Leviticus Capítulo 27

1Dios le habló a Moshé, diciéndole que   אוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
2les hablara a los israelitas y les dijera: [Ésta es la ley] cuando una persona exprese un voto para donar a Dios la valoración de la dotación de una persona.   בדַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם אִ֕ישׁ כִּ֥י יַפְלִ֖א נֶ֑דֶר בְּעֶרְכְּךָ֥ נְפָשֹׁ֖ת לַֽיהֹוָֽה:
כי יפלא: יפריש בפיו:
בערכך נפשת: ליתן ערך נפשו לומר ערך דבר שנפשו תלויה בו עלי:
3La valoración de la dotación de un varón de 20 a 60 años de edad será de 50 shékels según el criterio del santuario.   גוְהָיָ֤ה עֶרְכְּךָ֙ הַזָּכָ֔ר מִבֶּן֙ עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֔ה וְעַ֖ד בֶּן־שִׁשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה וְהָיָ֣ה עֶרְכְּךָ֗ חֲמִשִּׁ֛ים שֶׁ֥קֶל כֶּ֖סֶף בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ:
והיה ערכך וגו': אין ערך זה לשון דמים, אלא בין שהוא יקר בין שהוא זול, כפי שניו הוא הערך הקצוב עליו בפרשה זו:
ערכך: כמו ערך. וכפל הכפי"ן לא ידעתי מאיזה לשון הוא:
4Para una mujer, esta valoración de la dotación será de 30 shékels.   דוְאִם־נְקֵבָ֖ה הִ֑וא וְהָיָ֥ה עֶרְכְּךָ֖ שְׁלשִׁ֥ים שָֽׁקֶל:
5Para una persona entre 5 y 20 años de edad, la valoración de la dotación será de 20 shékels para un varón y de 10 shékels para una mujer.   הוְאִ֨ם מִבֶּן־חָמֵ֜שׁ שָׁנִ֗ים וְעַד֙ בֶּן־עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֔ה וְהָיָ֧ה עֶרְכְּךָ֛ הַזָּכָ֖ר עֶשְׂרִ֣ים שְׁקָלִ֑ים וְלַנְּקֵבָ֖ה עֲשֶׂ֥רֶת שְׁקָלִֽים:
ואם מבן חמש שנים: לא שיהא הנודר קטן, שאין בדברי קטן כלום, אלא גדול שאמר ערך קטן זה, שהוא בן חמש שנים, עלי:
6Para una persona entre un mes y cinco años de edad, la valoración de la dotación será de 5 shékels de plata para un varón y 3 shékels de plata para una mujer.   ווְאִ֣ם מִבֶּן־חֹ֗דֶשׁ וְעַד֙ בֶּן־חָמֵ֣שׁ שָׁנִ֔ים וְהָיָ֤ה עֶרְכְּךָ֙ הַזָּכָ֔ר חֲמִשָּׁ֥ה שְׁקָלִ֖ים כָּ֑סֶף וְלַנְּקֵבָ֣ה עֶרְכְּךָ֔ שְׁל֥שֶׁת שְׁקָלִ֖ים כָּֽסֶף:
7Para una persona mayor de 60 años de edad, la valoración de la dotación será de 15 shékels para un hombre y de 10 shékels para una mujer.   זוְ֠אִ֠ם מִבֶּן־שִׁשִּׁ֨ים שָׁנָ֤ה וָמַ֨עְלָה֙ אִם־זָכָ֔ר וְהָיָ֣ה עֶרְכְּךָ֔ חֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר שָׁ֑קֶל וְלַנְּקֵבָ֖ה עֲשָׂרָ֥ה שְׁקָלִֽים:
ואם מבן ששים שנה וגו': כשמגיע לימי הזקנה האשה קרובה להחשב כאיש, לפיכך האיש פוחת בהזדקנו יותר משליש בערכו, והאשה אינה פוחתת אלא שליש בערכה, דאמרי אינשי סבא בביתא פחא בביתא, סבתא בביתא סימא בביתא וסימנא טבא בביתא:
8Si [una persona] es demasiado pobre para pagar la dotación, se presentará ante al sacerdote, de modo que el sacerdote pueda determinar la valoración de la dotación. Entonces el sacerdote hará esta determinación sobre la base de cuánto puede proporcionar la persona que haga el voto.   חוְאִם־מָ֥ךְ הוּא֙ מֵֽעֶרְכֶּ֔ךָ וְהֶֽעֱמִידוֹ֙ לִפְנֵ֣י הַכֹּהֵ֔ן וְהֶֽעֱרִ֥יךְ אֹת֖וֹ הַכֹּהֵ֑ן עַל־פִּ֗י אֲשֶׁ֤ר תַּשִּׂיג֙ יַ֣ד הַנֹּדֵ֔ר יַֽעֲרִיכֶ֖נּוּ הַכֹּהֵֽן:
ואם מך הוא: שאין ידו משגת ליתן הערך הזה:
והעמידו: לנערך לפני הכהן ויעריכנו לפי השגת ידו של מעריך:
על פי אשר תשיג: לפי מה שיש לו יסדרנו וישאיר לו כדי חייו מטה כר וכסת וכלי אומנות, אם היה חמר, משאיר לו חמורו:
9Si [la dotación] es un animal que puede ofrecerse como sacrificio para Dios, entonces todo lo donado a Dios [automáticamente] se vuelve consagrado.   טוְאִ֨ם־בְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר יַקְרִ֧יבוּ מִמֶּ֛נָּה קָרְבָּ֖ן לַֽיהֹוָ֑ה כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֥ן מִמֶּ֛נּוּ לַֽיהֹוָ֖ה יִֽהְיֶה־קֹּֽדֶשׁ:
כל אשר יתן ממנו: אמר רגלה של זו עולה, דבריו קיימין, ותמכר לצרכי עולה ודמיה חולין, חוץ מדמי אותו האבר:
10Uno no puede ni cambiarlo ni ofrecer un sustituto por ello, ya sea un [animal] mejor por uno peor, o un [animal] peor por uno mejor. Si reemplaza un animal por otro, tanto [el animal original] como su reemplazo serán consagrados.   ילֹ֣א יַֽחֲלִיפֶ֔נּוּ וְלֹֽא־יָמִ֥יר אֹת֛וֹ ט֥וֹב בְּרָ֖ע אוֹ־רַ֣ע בְּט֑וֹב וְאִם־הָמֵ֨ר יָמִ֤יר בְּהֵמָה֙ בִּבְהֵמָ֔ה וְהָֽיָה־ה֥וּא וּתְמֽוּרָת֖וֹ יִֽהְיֶה־קֹּֽדֶשׁ:
טוב ברע: תם בבעל מום:
או רע בטוב: וכל שכן טוב בטוב ורע ברע:
11Si ello supone cualquier animal no apto que no pueda ofrecerse como sacrificio a Dios, [el dueño] presentará el animal al sacerdote.   יאוְאִם֙ כָּל־בְּהֵמָ֣ה טְמֵאָ֔ה אֲ֠שֶׁ֠ר לֹֽא־יַקְרִ֧יבוּ מִמֶּ֛נָּה קָרְבָּ֖ן לַֽיהֹוָ֑ה וְהֶֽעֱמִ֥יד אֶת־הַבְּהֵמָ֖ה לִפְנֵ֥י הַכֹּהֵֽן:
ואם כל בהמה טמאה: בבעלת מום הכתוב מדבר, שהיא טמאה להקרבה, ולמדך הכתוב שאין קדשים תמימים יוצאין לחולין בפדיון אלא אם כן הוממו:
12El sacerdote establecerá el valor de la dotación según las buenas y malas cualidades [del animal], y su valoración de la dotación será la determinada por el sacerdote.   יבוְהֶֽעֱרִ֤יךְ הַכֹּהֵן֙ אֹתָ֔הּ בֵּ֥ין ט֖וֹב וּבֵ֣ין רָ֑ע כְּעֶרְכְּךָ֥ הַכֹּהֵ֖ן כֵּ֥ן יִֽהְיֶֽה:
כערכך הכהן כן יהיה: לשאר כל אדם הבא לקנותה מיד הקדש:
13Si [el dueño] desea redimirlo, debe añadir un 20% a su valor de la dotación.   יגוְאִם־גָּאֹ֖ל יִגְאָלֶ֑נָּה וְיָסַ֥ף חֲמִֽישִׁת֖וֹ עַל־עֶרְכֶּֽךָ:
ואם גאל יגאלנה: בבעלים החמיר הכתוב להוסיף חומש, וכן במקדיש בית וכן במקדיש את השדה וכן בפדיון מעשר שני הבעלים מוסיפין חומש, ולא שאר כל אדם:
14Si una persona consagra su casa como algo sagrado para Dios, el sacerdote establecerá su valor de la dotación según sus puntos buenos y malos. El valor de la dotación permanecerá entonces como sea determinado por el sacerdote.   ידוְאִ֗ישׁ כִּֽי־יַקְדִּ֨שׁ אֶת־בֵּית֥וֹ קֹ֨דֶשׁ֙ לַֽיהֹוָ֔ה וְהֶֽעֱרִיכוֹ֙ הַכֹּהֵ֔ן בֵּ֥ין ט֖וֹב וּבֵ֥ין רָ֑ע כַּֽאֲשֶׁ֨ר יַֽעֲרִ֥יךְ אֹת֛וֹ הַכֹּהֵ֖ן כֵּ֥ן יָקֽוּם:
15Si el que lo consagra desea redimir su casa, debe añadir un 20% adicional a su valor de la dotación, y entonces se le revierte.   טווְאִם־הַ֙מַּקְדִּ֔ישׁ יִגְאַ֖ל אֶת־בֵּית֑וֹ וְ֠יָסַ֠ף חֲמִישִׁ֧ית כֶּֽסֶף־עֶרְכְּךָ֛ עָלָ֖יו וְהָ֥יָה לֽוֹ: