:
וזכרתי את בריתי יעקוב: למה נמנו אבות אחורנית, לומר כדאי הוא יעקב הקטן לכך, ואם אינו כדאי הרי יצחק עמו, ואם אינו כדאי, הרי אברהם עמו, שהוא כדאי. ולמה לא נאמרה זכירה ביצחק, אלא אפרו של יצחק נראה לפני צבור ומונח על המזבח:
43[Porque] la tierra habrá sido dejada atrás por ellos, y habrá disfrutado de sus Shabatot mientras yacía en desolación sin ellos. El pecado [que habían cometido] denigrando Mis leyes y cansándose de Mis decretos, [también] habrá sido expiado.   מגוְהָאָ֩רֶץ֩ תֵּֽעָזֵ֨ב מֵהֶ֜ם וְתִ֣רֶץ אֶת־שַׁבְּתֹתֶ֗יהָ בָּהְשַׁמָּה֙ מֵהֶ֔ם וְהֵ֖ם יִרְצ֣וּ אֶת־עֲו‍ֹנָ֑ם יַ֣עַן וּבְיַ֔עַן בְּמִשְׁפָּטַ֣י מָאָ֔סוּ וְאֶת־חֻקֹּתַ֖י גָּֽעֲלָ֥ה נַפְשָֽׁם:
יען וביען: גמול ובגמול אשר במשפטי מאסו:
44De este modo, aun cuando estén en la tierra de sus enemigos, no me disgustaré tanto con ellos ni me cansaré tanto de ellos como para destruirlos y romper Mi pacto con ellos, puesto que Yo soy Dios su Señor.   מדוְאַף גַּם־זֹאת בִּֽהְיוֹתָ֞ם בְּאֶ֣רֶץ אֹֽיְבֵיהֶ֗ם לֹֽא־מְאַסְתִּ֤ים וְלֹֽא־גְעַלְתִּים֙ לְכַלֹּתָ֔ם לְהָפֵ֥ר בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה אֱלֹֽהֵיהֶֽם:
ואף גם זאת: ואף אפילו אני עושה עמהם זאת הפורענות אשר אמרתי בהיותם בארץ אויביהם, לא אמאסם לכלותם ולהפר בריתי אשר אתם:
45Por consiguiente recordaré el pacto con sus ancestros originales a quienes saqué de Egipto a la vista de las naciones, como para ser un Dios para ellos. Yo soy Dios.   מהוְזָֽכַרְתִּ֥י לָהֶ֖ם בְּרִ֣ית רִֽאשֹׁנִ֑ים אֲשֶׁ֣ר הוֹצֵֽאתִי־אֹתָם֩ מֵאֶ֨רֶץ מִצְרַ֜יִם לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֗ם לִֽהְי֥וֹת לָהֶ֛ם לֵֽאלֹהִ֖ים אֲנִ֥י יְהֹוָֽה:
ברית ראשנים: של שבטים:
46Éstos son los decretos, leyes y códigos que Dios estableció entre Sí y los israelitas en el Monte Sinaí por medio de la mano de Moshé.   מואֵ֠לֶּה הַֽחֻקִּ֣ים וְהַמִּשְׁפָּטִים֘ וְהַתּוֹרֹת֒ אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן יְהֹוָ֔ה בֵּינ֕וֹ וּבֵ֖ין בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַ֥ר סִינַ֖י בְּיַד־משֶֽׁה:
והתורת: אחת בכתב ואחת בעל פה, מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: