Exodus Capítulo 15

27Entonces llegaron a Elim. Aquí había doce manantiales de agua y setenta palmas datileras. [Entonces] acamparon junto al agua.   כזוַיָּבֹ֣אוּ אֵילִ֔מָה וְשָׁ֗ם שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֛ה עֵינֹ֥ת מַ֖יִם וְשִׁבְעִ֣ים תְּמָרִ֑ים וַיַּֽחֲנוּ־שָׁ֖ם עַל־הַמָּֽיִם:
שתים עשרה עינות מים: כנגד י"ב שבטים נזדמנו להם:
ושבעים תמרים: כנגד שבעים זקנים:

Exodus Capítulo 16

1Siguieron adelante desde Elim, y toda la comunidad de Israel llegó al desierto de Sin, entre Elim y Sinaí. Era el día 15 del mes segundo después de haber salido de Egipto.   אוַיִּסְעוּ֙ מֵֽאֵילִ֔ם וַיָּבֹ֜אוּ כָּל־עֲדַ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־מִדְבַּר־סִ֔ין אֲשֶׁ֥ר בֵּֽין־אֵילִ֖ם וּבֵ֣ין סִינָ֑י בַּֽחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֔י לְצֵאתָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
בחמשה עשר יום: נתפרש היום של חנייה זו, לפי שבו ביום כלתה החררה שהוציאו ממצרים והוצרכו למן, למדנו שאכלו משירי הבצק [משירי המצה] ששים ואחת סעודות, וירד להם מן בששה עשר באייר ויום ראשון בשבת היה, כדאיתא במסכת שבת (דף פז ב):
2Allí en el desierto, toda la comunidad israelita empezó a quejarse contra Moshé y Aarón.   בוַיִּלּ֜וֹנוּ (כתיב וילינו) כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל עַל־משֶׁ֥ה וְעַל־אַֽהֲרֹ֖ן בַּמִּדְבָּֽר:
וילונו: לפי שכלה הלחם:
3Los israelitas les decían: “¡Si tan sólo hubiéramos muerto por la mano de Dios en Egipto! ¡Allí al menos podíamos sentarnos junto a ollas de carne y comer pan hasta saciarnos! ¡Pero ustedes tenían que sacarnos a este desierto, para matar de hambre a toda la comunidad!”.   גוַיֹּֽאמְר֨וּ אֲלֵהֶ֜ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל מִֽי־יִתֵּ֨ן מוּתֵ֤נוּ בְיַד־יְהֹוָה֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּשִׁבְתֵּ֨נוּ֙ עַל־סִ֣יר הַבָּשָׂ֔ר בְּאָכְלֵ֥נוּ לֶ֖חֶם לָשׂ֑בַע כִּי־הֽוֹצֵאתֶ֤ם אֹתָ֨נוּ֙ אֶל־הַמִּדְבָּ֣ר הַזֶּ֔ה לְהָמִ֛ית אֶת־כָּל־הַקָּהָ֥ל הַזֶּ֖ה בָּֽרָעָֽב:
מי יתן מותנו: שנמות, ואינו שם דבר כמו מותנו אלא כמו עשותנו, חנותנו, שובנו, לעשות אנחנו, לחנות אנחנו, למות אנחנו. ותרגומו לוי דמיתנא, כמו (במדבר יד ב) לו מתנו, הלואי והיינו מתים:
4Dios le dijo a Moshé: “Haré que les llueva pan desde el cielo. El pueblo saldrá a recoger suficiente para cada día. Los pondré a prueba para ver si cumplirán o no Mi ley.   דוַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֔ה הִֽנְנִ֨י מַמְטִ֥יר לָכֶ֛ם לֶ֖חֶם מִן־הַשָּׁמָ֑יִם וְיָצָ֨א הָעָ֤ם וְלָֽקְטוּ֙ דְּבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֔וֹ לְמַ֧עַן אֲנַסֶּ֛נּוּ הֲיֵלֵ֥ךְ בְּתֽוֹרָתִ֖י אִם־לֹֽא:
דבר יום ביומו: צורך אכילת יום ילקטו ביומו, ולא ילקטו היום לצורך מחר:
למען אנסנו הילך בתורתי: אם ישמרו מצות התלויות בו, שלא יותירו ממנו ולא יצאו בשבת ללקוט:
5El viernes, tendrán que preparar lo que traigan a su hogar. Será el doble de lo que recojan cualquier otro día”.   הוְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֔י וְהֵכִ֖ינוּ אֵ֣ת אֲשֶׁר־יָבִ֑יאוּ וְהָיָ֣ה מִשְׁנֶ֔ה עַ֥ל אֲשֶׁר־יִלְקְט֖וּ י֥וֹם | יֽוֹם:
והיה משנה: ליום ולמחרת:
משנה: על שהיו רגילים ללקוט יום יום של שאר ימות השבוע. ואומר אני אשר יביאו והיה משנה, לאחר שיביאו ימצאו משנה במדידה על אשר ילקטו וימודו יום יום וזהו (להלן פסוק כב) לקטו לחם משנה, בלקיטתו היה נמצא לחם משנה. וזהו (להלן פסוק כט) על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים, נותן לכם ברכה פוישו"ן [שפע] בבית למלאות העומר פעמים ללחם יומים:
6Moshé y Aarón les dijeron a los israelitas: “Cuando llegue el atardecer, sabrán que fue Dios Quien los sacó de Egipto;   ווַיֹּ֤אמֶר משֶׁה֙ וְאַֽהֲרֹ֔ן אֶל־כָּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל עֶ֕רֶב וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֧י יְהֹוָ֛ה הוֹצִ֥יא אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
ערב: כמו לערב:
וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים: לפי שאמרתם לנו כי הוצאתם אותנו, תדעו כי לא אנחנו המוציאים אלא ה' הוציא אתכם, שיגיז לכם את השליו:
7y por la mañana, verán la gloria de Dios. Él ha oído las quejas de ustedes, las cuales son contra Dios. Después de todo, ¿qué somos nosotros para que se quejen contra nosotros?”.   זוּבֹ֗קֶר וּרְאִיתֶם֙ אֶת־כְּב֣וֹד יְהֹוָ֔ה בְּשָׁמְע֥וֹ אֶת־תְּלֻנֹּֽתֵיכֶ֖ם עַל־יְהֹוָ֑ה וְנַ֣חְנוּ מָ֔ה כִּ֥י תַלִּ֖ינוּ (כתיב תלונו) עָלֵֽינוּ:
ובקר וראיתם: לא על הכבוד שנאמר (להלן פסוק י) והנה כבוד ה' נראה בענן, נאמר, אלא כך אמר להם ערב וידעתם כי היכולת בידו ליתן תאותכם ובשר יתן, אך לא בפנים מאירות יתננה לכם, כי שלא כהוגן שאלתם אותו ומכרס מלאה, והלחם ששאלתם לצורך, בירידתו לבקר תראו את כבוד אור פניו שיורידהו לכם דרך חיבה בבקר, שיש שהות להכינו וטל מלמעלה וטל מלמטה כמונח בקופסא:
את תלנתיכם על ה': כמו אשר על ה':
ונחנו מה: מה אנחנו חשובין:
כי תלינו עלינו: שתרעימו עלינו את הכל, את בניכם ונשיכם ובנותיכם וערב רב, ועל כרחי אני זקוק לפרש תלינו בלשון תפעילו מפני דגשותו וקרייתו, שאלו היה רפה הייתי מפרשו בלשון תפעלו, כמו (שמות יז ג) וילן העם על משה, או אם היה דגוש ואין בו יו"ד ונקרא תלונו, הייתי מפרשו לשון תתלוננו, עכשיו הוא משמע תלינו את אחרים, כמו במרגלים (במדבר יד לו) וילינו עליו את כל העדה:
8Moshé dijo: “Al atardecer, Dios les dará carne para comer y, por la mañana, habrá suficiente pan para llenarlos. Dios ha oído sus quejas, que en realidad están dirigiendo contra Él. ¿Qué somos nosotros? ¡Las quejas de ustedes no son contra nosotros sino contra Dios!”.   חוַיֹּ֣אמֶר משֶׁ֗ה בְּתֵ֣ת יְהֹוָה֩ לָכֶ֨ם בָּעֶ֜רֶב בָּשָׂ֣ר לֶֽאֱכֹ֗ל וְלֶ֤חֶם בַּבֹּ֨קֶר֙ לִשְׂבֹּ֔עַ בִּשְׁמֹ֤עַ יְהֹוָה֙ אֶת־תְּלֻנֹּ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם מַלִּינִ֖ם עָלָ֑יו וְנַ֣חְנוּ מָ֔ה לֹֽא־עָלֵ֥ינוּ תְלֻנֹּֽתֵיכֶ֖ם כִּ֥י עַל־יְהֹוָֽה:
בשר לאכל: ולא לשובע, למדה תורה דרך ארץ שאין אוכלין בשר לשובע. ומה ראה להוריד לחם בבקר ובשר בערב, לפי שהלחם שאלו כהוגן, שאי אפשר לו לאדם בלא לחם, אבל בשר שאלו שלא כהוגן, שהרבה בהמות היו להם. ועוד, שהיה אפשר להם בלא בשר, לפיכך נתן להם בשעת טורח, שלא כהוגן:
אשר אתם מלינם עליו: את האחרים השומעים אתכם מתלוננים:
9Moshé le dijo a Aarón: “Dile a toda la comunidad israelita que se reúnan delante de Dios, puesto que Él ha oído las quejas de ustedes”.   טוַיֹּ֤אמֶר משֶׁה֙ אֶל־אַֽהֲרֹ֔ן אֱמֹ֗ר אֶל־כָּל־עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל קִרְב֖וּ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע אֵ֖ת תְּלֻנֹּֽתֵיכֶֽם:
קרבו: למקום שהענן ירד:
10Cuando Aarón le habló a toda la comunidad israelita, se volvieron hacia el desierto. La gloria de Dios fue visible en las nubes.   יוַיְהִ֗י כְּדַבֵּ֤ר אַֽהֲרֹן֙ אֶל־כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּפְנ֖וּ אֶל־הַמִּדְבָּ֑ר וְהִנֵּה֙ כְּב֣וֹד יְהֹוָ֔ה נִרְאָ֖ה בֶּֽעָנָֽן: