Exodus Capítulo 17

1Toda la comunidad israelita siguió adelante desde el desierto de Sin, viajando de acuerdo con las instrucciones de Dios hasta que acamparon en Refidim. No había agua para que el pueblo bebiera.   אוַ֠יִּסְע֠וּ כָּל־עֲדַ֨ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל מִמִּדְבַּר־סִ֛ין לְמַסְעֵיהֶ֖ם עַל־פִּ֣י יְהֹוָ֑ה וַיַּֽחֲנוּ֙ בִּרְפִידִ֔ים וְאֵ֥ין מַ֖יִם לִשְׁתֹּ֥ת הָעָֽם:
2El pueblo empezó a reñir con Moshé. “¡Danos agua para beber!”, exclamaban. “¿Por qué riñen conmigo? –preguntó Moshé–. ¿Están tratando de poner a prueba a Dios?”.   בוַיָּ֤רֶב הָעָם֙ עִם־משֶׁ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ תְּנוּ־לָ֥נוּ מַ֖יִם וְנִשְׁתֶּ֑ה וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ משֶׁ֔ה מַה־תְּרִיבוּן֙ עִמָּדִ֔י מַה־תְּנַסּ֖וּן אֶת־יְהֹוָֽה:
מה תנסון: לומר היוכל לתת מים בארץ ציה:
3El pueblo empezó a sufrir de sed debido [a la falta de] agua, y empezaron a manifestarse contra Moshé. “¿Por qué nos sacaste de Egipto? –demandó [el líder]–. ¿Quieres hacer que yo, mis hijos y mi ganado muramos de sed?”.   גוַיִּצְמָ֨א שָׁ֤ם הָעָם֙ לַמַּ֔יִם וַיָּ֥לֶן הָעָ֖ם עַל־משֶׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר לָ֤מָּה זֶּה֙ הֶֽעֱלִיתָ֣נוּ מִמִּצְרַ֔יִם לְהָמִ֥ית אֹתִ֛י וְאֶת־בָּנַ֥י וְאֶת־מִקְנַ֖י בַּצָּמָֽא:
4Moshé clamó a Dios: “¿Qué haré para este pueblo? –dijo–. ¡Antes de que pase mucho tiempo me apedrearán!”.   דוַיִּצְעַ֤ק משֶׁה֙ אֶל־יְהֹוָ֣ה לֵאמֹ֔ר מָ֥ה אֶֽעֱשֶׂ֖ה לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה ע֥וֹד מְעַ֖ט וּסְקָלֻֽנִי:
עוד מעט: אם אמתין עוד מעט וסקלוני:
5Dios le dijo a Moshé: “Marcha al frente del pueblo junto con los ancianos de Israel. Toma en tu mano la vara con la cual golpeaste el Nilo, y ve.   הוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־משֶׁ֗ה עֲבֹר֙ לִפְנֵ֣י הָעָ֔ם וְקַ֥ח אִתְּךָ֖ מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּמַטְּךָ֗ אֲשֶׁ֨ר הִכִּ֤יתָ בּוֹ֙ אֶת־הַיְאֹ֔ר קַ֥ח בְּיָֽדְךָ֖ וְהָלָֽכְתָּ:
עבר לפני העם: וראה אם יסקלוך, למה הוצאת לעז על בני:
וקח אתך מזקני ישראל: לעדות שיראו שעל ידך המים יוצאים מן הצור, ולא יאמרו מעיינות היו שם מימי קדם:
ומטך אשר הכית בו את היאר: מה תלמוד לומר אשר הכית בו את היאור, אלא שהיו ישראל אומרים על המטה שאינו מוכן אלא לפורעניות, בו לקה פרעה ומצרים כמה מכות במצרים ועל הים, לכן נאמר אשר הכית בו את היאר, יראו עתה שאף לטובה הוא מוכן:
6Yo me pararé delante de ti allí sobre la roca en Jorev. Debes golpear la roca, y saldrá agua de ella para que el pueblo beba”. Moshé hizo así en presencia de los ancianos de Israel.   והִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם | עַל־הַצּוּר֘ בְּחֹרֵב֒ וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר וְיָֽצְא֥וּ מִמֶּ֛נּוּ מַ֖יִם וְשָׁתָ֣ה הָעָ֑ם וַיַּ֤עַשׂ כֵּן֙ משֶׁ֔ה לְעֵינֵ֖י זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
והכית בצור: על הצור לא נאמר אלא בצור, מכאן שהמטה היה של מין דבר חזק ושמו סנפרינון והצור נבקע מפניו:
7[Moshé] llamó al lugar Prueba-y-Discusión porque el pueblo había discutido y había puesto a prueba a Dios. Habían preguntado: “¿Está o no Dios con nosotros?”.   זוַיִּקְרָא֙ שֵׁ֣ם הַמָּק֔וֹם מַסָּ֖ה וּמְרִיבָ֑ה עַל־רִ֣יב | בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְעַ֨ל נַסֹּתָ֤ם אֶת־יְהֹוָה֙ לֵאמֹ֔ר הֲיֵ֧שׁ יְהֹוָ֛ה בְּקִרְבֵּ֖נוּ אִם־אָֽיִן:
8Amalek llegó y atacó a Israel allí en Refidim.   חוַיָּבֹ֖א עֲמָלֵ֑ק וַיִּלָּ֥חֶם עִם־יִשְׂרָאֵ֖ל בִּרְפִידִֽם:
ויבא עמלק וגו': סמך פרשה זו למקרא זה, לומר תמיד אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם, ואתם אומרים (פסוק ז) היש ה' בקרבנו אם אין, חייכם שהכלב בא ונושך אתכם ואתם צועקים אלי ותדעון היכן אני. משל לאדם שהרכיב בנו על כתפו ויצא לדרך, היה אותו הבן רואה חפץ ואומר, אבא טול חפץ זה ותן לי, והוא נותן לו, וכן שניה וכן שלישית, פגעו באדם אחד, אמר לו אותו הבן ראית את אבא. אמר לו אביו אינך יודע היכן אני, השליכו מעליו ובא הכלב ונשכו:
9Moshé le dijo a Iehoshúa: “Selecciona para nosotros hombres, y prepárate para la batalla contra Amalek. Mañana, me pararé sobre la cima de la colina con la vara de Dios en la mano”.   טוַיֹּ֨אמֶר משֶׁ֤ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֨עַ֙ בְּחַר־לָ֣נוּ אֲנָשִׁ֔ים וְצֵ֖א הִלָּחֵ֣ם בַּֽעֲמָלֵ֑ק מָחָ֗ר אָֽנֹכִ֤י נִצָּב֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַגִּבְעָ֔ה וּמַטֵּ֥ה הָֽאֱלֹהִ֖ים בְּיָדִֽי:
בחר לנו: לי ולך, השוהו לו, מכאן אמרו יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך וכבוד חבירך כמורא רבך, מנין שנאמר (במדבר יב יא) ויאמר אהרן אל משה בי א-דני והלא אהרן גדול מאחיו היה ועושה את חבירו כרבו. ומורא רבך כמורא שמים מנין, שנאמר (שם יא כח) אדוני משה כלאם, כלם מן העולם, חייבין הם כלייה, המורדים בך, כאלו מרדו בהקב"ה:
וצא הלחם: צא מן הענן והלחם בו:
מחר: בעת המלחמה אנכי נצב:
בחר לנו אנשים: גבורים ויראי חטא שתהא זכותן מסייעתן. דבר אחר בחר לנו אנשים שיודעין לבטל כשפים לפי שבני עמלק מכשפין היו:
10Iehoshúa hizo como Moshé le había dicho, librando batalla contra Amalek. Moshé, Aarón y Jur subieron a la cima de la colina.   יוַיַּ֣עַשׂ יְהוֹשֻׁ֗עַ כַּֽאֲשֶׁ֤ר אָֽמַר־לוֹ֙ משֶׁ֔ה לְהִלָּחֵ֖ם בַּֽעֲמָלֵ֑ק וּמשֶׁה֙ אַֽהֲרֹ֣ן וְח֔וּר עָל֖וּ רֹ֥אשׁ הַגִּבְעָֽה:
ומשה אהרן וחור: מכאן לתענית שצריכים שלשה לעבור לפני התיבה, שבתענית היו שרויים:
חור: בנה של מרים היה וכלב בעלה:
11Mientras Moshé mantenía las manos en alto, Israel vencía; pero cuando dejaba caer las manos, la batalla iba a favor de Amalek.   יאוְהָיָ֗ה כַּֽאֲשֶׁ֨ר יָרִ֥ים משֶׁ֛ה יָד֖וֹ וְגָבַ֣ר יִשְׂרָאֵ֑ל וְכַֽאֲשֶׁ֥ר יָנִ֛יחַ יָד֖וֹ וְגָבַ֥ר עֲמָלֵֽק:
כאשר ירים משה ידו: וכי ידיו של משה נוצחות היו המלחמה וכו' כדאיתא בראש השנה (כט א):
12Cuando las manos de Moshé se cansaron, tomaron una piedra y la pusieron debajo de él, para que pudiera sentarse sobre ella. Entonces Aarón y Jur le sostuvieron las manos, uno a cada lado, y sus manos permanecieron firmes hasta la puesta del sol.   יבוִידֵ֤י משֶׁה֙ כְּבֵדִ֔ים וַיִּקְחוּ־אֶ֛בֶן וַיָּשִׂ֥ימוּ תַחְתָּ֖יו וַיֵּ֣שֶׁב עָלֶ֑יהָ וְאַֽהֲרֹ֨ן וְח֜וּר תָּֽמְכ֣וּ בְיָדָ֗יו מִזֶּ֤ה אֶחָד֙ וּמִזֶּ֣ה אֶחָ֔ד וַיְהִ֥י יָדָ֛יו אֱמוּנָ֖ה עַד־בֹּ֥א הַשָּֽׁמֶשׁ:
וידי משה כבדים: בשביל שנתעצל במצוה ומנה אחר תחתיו, נתייקרו ידיו:
ויקחו: אהרן וחור:
אבן וישימו תחתיו: ולא ישב לו על כר וכסת. אמר ישראל שרויין בצער, אף אני אהיה עמהם בצער:
ויהי ידיו אמונה: ויהי משה ידיו באמונה פרושות השמים בתפלה נאמנה ונכונה:
עד בא השמש: שהיו עמלקים מחשבין את השעות באצטרולוגיאה באיזו שעה הם נוצחים, והעמיד להם משה חמה וערבב את השעות:
13De este modo Iehoshúa pudo romper las filas de Amalek y sus aliados a filo de espada.   יגוַיַּֽחֲל֧שׁ יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת־עֲמָלֵ֥ק וְאֶת־עַמּ֖וֹ לְפִי־חָֽרֶב:
ויחלש יהושע: חתך ראשי גבוריו ולא השאיר אלא חלשים שבהם ולא הרגם כולם, מכאן אנו למדין שעשה על פי הדבור של שכינה:
14Dios le dijo a Moshé: “Escribe esto como recuerdo en el Libro y repítelo cuidadosamente a Iehoshúa. Borraré totalmente la memoria de Amalek de debajo de los cielos”.   ידוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־ משֶׁ֗ה כְּתֹ֨ב זֹ֤את זִכָּרוֹן֙ בַּסֵּ֔פֶר וְשִׂ֖ים בְּאָזְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ כִּֽי־מָחֹ֤ה אֶמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם:
כתב זאת זכרון: שבא עמלק להזדווג לישראל קודם לכל האומות:
ושים באזני יהושע: המכניס את ישראל לארץ, שיצוה את ישראל לשלם לו את גמולו, כאן נרמז לו למשה שיהושע מכניס את ישראל לארץ:
כי מחה אמחה: לכך אני מזהירך כן, כי חפץ אני למחותו:
15Moshé construyó un altar, y lo llamó Dios es mi Estandarte.   טווַיִּ֥בֶן משֶׁ֖ה מִזְבֵּ֑חַ וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יְהֹוָ֥ה | נִסִּֽי:
ויקרא שמו: של מזבח:
ה' נסי: הקב"ה עשה לנו כאן נס גדול, לא שהמזבח קרוי ה', אלא המזכיר שמו של מזבח זוכר את הנס שעשה המקום, ה' הוא נס שלנו:
16Dijo: “La Mano está sobre el Trono de Dios. Dios estará en guerra con Amalek por todas las generaciones”.   טזוַיֹּ֗אמֶר כִּי־יָד֙ עַל־כֵּ֣ס יָ֔הּ מִלְחָמָ֥ה לַֽיהֹוָ֖ה בַּֽעֲמָלֵ֑ק מִדֹּ֖ר דֹּֽר:
ויאמר: משה:
כי יד על כס יה: ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית, ומהו כס, ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחציו, נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם, שנאמר (תהלים ט ז) האויב תמו חרבות לנצח, זהו עמלק שכתוב בו (עמוס א יא) ועברתו שמרה נצח, (תהלים שם) וערים נתשת אבד זכרם המה, מהו אומר אחריו (תהלים ט ח) וה' לעולם ישב, הרי השם שלם, (תהלים שם) כונן למשפט כסאו, הרי כסאו שלם: