Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

Lectura de la Torá de Shemot

Parshat Shemot
Shabat, 21 Tevet, 5780
18 Enero, 2020
Elije una porción :
Complete: (Exodo 1:1 - 6:1; Isaiah 27:6 - 28:13; Isaiah 29:22-23)

Primera sección

Exodus Capítulo 1

1Éstos son los nombres de los hijos de Israel que vinieron a Egipto con Iaakov, cada uno con su familia:   אוְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַבָּאִ֖ים מִצְרָ֑יְמָה אֵ֣ת יַֽעֲקֹ֔ב אִ֥ישׁ וּבֵית֖וֹ בָּֽאוּ:
ואלה שמות בני ישראל: אף על פי שמנאן בחייהן בשמותן, חזר ומנאן במיתתן [אחר מיתתן], להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים, שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם, שנאמר (ישעיהו מ כו) המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא:
2Reuvén, Shimón, Leví, Iehudá,   ברְאוּבֵ֣ן שִׁמְע֔וֹן לֵוִ֖י וִֽיהוּדָֽה:
3Isajar, Zevulún, Biniamín,   גיִשָּׂשכָ֥ר זְבוּלֻ֖ן וּבִנְיָמִֽן:
4Dan, Naftalí, Gad y Asher.   דדָּ֥ן וְנַפְתָּלִ֖י גָּ֥ד וְאָשֵֽׁר:
5El número [original] de los descendientes directos de Iaakov, incluyendo a Iosef que estaba en Egipto, fue setenta.   הוַיְהִ֗י כָּל־נֶ֛פֶשׁ יֹֽצְאֵ֥י יֶֽרֶךְ־יַֽעֲקֹ֖ב שִׁבְעִ֣ים נָ֑פֶשׁ וְיוֹסֵ֖ף הָיָ֥ה בְמִצְרָֽיִם:
ויוסף היה במצרים: והלא הוא ובניו היו בכלל שבעים, ומה בא ללמדנו, וכי לא היינו יודעים שהוא היה במצרים, אלא להודיעך צדקתו של יוסף, הוא יוסף הרועה את צאן אביו, הוא יוסף שהיה במצרים ונעשה מלך ועומד בצדקו:
6Iosef, sus hermanos y [todos los demás de] esa generación murieron.   ווַיָּ֤מָת יוֹסֵף֙ וְכָל־אֶחָ֔יו וְכֹ֖ל הַדּ֥וֹר הַהֽוּא:
7Los israelitas fueron fértiles y prolíficos, y su población se multiplicó. Llegaron a ser tan numerosos que la tierra se llenó de ellos.   זוּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל פָּר֧וּ וַיִּשְׁרְצ֛וּ וַיִּרְבּ֥וּ וַיַּֽעַצְמ֖וּ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ אֹתָֽם:
וישרצו: שהיו יולדות ששה בכרס אחד:
8Un nuevo rey, que no sabía de Iosef, tomó el poder en Egipto.   חוַיָּ֥קָם מֶֽלֶךְ־חָדָ֖שׁ עַל־מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָדַ֖ע אֶת־יוֹסֵֽף:
ויקם מלך חדש: רב ושמואל חד אמר חדש ממש. וחד אמר, שנתחדשו גזרותיו:
אשר לא ידע: עשה עצמו כאלו לא ידע:
9Le anunció a su pueblo: “Los israelitas están volviéndose demasiado numerosos y fuertes para nosotros.   טוַיֹּ֖אמֶר אֶל־עַמּ֑וֹ הִנֵּ֗ה עַ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֥ב וְעָצ֖וּם מִמֶּֽנּוּ:
10Debemos lidiar sabiamente con ellos. De lo contrario, es posible que se multipliquen tanto que si hay una guerra se unan a nuestros enemigos y peleen contra nosotros, expulsándonos de la tierra”.   יהָ֥בָה נִתְחַכְּמָ֖ה ל֑וֹ פֶּן־יִרְבֶּ֗ה וְהָיָ֞ה כִּֽי־תִקְרֶ֤אנָה מִלְחָמָה֙ וְנוֹסַ֤ף גַּם־הוּא֙ עַל־שׂ֣נְאֵ֔ינוּ וְנִלְחַם־בָּ֖נוּ וְעָלָ֥ה מִן־הָאָֽרֶץ:
הבה נתחכמה לו: כל הבה לשון הכנה והזמנה לדבר הוא, כלומר הזמינו עצמכם לכך:
נתחכמה לו: לעם. נתחכמה מה לעשות לו. ורבותינו דרשו נתחכם למושיען של ישראל לדונם במים, שכבר נשבע שלא יביא מבול לעולם (והם לא הבינו שעל כל העולם אינו מביא, אבל הוא מביא על אומה אחת):
ועלה מן הארץ: על כרחנו. ורבותינו דרשו כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים, והרי הוא כאלו כתב ועלינו מן הארץ והם יירשוה:
11[Los egipcios] designaron reclutas sobre [los israelitas] para agobiar sus espíritus con trabajos forzados. [Los israelitas] debían edificar las ciudades de Pitom y Raamsés como centros de aprovisionamiento para el faraón.   יאוַיָּשִׂ֤ימוּ עָלָיו֙ שָׂרֵ֣י מִסִּ֔ים לְמַ֥עַן עַנֹּת֖וֹ בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיִּ֜בֶן עָרֵ֤י מִסְכְּנוֹת֙ לְפַרְעֹ֔ה אֶת־פִּתֹ֖ם וְאֶת־רַֽעַמְסֵֽס:
עליו: על העם:
מסים: לשון מס, שרים שגובין מהם המס. ומהו המס, שיבנו ערי מסכנות לפרעה:
למען ענתו בסבלתם: של מצרים:
ערי מסכנות: כתרגומו. וכן (ישעיהו כב טו) לך בא אל הסוכן הזה, גזבר הממונה על האוצרות:
את פתם ואת רעמסס: שלא היו ראויות מתחלה לכך ועשאום חזקות ובצורות לאוצר:
12Pero cuanto más [los egipcios] los oprimían tanto más [los israelitas] proliferaban y se extendían. [Los egipcios] llegaron a temerles a los israelitas.   יבוְכַֽאֲשֶׁר֙ יְעַנּ֣וּ אֹת֔וֹ כֵּ֥ן יִרְבֶּ֖ה וְכֵ֣ן יִפְרֹ֑ץ וַיָּקֻ֕צוּ מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
וכאשר יענו אתו: בכל מה שהם נותנין לב לענות, כן לב הקב"ה להרבות ולהפריץ:
כן ירבה: כן רבה וכן פרץ. ומדרשו רוח הקודש אומרת כן אתם אומרים פן ירבה, ואני אומר כן ירבה:
ויקצו: קצו בחייהם. ורבותינו דרשו כקוצים היו בעיניהם:
13Los egipcios empezaron a hacer que los israelitas efectuaran trabajos designados a quebrar sus cuerpos.   יגוַיַּֽעֲבִ֧דוּ מִצְרַ֛יִם אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּפָֽרֶךְ:
בפרך: בעבודה קשה המפרכת את הגוף ומשברתו:
14Hicieron las vidas de [los israelitas] miserables con trabajos forzados que incluían argamasa y ladrillos, así como también toda clase de labores en el campo. Todas las labores que les hacían hacer estaban destinadas a quebrarlos.   ידוַיְמָֽרֲר֨וּ אֶת־חַיֵּיהֶ֜ם בַּֽעֲבֹדָ֣ה קָשָׁ֗ה בְּחֹ֨מֶר֙ וּבִלְבֵנִ֔ים וּבְכָל־עֲבֹדָ֖ה בַּשָּׂדֶ֑ה אֵ֚ת כָּל־עֲבֹ֣דָתָ֔ם אֲשֶׁר־עָֽבְד֥וּ בָהֶ֖ם בְּפָֽרֶךְ:
15El rey de Egipto les habló a las [principales] parteras hebreas, cuyos nombres eran Shifrá y Puá.   טווַיֹּ֨אמֶר֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לַֽמְיַלְּדֹ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת אֲשֶׁ֨ר שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ שִׁפְרָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית פּוּעָֽה:
למילדת: הוא לשון מולידות, אלא שיש לשון קל ויש לשון כבד, כמו שובר ומשבר, דובר ומדבר, כך מוליד ומילד:
שפרה: זו יוכבד על שם שמשפרת את הולד:
פועה: זו מרים שפועה ומדברת והוגה לולד כדרך הנשים המפייסות תינוק הבוכה. פועה לשון צעקה, כמו (ישעיהו מב יד) כיולדה אפעה:
16Dijo: “Cuando asistan a las hebreas en el parto, deben mirar detenidamente el asiento de partos. Si [el bebé] es un niño, mátenlo; pero si es una niña, déjenla vivir”.   טזוַיֹּ֗אמֶר בְּיַלֶּדְכֶן֙ אֶת־הָ֣עִבְרִיּ֔וֹת וּרְאִיתֶ֖ן עַל־הָֽאָבְנָ֑יִם אִם־בֵּ֥ן הוּא֙ וַֽהֲמִתֶּ֣ן אֹת֔וֹ וְאִם־בַּ֥ת הִ֖וא וָחָֽיָה:
בילדכן: כמו בהולידכן:
על האבנים: מושב האשה היולדת, ובמקום אחר קוראו משבר, וכמוהו (ירמיהו יח ג) עושה מלאכה על האבנים, מושב כלי אומנות יוצר חרס:
אם בן הוא וגו': לא היה מקפיד אלא על הזכרים, שאמרו לו אצטגניניו שעתיד להוולד בן המושיע אותם:
וחיה: ותחיה:
17Las parteras temieron a Dios y no hicieron como el rey de Egipto les había ordenado. Les permitieron vivir a los bebés varones.   יזוַתִּירֶ֤אןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶת־הָֽאֱלֹהִ֔ים וְלֹ֣א עָשׂ֔וּ כַּֽאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ן מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וַתְּחַיֶּ֖יןָ אֶת־הַיְלָדִֽים:
ותחיין את הילדים: מספקות להם מים ומזון. תרגום הראשון וקיימא והשני וקיימתין, לפי שלשון עברית לנקבות רבות, תיבה זו וכיוצא בה, משמשת לשון פעלו ולשון פעלתן, כגון (שמות ב יט) ותאמרנה איש מצרי, לשון עבר, כמו ויאמרו לזכרים, ותדברנה בפיכם (ירמיהו מד כה) לשון דברתן, כמו ותדברו לזכרים. וכן (יחזקאל יג יט) ותחללנה אותי אל עמי, לשון עבר חללתן, כמו ותחללו לזכרים:

Segunda sección

Exodus Capítulo 1

18El rey de Egipto convocó a las parteras y reclamó: “¿Por qué hicieron esto? ¡Dejaron vivir a los bebés varones!”.   יחוַיִּקְרָ֤א מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֨יִם֙ לַֽמְיַלְּדֹ֔ת וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ן מַדּ֥וּעַ עֲשִׂיתֶ֖ן הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַתְּחַיֶּ֖יןָ אֶת־הַיְלָדִֽים:
19“Las mujeres hebreas no son como las egipcias –le respondieron las parteras al faraón–. Saben cómo asistir en un parto. Pueden dar a luz antes de que una partera siquiera llegue a ellas”.   יטוַתֹּאמַ֤רְןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה כִּ֣י לֹ֧א כַנָּשִׁ֛ים הַמִּצְרִיֹּ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת כִּֽי־חָי֣וֹת הֵ֔נָּה בְּטֶ֨רֶם תָּב֧וֹא אֲלֵהֶ֛ן הַֽמְיַלֶּ֖דֶת וְיָלָֽדוּ:
כי חיות הנה: בקיאות כמילדות. תרגום מילדות חיתא. ורבותינו דרשו הרי הן משולות לחיות השדה שאינן צריכות מילדות. והיכן משולות לחיות, גור אריה (בראשית מט ט), זאב יטרף (שם כז), בכור שורו (דברים לג יז), אילה שלוחה (בראשית מט כא), ומי שלא נכתב בו הרי הכתוב כללן (בראשית מט כח) ויברך אותם, ועוד כתיב (יחזקאל יט ב) מה אמך לביא:
20Dios fue bueno con las parteras, y el pueblo creció y llegó a ser muy numeroso.   כוַיֵּ֥יטֶב אֱלֹהִ֖ים לַֽמְיַלְּדֹ֑ת וַיִּ֧רֶב הָעָ֛ם וַיַּֽעַצְמ֖וּ מְאֹֽד:
וייטב: הטיב להם. וזה חלוק בתיבה שיסודה שתי אותיות ונתן לה וי"ו יו"ד בראשה, כשהיא באה לדבר בלשון ויפעיל הוא נקוד היו"ד בציר"י שהוא קמ"ץ קטן, כגון וייטב א-להים למילדות, וירב בבת יהודה (איכה ב ה), הרבה תאניה, וכן ויגל השארית (דברי הימים ב' לו כ), דנבוזראדן הגלה את השארית, ויפן זנב אל זנב (שופטים טו ד), הפנה הזנבות זו לזו, כל אלו לשון הפעיל את אחרים. וכשהוא מדבר בלשון ויפעל, הוא נקוד היו"ד בחיר"ק, כגון (ויקרא י כ) וייטב בעיניו, לשון הוטב, וכן וירב העם (פסוק כ), נתרבה העם, ויגל יהודה (מלכים ב' כה כא) הגלה יהודה, ויפן כה וכה (ב יב), פנה לכאן ולכאן. ואל תשיבני וילך, וישב, וירד, ויצא, לפי שאינן מגזרתן של אלו, שהרי היו"ד יסוד בהן, ירד, יצא, ישב, ילך, היו"ד אות שלישית בו:
וייטב א-להים למילדת: מהו הטובה:
21Debido a que las parteras temieron a Dios, Él les dio grandes familias [propias].   כאוַיְהִ֕י כִּי־יָֽרְא֥וּ הַֽמְיַלְּדֹ֖ת אֶת־הָֽאֱלֹהִ֑ים וַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם בָּתִּֽים:
ויעש להם בתים: - בתי כהונה ולויה ומלכות שקרויין בתים. (ויבן) [הבתים] את בית ה' ואת בית המלך (מלכים א' ט א) (לקוטי שיחות חלק כ"א, ע' 2 הערה 29). כהונה ולויה מיוכבד, ומלכות ממרים, כדאיתא במסכת סוטה (סוטה יא ב):
22Entonces el faraón le dio órdenes a todo su pueblo: “Todo niño que nazca debe ser arrojado al Nilo, pero a toda niña se le permitirá vivir”.   כבוַיְצַ֣ו פַּרְעֹ֔ה לְכָל־עַמּ֖וֹ לֵאמֹ֑ר כָּל־הַבֵּ֣ן הַיִּלּ֗וֹד הַיְאֹ֨רָה֙ תַּשְׁלִיכֻ֔הוּ וְכָל־הַבַּ֖ת תְּחַיּֽוּן:
לכל עמו: אף עליהם גזר. יום שנולד משה אמרו לו אצטגניניו היום נולד מושיען, ואין אנו יודעין אם ממצרים אם מישראל, ורואין אנו שסופו ללקות במים, לפיכך גזר אותו היום אף על המצרים, שנאמר כל הבן הילוד, ולא נאמר הילוד לעברים, והם לא היו יודעים שסופו ללקות על מי מריבה:

Exodus Capítulo 2

1Un hombre de la casa de Leví fue y se casó con la hija de Leví .   אוַיֵּ֥לֶךְ אִ֖ישׁ מִבֵּ֣ית לֵוִ֑י וַיִּקַּ֖ח אֶת־בַּת־לֵוִֽי:
ויקח את בת לוי: פרוש היה ממנה מפני גזירת פרעה (וחזר ולקחה. וזהו וילך, שהלך בעצת בתו שאמרה לו גזרתך קשה משל פרעה, אם פרעה גזר על הזכרים, ואתה ג"כ על הנקבות). והחזירה ועשה בה לקוחין שניים. ואף היא נהפכה להיות נערה. ובת מאה שלושים שנה היתה שנולדה בבואה למצרים בין החומות, ומאתים ועשר שנה נשתהו שם, וכשיצאו היה משה בן שמונים שנה. אם כן כשנתעברה ממנו היתה בת מאה שלושים וקורא אותה בת לוי:
2La mujer quedó embarazada y tuvo un hijo . Se dio cuenta de cuán extraordinario era [el niño] y lo mantuvo oculto durante tres meses.   בוַתַּ֥הַר הָֽאִשָּׁ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתֵּ֤רֶא אֹתוֹ֙ כִּי־ט֣וֹב ה֔וּא וַתִּצְפְּנֵ֖הוּ שְׁלשָׁ֥ה יְרָחִֽים:
כי טוב הוא: כשנולד נתמלא הבית כולו אורה:
3Cuando ya no pudo ocultarlo, tomó un arca de papiro y la revistió con asfalto y brea, y puso en ella al niño. La puso en los juncos cerca de la ribera del Nilo.   גוְלֹא־יָֽכְלָ֣ה עוֹד֘ הַצְּפִינוֹ֒ וַתִּקַח־לוֹ֙ תֵּ֣בַת גֹּ֔מֶא וַתַּחְמְרָ֥ה בַֽחֵמָ֖ר וּבַזָּ֑פֶת וַתָּ֤שֶׂם בָּהּ֙ אֶת־הַיֶּ֔לֶד וַתָּ֥שֶׂם בַּסּ֖וּף עַל־שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר:
ולא יכלה עוד הצפינו: שמנו לה המצריים מיום שהחזירה, והיא ילדתו לששה חדשים ויום אחד, שהיולדת לשבעה יולדת למקוטעין, והם בדקו אחריה לסוף תשעה:
גמא: גמי בלשון משנה ובלעז יונ"ק [גומא]. ודבר רך הוא, ועומד בפני רך ובפני קשה:
בחמר ובזפת: זפת מבחוץ וטיט מבפנים, כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע של זפת:
ותשם בסוף: הוא לשון אגם רושי"ל בלעז [סוף], ודומה לו (ישעיה יט ו) קנה וסוף קמלו:
4[La] hermana [del niño] se paró a una distancia para ver qué le sucedería.   דוַתֵּֽתַצַּ֥ב אֲחֹת֖וֹ מֵֽרָחֹ֑ק לְדֵעָ֕ה מַה־יֵּֽעָשֶׂ֖ה לֽוֹ:
5La hija del faraón fue a bañarse al Nilo, mientras sus doncellas caminaban junto a la orilla del Nilo. Vio el arca en los juncos, y envió a su esclava a ir por ella.   הוַתֵּ֤רֶד בַּת־פַּרְעֹה֙ לִרְחֹ֣ץ עַל־הַיְאֹ֔ר וְנַֽעֲרֹתֶ֥יהָ הֹֽלְכֹ֖ת עַל־יַ֣ד הַיְאֹ֑ר וַתֵּ֤רֶא אֶת־הַתֵּבָה֙ בְּת֣וֹךְ הַסּ֔וּף וַתִּשְׁלַ֥ח אֶת־אֲמָתָ֖הּ וַתִּקָּחֶֽהָ:
לרחץ על היאר: סרס המקרא ופרשהו ותרד בת פרעה על היאור לרחוץ בו:
על יד היאר: אצל היאור, כמו (שמואל ב יד ל) ראו חלקת יואב על ידי, והוא לשון יד ממש, שיד האדם סמוכה לו. ורבותינו דרשו הולכות לשון מיתה, כמו (בראשית כה לב) הנה אנכי הולך למות, הולכות למות לפי שמיחו בה. והכתוב מסייען, כי למה לנו לכתוב ונערותיה הולכות:
את אמתה: את שפחתה. ורבותינו דרשו לשון יד. אבל לפי דקדוק לשון הקודש היה לו להנקד אמתה מ"ם דגושה. והם דרשו את אמתה את ידה, שנשתרבבה אמתה אמות הרבה:
6Abriendo [el arca] vio al niño. El bebé empezó a llorar, y ella tuvo compasión de él. “Es uno de los niños hebreos”, dijo.   ווַתִּפְתַּח֙ וַתִּרְאֵ֣הוּ אֶת־הַיֶּ֔לֶד וְהִנֵּה־נַ֖עַר בֹּכֶ֑ה וַתַּחְמֹ֣ל עָלָ֔יו וַתֹּ֕אמֶר מִיַּלְדֵ֥י הָֽעִבְרִ֖ים זֶֽה:
ותפתח ותראהו: את מי ראתה, את הילד, זהו פשוטו. ומדרשו שראתה עמו שכינה:
והנה נער בכה: קולו כנער:
7[La] hermana [del bebé] le dijo a la hija del faraón: “¿Deseas que vaya a llamar a una mujer hebrea para que amamante al niño por ti?”.   זוַתֹּ֣אמֶר אֲחֹתוֹ֘ אֶל־בַּת־פַּרְעֹה֒ הַֽאֵלֵ֗ךְ וְקָרָ֤אתִי לָךְ֙ אִשָּׁ֣ה מֵינֶ֔קֶת מִ֖ן הָֽעִבְרִיֹּ֑ת וְתֵינִ֥ק לָ֖ךְ אֶת־הַיָּֽלֶד:
מן העברית: מלמד שהחזירתו על מצריות הרבה לינק ולא ינק, לפי שהיה עתיד לדבר עם השכינה:
8“Ve”, respondió la hija del faraón. La joven fue y llamó a la propia madre del niño.   חוַתֹּֽאמֶר־לָ֥הּ בַּת־פַּרְעֹ֖ה לֵ֑כִי וַתֵּ֨לֶךְ֙ הָֽעַלְמָ֔ה וַתִּקְרָ֖א אֶת־אֵ֥ם הַיָּֽלֶד:
ותלך העלמה: הלכה בזריזות ועלמות כעלם:
9“Toma a este niño y amamántalo –[le] dijo la hija del faraón [a la madre]–. Te pagaré una remuneración”. La mujer tomó al niño y lo amamantó.   טוַתֹּ֧אמֶר לָ֣הּ בַּת־פַּרְעֹ֗ה הֵילִ֜יכִי אֶת־הַיֶּ֤לֶד הַזֶּה֙ וְהֵֽינִקִ֣הוּ לִ֔י וַֽאֲנִ֖י אֶתֵּ֣ן אֶת־שְׂכָרֵ֑ךְ וַתִּקַּ֧ח הָֽאִשָּׁ֛ה הַיֶּ֖לֶד וַתְּנִיקֵֽהוּ:
היליכי: נתנבאה ולא ידעה מה נתנבאה הי שליכי:
10Cuando el niño se desarrolló, [su madre] se lo llevó a la hija del faraón. Ella lo adoptó como su propio hijo y lo llamó Moshé . “Lo tuve (mashe) del agua”, dijo.   יוַיִּגְדַּ֣ל הַיֶּ֗לֶד וַתְּבִאֵ֨הוּ֙ לְבַת־פַּרְעֹ֔ה וַֽיְהִי־לָ֖הּ לְבֵ֑ן וַתִּקְרָ֤א שְׁמוֹ֙ משֶׁ֔ה וַתֹּ֕אמֶר כִּ֥י מִן־הַמַּ֖יִם מְשִׁיתִֽהוּ:
משיתהו: שחילתה והוא לשון הוצאה בלשון ארמי, כמשחל ביניתא מחלבא. ובלשון עברי משיתהו לשון הסירותיו, כמו (יהושע א ח) לא ימוש, לא משו (במדבר יד מד), כך חברו מנחם. ואני אומר שאינו ממחברת מש, וימוש, אלא מגזרת משה ולשון הוצאה הוא, וכן (שמואל ב כב יז) ימשני ממים רבים, שאילו היה ממחברת מש, לא יתכן לומר משיתהו, אלא המישותיהו, כאשר יאמר מן קם הקימותי, ומן שב השיבותי, ומן בא הביאותי, או משתיהו, כמו (זכריה ג ט) ומשתי את עון הארץ, אבל משיתי אינו אלא מגזרת תיבה שפעל שלה מיוסד בה"א בסוף התיבה. כגון משה, בנה, עשה, צוה, פנה, כשיבא לומר בהם פעלתי, תבא היו"ד במקום ה"א, כמו עשיתי, בניתי, פניתי, צויתי:

Tercera sección

Exodus Capítulo 2

11Cuando Moshé era adulto, empezó a salir a su propio pueblo y vio los trabajos forzados de ellos. [Un día] vio que un egipcio mató a uno de sus hermanos hebreos .   יאוַיְהִ֣י | בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם וַיִּגְדַּ֤ל משֶׁה֙ וַיֵּצֵ֣א אֶל־אֶחָ֔יו וַיַּ֖רְא בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיַּרְא֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מַכֶּ֥ה אִֽישׁ־עִבְרִ֖י מֵֽאֶחָֽיו:
ויגדל משה: והלא כבר כתיב ויגדל הילד (פסוק י) אמר רבי יהודה ברבי אלעאי הראשון לקומה והשני לגדולה, שמינהו פרעה על ביתו:
וירא בסבלתם: נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם:
איש מצרי: נוגש היה, ממונה על שוטרי ישראל והיה מעמידם מקרות הגבר למלאכתם:
מכה איש עברי: מלקהו ורודהו. ובעלה של שלומית בת דברי היה, ונתן בה עיניו, ובלילה העמידו והוציאו מביתו, והוא חזר ונכנס לבית ובא על אשתו, כסבורה שהוא בעלה, וחזר האיש לביתו והרגיש בדבר, וכשראה אותו מצרי שהרגיש בדבר, היה מכהו ורודהו כל היום:
12[Moshé] miró hacia todos lados a su alrededor, y cuando vio que nadie estaba [observando], mató al egipcio y ocultó su cuerpo en la arena.   יבוַיִּ֤פֶן כֹּה֙ וָכֹ֔ה וַיַּ֖רְא כִּ֣י אֵ֣ין אִ֑ישׁ וַיַּךְ֙ אֶת־הַמִּצְרִ֔י וַיִּטְמְנֵ֖הוּ בַּחֽוֹל:
ויפן כה וכה: ראה מה עשה לו בבית ומה עשה לו בשדה. ולפי פשוטו כמשמעו:
וירא כי אין איש: עתיד לצאת ממנו שיתגייר:
13Moshé salió al día siguiente, y vio que dos hombres hebreos se peleaban. “¿Por qué golpeas a tu hermano?”, le reclamó al que no tenía razón.   יגוַיֵּצֵא֙ בַּיּ֣וֹם הַשֵּׁנִ֔י וְהִנֵּ֛ה שְׁנֵֽי־אֲנָשִׁ֥ים עִבְרִ֖ים נִצִּ֑ים וַיֹּ֨אמֶר֙ לָֽרָשָׁ֔ע לָ֥מָּה תַכֶּ֖ה רֵעֶֽךָ:
שני אנשים עברים: דתן ואבירם הם שהותירו מן המן:
נצים: מריבים:
למה תכה: אף על פי שלא הכהו, נקרא רשע בהרמת יד:
רעך: רשע כמותך:
14“¿Quién te hizo príncipe y juez nuestro? –replicó [el otro] –. ¿Tienes la intención de matarme al igual que mataste al egipcio?”. Moshé tuvo miedo. “El incidente es conocido”, dijo.   ידוַיֹּ֠אמֶר מִ֣י שָֽׂמְךָ֞ לְאִ֨ישׁ שַׂ֤ר וְשֹׁפֵט֙ עָלֵ֔ינוּ הַֽלְהָרְגֵ֨נִי֙ אַתָּ֣ה אֹמֵ֔ר כַּֽאֲשֶׁ֥ר הָרַ֖גְתָּ אֶת־הַמִּצְרִ֑י וַיִּירָ֤א משֶׁה֙ וַיֹּאמַ֔ר אָכֵ֖ן נוֹדַ֥ע הַדָּבָֽר:
מי שמך לאיש: והרי עודך נער:
הלהרגני אתה אמר: מכאן אנו למדים שהרגו בשם המפורש:
ויירא משה: כפשוטו. ומדרשו דאג לו על שראה בישראל רשעים דלטורין, אמר מעתה שמא אינם ראויין להגאל:
אכן נודע הדבר: כמשמעו. ומדרשו נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו, מה חטאו ישראל מכל שבעים אומות להיות נרדים בעבודת פרך, אבל רואה אני שהם ראויים לכך:
15Cuando el faraón oyó del asunto, tomó medidas para hacer que a Moshé se le diera muerte. Moshé huyó del faraón, y acabó en la tierra de Midián . [Moshé] estaba sentado junto al pozo.   טווַיִּשְׁמַ֤ע פַּרְעֹה֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וַיְבַקֵּ֖שׁ לַֽהֲרֹ֣ג אֶת־משֶׁ֑ה וַיִּבְרַ֤ח משֶׁה֙ מִפְּנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיֵּ֥שֶׁב בְּאֶֽרֶץ־מִדְיָ֖ן וַיֵּ֥שֶׁב עַל־הַבְּאֵֽר:
וישמע פרעה: הם הלשינו עליו:
ויבקש להרג את משה: מסרו לקוסטינר להרגו, ולא שלטה בו החרב, הוא שאמר משה (יח ד) ויצילני מחרב פרעה:
וישב בארץ מדין: נתעכב שם, כמו (בראשית לז א) וישב יעקב:
וישב על הבאר: לשון ישיבה, למד מיעקב שנזדווג לו זווגו על הבאר:
16El sheik de Midián tenía siete hijas, las cuales vinieron a sacar agua. Cuando comenzaban a llenar los bebederos y a dar de beber a las ovejas de su padre,   טזוּלְכֹהֵ֥ן מִדְיָ֖ן שֶׁ֣בַע בָּנ֑וֹת וַתָּבֹ֣אנָה וַתִּדְלֶ֗נָה וַתְּמַלֶּ֨אנָה֙ אֶת־הָ֣רְהָטִ֔ים לְהַשְׁק֖וֹת צֹ֥אן אֲבִיהֶֽן:
ולכהן מדין: רב שבהן ופירש לו מעבודה זרה ונידוהו מאצלם:
את הרהטים: את בריכות מרוצת המים העשויות בארץ:
17llegaron otros pastores y trataron de ahuyentarlas. Moshé se levantó y fue en su ayuda, y luego les dio de beber a las ovejas de ellas.   יזוַיָּבֹ֥אוּ הָֽרֹעִ֖ים וַיְגָֽרְשׁ֑וּם וַיָּ֤קָם משֶׁה֙ וַיּ֣וֹשִׁעָ֔ן וַיַּ֖שְׁקְ אֶת־צֹאנָֽם:
ויגרשום: מפני הנידוי:
18Cuando vinieron a su patriarca Reuel, éste les preguntó: “¿Cómo lograron hoy venir a casa tan temprano?”.   יחוַתָּבֹ֕אנָה אֶל־רְעוּאֵ֖ל אֲבִיהֶ֑ן וַיֹּ֕אמֶר מַדּ֛וּעַ מִֽהַרְתֶּ֥ן בֹּ֖א הַיּֽוֹם:
19“Un forastero egipcio nos libró de algunos pastores –respondieron–. También sacó agua para nosotras y les dio de beber a nuestras ovejas”.   יטוַתֹּאמַ֕רְןָ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י הִצִּילָ֖נוּ מִיַּ֣ד הָֽרֹעִ֑ים וְגַם־דָּלֹ֤ה דָלָה֙ לָ֔נוּ וַיַּ֖שְׁקְ אֶת־הַצֹּֽאן:
20“¿Y dónde está ahora? – les preguntó a sus hijas –. ¿Por qué abandonaron al forastero? Llámenlo, y que coma algo”.   כוַיֹּ֥אמֶר אֶל־בְּנֹתָ֖יו וְאַיּ֑וֹ לָ֤מָּה זֶּה֙ עֲזַבְתֶּ֣ן אֶת־הָאִ֔ישׁ קִרְאֶ֥ן ל֖וֹ וְיֹ֥אכַל לָֽחֶם:
למה זה עזבתן: הכיר בו שהוא מזרעו של יעקב, שהמים עולים לקראתו:
ויאכל לחם: שמא ישא אחת מכם, כמה דאת אמרת (בראשית לט ו) כי אם הלחם אשר הוא אוכל:
21Moshé decidió vivir con el hombre. Él le dio a Moshé a su hija Tziporá por esposa.   כאוַיּ֥וֹאֶל משֶׁ֖ה לָשֶׁ֣בֶת אֶת־הָאִ֑ישׁ וַיִּתֵּ֛ן אֶת־צִפֹּרָ֥ה בִתּ֖וֹ לְמשֶֽׁה:
ויואל: כתרגומו. ודומה לו (שופטים יט ו) הואל נא ולין, ולו הואלנו (יהושע ז ז), הואלתי לדבר (בראשית יח כז), ומדרשו לשון אלה, נשבע לו שלא יזוז ממדין כי אם ברשותו:
22Cuando ella dio a luz un hijo, [Moshé] lo llamó Guershom . “He sido un extranjero (guer) en una tierra extraña”, dijo.   כבוַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ גֵּֽרְשֹׁ֑ם כִּ֣י אָמַ֔ר גֵּ֣ר הָיִ֔יתִי בְּאֶ֖רֶץ נָכְרִיָּֽה:
23Pasó entonces un largo tiempo y el rey de Egipto murió. Los israelitas aún gemían debido a su subyugación. Cuando clamaron por causa de su esclavitud, sus súplicas subieron a Dios.   כגוַיְהִי֩ בַיָּמִ֨ים הָֽרַבִּ֜ים הָהֵ֗ם וַיָּ֨מָת֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם וַיֵּאָֽנְח֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל מִן־הָֽעֲבֹדָ֖ה וַיִּזְעָ֑קוּ וַתַּ֧עַל שַׁוְעָתָ֛ם אֶל־הָֽאֱלֹהִ֖ים מִן־הָֽעֲבֹדָֽה:
ויהי בימים הרבים ההם: שהיה משה גר במדין, וימת מלך מצרים והוצרכו ישראל לתשועה. ומשה היה רועה וגו' (ג א) ובאת תשועה על ידו, ולכך נסמכו פרשיות הללו:
וימת מלך מצרים: נצטרע והיה שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם:
24Dios oyó sus clamores, y recordó Su pacto con Avraham, Itzjak y Iaakov.   כדוַיִּשְׁמַ֥ע אֱלֹהִ֖ים אֶת־נַֽאֲקָתָ֑ם וַיִּזְכֹּ֤ר אֱלֹהִים֙ אֶת־בְּרִית֔וֹ אֶת־אַבְרָהָ֖ם אֶת־יִצְחָ֥ק וְאֶת־יַֽעֲקֹֽב:
נאקתם: צעקתם, וכן (איוב כד יב) מעיר מתים ינאקו:
את בריתו את אברהם: עם אברהם:
25Dios vio a los israelitas, y estuvo a punto de mostrar interés.   כהוַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּ֖דַע אֱלֹהִֽים:
וידע א-להים: נתן עליהם לב ולא העלים עיניו:

Cuarta sección

Exodus Capítulo 3

1Moshé cuidaba de las ovejas de su suegro Itró, sheik de Midián. Guió el rebaño hacia el borde del desierto, y vino a la Montaña de Dios, en la región de Jorev.   אוּמשֶׁ֗ה הָיָ֥ה רֹעֶ֛ה אֶת־צֹ֛אן יִתְר֥וֹ חֹֽתְנ֖וֹ כֹּהֵ֣ן מִדְיָ֑ן וַיִּנְהַ֤ג אֶת־הַצֹּאן֙ אַחַ֣ר הַמִּדְבָּ֔ר וַיָּבֹ֛א אֶל־הַ֥ר הָֽאֱלֹהִ֖ים חֹרֵֽבָה:
אחר המדבר: להתרחק מן הגזל שלא ירעו בשדות אחרים:
אל הר הא-להים: על שם העתיד:
2El ángel de Dios se le apareció a [Moshé] en el corazón de un fuego, en medio de una zarza. Mientras miraba, [Moshé] se dio cuenta de que la zarza ardía mas no se consumía.   בוַיֵּרָ֠א מַלְאַ֨ךְ יְהֹוָ֥ה אֵלָ֛יו בְּלַבַּת־אֵ֖שׁ מִתּ֣וֹךְ הַסְּנֶ֑ה וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה הַסְּנֶה֙ בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֔שׁ וְהַסְּנֶ֖ה אֵינֶ֥נּוּ אֻכָּֽל:
בלבת אש: בשלהבת אש לבו של אש, כמו (דברים ד יא) לב השמים, (שמואל ב יח יד) בלב האלה, ואל תתמה על התי"ו, שיש לנו כיוצא בו (יחזקאל טז ל) מה אמולה לבתך:
מתוך הסנה: ולא אילן אחר, משום עמו אנכי בצרה (תהילים צא טו):
אכל: נאכל, כמו (דברים כא ג) לא עבד בה, אשר לקח משם (בראשית ג כג):
3Moshé [se] dijo [a sí mismo]: “Debo ir allí e investigar este maravilloso fenómeno. ¿Por qué la zarza no se quema?”.   גוַיֹּ֣אמֶר משֶׁ֔ה אָסֻֽרָה־נָּ֣א וְאֶרְאֶ֔ה אֶת־הַמַּרְאֶ֥ה הַגָּדֹ֖ל הַזֶּ֑ה מַדּ֖וּעַ לֹֽא־יִבְעַ֥ר הַסְּנֶֽה:
אסרה נא: אסורה מכאן להתקרב שם:
4Cuando Dios vio que [Moshé] iba a investigar, lo llamó de en medio de la zarza. “¡Moshé, Moshé!”, dijo. “Sí”, respondió [Moshé].   דוַיַּ֥רְא יְהֹוָ֖ה כִּ֣י סָ֣ר לִרְא֑וֹת וַיִּקְרָא֩ אֵלָ֨יו אֱלֹהִ֜ים מִתּ֣וֹךְ הַסְּנֶ֗ה וַיֹּ֛אמֶר משֶׁ֥ה משֶׁ֖ה וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי:
5“No te acerques más –dijo [Dios]–. Quítate los calzados de los pies. El lugar en que estás parado es tierra sagrada”.   הוַיֹּ֖אמֶר אַל־תִּקְרַ֣ב הֲלֹ֑ם שַׁל־נְעָלֶ֨יךָ֙ מֵעַ֣ל רַגְלֶ֔יךָ כִּ֣י הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ עוֹמֵ֣ד עָלָ֔יו אַדְמַת־קֹ֖דֶשׁ הֽוּא:
של: שלוף והוצא, כמו (דברים יט ה) ונשל הברזל, (דברים כח מ) כי ישל זיתך:
אדמת קדש הוא: המקום:
6[Entonces Dios] dijo: “Yo soy el Dios de tu padre, el Dios de Avraham, Dios de Itzjak y Dios de Iaakov”. Moshé ocultó el rostro, puesto que tenía miedo de mirar lo Divino.   ווַיֹּ֗אמֶר אָֽנֹכִי֙ אֱלֹהֵ֣י אָבִ֔יךָ אֱלֹהֵ֧י אַבְרָהָ֛ם אֱלֹהֵ֥י יִצְחָ֖ק וֵֽאלֹהֵ֣י יַֽעֲקֹ֑ב וַיַּסְתֵּ֤ר משֶׁה֙ פָּנָ֔יו כִּ֣י יָרֵ֔א מֵֽהַבִּ֖יט אֶל־הָֽאֱלֹהִֽים:
7Dios dijo: “En efecto, he visto el sufrimiento de Mi pueblo en Egipto. He oído cómo claman debido a lo que sus opresores [hacen], y estoy al tanto de su dolor.   זוַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֔ה רָאֹ֥ה רָאִ֛יתִי אֶת־עֳנִ֥י עַמִּ֖י אֲשֶׁ֣ר בְּמִצְרָ֑יִם וְאֶת־צַֽעֲקָתָ֤ם שָׁמַ֨עְתִּי֙ מִפְּנֵ֣י נֹֽגְשָׂ֔יו כִּ֥י יָדַ֖עְתִּי אֶת־מַכְאֹבָֽיו:
כי ידעתי את מכאביו: כמו (לעיל ב כה) וידע א-להים, כלומר כי שמתי לב להתבונן ולדעת את מכאוביו ולא העלמתי עיני ולא אאטום את אזני מצעקתם:
8He descendido para rescatarlos del poder de Egipto. Los sacaré de esa tierra, a una tierra buena y amplia, a una tierra que mana leche y miel, el territorio de los cananeos, los hititas, los amorreos, los perezeos, los heveos y los jebuseos.   חוָֽאֵרֵ֞ד לְהַצִּיל֣וֹ | מִיַּ֣ד מִצְרַ֗יִם וּלְהַֽעֲלֹתוֹ֘ מִן־הָאָ֣רֶץ הַהִוא֒ אֶל־אֶ֤רֶץ טוֹבָה֙ וּרְחָבָ֔ה אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ אֶל־מְק֤וֹם הַכְּנַֽעֲנִי֙ וְהַ֣חִתִּ֔י וְהָֽאֱמֹרִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַֽחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי:
9”Ahora mismo el clamor de los israelitas está viniendo a Mí. También veo la presión a la que Egipto los somete.   טוְעַתָּ֕ה הִנֵּ֛ה צַֽעֲקַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֣אָה אֵלָ֑י וְגַם־רָאִ֨יתִי֙ אֶת־הַלַּ֔חַץ אֲשֶׁ֥ר מִצְרַ֖יִם לֹֽחֲצִ֥ים אֹתָֽם:
10Ahora ve. Te envío al faraón. Saca a Mi pueblo, los israelitas, de Egipto”.   יוְעַתָּ֣ה לְכָ֔ה וְאֶשְׁלָֽחֲךָ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְהוֹצֵ֛א אֶת־עַמִּ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם:
ועתה לכה ואשלחך אל פרעה: ואם תאמר מה תועיל, והוצא את עמי, יועילו דבריך ותוציאם משם:
11“¿Quién soy yo para ir al faraón? –Le dijo Moshé a Dios–. ¿Y cómo puedo yo sacar de Egipto a los israelitas?”.   יאוַיֹּ֤אמֶר משֶׁה֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים מִ֣י אָנֹ֔כִי כִּ֥י אֵלֵ֖ךְ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְכִ֥י אוֹצִ֛יא אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם:
מי אנכי: מה אני חשוב לדבר עם המלכים:
וכי אוציא את בני ישראל: ואף אם חשוב אני, מה זכו ישראל שתעשה להם נס ואוציאם ממצרים:
12“Porque Yo estaré contigo –replicó [Dios]–. Habrá prueba de que Yo te he enviado cuando saques al pueblo de Egipto. Todos ustedes se volverán entonces servidores de Dios en esta montaña”.   יבוַיֹּ֨אמֶר֙ כִּי־אֶֽהְיֶ֣ה עִמָּ֔ךְ וְזֶה־לְּךָ֣ הָא֔וֹת כִּ֥י אָֽנֹכִ֖י שְׁלַחְתִּ֑יךָ בְּהוֹצִֽיאֲךָ֤ אֶת־הָעָם֙ מִמִּצְרַ֔יִם תַּֽעַבְדוּן֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים עַ֖ל הָהָ֥ר הַזֶּֽה:
ויאמר כי אהיה עמך: השיבו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, שאמרת מי אנכי כי אלך אל פרעה, לא שלך היא, כי אם משלי, כי אהיה עמך, וזה המראה אשר ראית בסנה לך האות כי אנכי שלחתיך, וכדאי אני להציל כאשר ראית הסנה עושה שליחותי ואיננו אוכל, כך תלך בשליחותי ואינך ניזוק. וששאלת מה זכות יש לישראל שיצאו ממצרים, דבר גדול יש לי על הוצאה זו, שהרי עתידים לקבל התורה על ההר הזה לסוף שלושה חדשים שיצאו ממצרים. דבר אחר כי אהיה עמך וזה שתצליח בשליחותך לך האות על הבטחה אחרת שאני מבטיחך, שכשתוציאם ממצרים תעבדון אותי על ההר הזה, שתקבלו התורה עליו והיא הזכות העומדת לישראל. ודוגמת לשון זה מצינו (ישעיהו לז ל) וזה לך האות אכול השנה ספיח וגו', מפלת סנחריב תהיה לך אות על הבטחה אחרת שארצכם חרבה מפירות ואני אברך הספיחים:
13Moshé Le dijo a Dios: “De manera que iré a los israelitas y diré: ‘El Dios de sus padres me envió a ustedes’. Inmediatamente me preguntarán cuál es Su nombre. ¿Qué les diré?”.   יגוַיֹּ֨אמֶר משֶׁ֜ה אֶל־הָֽאֱלֹהִ֗ים הִנֵּ֨ה אָֽנֹכִ֣י בָא֘ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וְאָֽמַרְתִּ֣י לָהֶ֔ם אֱלֹהֵ֥י אֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם שְׁלָחַ֣נִי אֲלֵיכֶ֑ם וְאָֽמְרוּ־לִ֣י מַה־שְּׁמ֔וֹ מָ֥ה אֹמַ֖ר אֲלֵהֶֽם:
14“Seré El Que Seré”, le respondió Dios a Moshé. [Entonces Dios] explicó: “Esto es lo que debes decirles a los israelitas: ‘Seré me envió a ustedes’”.   ידוַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־משֶׁ֔ה אֶֽהְיֶ֖ה אֲשֶׁ֣ר אֶֽהְיֶ֑ה וַיֹּ֗אמֶר כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶֽהְיֶ֖ה שְׁלָחַ֥נִי אֲלֵיכֶֽם:
אהיה אשר אהיה: אהיה עמם בצרה זו אשר אהיה עמם בשעבוד שאר מלכיות. אמר לפניו רבונו של עולם, מה אני מזכיר להם צרה אחרת דיים בצרה זו. אמר לו יפה אמרת, כה תאמר וגו':
15Entonces Dios le dijo a Moshé: “Debes [entonces] decirles a los israelitas: ‘el Señor, el Dios de sus padres, el Dios de Avraham, Itzjak y Iaakov, me envió a ustedes’. Éste es Mi nombre eterno, y es así como debo ser recordado por todas las generaciones.   טווַיֹּ֩אמֶר֩ ע֨וֹד אֱלֹהִ֜ים אֶל־משֶׁ֗ה כֹּ֣ה תֹאמַר֘ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ יְהֹוָ֞ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֹֽתֵיכֶ֗ם אֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם אֱלֹהֵ֥י יִצְחָ֛ק וֵֽאלֹהֵ֥י יַֽעֲקֹ֖ב שְׁלָחַ֣נִי אֲלֵיכֶ֑ם זֶה־שְּׁמִ֣י לְעֹלָ֔ם וְזֶ֥ה זִכְרִ֖י לְדֹ֥ר דֹּֽר:
זה שמי לעלם: חסר וי"ו, לומר העלימהו, שלא יקרא ככתבו:
וזה זכרי: למדו היאך נקרא, וכן דוד הוא אומר (תהלים קלה יג) ה' שמך לעולם ה' זכרך לדור ודור:

Quinta sección

Exodus Capítulo 3

16”Ve, reúne a los ancianos de Israel, y diles: ‘el Señor, el Dios de sus padres, Se me apareció, el Dios de Avraham, Itzjak y Iaakov. Él dijo: ‘Les he concedido una providencia especial con respecto a lo que está sucediéndoles en Egipto.   טזלֵ֣ךְ וְאָֽסַפְתָּ֞ אֶת־זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְאָֽמַרְתָּ֤ אֲלֵהֶם֙ יְהֹוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י אֲבֹֽתֵיכֶם֙ נִרְאָ֣ה אֵלַ֔י אֱלֹהֵ֧י אַבְרָהָ֛ם יִצְחָ֥ק וְיַֽעֲקֹ֖ב לֵאמֹ֑ר פָּקֹ֤ד פָּקַ֨דְתִּי֙ אֶתְכֶ֔ם וְאֶת־הֶֽעָשׂ֥וּי לָכֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם:
את זקני ישראל: מיוחדים לישיבה. ואם תאמר זקנים סתם, היאך אפשר לו לאסוף זקנים של ששים רבוא:
17Declaro que los sacaré de la miseria de Egipto, a la tierra de los cananeos, los hititas, los amorreos, los perezeos, los heveos y los jebuseos; a una tierra que mana leche y miel’.   יזוָֽאֹמַ֗ר אַֽעֲלֶ֣ה אֶתְכֶם֘ מֵֽעֳנִ֣י מִצְרַ֒יִם֒ אֶל־אֶ֤רֶץ הַכְּנַֽעֲנִי֙ וְהַ֣חִתִּ֔י וְהָֽאֱמֹרִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַֽחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ:
18”Tomarán lo que digas con seriedad. Tú y los ancianos de Israel irán entonces al rey de Egipto. Deben decirle: ‘el Señor, Dios de los hebreos, Se nos reveló. Ahora solicitamos que nos permitas emprender un viaje de tres días al desierto, para ofrecer sacrificios a el Señor nuestro Dios’.   יחוְשָֽׁמְע֖וּ לְקֹלֶ֑ךָ וּבָאתָ֡ אַתָּה֩ וְזִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֗יִם וַֽאֲמַרְתֶּ֤ם אֵלָיו֙ יְהֹוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י הָֽעִבְרִיִּים֙ נִקְרָ֣ה עָלֵ֔ינוּ וְעַתָּ֗ה נֵֽלֲכָה־נָּ֞א דֶּ֣רֶךְ שְׁל֤שֶׁת יָמִים֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וְנִזְבְּחָ֖ה לַֽיהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ:
ושמעו לקלך: מאליהם, מכיון שתאמר להם לשון זה ישמעו לקולך, שכבר סימן זה מסור בידם מיעקב ומיוסף שבלשון זה הם נגאלים. יעקב אמר (בראשית נ כב) וא-להים פקוד יפקוד אתכם, יוסף אמר להם (בראשית נ כה) פקוד יפקוד א-להים אתכם:
העבריים‎ אלהי: (יו"ד יתירה רמז למכות (ברשי ישן
נקרה עלינו: לשון מקרה וכן (במדבר כג ד) ויקר א-להים, (שם טו) ואנכי אקרה כה, אהא נקרה מאתו הלום:
19”Sé anticipadamente que el rey de Egipto no les permitirá partir a menos que sea forzado a hacerlo.   יטוַֽאֲנִ֣י יָדַ֔עְתִּי כִּ֠י לֹֽא־יִתֵּ֥ן אֶתְכֶ֛ם מֶ֥לֶךְ מִצְרַ֖יִם לַֽהֲלֹ֑ךְ וְלֹ֖א בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה:
לא יתן אתכם מלך מצרים להלך: אם אין אני מראה לו ידי החזקה, כלומר כל עוד שאין אני מודיעו ידי החזקה לא יתן אתכם להלוך:
לא יתן: לא ישבוק, כמו (בראשית כ ו) על כן לא נתתיך, (שם לא ז) ולא נתנו א-להים להרע עמדי, וכולן לשון נתינה הם. ויש מפרשים ולא ביד חזקה ולא בשביל שידו חזקה, כי מאז אשלח את ידי והכיתי את מצרים וגו', ומתרגמין אותו ולא מן קדם דחיליה תקיף, משמו של רבי יעקב ברבי מנחם נאמר לי:
20Entonces desplegaré Mi poder y derribaré a Egipto a través de todas las acciones milagrosas que ejecutaré en la tierra de ellos. Entonces [el faraón] los dejará salir.   כוְשָֽׁלַחְתִּ֤י אֶת־יָדִי֙ וְהִכֵּיתִ֣י אֶת־מִצְרַ֔יִם בְּכֹל֙ נִפְלְאֹתָ֔י אֲשֶׁ֥ר אֶעשֶׂ֖ה בְּקִרְבּ֑וֹ וְאַֽחֲרֵי־כֵ֖ן יְשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶֽם:
21”Le daré al pueblo prestigio entre los egipcios, y cuando todos ustedes finalmente salgan, no se irán con las manos vacías.   כאוְנָֽתַתִּ֛י אֶת־חֵ֥ן הָֽעָם־הַזֶּ֖ה בְּעֵינֵ֣י מִצְרָ֑יִם וְהָיָה֙ כִּ֣י תֵֽלֵכ֔וּן לֹ֥א תֵֽלְכ֖וּ רֵיקָֽם:
22Toda mujer pedirá prestados artículos de plata y oro, así como también ropas, de su vecina o de la mujer que viva con ella. Cargarán esto sobre sus hijos e hijas, y de este modo vaciarán a Egipto [de su riqueza]”.   כבוְשָֽׁאֲלָ֨ה אִשָּׁ֤ה מִשְּׁכֶנְתָּהּ֙ וּמִגָּרַ֣ת בֵּיתָ֔הּ כְּלֵי־כֶ֛סֶף וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וּשְׂמָלֹ֑ת וְשַׂמְתֶּ֗ם עַל־בְּנֵיכֶם֙ וְעַל־בְּנֹ֣תֵיכֶ֔ם וְנִצַּלְתֶּ֖ם אֶת־מִצְרָֽיִם:
ומגרת ביתה: מאותה שהיא גרה אתה בבית:
ונצלתם: כתרגומו ותרוקנון. וכן (שמות יב לו) וינצלו את מצרים, (שמות לג ו) ויתנצלו בני ישראל את עדים, והנו"ן בו יסוד. ומנחם חברו במחברת צד"י עם (בראשית לא ט) ויצל א-להים את מקנה אביכם, (שם טז) אשר הציל א-להים מאבינו. ולא יאמנו דבריו, כי אם לא היתה הנו"ן יסוד והיא נקודה בחיר"ק, לא תהא משמשת בלשון ופעלתם אלא בלשון ונפעלתם, כמו (דברים כח סג) ונסחתם מן האדמה, (ויקרא כו כה) ונתתם ביד אויב, (שם יז) ונגפתם לפני אויביכם, (יחזקאל כב כא) ונתכתם בתוכה, (ירמיהו ז י) ואמרתם נצלנו, לשון נפעלנו. וכל נו"ן שהיא באה בתיבה לפרקים ונופלת ממנה, כנו"ן של נוגף, נושא, נותן, נושך, כשהיא מדברת לשון ופעלתם תנקד בשו"א בחטף, כגון (בראשית מה יט) ונשאתם את אביכם, (במדבר לב כט) ונתתם להם את ארץ הגלעד, (בראשית יז יא) ונמלתם את בשר ערלתכם. לכן אני אומר שזאת הנקודה בחיר"ק מן היסוד היא, ויסוד שם דבר נצול, והוא מן הלשונות הכבדים, כמו דבור, כפור, למוד, כשידבר בלשון ופעלתם ינקד בחיר"ק, כמו (במדבר כ ח) ודברתם אל הסלע, (יחזקאל מה כ) וכפרתם את הבית, (דברים יא יט) ולמדתם אותם את בניכם:

Exodus Capítulo 4

1Cuando Moshé [pudo] responder, dijo: “Pero no me creerán. No me escucharán. Dirán: ‘Dios no Se te apareció’”.   אוַיַּ֤עַן משֶׁה֙ וַיֹּ֔אמֶר וְהֵן֙ לֹא־יַֽאֲמִ֣ינוּ לִ֔י וְלֹ֥א יִשְׁמְע֖וּ בְּקֹלִ֑י כִּ֣י יֹֽאמְר֔וּ לֹֽא־נִרְאָ֥ה אֵלֶ֖יךָ יְהֹוָֽה:
2“¿Qué hay en tu mano?”, preguntó Dios. “Una vara”.   בוַיֹּ֧אמֶר אֵלָ֛יו יְהֹוָ֖ה מַה־זֶּ֣ה (כתיב מזה) בְיָדֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר מַטֶּֽה:
מזה בידך: לכך נכתב תיבה אחת, לדרוש מזה שבידך אתה חייב ללקות, שחשדת בכשרים. ופשוטו כאדם שאומר לחברו מודה אתה שזו שלפניך אבן היא. אומר לו הן. אמר לו הריני עושה אותה עץ:
3“Arrójala a la tierra”. Cuando [Moshé] la arrojó a la tierra se convirtió en una serpiente, y Moshé huyó de ella.   גוַיֹּ֨אמֶר֙ הַשְׁלִיכֵ֣הוּ אַ֔רְצָה וַיַּשְׁלִכֵ֥הוּ אַ֖רְצָה וַיְהִ֣י לְנָחָ֑שׁ וַיָּ֥נָס משֶׁ֖ה מִפָּנָֽיו:
ויהי לנחש: רמז לו שסיפר לשון הרע על ישראל ותפש אומנותו של נחש:
4Dios le dijo a Moshé: “Extiende la mano y agarra su cola”. Cuando [Moshé] extendió la mano y agarró [a la serpiente], se transformó nuevamente en una vara en su mano.   דוַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֔ה שְׁלַח֙ יָֽדְךָ֔ וֶֽאֱחֹ֖ז בִּזְנָב֑וֹ וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיַּ֣חֲזֶק בּ֔וֹ וַיְהִ֥י לְמַטֶּ֖ה בְּכַפּֽוֹ:
ויחזק בו: לשון אחיזה הוא, והרבה יש במקרא (בראשית יט טז) ויחזיקו האנשים בידו, (דברים כה יא) והחזיקה במבושיו, (שמואל א יז לה) והחזקתי בזקנו. כל לשון חזוק הדבוק לבי"ת, לשון אחיזה הוא:
5“Esto es para que crean que Dios Se te apareció –[dijo Él]–. El Dios de sus padres, el Dios de Avraham, Itzjak y Iaakov”.   הלְמַ֣עַן יַֽאֲמִ֔ינוּ כִּֽי־נִרְאָ֥ה אֵלֶ֛יךָ יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתָ֑ם אֱלֹהֵ֧י אַבְרָהָ֛ם אֱלֹהֵ֥י יִצְחָ֖ק וֵֽאלֹהֵ֥י יַֽעֲקֹֽב:
6Entonces Dios le dijo a Moshé: “Pon tu mano [en tu pecho] dentro de tus vestiduras”. Cuando [Moshé] puso la mano en sus vestiduras y la sacó de su pecho, estaba leprosa, [tan blanca] como la nieve.   ווַיֹּ֩אמֶר֩ יְהֹוָ֨ה ל֜וֹ ע֗וֹד הָֽבֵא־נָ֤א יָֽדְךָ֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וַיָּבֵ֥א יָד֖וֹ בְּחֵיק֑וֹ וַיּ֣וֹצִאָ֔הּ וְהִנֵּ֥ה יָד֖וֹ מְצֹרַ֥עַת כַּשָּֽׁלֶג:
מצרעת כשלג: דרך צרעת להיות לבנה (ויקרא יג ד) אם בהרת לבנה היא. אף באות זה רמז שלשון הרע סיפר באומרו (פסוק א) לא יאמינו לי, לפיכך הלקהו בצרעת, כמו שלקתה מרים על לשון הרע:
7“Pon nuevamente tu mano en tus vestiduras”, dijo [Dios]. [Moshé] puso la mano [nuevamente] en sus vestiduras, y cuando la sacó de su pecho, su piel había vuelto a la normalidad.   זוַיֹּ֗אמֶר הָשֵׁ֤ב יָֽדְךָ֙ אֶל־חֵיקֶ֔ךָ וַיָּ֥שֶׁב יָד֖וֹ אֶל־חֵיק֑וֹ וַיּֽוֹצִאָהּ֙ מֵֽחֵיק֔וֹ וְהִנֵּה־שָׁ֖בָה כִּבְשָׂרֽוֹ:
ויוצאה מחיקו והנה שבה כבשרו: מכאן שמדה טובה ממהרת לבא ממדת פורענות, שהרי בראשונה לא נאמר מחיקו:
8“Si no te creen –[dijo Dios]– y no prestan atención a la primera señal milagrosa, entonces creerán la prueba de la segunda señal.   חוְהָיָה֙ אִם־לֹ֣א יַֽאֲמִ֣ינוּ לָ֔ךְ וְלֹ֣א יִשְׁמְע֔וּ לְקֹ֖ל הָאֹ֣ת הָֽרִאשׁ֑וֹן וְהֶֽאֱמִ֔ינוּ לְקֹ֖ל הָאֹ֥ת הָאַֽחֲרֽוֹן:
והאמינו לקל האת האחרון: משתאמר להם בשבילכם לקיתי על שספרתי עליכם לשון הרע יאמינו לך, שכבר למדו בכך שהמזדווגין להרע להם לוקים בנגעים, כגון פרעה ואבימלך בשביל שרה:
9”Y si tampoco creen estas dos señales, y todavía no te toman seriamente, entonces tomarás algo de agua del Nilo y la derramarás en la tierra. El agua que tomes del Nilo se convertirá en sangre en la tierra”.   טוְהָיָ֡ה אִם־לֹ֣א יַֽאֲמִ֡ינוּ גַּם֩ לִשְׁנֵ֨י הָֽאֹת֜וֹת הָאֵ֗לֶּה וְלֹ֤א יִשְׁמְעוּן֙ לְקֹלֶ֔ךָ וְלָֽקַחְתָּ֙ מִמֵּימֵ֣י הַיְאֹ֔ר וְשָֽׁפַכְתָּ֖ הַיַּבָּשָׁ֑ה וְהָי֤וּ הַמַּ֨יִם֙ אֲשֶׁ֣ר תִּקַּ֣ח מִן־הַיְאֹ֔ר וְהָי֥וּ לְדָ֖ם בַּיַּבָּֽשֶׁת:
ולקחת ממימי היאור: רמז להם שבמכה ראשונה נפרע מאלהותם:
והיו המים וגו': והיו והיו שתי פעמים. נראה בעיני, אלו נאמר והיו המים אשר תקח מן היאור לדם ביבשת, שומע אני שבידו הם נהפכים לדם ואף כשירדו לארץ יהיו בהוייתן, אבל עכשיו מלמדנו שלא יהיו דם עד שיהיו ביבשת:
10Moshé Le suplicó a Dios: “Te ruego, oh Dios, no soy hombre de palabras; ni ayer, ni el día anterior, ni desde la primera vez que me hablaste. Encuentro difícil hablar y encontrar el lenguaje adecuado”.   יוַיֹּ֨אמֶר משֶׁ֣ה אֶל־יְהֹוָה֘ בִּ֣י אֲדֹנָי֒ לֹא֩ אִ֨ישׁ דְּבָרִ֜ים אָנֹ֗כִי גַּ֤ם מִתְּמוֹל֙ גַּ֣ם מִשִּׁלְשֹׁ֔ם גַּ֛ם מֵאָ֥ז דַּבֶּרְךָ֖ אֶל־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֧י כְבַד־פֶּ֛ה וּכְבַ֥ד לָשׁ֖וֹן אָנֹֽכִי:
גם מתמול וגו': למדנו שכל שבעה ימים היה הקב"ה מפתה את משה בסנה לילך בשליחותו מתמול שלשום מאז דברך הרי שלשה, ושלשה גמין רבויין הם, הרי ששה, והוא היה עומד ביום השביעי כשאמר לו זאת עוד (להלן פסוק יג) שלח נא ביד תשלח, עד שחרה בו וקבל עליו. וכל זה, שלא היה רוצה ליטול גדולה על אהרן אחיו שהיה גדול הימנו ונביא היה, שנאמר (שמואל א ב כז) הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים, הוא אהרן. וכן ביחזקאל (כ ה) ואודע להם בארץ מצרים וגו', (שם ז) ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו, ואותה נבואה לאהרן נאמרה:
כבד פה: בכבידות אני מדבר, ובלשון לעז בלב"א [גמגמן]:
11“¿Quién le dio boca al hombre? –replicó Dios–. ¿Quién hace a una persona muda o sorda? ¿Quién le da a una persona la vista o la hace ciega? ¿Acaso no soy Yo, Dios?   יאוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלָ֗יו מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֘ לָֽאָדָם֒ א֚וֹ מִֽי־יָשׂ֣וּם אִלֵּ֔ם א֣וֹ חֵרֵ֔שׁ א֥וֹ פִקֵּ֖חַ א֣וֹ עִוֵּ֑ר הֲלֹ֥א אָֽנֹכִ֖י יְהֹוָֽה:
מי שם פה וגו': מי למדך לדבר כשהיית נדון לפני פרעה על המצרי:
או מי ישום אלם: מי עשה פרעה אלם שלא נתאמץ במצות הריגתך, ואת משרתיו חרשים, שלא שמעו בצוותו עליך, ולאספקלטורין ההורגים מי עשאם עורים, שלא ראו כשברחת מן הבימה ונמלטת:
הלא אנכי: ששמי ה' עשיתי כל זאת:
12¡Ahora ve! Yo estaré con tu boca y te enseñaré qué decir”.   יבוְעַתָּ֖ה לֵ֑ךְ וְאָֽנֹכִי֙ אֶֽהְיֶ֣ה עִם־פִּ֔יךָ וְהֽוֹרֵיתִ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּֽר:
13“¡Te ruego, oh Señor! –exclamó [Moshé]–. ¡Por favor! ¡Envía a alguien más apropiado!”.   יגוַיֹּ֖אמֶר בִּ֣י אֲדֹנָ֑י שְׁלַח־נָ֖א בְּיַד־תִּשְׁלָֽח:
ביד תשלח: ביד מי שאתה רגיל לשלוח, והוא אהרן. דבר אחר ביד אחר שתרצה לשלוח, שאין סופי להכניסם לארץ ולהיות גואלם לעתיד, יש לך שלוחים הרבה:
14Dios manifestó ira hacia Moshé: “¿No es Aarón el levita tu hermano? –dijo–. ¡Sé que él sabe cómo hablar! Está saliendo a tu encuentro y, cuando te vea, su corazón se alegrará.   ידוַיִּֽחַר־אַ֨ף יְהֹוָ֜ה בְּמשֶׁ֗ה וַיֹּ֨אמֶר֙ הֲלֹ֨א אַֽהֲרֹ֤ן אָחִ֨יךָ֙ הַלֵּוִ֔י יָדַ֕עְתִּי כִּֽי־דַבֵּ֥ר יְדַבֵּ֖ר ה֑וּא וְגַ֤ם הִנֵּה־הוּא֙ יֹצֵ֣א לִקְרָאתֶ֔ךָ וְרָֽאֲךָ֖ וְשָׂמַ֥ח בְּלִבּֽוֹ:
ויחר אף: ר' יהושע בן קרחה אומר כל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם, וזה לא נאמר בו רושם, ולא מצינו שבא עונש על ידי אותו חרון. אמר לו רבי יוסי אף בזו נאמר בו רושם, הלא אהרן אחיך הלוי, שהיה עתיד להיות לוי ולא כהן, והכהונה הייתי אומר לצאת ממך, מעתה לא יהיה כן, אלא הוא יהיה כהן ואתה הלוי, שנאמר (דברי הימים א' כג כד) ומשה איש הא-להים בניו יקראו על שבט הלוי:
הנה הוא יצא לקראתך: כשתלך למצרים:
וראך ושמח בלבו: לא כשאתה סבור שיהא מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה. ומשם זכה אהרן לעדי החשן הנתון על הלב:
15Serás capaz de hablarle, y poner las palabras en su boca. Estaré entonces con tu boca y su boca, y les enseñaré qué hacer.   טווְדִבַּרְתָּ֣ אֵלָ֔יו וְשַׂמְתָּ֥ אֶת־הַדְּבָרִ֖ים בְּפִ֑יו וְאָֽנֹכִ֗י אֶֽהְיֶ֤ה עִם־פִּ֨יךָ֙ וְעִם־פִּ֔יהוּ וְהֽוֹרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֽׂוּן:
16Él le hablará al pueblo por ti. Él será tu vocero, y tú serás su guía.   טזוְדִבֶּר־ה֥וּא לְךָ֖ אֶל־הָעָ֑ם וְהָ֤יָה הוּא֙ יִֽהְיֶה־לְּךָ֣ לְפֶ֔ה וְאַתָּ֖ה תִּֽהְיֶה־לּ֥וֹ לֵֽאלֹהִֽים:
ודבר הוא לך: בשבילך ידבר אל העם וזה יוכיח על כל לך ולי ולו ולכם ולהם הסמוכים לדבור, שכולם לשון על הם:
יהיה לך לפה: למליץ, לפי שאתה כבד פה:
לא-להים: לרב ולשר:
17Toma esta vara en tu mano. Con ella ejecutarás los milagros”.   יזוְאֶת־הַמַּטֶּ֥ה הַזֶּ֖ה תִּקַּ֣ח בְּיָדֶ֑ךָ אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֶׂה־בּ֖וֹ אֶת־הָֽאֹתֹֽת:

Sexta sección

Exodus Capítulo 4

18Moshé se fue y regresó a su suegro Iéter. Dijo: “Me gustaría irme y retornar a mi pueblo en Egipto, para ver si todavía están con vida”. “Ve en paz”, le dijo Itró a Moshé.   יחוַיֵּ֨לֶךְ משֶׁ֜ה וַיָּ֣שָׁב | אֶל־יֶ֣תֶר חֹֽתְנ֗וֹ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אֵ֣לֲכָה נָּ֗א וְאָשׁ֨וּבָה֙ אֶל־אַחַ֣י אֲשֶׁר־בְּמִצְרַ֔יִם וְאֶרְאֶ֖ה הַֽעוֹדָ֣ם חַיִּ֑ים וַיֹּ֧אמֶר יִתְר֛וֹ לְמשֶׁ֖ה לֵ֥ךְ לְשָׁלֽוֹם:
וישב אל יתר חתנו: ליטול רשות, שהרי נשבע לו. ושבעה שמות היו לו רעואל, יתר, יתרו, קני, חובב, חבר, פוטיאל:
19Mientras Moshé estaba aún en Midián, Dios le dijo: “Anda, regresa a Egipto. Todos los hombres que buscan tu vida han muerto”.   יטוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֤ה אֶל־משֶׁה֙ בְּמִדְיָ֔ן לֵ֖ךְ שֻׁ֣ב מִצְרָ֑יִם כִּי־מֵ֨תוּ֙ כָּל־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים הַֽמְבַקְשִׁ֖ים אֶת־נַפְשֶֽׁךָ:
כי מתו כל האנשים: מי הם, דתן ואבירם. חיים היו, אלא שירדו מנכסיהם, והעני חשוב כמת:
20Moshé tomó a su mujer y a sus hijos y, poniéndolos encima de un asno, partió para regresar a Egipto. También tomó en su mano la vara divina.   כוַיִּקַּ֨ח משֶׁ֜ה אֶת־אִשְׁתּ֣וֹ וְאֶת־בָּנָ֗יו וַיַּרְכִּבֵם֙ עַל־הַֽחֲמֹ֔ר וַיָּ֖שָׁב אַ֣רְצָה מִצְרָ֑יִם וַיִּקַּ֥ח משֶׁ֛ה אֶת־מַטֵּ֥ה הָֽאֱלֹהִ֖ים בְּיָדֽוֹ:
על החמר: חמור המיוחד, הוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו, שנאמר (זכריה ט ט) עני ורוכב על חמור:
וישב ארצה מצרים ויקח משה את מטה וגו': אין מוקדם ומאוחר מדוקדקים במקרא:
21Dios le dijo a Moshé: “En tu camino de vuelta a Egipto ten presente todos los maravillosos poderes que he puesto en tu mano. Los utilizarás ante el faraón. Pero lo haré obstinado, y no le permitirá al pueblo partir.   כאוַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָה֘ אֶל־משֶׁה֒ בְּלֶכְתְּךָ֙ לָשׁ֣וּב מִצְרַ֔יְמָה רְאֵ֗ה כָּל־הַמֹּֽפְתִים֙ אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בְיָדֶ֔ךָ וַֽעֲשִׂיתָ֖ם לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַֽאֲנִי֙ אֲחַזֵּ֣ק אֶת־לִבּ֔וֹ וְלֹ֥א יְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָעָֽם:
בלכתך לשוב מצרימה וגו': דע שעל מנת כן תלך, שתהא גבור בשליחותי לעשות כל מופתי לפני פרעה ולא תירא ממנו:
אשר שמתי בידך: לא על שלש האותות האמורות למעלה, שהרי לא לפני פרעה צוה לעשותם אלא לפני ישראל, שיאמינו לו, ולא מצינו שעשאם לפניו, אלא מופתים שאני עתיד לשום בידך במצרים, כמו (שמות ז ט) כי ידבר אליכם פרעה וגו'. ואל תתמה על אשר כתיב אשר שמתי, שכן משמעו כשתדבר עמו, כבר שמתים בידך:
22Debes decirle al faraón: ‘Esto es lo que dice Dios: Israel es Mi hijo, Mi primogénito.   כבוְאָֽמַרְתָּ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה בְּנִ֥י בְכֹרִ֖י יִשְׂרָאֵֽל:
ואמרת אל פרעה: כשתשמע שלבו חזק וימאן לשלוח אמור לו כן:
בני בכרי: לשון גדולה, כמו (תהילים פט כח) אף אני בכור אתנהו, זהו פשוטו. ומדרשו כאן חתם הקב"ה על מכירת הבכורה שלקח יעקב מעשו:
23Te he dicho que dejes a Mi hijo ir y servirMe. Si te niegas a dejarlo salir, Yo [en última instancia] mataré a tu propio hijo primogénito’”.   כגוָֽאֹמַ֣ר אֵלֶ֗יךָ שַׁלַּ֤ח אֶת־בְּנִי֙ וְיַ֣עַבְדֵ֔נִי וַתְּמָאֵ֖ן לְשַׁלְּח֑וֹ הִנֵּה֙ אָֽנֹכִ֣י הֹרֵ֔ג אֶת־בִּנְךָ֖ בְּכֹרֶֽךָ:
ואמר אליך: בשליחותו של מקום:
שלח את בני וגו' הנה אנכי הרג וגו': היא מכה אחרונה ובה התרהו תחלה מפני שהיא קשה, וזה הוא שאמר (איוב לו כב) הן אל ישגיב בכחו, לפיכך מי כמוהו מורה (איוב לו כב). בשר ודם המבקש להנקם מחבירו מעלים את דבריו שלא יבקש הצלה, אבל הקב"ה ישגיב בכחו ואין יכולת להמלט מידו, כי אם בשובו אליו, לפיכך הוא מורהו ומתרה בו לשוב:
24Cuando estaban en el lugar donde pasaban la noche a lo largo del camino, Dios se enfrentó a Moshé y quiso matarlo.   כדוַיְהִ֥י בַדֶּ֖רֶךְ בַּמָּל֑וֹן וַיִּפְגְּשֵׁ֣הוּ יְהֹוָ֔ה וַיְבַקֵּ֖שׁ הֲמִיתֽוֹ:
ויהי: משה בדרך במלון:
ויבקש המיתו: המלאך למשה, לפי שלא מל את אליעזר בנו, ועל שנתרשל נענש מיתה. תניא אמר רבי יוסי חס ושלום לא נתרשל, אלא אמר אמול ואצא לדרך, סכנה היא לתינוק עד שלשה ימים, אמול ואשהה שלשה ימים, הקב"ה צוני (פסוק י"ט) לך שוב מצרים. ומפני מה נענש, לפי שנתעסק במלון תחלה. במסכת נדרים (דף לא ב). והיה המלאך נעשה כמין נחש ובולעו מראשו ועד ירכיו, וחוזר ובולעו מרגליו ועד אותו מקום, הבינה צפורה שבשביל המילה הוא:
25Tziporá tomó un cuchillo de piedra y cortó el prepucio de su hijo, arrojándolo a los pies [de Moshé]. “En lo que a mí respecta, tú estás casado con la sangre,” [le] dijo ella [al niño].   כהוַתִּקַּ֨ח צִפֹּרָ֜ה צֹ֗ר וַתִּכְרֹת֙ אֶת־עָרְלַ֣ת בְּנָ֔הּ וַתַּגַּ֖ע לְרַגְלָ֑יו וַתֹּ֕אמֶר כִּ֧י חֲתַן־דָּמִ֛ים אַתָּ֖ה לִֽי:
ותגע לרגליו: השליכתו לפני רגליו של משה:
ותאמר: על בנה:
כי חתן דמים אתה לי: אתה היית גורם להיות החתן שלי נרצח עליך, הורג אישי אתה לי:
26[Dios] entonces perdonó [a Moshé]. “[Estuviste] casado con la sangre por causa de la circuncisión”, dijo ella.   כווַיִּ֖רֶף מִמֶּ֑נּוּ אָ֚ז אָֽמְרָ֔ה חֲתַ֥ן דָּמִ֖ים לַמּוּלֹֽת:
וירף: המלאך ממנו. אז הבינה שעל המילה בא להורגו:
אמרה חתן דמים למולת: חתני היה נרצח על דבר המילה:
למולת: על דבר המולות. שם דבר הוא, והלמ"ד משמשת בלשון על, כמו (שמות יד ג) ואמר פרעה לבני ישראל. ואונקלוס תרגם דמים, על דם המילה:   
27Dios le dijo a Aarón: “Ve al encuentro de Moshé en el desierto”. [Aarón] fue, y cuando encontró [a Moshé] cerca de la Montaña de Dios, lo besó.   כזוַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־אַֽהֲרֹ֔ן לֵ֛ךְ לִקְרַ֥את משֶׁ֖ה הַמִּדְבָּ֑רָה וַיֵּ֗לֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁ֛הוּ בְּהַ֥ר הָֽאֱלֹהִ֖ים וַיִּשַּׁק־לֽוֹ:
28Moshé le relató a Aarón todo lo que Dios le había dicho sobre su misión, así como también las pruebas milagrosas que le había ordenado mostrar.   כחוַיַּגֵּ֤ד משֶׁה֙ לְאַ֣הֲרֹ֔ן אֵ֛ת כָּל־דִּבְרֵ֥י יְהֹוָ֖ה אֲשֶׁ֣ר שְׁלָח֑וֹ וְאֵ֥ת כָּל־הָֽאֹתֹ֖ת אֲשֶׁ֥ר צִוָּֽהוּ:
29Moshé y Aarón fueron [a Egipto], y reunieron a todos los ancianos de Israel.   כטוַיֵּ֥לֶךְ משֶׁ֖ה וְאַֽהֲרֹ֑ן וַיַּ֣אַסְפ֔וּ אֶת־כָּל־זִקְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
30Aarón refirió todas las palabras que Dios le había dicho a Moshé y demostró las pruebas milagrosas ante el pueblo.   לוַיְדַבֵּ֣ר אַֽהֲרֹ֔ן אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֑ה וַיַּ֥עַשׂ הָֽאֹתֹ֖ת לְעֵינֵ֥י הָעָֽם:
31El pueblo creyó. Aceptaron el mensaje de que Dios les había concedido a los israelitas una providencia especial, y que había visto la aflicción de ellos. Inclinaron sus cabezas y se prosternaron.   לאוַיַּֽאֲמֵ֖ן הָעָ֑ם וַיִּשְׁמְע֡וּ כִּֽי־פָקַ֨ד יְהֹוָ֜ה אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְכִ֤י רָאָה֙ אֶת־עָנְיָ֔ם וַיִּקְּד֖וּ וַיִּשְׁתַּֽחֲוֽוּ:

Septima sección

Exodus Capítulo 5

1Entonces Moshé y Aarón fueron a la presencia del faraón y dijeron: “Esto es lo que el Señor, Dios de los hebreos, declara: ‘Deja salir a Mi pueblo, para que puedan ofrecerMe sacrificios en el desierto’”.   אוְאַחַ֗ר בָּ֚אוּ משֶׁ֣ה וְאַֽהֲרֹ֔ן וַיֹּֽאמְר֖וּ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שַׁלַּח֙ אֶת־עַמִּ֔י וְיָחֹ֥גּוּ לִ֖י בַּמִּדְבָּֽר:
ואחר באו משה ואהרן וגו': אבל הזקנים נשמטו אחד אחד מאחר משה ואהרן, עד שנשמטו כולם קודם שהגיעו לפלטין, לפי שיראו ללכת, ובסיני נפרע להם (כד ב) ונגש משה לבדו והם לא יגשו, החזירם לאחוריהם:
2El faraón replicó: “¿Quién es el Señor para que yo Le obedezca y deje ir a Israel? Yo no reconozco al Señor. Ni dejaré a Israel salir”.   בוַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה מִ֤י יְהֹוָה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁמַ֣ע בְּקֹל֔וֹ לְשַׁלַּ֖ח אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֤א יָדַ֨עְתִּי֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה וְגַ֥ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א אֲשַׁלֵּֽחַ:
3“El Dios de los hebreos Se nos ha revelado –dijeron [Moshé y Aarón]–. Por favor, permítenos emprender un viaje de tres días al desierto, y déjanos ofrecer sacrificios al Señor nuestro Dios. De lo contrario, es posible que nos abata con la peste o la espada”.   גוַיֹּ֣אמְר֔וּ אֱלֹהֵ֥י הָֽעִבְרִ֖ים נִקְרָ֣א עָלֵ֑ינוּ נֵ֣לֲכָה נָּ֡א דֶּ֩רֶךְ֩ שְׁל֨שֶׁת יָמִ֜ים בַּמִּדְבָּ֗ר וְנִזְבְּחָה֙ לַֽיהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ פֶּן־יִפְגָּעֵ֔נוּ בַּדֶּ֖בֶר א֥וֹ בֶחָֽרֶב:
פן יפגענו: פן יפגעך היו צריכים לומר, אלא שחלקו כבוד למלכות. פגיעה זו לשון מקרה מות היא:
4El rey de Egipto les dijo: “Moshé y Aarón, ¿por qué distraen al pueblo de su trabajo? ¡Vuelvan a sus propios asuntos!   דוַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לָ֚מָּה משֶׁ֣ה וְאַֽהֲרֹ֔ן תַּפְרִ֥יעוּ אֶת־הָעָ֖ם מִמַּֽעֲשָׂ֑יו לְכ֖וּ לְסִבְלֹֽתֵיכֶֽם:
תפריעו את העם ממעשיו: תבדילו ותרחיקו אותם ממלאכתם, ששומעין לכם וסבורים לנוח מן המלאכה. וכן (משלי ד טו) פרעהו אל תעבר בו, רחקהו. וכן (שם א כה) ותפרעו כל עצתי, (שמות לב כה) כי פרוע הוא, נרחק ונתעב:
לכו לסבלתיכם: לכו למלאכתכם שיש לכם לעשות בבתיכם. אבל מלאכת שעבוד מצרים לא היתה על שבטו של לוי, ותדע לך שהרי משה ואהרן יוצאים ובאים שלא ברשות:
5”Los labriegos están volviéndose más numerosos –dijo el faraón –, ¡y ustedes quieren que se tomen un receso de su trabajo!”.   הוַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה הֵֽן־רַבִּ֥ים עַתָּ֖ה עַ֣ם הָאָ֑רֶץ וְהִשְׁבַּתֶּ֥ם אֹתָ֖ם מִסִּבְלֹתָֽם:
הן רבים עתה עם הארץ: שהעבודה מוטלת עליהם ואתם משביתים אותם מסבלותם, הפסד גדול הוא זה:
6Ese día, el faraón dio nuevas órdenes a los gobernantes y capataces del pueblo. Dijo:   ווַיְצַ֥ו פַּרְעֹ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא אֶת־הַנֹּֽגְשִׂ֣ים בָּעָ֔ם וְאֶת־שֹֽׁטְרָ֖יו לֵאמֹֽר:
הנגשים: מצריים היו, והשוטרים היו ישראלים, הנוגש ממונה על כמה שוטרים, והשוטר ממונה לרדות בעושי המלאכה:
7“No le den al pueblo paja para los ladrillos como antes. Que vayan y recojan su propia paja.   זלֹ֣א תֹֽאסִפ֞וּן לָתֵ֨ת תֶּ֧בֶן לָעָ֛ם לִלְבֹּ֥ן הַלְּבֵנִ֖ים כִּתְמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֑ם הֵ֚ם יֵֽלְכ֔וּ וְקֽשְׁשׁ֥וּ לָהֶ֖ם תֶּֽבֶן:
תבן: אשטובל"א [קש] היו גובלין אותו עם הטיט:
לבנים: טיולי"ש בלעז [רעפים] שעושים מטיט ומייבשין אותן בחמה, ויש ששורפין אותן בכבשן:
כתמול שלשם: כאשר הייתם עושים עד הנה:
וקששו: ולקטו:
8Entretanto, deben exigirles hacer la misma cuota de ladrillos que antes. No la reduzcan. Son holgazanes, y están declarando enérgicamente que quieren ir a ofrecer sacrificios a su Dios.   חוְאֶת־מַתְכֹּ֨נֶת הַלְּבֵנִ֜ים אֲשֶׁ֣ר הֵם֩ עֹשִׂ֨ים תְּמ֤וֹל שִׁלְשֹׁם֙ תָּשִׂ֣ימוּ עֲלֵיהֶ֔ם לֹ֥א תִגְרְע֖וּ מִמֶּ֑נּוּ כִּֽי־נִרְפִּ֣ים הֵ֔ם עַל־כֵּ֗ן הֵ֤ם צֹֽעֲקִים֙ לֵאמֹ֔ר נֵֽלְכָ֖ה נִזְבְּחָ֥ה לֵֽאלֹהֵֽינוּ:
ואת מתכנת הלבנים: סכום חשבון הלבנים שהיה כל אחד עושה ליום כשהיה התבן נתן להם, אותו סכום תשימו עליהם גם עתה, למען תכבד העבודה עליהם:
כי נרפים: מן העבודה הם, לכך לבם פונה אל הבטלה וצועקים לאמר נלכה וגו':
מתכנת: ותוכן לבנים (פסוק יט), ולו נתכנו עלילות (שמואל א' ב ג), את הכסף המתוכן (מלכים ב' יב יב), כולם לשון חשבון הם:
נרפים: המלאכה רפויה בידם ועזובה מהם והם נרפים ממנה, רטריי"ש בלע"ז [אחיזתם רופפת]:
9Hagan más pesado el trabajo para los hombres, y asegúrense de que lo hagan. Entonces dejarán de prestar atención a ideas falsas”.   טתִּכְבַּ֧ד הָֽעֲבֹדָ֛ה עַל־הָֽאֲנָשִׁ֖ים וְיַֽעֲשׂוּ־בָ֑הּ וְאַל־יִשְׁע֖וּ בְּדִבְרֵי־שָֽׁקֶר:
ואל ישעו בדברי שקר: ואל יהגו וידברו תמיד בדברי רוח לאמר נלכה נזבחה. ודומה לו (תהילים קיט קיז) ואשעה בחקיך תמיד, (דברים כח לז) למשל ולשנינה, מתרגמינן ולשועין, (בראשית כד סו) ויספר ואשתעי. ואי אפשר לומר ישעו לשון (בראשית ד ד) וישע ה' אל הבל וגו', (שם ה) ואל קין ואל מנחתו לא שעה, ולפרש אל ישעו אל יפנו, שאם כן היה לו לכתוב ואל ישעו אל דברי שקר או לדברי שקר, כי כן גזרת כולם (ישעי' יז ז) ישעה האדם על עושהו, (שם לא א) ולא שעו על קדוש ישראל, (שם יז ח) ולא ישעה אל המזבחות, ולא מצאתי שמוש של בי"ת סמוכה לאחריהם, אבל אחר לשון דבור, במתעסק לדבר בדבר נופל לשון שמוש בי"ת, כגון (יחזקאל לג ל) הנדברים בך, (במדבר יב א) ותדבר מרים ואהרן במשה, (זכריה ד א) המלאך הדובר בי, (דברים יא יט) לדבר בם, (תהילים קיט מו) ואדברה בעדותיך, אף כאן אל ישעו בדברי שקר אל יהיו נדברים בדברי שוא והבאי:
10Los gobernantes y capataces salieron y le dijeron al pueblo: “El faraón ha dicho que ya no les dará paja.   יוַיֵּ֨צְא֜וּ נֹֽגְשֵׂ֤י הָעָם֙ וְשֹׁ֣טְרָ֔יו וַיֹּֽאמְר֥וּ אֶל־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר פַּרְעֹ֔ה אֵינֶ֛נִּי נֹתֵ֥ן לָכֶ֖ם תֶּֽבֶן:
11Deben ir y tomar su propia paja donde puedan hallarla. Entretanto, no pueden reducir la cantidad de trabajo que deben completar”.   יאאַתֶּ֗ם לְכ֨וּ קְח֤וּ לָכֶם֙ תֶּ֔בֶן מֵֽאֲשֶׁ֖ר תִּמְצָ֑אוּ כִּ֣י אֵ֥ין נִגְרָ֛ע מֵֽעֲבֹֽדַתְכֶ֖ם דָּבָֽר:
אתם לכו קחו לכם תבן: וצריכים אתם לילך בזריזות:
כי אין נגרע מעבדתכם דבר: מכל סכום לבנים שהייתם עושים ליום בהיות התבן ניתן לכם מזומן מבית המלך:
12El pueblo se esparció por todo Egipto para recoger rastrojos para paja.   יבוַיָּ֥פֶץ הָעָ֖ם בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לְקשֵׁ֥שׁ קַ֖שׁ לַתֶּֽבֶן:
לקשש קש לתבן: לאסוף אסיפה, ללקוט לקט לצורך תבן הטיט:
קש לקשש קש לתבן: לשון לקוט. על שם שדבר המתפזר הוא וצריך לקוששו, קרוי קש בשאר מקומות.
13Los gobernantes los presionaron y dijeron: “Deben completar su cuota de trabajo diaria, tal como antes cuando había paja”.   יגוְהַנֹּֽגְשִׂ֖ים אָצִ֣ים לֵאמֹ֑ר כַּלּ֤וּ מַֽעֲשֵׂיכֶם֙ דְּבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֔וֹ כַּֽאֲשֶׁ֖ר בִּֽהְי֥וֹת הַתֶּֽבֶן:
אצים: דוחקים:
דבר יום ביומו: חשבון של כל יום כלו ביומו, כאשר עשיתם בהיות התבן מוכן:
14Los capataces israelitas, a quienes habían nombrado los gobernantes del faraón, fueron azotados. Se les dijo: “Ayer y hoy no completaron sus cuotas. ¿Por qué no hicieron tantos ladrillos como antes?”.   ידוַיֻּכּ֗וּ שֹֽׁטְרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־שָׂ֣מוּ עֲלֵהֶ֔ם נֹֽגְשֵׂ֥י פַרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר מַדּ֡וּעַ לֹא֩ כִלִּיתֶ֨ם חָקְכֶ֤ם לִלְבֹּן֙ כִּתְמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם גַּם־תְּמ֖וֹל גַּם־הַיּֽוֹם:
ויכו שטרי בני ישראל: השוטרים ישראלים היו וחסים על חבריהם מלדחקם, וכשהיו משלימים הלבנים לנוגשים שהם מצריים, והיה חסר מן הסכום, היו מלקין אותם על שלא דחקו את עושי המלאכה, לפיכך זכו אותם שוטרים להיות סנהדרין, ונאצל מן הרוח אשר על משה, והושם עליהם, שנאמר (במדבר יא טז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת, מאותן שידעת הטובה שעשו במצרים, כי הם זקני העם ושוטריו:
ויכו שטרי בני ישראל: אשר שמו נוגשי פרעה אותם לשוטרים עליהם לאמר מדוע וגו'. למה ויכו, שהיו אומרים להם מדוע לא כליתם גם תמול גם היום חק הקצוב עליכם ללבון כתמול השלישי שהוא יום שלפני אתמול, והוא היה בהיות התבן נתן להם:
ויכו: לשון ויופעלו, הוכו מיד אחרים, הנוגשים הכום:
15Los capataces israelitas fueron y declararon enérgicamente ante el faraón: “¿Por qué nos haces esto? –dijeron–.   טווַיָּבֹ֗אוּ שֹֽׁטְרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּצְעֲק֥וּ אֶל־פַּרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר לָ֧מָּה תַֽעֲשֶׂ֦ה כֹ֖ה לַֽעֲבָדֶֽיךָ:
16Ya no se nos da paja, pero se nos dice que hagamos ladrillos. Nosotros somos los azotados, pero la culpa es de tu pueblo”.   טזתֶּ֗בֶן אֵ֤ין נִתָּן֙ לַֽעֲבָדֶ֔יךָ וּלְבֵנִ֛ים אֹֽמְרִ֥ים לָ֖נוּ עֲשׂ֑וּ וְהִנֵּ֧ה עֲבָדֶ֛יךָ מֻכִּ֖ים וְחָטָ֥את עַמֶּֽךָ:
ולבנים אמרים לנו עשו: כמנין הראשון:
וחטאת עמך: אלו היה נקוד פת"ח הייתי אומר שהוא דבוק, ודבר זה חטאת עמך הוא, עכשיו שהוא קמ"ץ, שם דבר הוא. וכך פירושו ודבר זה מביא חטאת על עמך, כאלו כתוב וחטאת לעמך, כמו (רות א יט) כבאנה בית לחם, שהוא כמו לבית לחם וכן הרבה:
17“¡Ustedes son holgazanes! –replicó el faraón–. ¡Holgazanes! Es por eso que dicen que quieren ofrecer sacrificios a Dios.   יזוַיֹּ֛אמֶר נִרְפִּ֥ים אַתֶּ֖ם נִרְפִּ֑ים עַל־כֵּן֙ אַתֶּ֣ם אֹֽמְרִ֔ים נֵֽלְכָ֖ה נִזְבְּחָ֥ה לַֽיהֹוָֽה:
18¡Ahora vayan! ¡A trabajar! No se les dará nada de paja, pero deben entregar su cuota de ladrillos”.   יחוְעַתָּה֙ לְכ֣וּ עִבְד֔וּ וְתֶ֖בֶן לֹֽא־יִנָּתֵ֣ן לָכֶ֑ם וְתֹ֥כֶן לְבֵנִ֖ים תִּתֵּֽנוּ:
ותכן לבנים: חשבון הלבנים, וכן (מלכים ב יב יב) את הכסף המתוכן, המנוי, כמו שאמר בענין (שם יא) ויצורו וימנו את הכסף:
19Los capataces israelitas se dieron cuenta de que estaban en un serio problema. Se les había dicho claramente que no podían reducir su cuota diaria de ladrillos.   יטוַיִּרְא֞וּ שֹֽׁטְרֵ֧י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֹתָ֖ם בְּרָ֣ע לֵאמֹ֑ר לֹֽא־תִגְרְע֥וּ מִלִּבְנֵיכֶ֖ם דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ:
ויראו שטרי בני ישראל: את חבריהם הנרדים על ידם:
ברע: ראו אותם ברעה וצרה המוצאת אותם בהכבידם העבודה עליהם לאמר לא תגרעו וגו':
20Cuando estaban dejando al faraón, [los capataces] se toparon con Moshé y Aarón, que esperaban para encontrarse con ellos.   כוַיִּפְגְּעוּ֙ אֶת־משֶׁ֣ה וְאֶת־אַֽהֲרֹ֔ן נִצָּבִ֖ים לִקְרָאתָ֑ם בְּצֵאתָ֖ם מֵאֵ֥ת פַּרְעֹֽה:
ויפגעו: אנשים מישראל את משה ואת אהרן וגו'. ורבותינו דרשו כל נצים ונצבים דתן ואבירם היו, שנאמר בהם יצאו נצבים:
21“Que Dios los observe a ustedes y sea su Juez –dijeron–. Han destruido nuestra reputación con el faraón y sus asesores. Ustedes han puesto una espada para matarnos en las manos de ellos”.   כאוַיֹּֽאמְר֣וּ אֲלֵהֶ֔ם יֵ֧רֶא יְהֹוָ֛ה עֲלֵיכֶ֖ם וְיִשְׁפֹּ֑ט אֲשֶׁ֧ר הִבְאַשְׁתֶּ֣ם אֶת־רֵיחֵ֗נוּ בְּעֵינֵ֤י פַרְעֹה֙ וּבְעֵינֵ֣י עֲבָדָ֔יו לָֽתֶת־חֶ֥רֶב בְּיָדָ֖ם לְהָרְגֵֽנוּ:
22Moshé retornó a Dios y dijo: “Oh Señor, ¿por qué tratas mal a Tu pueblo? ¿Por qué me enviaste?   כבוַיָּ֧שָׁב משֶׁ֛ה אֶל־יְהֹוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֨תָה֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֖ה שְׁלַחְתָּֽנִי:
למה הרעתה לעם הזה: ואם תאמר מה איכפת לך, קובל אני על ששלחתני:
23Tan pronto como fui al faraón para hablar en Tu nombre, él hizo las cosas peores para este pueblo. No has hecho nada para ayudar a Tu pueblo”.   כגוּמֵאָ֞ז בָּ֤אתִי אֶל־פַּרְעֹה֙ לְדַבֵּ֣ר בִּשְׁמֶ֔ךָ הֵרַ֖ע לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה וְהַצֵּ֥ל לֹֽא־הִצַּ֖לְתָּ אֶת־עַמֶּֽךָ:
הרע: לשון הפעיל הוא, הרבה רעה עליהם. ותרגומו אבאיש:

Exodus Capítulo 6

1Dios le dijo a Moshé: “Ahora comenzarás a ver lo que le haré al faraón. Será forzado a dejarlos ir. [No sólo eso, sino que] será forzado a expulsarlos de su tierra”.   אוַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֔ה עַתָּ֣ה תִרְאֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה לְפַרְעֹ֑ה כִּ֣י בְיָ֤ד חֲזָקָה֙ יְשַׁלְּחֵ֔ם וּבְיָ֣ד חֲזָקָ֔ה יְגָֽרְשֵׁ֖ם מֵֽאַרְצֽוֹ:
עתה תראה וגו': הרהרת על מדותי, לא כאברהם שאמרתי לו (בראשית כא יב) כי ביצחק יקרא לך זרע, ואחר כך אמרתי לו (שם כב ב) העלהו לעולה, ולא הרהר אחרי, לפיכך עתה תראה. העשוי לפרעה תראה, ולא העשוי למלכי שבעה אומות, כשאביאם לארץ:
כי ביד חזקה ישלחם: מפני ידי החזקה שתחזק עליו ישלחם:
וביד חזקה יגרשם מארצו: על כרחם של ישראל יגרשם, ולא יספיקו לעשות להם צידה. וכן הוא אומר (שמות יב לג) ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם וגו':

Sección de Maftir

Exodus Capítulo 5

22Moshé retornó a Dios y dijo: “Oh Señor, ¿por qué tratas mal a Tu pueblo? ¿Por qué me enviaste?   כבוַיָּ֧שָׁב משֶׁ֛ה אֶל־יְהֹוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֨תָה֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֖ה שְׁלַחְתָּֽנִי:
למה הרעתה לעם הזה: ואם תאמר מה איכפת לך, קובל אני על ששלחתני:
23Tan pronto como fui al faraón para hablar en Tu nombre, él hizo las cosas peores para este pueblo. No has hecho nada para ayudar a Tu pueblo”.   כגוּמֵאָ֞ז בָּ֤אתִי אֶל־פַּרְעֹה֙ לְדַבֵּ֣ר בִּשְׁמֶ֔ךָ הֵרַ֖ע לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה וְהַצֵּ֥ל לֹֽא־הִצַּ֖לְתָּ אֶת־עַמֶּֽךָ:
הרע: לשון הפעיל הוא, הרבה רעה עליהם. ותרגומו אבאיש:

Exodus Capítulo 6

1Dios le dijo a Moshé: “Ahora comenzarás a ver lo que le haré al faraón. Será forzado a dejarlos ir. [No sólo eso, sino que] será forzado a expulsarlos de su tierra”.   אוַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֔ה עַתָּ֣ה תִרְאֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה לְפַרְעֹ֑ה כִּ֣י בְיָ֤ד חֲזָקָה֙ יְשַׁלְּחֵ֔ם וּבְיָ֣ד חֲזָקָ֔ה יְגָֽרְשֵׁ֖ם מֵֽאַרְצֽוֹ:
עתה תראה וגו': הרהרת על מדותי, לא כאברהם שאמרתי לו (בראשית כא יב) כי ביצחק יקרא לך זרע, ואחר כך אמרתי לו (שם כב ב) העלהו לעולה, ולא הרהר אחרי, לפיכך עתה תראה. העשוי לפרעה תראה, ולא העשוי למלכי שבעה אומות, כשאביאם לארץ:
כי ביד חזקה ישלחם: מפני ידי החזקה שתחזק עליו ישלחם:
וביד חזקה יגרשם מארצו: על כרחם של ישראל יגרשם, ולא יספיקו לעשות להם צידה. וכן הוא אומר (שמות יב לג) ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם וגו':

Haftarah

El texto de esta página contiene literatura sagrada, por favor trátelo con el debido respeto.
Elije una porción :
Extraído del libro "La Tora viviente" La Biblia Jumash en Español, de la Editorial Bnei Sholem.

© Editorial Bnei Sholem.
Para adquirir este libro y muchos más sobre judaísmo y tradicián puede entrar en www.bneisholem.com.ar.
Prohibida su reproduccián total o parcial sin autorizacián escrita de la Editorial. Derechos Reservados.