Genesis Capítulo 42

19Veremos si son realmente francos. A uno de ustedes se lo tomará como rehén en el mismo edificio donde se los mantuvo bajo arresto. El resto puede ir y llevar provisiones para sus hambrientas familias.   יטאִם־כֵּנִ֣ים אַתֶּ֔ם אֲחִיכֶ֣ם אֶחָ֔ד יֵֽאָסֵ֖ר בְּבֵ֣ית מִשְׁמַרְכֶ֑ם וְאַתֶּם֙ לְכ֣וּ הָבִ֔יאוּ שֶׁ֖בֶר רַֽעֲב֥וֹן בָּֽתֵּיכֶֽם:
    בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם  שֶׁאַתֶּם אֲסוּרִים בּוֹ עַכְשָׁו:
    וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ  לְבֵית אֲבִיכֶם:
    שֶׁבֶר רַֽעֲבוֹן בָּֽתֵּיכֶֽם  מַה שֶּׁקְּנִיתֶם לְרַעֲבוֹן אַנְשֵׁי בָתֵּיכֶם:
20Traigan aquí a su hermano menor, y su afirmación será corroborada. Entonces no morirán”. Accedieron a esto,   כוְאֶת־אֲחִיכֶ֤ם הַקָּטֹן֙ תָּבִ֣יאוּ אֵלַ֔י וְיֵאָֽמְנ֥וּ דִבְרֵיכֶ֖ם וְלֹ֣א תָמ֑וּתוּ וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵֽן:
    וְיֵאָֽמְנוּ דִבְרֵיכֶם  יִתְאַמְּתוּ וְיִתְקַיְּמוּ; כְּמוֹ אָמֵן אָמֵן (במדבר ה'), וּכְמוֹ, יֵאָמֶן נָא דְּבָרְךָ (מלכים א ח'):
21mas se decían el uno al otro: “Merecemos ser castigados por causa de lo que le hicimos a nuestro hermano. Lo vimos sufrir cuando nos suplicó, pero nosotros no queríamos escuchar. Es por eso que esta gran desgracia ha venido ahora sobre nosotros”.   כאוַיֹּֽאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו אֲבָל֘ אֲשֵׁמִ֣ים | אֲנַ֘חְנוּ֘ עַל־אָחִ֒ינוּ֒ אֲשֶׁ֨ר רָאִ֜ינוּ צָרַ֥ת נַפְשׁ֛וֹ בְּהִתְחַֽנְנ֥וֹ אֵלֵ֖ינוּ וְלֹ֣א שָׁמָ֑עְנוּ עַל־כֵּן֙ בָּ֣אָה אֵלֵ֔ינוּ הַצָּרָ֖ה הַזֹּֽאת:
    אֲבָל  כְּתַרְגּוּמוֹ בְּקוּשְׁטָא, וְרָאִיתִי בּבְּרֵאשִׁית רַבָּה לִישְׁנָא דְרוֹמָאָה הוּא אֲבָל – בְּרַם:
    בָּאָה אֵלֵינוּ  טַעֲמוֹ בַּבֵּי"ת, לְפִי שֶׁהוּא בִּלְשׁוֹן עָבָר, שֶׁכְּבָר בָּאָה, וְתַרְגּוּמוֹ אֲתַת לָנָא:
22Reuvén los interrumpió: “¿No les dije que no cometieran un crimen contra el muchacho? –dijo–. No querían escuchar. ¡Ahora se demanda una cuenta [divina] por su sangre!”.   כבוַיַּ֩עַן֩ רְאוּבֵ֨ן אֹתָ֜ם לֵאמֹ֗ר הֲלוֹא֩ אָמַ֨רְתִּי אֲלֵיכֶ֧ם | לֵאמֹ֛ר אַל־תֶּֽחֶטְא֥וּ בַיֶּ֖לֶד וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֑ם וְגַם־דָּמ֖וֹ הִנֵּ֥ה נִדְרָֽשׁ:
    וְגַם־דָּמוֹ  אֵתִין וְגַמִּין רִבּוּיִין – דָּמוֹ וְגַם דַּם הַזָּקֵן:
23Entretanto, no se dieron cuenta de que Iosef escuchaba, puesto que [habían hablado con él] por medio de un traductor.   כגוְהֵם֙ לֹ֣א יָֽדְע֔וּ כִּ֥י שֹׁמֵ֖עַ יוֹסֵ֑ף כִּ֥י הַמֵּלִ֖יץ בֵּֽינֹתָֽם:
    וְהֵם לֹא יָֽדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף  מֵבִין לְשׁוֹנָם, וּבְפָנָיו הָיוּ מְדַבְּרִים כֵּן:
    כִּי הַמֵּלִיץ בֵּֽינֹתָֽם  כִּי כְּשֶׁהָיוּ מְדַבְּרִים עִמּוֹ הָיָה הַמֵּלִיץ בֵּינֵיהֶם הַיּוֹדֵעַ לָשׁוֹן עִבְרִי וְלָשׁוֹן מִצְרִי, וְהָיָה מֵלִיץ דִּבְרֵיהֶם לְיוֹסֵף וְדִבְרֵי יוֹסֵף לָהֶם, לְכָךְ הָיוּ סְבוּרִים שֶׁאֵין יוֹסֵף מַכִּיר בְּלָשׁוֹן עִבְרִי:
    הַמֵּלִיץ  זֶה מְנַשֶּׁה:
24Iosef los dejó y lloró. Cuando retornó, les habló severamente una vez más. Hizo que Shimón fuera llevado de la presencia de ellos y que se le pusieran cadenas ante sus ojos.   כדוַיִּסֹּ֥ב מֵֽעֲלֵיהֶ֖ם וַיֵּ֑בְךְּ וַיָּ֤שָׁב אֲלֵהֶם֙ וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם וַיִּקַּ֤ח מֵֽאִתָּם֙ אֶת־שִׁמְע֔וֹן וַיֶּֽאֱסֹ֥ר אֹת֖וֹ לְעֵֽינֵיהֶֽם:
    וַיִּסֹּב מֵֽעֲלֵיהֶם  נִתְרַחֵק מֵעֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יִרְאוּהוּ בּוֹכֶה:
    וַיֵּבְךְּ  לְפִי שֶׁשָּׁמַע שֶׁהָיוּ מִתְחָרְטִין:
    אֶת־שִׁמְעוֹן  הוּא הִשְׁלִיכוֹ לַבּוֹר, הוּא שֶׁאָמַר לְלֵוִי הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא (בראשית רבה). דָּבָר אַחֵר נִתְכַּוֵּן יוֹסֵף לְהַפְרִידוֹ מִלֵּוִי, שֶׁמָּא יִתְיָעֲצוּ שְׁנֵיהֶם לַהֲרֹג אוֹתוֹ:
    וַיֶּֽאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵֽינֵיהֶֽם  לֹא אֲסָרוֹ אֶלָּא לְעֵינֵיהֶם, וְכֵיוָן שֶׁיָּצְאוּ הוֹצִיאוֹ וְהֶאֱכִילוֹ וְהִשְׁקָהוּ (בראשית רבה):
25Iosef dio órdenes de que cuando sus sacos fueran llenados de grano, también se pusiera en su saco el dinero de cada uno. También había de dárseles provisiones para el viaje. Esto fue hecho.   כהוַיְצַ֣ו יוֹסֵ֗ף וַיְמַלְא֣וּ אֶת־כְּלֵיהֶם֘ בָּר֒ וּלְהָשִׁ֤יב כַּסְפֵּיהֶם֙ אִ֣ישׁ אֶל־שַׂקּ֔וֹ וְלָתֵ֥ת לָהֶ֛ם צֵדָ֖ה לַדָּ֑רֶךְ וַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם כֵּֽן:
26Entonces [los hermanos] cargaron en sus asnos los alimentos que compraron, y partieron.   כווַיִּשְׂא֥וּ אֶת־שִׁבְרָ֖ם עַל־חֲמֹֽרֵיהֶ֑ם וַיֵּֽלְכ֖וּ מִשָּֽׁם:
27Cuando llegaron al lugar donde pasaron la noche, uno de ellos abrió su saco para dar de comer a su asno. Vio su dinero exactamente allí en la parte superior de su paquete.   כזוַיִּפְתַּ֨ח הָֽאֶחָ֜ד אֶת־שַׂקּ֗וֹ לָתֵ֥ת מִסְפּ֛וֹא לַֽחֲמֹר֖וֹ בַּמָּל֑וֹן וַיַּרְא֙ אֶת־כַּסְפּ֔וֹ וְהִנֵּה־ה֖וּא בְּפִ֥י אַמְתַּחְתּֽוֹ:
    וַיִּפְתַּח הָֽאֶחָד  הוּא לֵוִי, שֶׁנִּשְׁאַר יָחִיד מִשִּׁמְעוֹן בֶּן זוּגוֹ:
    בַּמָּלוֹן  בַּמָּקוֹם שֶׁלָּנוּ בַּלַּיְלָה:
    אַמְתַּחְתּֽוֹ  הוּא שַׂק:
28“¡Mi dinero ha sido devuelto! –exclamó a sus hermanos–. ¡Está en mi paquete!”. Sus corazones se hundieron. “¿Qué es esto que nos ha hecho Dios?”, preguntaron el uno al otro con voces temblorosas.   כחוַיֹּ֤אמֶר אֶל־אֶחָיו֙ הוּשַׁ֣ב כַּסְפִּ֔י וְגַ֖ם הִנֵּ֣ה בְאַמְתַּחְתִּ֑י וַיֵּצֵ֣א לִבָּ֗ם וַיֶּֽחֶרְד֞וּ אִ֤ישׁ אֶל־אָחִיו֙ לֵאמֹ֔ר מַה־זֹּ֛את עָשָׂ֥ה אֱלֹהִ֖ים לָֽנוּ:
    וְגַם הִנֵּה בְאַמְתַּחְתִּי  גַּם הַכֶּסֶף בּוֹ עִם הַתְּבוּאָה:
    מַה־זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים לָֽנוּ  לַהֲבִיאֵנוּ לִידֵי עֲלִילָה זוֹ, שֶׁלֹּא הוּשַׁב אֶלָּא לְהִתְעוֹלֵל עָלֵינוּ:
29Cuando vinieron a Iaakov su padre en la tierra de Cnáan, le contaron acerca de todo lo que les había sucedido.   כטוַיָּבֹ֛אוּ אֶל־יַֽעֲקֹ֥ב אֲבִיהֶ֖ם אַ֣רְצָה כְּנָ֑עַן וַיַּגִּ֣ידוּ ל֔וֹ אֵ֛ת כָּל־הַקֹּרֹ֥ת אֹתָ֖ם לֵאמֹֽר:
30“El hombre que era el señor de la tierra nos habló duramente –dijeron–, y nos acusó de espiar la tierra.   לדִּ֠בֶּ֠ר הָאִ֨ישׁ אֲדֹנֵ֥י הָאָ֛רֶץ אִתָּ֖נוּ קָשׁ֑וֹת וַיִּתֵּ֣ן אֹתָ֔נוּ כִּמְרַגְּלִ֖ים אֶת־הָאָֽרֶץ:
31Nosotros le dijimos: ‘Somos hombres honorables. Nunca hemos sido espías.   לאוַנֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו כֵּנִ֣ים אֲנָ֑חְנוּ לֹ֥א הָיִ֖ינוּ מְרַגְּלִֽים:
32Somos doce hermanos, todos del mismo padre. Uno de nosotros ha estado perdido, y el menor está ahora con nuestro padre en Cnáan’.   לבשְׁנֵֽים־עָשָׂ֥ר אֲנַ֛חְנוּ אַחִ֖ים בְּנֵ֣י אָבִ֑ינוּ הָֽאֶחָ֣ד אֵינֶ֔נּוּ וְהַקָּטֹ֥ן הַיּ֛וֹם אֶת־אָבִ֖ינוּ בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן:
33”El hombre que era el señor de la tierra nos dijo: ‘Tengo un modo de saber si ustedes son honorables. Dejen conmigo a uno de sus hermanos, tomen [lo que necesiten] para sus hambrientas familias, y vayan.   לגוַיֹּ֣אמֶר אֵלֵ֗ינוּ הָאִישׁ֙ אֲדֹנֵ֣י הָאָ֔רֶץ בְּזֹ֣את אֵדַ֔ע כִּ֥י כֵנִ֖ים אַתֶּ֑ם אֲחִיכֶ֤ם הָֽאֶחָד֙ הַנִּ֣יחוּ אִתִּ֔י וְאֶת־רַֽעֲב֥וֹן בָּֽתֵּיכֶ֖ם קְח֥וּ וָלֵֽכוּ:
34Traigan a su hermano menor de vuelta a mí, entonces sabré que son hombres honorables, y no espías. Les daré de vuelta a su hermano, y podrán hacer negocios en [nuestra] tierra’”.   לדוְ֠הָבִ֠יאוּ אֶת־אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹן֘ אֵלַי֒ וְאֵֽדְעָ֗ה כִּ֣י לֹ֤א מְרַגְּלִים֙ אַתֶּ֔ם כִּ֥י כֵנִ֖ים אַתֶּ֑ם אֶת־אֲחִיכֶם֙ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֔ם וְאֶת־הָאָ֖רֶץ תִּסְחָֽרוּ:
    וְאֶת־הָאָרֶץ תִּסְחָֽרוּ  תְּסוֹבְבוּ; וְכָל לְשׁוֹן סוֹחֲרִים וּסְחוֹרָה עַל שֵׁם שֶׁמְּחַזְרִים וְסוֹבְבִים אַחַר הַפְּרַקְמַטְיָא:
35Empezaron a vaciar sus sacos, y el dinero de cada uno [resultó estar] en su saco. [Los hermanos] y su padre vieron los bolsos de dinero y tuvieron temor.   להוַיְהִ֗י הֵ֚ם מְרִיקִ֣ים שַׂקֵּיהֶ֔ם וְהִנֵּה־אִ֥ישׁ צְרֽוֹר־כַּסְפּ֖וֹ בְּשַׂקּ֑וֹ וַיִּרְא֞וּ אֶת־צְרֹר֧וֹת כַּסְפֵּיהֶ֛ם הֵ֥מָּה וַֽאֲבִיהֶ֖ם וַיִּירָֽאוּ:
    צְרֽוֹר־כַּסְפּוֹ  קֶשֶׁר כַּסְפּוֹ:
36Iaakov su padre les dijo: “¡Me están haciendo perder a mis hijos! ¡Iosef no está! ¡Shimón no está! ¡Y ahora quieren tomar a Biniamín! ¡Todo me está pasando a mí!”.   לווַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ יַֽעֲקֹ֣ב אֲבִיהֶ֔ם אֹתִ֖י שִׁכַּלְתֶּ֑ם יוֹסֵ֤ף אֵינֶ֨נּוּ֙ וְשִׁמְע֣וֹן אֵינֶ֔נּוּ וְאֶת־בִּנְיָמִ֣ן תִּקָּ֔חוּ עָלַ֖י הָי֥וּ כֻלָּֽנָה:
    אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם  מְלַמֵּד שֶׁחֲשָׁדָן שֶׁמָּא הֲרָגוּהוּ אוֹ מְכָרוּהוּ כְיוֹסֵף:
    שִׁכַּלְתֶּם  כָּל מִי שֶׁבָּנָיו אֲבוּדִים קָרוּי שַׁכּוּל:
37Reuvén trató de razonar con su padre. “Si no te traigo de vuelta [a Biniamín] –dijo–, puedes condenar a muerte a mis dos hijos. Que él sea mi responsabilidad, y te lo traeré de vuelta”.   לזוַיֹּ֤אמֶר רְאוּבֵן֙ אֶל־אָבִ֣יו לֵאמֹ֔ר אֶת־שְׁנֵ֤י בָנַי֙ תָּמִ֔ית אִם־לֹ֥א אֲבִיאֶ֖נּוּ אֵלֶ֑יךָ תְּנָ֤ה אֹתוֹ֙ עַל־יָדִ֔י וַֽאֲנִ֖י אֲשִׁיבֶ֥נּוּ אֵלֶֽיךָ:
38“¡Mi hijo no irá con ustedes! –replicó Iaakov–. Su hermano está muerto, y él es todo lo que me queda. Algo puede llegar a ocurrirle en el camino, ¡y ustedes harán descender mi blanca cabeza a la tumba en miseria!”.   לחוַיֹּ֕אמֶר לֹֽא־יֵרֵ֥ד בְּנִ֖י עִמָּכֶ֑ם כִּֽי־אָחִ֨יו מֵ֜ת וְה֧וּא לְבַדּ֣וֹ נִשְׁאָ֗ר וּקְרָאָ֤הוּ אָסוֹן֙ בַּדֶּ֨רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּֽלְכוּ־בָ֔הּ וְהֽוֹרַדְתֶּ֧ם אֶת־שֵֽׂיבָתִ֛י בְּיָג֖וֹן שְׁאֽוֹלָה:
    לֹֽא־יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם  לֹא קִבֵּל דְּבָרָיו שֶׁל רְאוּבֵן, אָמַר בְּכוֹר שׁוֹטֶה הוּא זֶה, הוּא אוֹמֵר לְהָמִית בָּנָיו, וְכִי בָנָיו הֵם וְלֹא בָּנַי? (בראשית רבה):

Genesis Capítulo 43

1La hambruna empeoró en la región.   אוְהָֽרָעָ֖ב כָּבֵ֥ד בָּאָֽרֶץ:
2Cuando hubieron agotado todos los suministros que habían traído de Egipto, su padre les dijo: “¡Vuelvan y consígannos un poco de alimento!”.   בוַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁ֤ר כִּלּוּ֙ לֶֽאֱכֹ֣ל אֶת־הַשֶּׁ֔בֶר אֲשֶׁ֥ר הֵבִ֖יאוּ מִמִּצְרָ֑יִם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ אֲבִיהֶ֔ם שֻׁ֖בוּ שִׁבְרוּ־לָ֥נוּ מְעַט־אֹֽכֶל:
    כַּֽאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶֽאֱכֹל  יְהוּדָה אָמַר לָהֶם הַמְתִּינוּ לַזָּקֵן עַד שֶׁתִּכְלֶה פַת מִן הַבַּיִת (בראשית רבה):
    כַּֽאֲשֶׁר כִּלּוּ  כַּד שֵׁצִיאוּ, וְהַמְתַרְגֵּם כַּד סַפִּיקוּ טוֹעֶה; כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת מְתֻרְגָּם כַּד סַפִּיקוּ – כְּשֶׁשָּׁתוּ דֵי סִפּוּקָם הוּא גְמַר שְׁתִיָּתָם; אֲבָל זֶה כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל, כַּאֲשֶׁר תַּם הָאֹכֶל הוּא, וּמְתַרְגְּמִינָן כַּד שֵׁצִיאוּ:
3Iehudá trató de razonar con él. Dijo:”El hombre nos advirtió: ‘No aparezcan ante mí a no ser que su hermano esté con ustedes’.   גוַיֹּ֧אמֶר אֵלָ֛יו יְהוּדָ֖ה לֵאמֹ֑ר הָעֵ֣ד הֵעִד֩ בָּ֨נוּ הָאִ֤ישׁ לֵאמֹר֙ לֹֽא־תִרְא֣וּ פָנַ֔י בִּלְתִּ֖י אֲחִיכֶ֥ם אִתְּכֶֽם:
    הָעֵד הֵעִד  לְשׁוֹן הַתְרָאָה שֶׁסְּתָם הַתְרָאָה מַתְרֶה בוֹ בִּפְנֵי עֵדִים, וְכֵן הַעִדֹתִי בַּאֲבוֹתֵיכֶם (ירמיהו י"א); רֵד הָעֵד בָּעָם (שמות י"ט):
    לֹֽא־תִרְאוּ פָנַי בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶֽם  לֹא תִרְאוּנִי בְלֹא אֲחִיכֶם אִתְּכֶם; וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם אֶלָּהֵן כַּד אֲחוּכוֹן עִמְּכוֹן, יִשֵּׁב הַדָּבָר עַל אָפְנוֹ וְלֹא דִּקְדֵּק לְתַרְגֵּם אַחַר לְשׁוֹן הַמִּקְרָא:
4Si consientes en mandar con nosotros a nuestro hermano, iremos y te conseguiremos alimento.   דאִם־יֶשְׁךָ֛ מְשַׁלֵּ֥חַ אֶת־אָחִ֖ינוּ אִתָּ֑נוּ נֵֽרְדָ֕ה וְנִשְׁבְּרָ֥ה לְךָ֖ אֹֽכֶל:
5Pero si no [lo] mandas, no podemos ir. El hombre nos dijo: ‘No aparezcan ante mí a no ser que su hermano esté con ustedes’”.   הוְאִם־אֵֽינְךָ֥ מְשַׁלֵּ֖חַ לֹ֣א נֵרֵ֑ד כִּֽי־הָאִ֞ישׁ אָמַ֤ר אֵלֵ֨ינוּ֙ לֹֽא־תִרְא֣וּ פָנַ֔י בִּלְתִּ֖י אֲחִיכֶ֥ם אִתְּכֶֽם:
6Israel dijo: “¿Por qué me hicieron una cosa tan terrible, diciéndole al hombre que tenían otro hermano?”.   ווַיֹּ֨אמֶר֙ יִשְׂרָאֵ֔ל לָמָ֥ה הֲרֵֽעֹתֶ֖ם לִ֑י לְהַגִּ֣יד לָאִ֔ישׁ הַע֥וֹד לָכֶ֖ם אָֽח:
7[Los hermanos] respondieron: “El hombre no dejaba de preguntar acerca de nosotros y nuestra familia. Preguntó: ‘¿Todavía vive el padre de ustedes? ¿Tienen otro hermano?’. Sencillamente respondimos a sus preguntas. ¿Cómo íbamos a saber que exigiría que lleváramos allí a nuestro hermano?”.   זוַיֹּֽאמְר֡וּ שָׁא֣וֹל שָֽׁאַל־הָ֠אִ֠ישׁ לָ֣נוּ וּלְמֽוֹלַדְתֵּ֜נוּ לֵאמֹ֗ר הַע֨וֹד אֲבִיכֶ֥ם חַי֙ הֲיֵ֣שׁ לָכֶ֣ם אָ֔ח וַנַּ֨גֶּד־ל֔וֹ עַל־פִּ֖י הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה הֲיָד֣וֹעַ נֵדַ֔ע כִּ֣י יֹאמַ֔ר הוֹרִ֖ידוּ אֶת־אֲחִיכֶֽם:
    לָנוּ וּלְמֽוֹלַדְתֵּנוּ  לְמִשְׁפְּחוֹתֵנוּ. וּמִדְרָשׁוֹ אֲפִלּוּ עֲצֵי עֲרִיסוֹתֵנוּ גִּלָּה לָנוּ:
    וַנַּגֶּד־לוֹ  שֶׁיֵּשׁ לָנוּ אָב וְאָח:
    עַל־פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה  עַל פִּי שְׁאֵלוֹתָיו אֲשֶׁר שָׁאַל, הֻזְקַקְנוּ לְהַגִּיד:
    כִּי יֹאמַר  אֲשֶׁר יֹאמַר, כִּי מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן אִם וְאִם מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן אֲשֶׁר; הֲרֵי זֶה שִׁמּוּשׁ אֶחָד מֵאַרְבַּע לְשׁוֹנוֹתָיו שֶׁמְּשַׁמֵּשׁ כִּי, וְהוּא אִם, שֶׁהֲרֵי כִּי זֶה כְמוֹ אִם, כְּמוֹ עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי (בראשית כ״ד:ל״ג):
8“Manda al muchacho conmigo –le dijo Iehudá a Israel su padre–. Partamos y vayamos yendo. Vivamos y no muramos: nosotros, tú y también nuestros hijos.   חוַיֹּ֨אמֶר יְהוּדָ֜ה אֶל־יִשְׂרָאֵ֣ל אָבִ֗יו שִׁלְחָ֥ה הַנַּ֛עַר אִתִּ֖י וְנָק֣וּמָה וְנֵלֵ֑כָה וְנִֽחְיֶה֙ וְלֹ֣א נָמ֔וּת גַּם־אֲנַ֥חְנוּ גַם־אַתָּ֖ה גַּם־טַפֵּֽנוּ:
    וְנִֽחְיֶה  נִצְנְצָה בוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, עַל יְדֵי הֲלִיכָה זוֹ תְחִי רוּחֲךָ, שֶׁנֶּאֱמַר וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם (בראשית מ"ה):
    וְלֹא נָמוּת  בָּרָעָב; בִּנְיָמִין סָפֵק יִתָּפֵשׂ סָפֵק לֹא יִתָּפֵשׂ, וְאָנוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים בָּרָעָב אִם לֹא נֵלֵךְ, מוּטָב שֶׁתַּנִּיחַ אֶת הַסָּפֵק וְתִתְפֹּשׂ אֶת הַוַּדַּאי:
9Yo mismo seré responsable por él. Puedes exigirlo de mi propia mano. Si no lo traigo de vuelta y lo hago estar de pie aquí ante ti, habré pecado para siempre.   טאָֽנֹכִי֙ אֶֽעֶרְבֶ֔נּוּ מִיָּדִ֖י תְּבַקְשֶׁ֑נּוּ אִם־לֹ֨א הֲבִֽיאֹתִ֤יו אֵלֶ֨יךָ֙ וְהִצַּגְתִּ֣יו לְפָנֶ֔יךָ וְחָטָ֥אתִי לְךָ֖ כָּל־הַיָּמִֽים:
    וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ  שֶׁלֹּא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ מֵת, כִּי אִם חַי:
    וְחָטָאתִי לְךָ כָּל־הַיָּמִֽים  לָעוֹלָם הַבָּא:
10Pero si no hubiéramos esperado tanto tiempo, ¡podríamos haber estado allí y vuelto dos veces para ahora!”.   יכִּ֖י לוּלֵ֣א הִתְמַהְמָ֑הְנוּ כִּֽי־עַתָּ֥ה שַׁ֖בְנוּ זֶ֥ה פַֽעֲמָֽיִם:
    לוּלֵא התמהמנו  עַל יָדְךָ, כְּבָר הָיִינוּ שָׁבִים עִם שִׁמְעוֹן וְלֹא נִצְטַעַרְתָּ כָּל הַיָּמִים הַלָּלוּ:
11Israel su padre les dijo: “Si ése es el modo en que debe ser, esto es lo que deben hacer. Tomen en su equipaje algunos de los famosos productos de la tierra, un poco de bálsamo, un poco de miel y algo de goma, resina, nueces de pistacho y almendras.   יאוַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם יִשְׂרָאֵ֣ל אֲבִיהֶ֗ם אִם־כֵּ֣ן | אֵפוֹא֘ זֹ֣את עֲשׂוּ֒ קְח֞וּ מִזִּמְרַ֤ת הָאָ֨רֶץ֙ בִּכְלֵיכֶ֔ם וְהוֹרִ֥ידוּ לָאִ֖ישׁ מִנְחָ֑ה מְעַ֤ט צֳרִי֙ וּמְעַ֣ט דְּבַ֔שׁ נְכֹ֣את וָלֹ֔ט בָּטְנִ֖ים וּשְׁקֵדִֽים:
    אֵפוֹא  לְשׁוֹן יֶתֶר הוּא, לְתַקֵּן מִלָּה בְלָשׁוֹן עִבְרִי, אִם כֵּן אֶזְדַּקֵּק לַעֲשׂוֹת, שֶׁאֶשְׁלָחֶנּוּ עִמָּכֶם, צָרִיךְ אֲנִי לַחֲזֹר וּלְבַקֵּשׁ אַיֵּה פֹה תַקָּנָה וְעֵצָה לְהַשִּׂיאֲכֶם, וְאוֹמֵר אֲנִי זאת עשו:
    מִזִּמְרַת הָאָרֶץ  מִדִּמְשַׁבַּח בְּאַרְעָא – שֶׁהַכֹּל מְזַמְּרִים עָלָיו כְּשֶׁהוּא בָא לָעוֹלָם:
    נְכֹאת  שַׁעֲוָה:
    בָּטְנִים  לֹא יָדַעְתִּי מַה הֵם, וּבְפֵרוּשֵׁי א"ב שֶׁל רַבִּי מָכִיר רָאִיתִי פשט"ציאס וְדוֹמֶה לִי שֶׁהֵם אֲפַרְסְקִין:
12Lleven con ustedes dos veces tanto dinero, de modo que puedan devolver el dinero que se puso en la parte superior de sus paquetes; podría haber sido un descuido.   יבוְכֶ֥סֶף מִשְׁנֶ֖ה קְח֣וּ בְיֶדְכֶ֑ם וְאֶת־הַכֶּ֜סֶף הַמּוּשַׁ֨ב בְּפִ֤י אַמְתְּחֹֽתֵיכֶם֙ תָּשִׁ֣יבוּ בְיֶדְכֶ֔ם אוּלַ֥י מִשְׁגֶּ֖ה הֽוּא:
    וְכֶסֶף מִשְׁנֶה  פִּי שְׁנַיִם כָּרִאשׁוֹן:
    קְחוּ בְיֶדְכֶם  לִשְׁבֹּר אֹכֶל, שֶׁמָּא הוּקַר הַשַּׁעַר:
    אוּלַי מִשְׁגֶּה הֽוּא  שֶׁמָּא הַמְמֻנֶּה עַל הַבַּיִת שְׁכָחוֹ שׁוֹגֵג:
13Y su hermano: llévenlo. Vayan y retornen al hombre.   יגוְאֶת־אֲחִיכֶ֖ם קָ֑חוּ וְק֖וּמוּ שׁ֥וּבוּ אֶל־הָאִֽישׁ:
14Que Dios Todopoderoso conceda que el hombre tenga piedad de ustedes y los deje ir junto con su otro hermano y Biniamín. Si debo perder a mis hijos, entonces los perderé”.   ידוְאֵ֣ל שַׁדַּ֗י יִתֵּ֨ן לָכֶ֤ם רַֽחֲמִים֙ לִפְנֵ֣י הָאִ֔ישׁ וְשִׁלַּ֥ח לָכֶ֛ם אֶת־אֲחִיכֶ֥ם אַחֵ֖ר וְאֶת־בִּנְיָמִ֑ין וַֽאֲנִ֕י כַּֽאֲשֶׁ֥ר שָׁכֹ֖לְתִּי שָׁכָֽלְתִּי:
    וְאֵל שַׁדַּי  מֵעַתָּה אֵינְכֶם חֲסֵרִים כְּלוּם אֶלָּא תְפִלָּה, הֲרֵינִי מִתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם:
    אל שַׁדַּי  שֶׁדַּי בִּנְתִינַת רַחֲמָיו וּכְדַי הַיְכֹלֶת בְּיָדוֹ לִתֵּן, יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים, זֶהוּ פְשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ מִי שֶׁאָמַר לָעוֹלָם דַּי, יֹאמַר דַּי לְצָרוֹתַי, שֶׁלֹּא שָׁקַטְתִּי מִנְּעוּרַי, צָרַת לָבָן, צָרַת עֵשָׂו, צָרַת רָחֵל, צָרַת דִּינָה, צָרַת יוֹסֵף, צָרַת שִׁמְעוֹן, צָרַת בִּנְיָמִין:
    וְשִׁלַּח לָכֶם  וְיִפְטַר לְכוֹן כְּתַרְגּוּמוֹ – יִפְטְרֶנּוּ מֵאֱסוּרָיו, לְשׁוֹן לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ (שמות כ"א), וְאֵינוֹ נוֹפֵל בַּתַּרְגּוּם לְשׁוֹן וַיִּשְׁלַח, שֶׁהֲרֵי לְשָׁם הֵם הוֹלְכִים אֶצְלוֹ:
    אֶת־אֲחִיכֶם  זֶה שִׁמְעוֹן:
    אַחֵר  רוּחַ הַקֹּדֶשׁ נִזְרְקָה בוֹ, לְרַבּוֹת יוֹסֵף (בראשית רבה):
    וַֽאֲנִי  עַד שׁוּבְכֶם אֶהְיֶה שַׁכּוּל מִסָּפֵק:
    כַּֽאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי  מִיּוֹסֵף וּמִשִּׁמְעוֹן:
    שָׁכֹלְתִּי  מִבִּנְיָמִין:
15Los hermanos tomaron el obsequio y también llevaron consigo el doble de dinero [como se necesitaba]. Partieron con Biniamín y fueron a Egipto. [Una vez más] se pararon ante Iosef.   טווַיִּקְח֤וּ הָֽאֲנָשִׁים֙ אֶת־הַמִּנְחָ֣ה הַזֹּ֔את וּמִשְׁנֶה־כֶּ֛סֶף לָֽקְח֥וּ בְיָדָ֖ם וְאֶת־בִּנְיָמִ֑ן וַיָּקֻ֨מוּ֙ וַיֵּֽרְד֣וּ מִצְרַ֔יִם וַיַּֽעַמְד֖וּ לִפְנֵ֥י יוֹסֵֽף:
    וְאֶת־בנימין  מְתַּרְגְּמִינַן וּדְבָרוּ יָת בִּנְיָמִין, לְפִי שֶׁאֵין לְקִיחַת הַכֶּסֶף וּלְקִיחַת הָאָדָם שָׁוָה בְלָשׁוֹן אֲרַמִּי; בְּדָבָר הַנִּקָּח בַּיָּד מְתַרְגְּמִינָן וּנְסִיב, וְדָבָר הַנִּקָּח בְּהַנְהָגַת דְּבָרִים, מְתַרְגְּמִינָן וּדְבַר: