| 2Dios me dijo: |
|
בוַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר: |
| 3“Han viajado alrededor de estas tierras altas lo suficiente. Vuélvanse [y diríjanse hacia el] norte. |
|
גרַב־לָכֶ֕ם סֹ֖ב אֶת־הָהָ֣ר הַזֶּ֑ה פְּנ֥וּ לָכֶ֖ם צָפֹֽנָה: |
| |
|
פְּנוּ לָכֶם צָפֹֽנָה.
סֹבּוּ לָכֶם לְרוּחַ מִזְרָחִית, מִן הַדָּרוֹם לַצָּפוֹן, פְּנֵיכֶם לַצָּפוֹן, נִמְצְאוּ הוֹלְכִים אֶת רוּחַ הַמִּזְרָחִית וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים י"א) "וַיָבוֹאוּ (וַיָּבֹא) מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ לְאֶרֶץ מוֹאָב":
|
| 4Da al pueblo las siguientes instrucciones: ”Están pasando junto a las fronteras de sus hermanos, los descendientes de Esav, que viven en Seír. Aunque ellos les temen, tengan mucho cuidado |
|
דוְאֶת־הָעָם֘ צַ֣ו לֵאמֹר֒ אַתֶּ֣ם עֹֽבְרִ֗ים בִּגְבוּל֙ אֲחֵיכֶ֣ם בְּנֵֽי־עֵשָׂ֔ו הַיֹּֽשְׁבִ֖ים בְּשֵׂעִ֑יר וְיִֽירְא֣וּ מִכֶּ֔ם וְנִשְׁמַרְתֶּ֖ם מְאֹֽד: |
| |
|
וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹֽד.
וּמַהוּ הַשְּׁמִירָה? אל תתגרו בם:
|
| 5en no provocarlos. No les daré siquiera un pie de la tierra de ellos, puesto que he dado el monte Seír como herencia de Esav. |
|
האַל־תִּתְגָּ֣רוּ בָ֔ם כִּי לֹֽא־אֶתֵּ֤ן לָכֶם֙ מֵֽאַרְצָ֔ם עַ֖ד מִדְרַ֣ךְ כַּף־רָ֑גֶל כִּֽי־יְרֻשָּׁ֣ה לְעֵשָׂ֔ו נָתַ֖תִּי אֶת־הַ֥ר שֵׂעִֽיר: |
| |
|
עַד מִדְרַךְ כַּף־רָגֶל.
אֲפִלּוּ מִדְרַךְ כַּף רֶגֶל, כְּלוֹמַר אֲפִלּוּ דְּרִיסַת הָרֶגֶל אֵינִי מַרְשֶׁה לָכֶם לַעֲבֹר בְּאַרְצָם שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה עַד שֶׁיָּבֹא יוֹם דְּרִיסַת כַּף רֶגֶל עַל הַר הַזֵּיתִים, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה י"ד) "וְעָמְדוּ רַגְלָיו וְגוֹ'":
|
| |
|
יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו.
מֵאַבְרָהָם, עֲשָׂרָה עֲמָמִים נָתַתִּי לוֹ, שִׁבְעָה לָכֶם וְקֵינִי וּקְנִזִּי וְקַדְמוֹנִי הֵן עַמּוֹן וּמוֹאָב וְשֵׂעִיר, אֶחָד מֵהֶם לְעֵשָׂו וְהַשְּׁנַיִם לִבְנֵי לוֹט, בִּשְׂכַר שֶׁהָלַךְ אִתּוֹ לְמִצְרַיִם וְשָׁתַק עַל מַה שֶּׁהָיָה אוֹמֵר עַל אִשְׁתּוֹ אֲחוֹתִי הִיא, עֲשָׂאוֹ כִּבְנוֹ (בראשית רבה נ"א):
|
| 6”Pueden adquirir de ellos con dinero alimento para comer y agua para beber. |
|
ואֹ֣כֶל תִּשְׁבְּר֧וּ מֵֽאִתָּ֛ם בַּכֶּ֖סֶף וַֽאֲכַלְתֶּ֑ם וְגַם־מַ֜יִם תִּכְר֧וּ מֵֽאִתָּ֛ם בַּכֶּ֖סֶף וּשְׁתִיתֶֽם: |
| |
|
תִּכְרוּ.
לְשׁוֹן מֶקַח, וְכֵן "אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי" (בראשית נ'), שֶׁכֵּן בִּכְרַכֵּי הַיָּם קוֹרִין לִמְכִירָה כִּירָה (ראש השנה כ"ו):
|
| 7Dios tu Señor te bendice en todo lo que haces. Él conoce tu camino en este gran desierto y durante estos cuarenta años Dios tu Señor ha estado contigo, de modo que no te faltó nada”. |
|
זכִּי֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ בֵּֽרַכְךָ֗ בְּכֹל֙ מַֽעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֔ךָ יָדַ֣ע לֶכְתְּךָ֔ אֶת־הַמִּדְבָּ֥ר הַגָּדֹ֖ל הַזֶּ֑ה זֶ֣ה | אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֗ה יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ עִמָּ֔ךְ לֹ֥א חָסַ֖רְתָּ דָּבָֽר: |
| |
|
כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּֽרַכְךָ.
לְפִיכָךְ לֹא תִכְפּוּ אֶת טוֹבָתוֹ לְהַרְאוֹת כְּאִלּוּ אַתֶּם עֲנִיִּים, אֶלָּא הַרְאוּ עַצְמְכֶם עֲשִׁירִים:
|
| 8Pasamos junto a nuestros hermanos, los descendientes de Esav, que vivían en Seír, y nos dirigimos a través de la Aravá desde Elat y Etzíon Guéver. Nos volvimos y pasamos a través del desierto de Moav. |
|
חוַנַּֽעֲבֹ֞ר מֵאֵ֧ת אַחֵ֣ינוּ בְנֵֽי־עֵשָׂ֗ו הַיּֽשְׁבִים֙ בְּשֵׂעִ֔יר מִדֶּ֨רֶךְ֙ הָֽעֲרָבָ֔ה מֵֽאֵילַ֖ת וּמֵֽעֶצְיֹ֣ן גָּ֑בֶר וַנֵּ֨פֶן֙ וַנַּֽעֲבֹ֔ר דֶּ֖רֶךְ מִדְבַּ֥ר מוֹאָֽב: |
| |
|
וַנֵּפֶן וַנַּֽעֲבֹר.
לְצַד צָפוֹן הָפַכְנוּ פָנִים לַהֲלֹךְ רוּחַ מִזְרָחִית:
|
| 9Dios me dijo: “No ataques Moav y no los provoques para pelear. No te daré la tierra de ellos como herencia, puesto que ya he dado Ar a los descendientes de Lot como su herencia. |
|
טוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י אַל־תָּ֨צַר֙ אֶת־מוֹאָ֔ב וְאַל־תִּתְגָּ֥ר בָּ֖ם מִלְחָמָ֑ה כִּ֠י לֹֽא־אֶתֵּ֨ן לְךָ֤ מֵֽאַרְצוֹ֙ יְרֻשָּׁ֔ה כִּ֣י לִבְנֵי־ל֔וֹט נָתַ֥תִּי אֶת־עָ֖ר יְרֻשָּֽׁה: |
| |
|
וְאַל־תִּתְגָּר בָּם וגו'.
לֹא אָסַר לָהֶם עַל מוֹאָב אֶלָּא מִלְחָמָה, אֲבָל מְיָרְאִים הָיוּ אוֹתָם, וְנִרְאִים לָהֶם כְּשֵׁהֶם מְזֻיָּנִים, לְפִיכָךְ כְּתִיב (במדבר כ"ב) "וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם", שֶׁהָיוּ שׁוֹלְלִים וּבוֹזְזִים אוֹתָם; אֲבָל בִּבְנֵי עַמּוֹן נֶאֱמַר (פסוק י"ט) "וְאַל תִּתְגָּר בָּם" – שׁוּם גֵּרוּי, בִּשְׂכַר צְנִיעוּת אִמָּם, שֶׁלֹּא פִרְסְמָה עַל אָבִיהָ כְּמוֹ שֶׁעָשְׂתָה הַבְּכִירָה שֶׁקָּרְאָה שֵׁם בְּנָהּ מוֹאָב (בבא קמא ל"ח):
|
| |
|
עָר.
שֵׁם הַמְּדִינָה:
|
| 10”Los emim vivieron allí originalmente, una raza poderosa y numerosa, tan alta como gigantes. |
|
יהָֽאֵמִ֥ים לְפָנִ֖ים יָ֣שְׁבוּ בָ֑הּ עַ֣ם גָּד֥וֹל וְרַ֛ב וָרָ֖ם כַּֽעֲנָקִֽים: |
| |
|
הָֽאֵמִים לְפָנִים וגו'.
אַתָּה סָבוּר שֶׁזּוֹ אֶרֶץ רְפָאִים שֶׁנָּתַתִּי לוֹ לְאַבְרָהָם, לְפִי שֶׁהָאֵמִים שֶׁהֵם רְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ לְפָנִים, אֲבָל לֹא זוֹ הִיא, כִּי אוֹתָן רְפָאִים הוֹרַשְׁתִּי מִפְּנֵי בְנֵי לוֹט וְהוֹשַׁבְתִּים תַּחְתָּם:
|
| 11Como gigantes, podrían ser considerados refaím, pero los moabitas los llamaron emim. |
|
יארְפָאִ֛ים יֵחָֽשְׁב֥וּ אַף־הֵ֖ם כַּֽעֲנָקִ֑ים וְהַמֹּ֣אָבִ֔ים יִקְרְא֥וּ לָהֶ֖ם אֵמִֽים: |
| |
|
רְפָאִים יֵחָֽשְׁבוּ וגו'.
רְפָאִים הָיוּ נֶחֱשָׁבִין אוֹתָם אֵמִים, כָּעֲנָקִים הַנִּקְרָאִים רְפָאִים, עַל שֵׁם שֶׁכָּל הָרוֹאֶה אוֹתָם יָדָיו מִתְרַפּוֹת (בראשית רבה כ"ו):
|
| |
|
אֵמִֽים.
עַל שֵׁם שֶׁאֵימָתָם מֻטֶּלֶת עַל הַבְּרִיּוֹת (שם), וְכֵן בְּשֵׂעִיר יָשְׁבוּ הַחֹרִים וּנְתַתִּים לִבְנֵי עֵשָׂו:
|
| 12Era como Seír, donde los horitas vivían originalmente, pero fueron expulsados por los descendientes de Esav, que los aniquilaron y vivieron allí en su lugar. Esto es también lo que Israel ha de hacer en la tierra hereditaria que Dios les dio. |
|
יבוּבְשֵׂעִ֞יר יָֽשְׁב֣וּ הַֽחֹרִים֘ לְפָנִים֒ וּבְנֵ֧י עֵשָׂ֣ו יִֽירָשׁ֗וּם וַיַּשְׁמִידוּם֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיֵּֽשְׁב֖וּ תַּחְתָּ֑ם כַּֽאֲשֶׁ֧ר עָשָׂ֣ה יִשְׂרָאֵ֗ל לְאֶ֨רֶץ֙ יְרֻשָּׁת֔וֹ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן יְהֹוָ֖ה לָהֶֽם: |
| |
|
יִֽירָשׁוּם.
לָשׁוֹן הוֹוֶה, כְּלוֹמַר נָתַתִּי בָהֶם כֹּחַ שֶׁהָיוּ מוֹרִישִׁים אוֹתָם וְהוֹלְכִים:
|
| 13”¡Ahora empiecen a moverse y crucen el arroyo Zered!”. De este modo, cruzamos el arroyo Zered. |
|
יגעַתָּ֗ה קֻ֛מוּ וְעִבְר֥וּ לָכֶ֖ם אֶת־נַ֣חַל זָ֑רֶד וַנַּֽעֲבֹ֖ר אֶת־נַ֥חַל זָֽרֶד: |
| 14Desde el tiempo en que salimos de Kadesh Barnea hasta que cruzamos el arroyo Zered, 38 años habían transcurrido, durante los cuales la generación de guerreros se hubo extinguido del campamento, como Dios había jurado. |
|
ידוְהַיָּמִ֞ים אֲשֶׁר־הָלַ֣כְנוּ | מִקָּדֵ֣שׁ בַּרְנֵ֗עַ עַ֤ד אֲשֶׁר־עָבַ֨רְנוּ֙ אֶת־נַ֣חַל זֶ֔רֶד שְׁלשִׁ֥ים וּשְׁמֹנֶ֖ה שָׁנָ֑ה עַד־תֹּ֨ם כָּל־הַדּ֜וֹר אַנְשֵׁ֤י הַמִּלְחָמָה֙ מִקֶּ֣רֶב הַמַּֽחֲנֶ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר נִשְׁבַּ֥ע יְהֹוָ֖ה לָהֶֽם: |
| 15La mano de Dios había estado dirigida específicamente contra ellos, aplastándolos de modo que estuvieran terminados. |
|
טווְגַ֤ם יַד־יְהֹוָה֙ הָ֣יְתָה בָּ֔ם לְהֻמָּ֖ם מִקֶּ֣רֶב הַמַּֽחֲנֶ֑ה עַ֖ד תֻּמָּֽם: |
| |
|
הָיְתָה בָּם.
לְמַהֵר וּלְהֻמָּם בְּתוֹךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה, שֶׁלֹּא יִגְרְמוּ לִבְנֵיהֶם עוֹד לְהִתְעַכֵּב בַּמִּדְבָּר:
|
| 16Fue en este tiempo que todos los hombres de guerra entre el pueblo terminaron de morir. |
|
טזוַיְהִ֨י כַֽאֲשֶׁר־תַּ֜מּוּ כָּל־אַנְשֵׁ֧י הַמִּלְחָמָ֛ה לָמ֖וּת מִקֶּ֥רֶב הָעָֽם: |
| 17Entonces Dios me habló, diciendo: |
|
יזוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר: |
| |
|
וַיְהִי כַֽאֲשֶׁר־תַּמּוּ וגו' וַיְדַבֵּר ה' אֵלַי וגו'.
אֲבָל מִשִּׁלּוּחַ הַמְרַגְּלִים עַד כָּאן לֹא נֶאֱמַר בְּפָרָשָׁה זוֹ וַיְדַבֵּר אֶלָּא וַיֹּאמֶר, לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל ל"ח שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נְזוּפִים, לֹא נִתְיַחֵד עִמּוֹ הַדִּבּוּר בִּלְשׁוֹן חִבָּה, פָּנִים אֶל פָּנִים וְיִשּׁוּב הַדַּעַת – לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל הַנְּבִיאִים אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל (מכילתא שמות י"ב, ספרא ויקרא ו):
|
| |
|
אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה.
מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה הַיּוֹצְאִים בַּצָּבָא:
|
| 18“Ahora estás a punto de pasar a través de Ar, que es territorio moabita. |
|
יחאַתָּ֨ה עֹבֵ֥ר הַיּ֛וֹם אֶת־גְּב֥וּל מוֹאָ֖ב אֶת־עָֽר: |
| |
|
אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת־גְּבוּל מוֹאָב וקרבת מול בני עמון.
מִכָּאן שֶׁאֶרֶץ עַמּוֹן לְצַד צָפוֹן:
|
| 19Estarás viniendo cerca de los amonitas, pero no los ataques ni los provoques. No te dejaré ocupar la tierra de los amonitas, puesto que la he dado como herencia a los descendientes de Lot. |
|
יטוְקָֽרַבְתָּ֗ מ֚וּל בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן אַל־תְּצֻרֵ֖ם וְאַל־תִּתְגָּ֣ר בָּ֑ם כִּ֣י לֹֽא־אֶ֠תֵּ֠ן מֵאֶ֨רֶץ בְּנֵֽי־עַמּ֤וֹן לְךָ֙ יְרֻשָּׁ֔ה כִּ֥י לִבְנֵי־ל֖וֹט נְתַתִּ֥יהָ יְרֻשָּֽׁה: |
| 20”Esto podría también considerarse el territorio de los refaím, puesto que los refaím vivieron allí originalmente. Los amonitas se refieren a ellos como zamzumim. |
|
כאֶֽרֶץ־רְפָאִ֥ים תֵּֽחָשֵׁ֖ב אַף־הִ֑וא רְפָאִ֤ים יָֽשְׁבוּ־בָהּ֙ לְפָנִ֔ים וְהָ֣עַמֹּנִ֔ים יִקְרְא֥וּ לָהֶ֖ם זַמְזֻמִּֽים: |
| |
|
אֶֽרֶץ־רְפָאִים תֵּֽחָשֵׁב.
אֶרֶץ רְפָאִים נֶחְשֶׁבֶת אַף הִיא, לְפִי שֶׁהָרְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ לְפָנִים, אֲבָל לֹא זוֹ הִיא שֶׁנָּתַתִּי לְאַבְרָהָם:
|
| 21Los [refaím] eran una raza poderosa y numerosa, tan altos como los gigantes, pero Dios los aniquiló delante [de los amonitas], que los expulsaron y vivieron [allí] en su lugar. |
|
כאעַ֣ם גָּד֥וֹל וְרַ֛ב וָרָ֖ם כַּֽעֲנָקִ֑ים וַיַּשְׁמִידֵ֤ם יְהֹוָה֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיִּֽירָשֻׁ֖ם וַיֵּֽשְׁב֥וּ תַחְתָּֽם: |
| 22”Esto fue lo mismo que Dios había hecho para los descendientes de Esav, que vivían en Seír, cuando aniquiló a los horitas delante de ellos, permitiendo [a los descendientes de Esav] que los expulsaran y vivieran en su lugar hasta el día de hoy. |
|
כבכַּֽאֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ לִבְנֵ֣י עֵשָׂ֔ו הַיּֽשְׁבִ֖ים בְּשֵׂעִ֑יר אֲשֶׁ֨ר הִשְׁמִ֤יד אֶת־הַֽחֹרִי֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיִּֽירָשֻׁם֙ וַיֵּֽשְׁב֣וּ תַחְתָּ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: |
| 23Esto fue también así de los avim, que vivían de Jatzerim a Aza; los caftorim vinieron de Caftor y los derrotaron, ocupando sus territorios. |
|
כגוְהָֽעַוִּ֛ים הַיּֽשְׁבִ֥ים בַּֽחֲצֵרִ֖ים עַד־עַזָּ֑ה כַּפְתֹּרִים֙ הַיֹּֽצְאִ֣ים מִכַּפְתֹּ֔ר הִשְׁמִידֻ֖ם וַיֵּֽשְׁב֥וּ תַחְתָּֽם: |
| |
|
וְהָֽעַוִּים הַיּֽשְׁבִים בַּֽחֲצֵרִים וגו'.
עַוִּים מִפְּלִשְׁתִּים הֵם, שֶׁעִמָּהֶם הֵם נֶחֱשָׁבִים בְּסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע י"ג) "חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי הָאֶשְׁקְלוֹנִי הַגִּתִּי וְהָעֶקְרוֹנִי וְהָעַוִּים", וּמִפְּנֵי הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע אַבְרָהָם לַאֲבִימֶלֶךְ לֹא יָכְלוּ יִשְׂרָאֵל לְהוֹצִיא אַרְצָם מִיָּדָם, וְהֵבֵאתִי עֲלֵיהֶם כַּפְתּוֹרִים וְהִשְׁמִידוּם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם, וְעַכְשָׁיו אַתֶּם מֻתָּרִים לְקַחְתָּהּ מִיָּדָם (חולין ס'):
|
| 24”Ahora partan y crucen al arroyo Arnón. ¡Mira! He entregado a Sijón, el rey amorreo de Jeshbón, y su tierra, en tus manos. ¡Inicia la ocupación! ¡Provócalo para que entre en guerra! |
|
כדק֣וּמוּ סְּע֗וּ וְעִבְרוּ֘ אֶת־נַ֣חַל אַרְנֹן֒ רְאֵ֣ה נָתַ֣תִּי בְ֠יָֽדְךָ֠ אֶת־סִיחֹ֨ן מֶֽלֶךְ־חֶשְׁבּ֧וֹן הָֽאֱמֹרִ֛י וְאֶת־אַרְצ֖וֹ הָחֵ֣ל רָ֑שׁ וְהִתְגָּ֥ר בּ֖וֹ מִלְחָמָֽה: |
| 25Hoy estoy empezando a hacer que todas las naciones bajo los cielos te teman y tengan pavor de ti. Quienquiera que oiga de tu reputación temblará y estará ansioso por tu causa”. |
|
כההַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה אָחֵל֙ תֵּ֤ת פַּחְדְּךָ֙ וְיִרְאָ֣תְךָ֔ עַל־פְּנֵי֙ הָֽעַמִּ֔ים תַּ֖חַת כָּל־הַשָּׁמָ֑יִם אֲשֶׁ֤ר יִשְׁמְעוּן֙ שִׁמְעֲךָ֔ וְרָֽגְז֥וּ וְחָל֖וּ מִפָּנֶֽיךָ: |
| |
|
תַּחַת כָּל־הַשָּׁמָיִם.
לִמֵּד שֶׁעָמְדָה חַמָּה לְמֹשֶׁה בְּיוֹם מִלְחֶמֶת עוֹג וְנוֹדַע הַדָּבָר תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם (עבודה זרה כ"ה):
|
| 26Envié emisarios desde el desierto de Kdemot a Sijón rey de Jeshbón con un mensaje pacífico, diciendo: |
|
כווָֽאֶשְׁלַ֤ח מַלְאָכִים֙ מִמִּדְבַּ֣ר קְדֵמ֔וֹת אֶל־סִיח֖וֹן מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֑וֹן דִּבְרֵ֥י שָׁל֖וֹם לֵאמֹֽר: |
| |
|
מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת.
אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא צִוַּנִי הַמָּקוֹם לִקְרֹא לְסִיחוֹן לְשָׁלוֹם, לָמַדְתִּי מִמִּדְבַּר סִינַי – מִן הַתּוֹרָה שֶׁקָּדְמָה לָעוֹלָם – כְּשֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתְּנָהּ לְיִשְׂרָאֵל חָזַר אוֹתָהּ עַל עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל, וְגָלוּי לְפָנָיו שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּהָ וְאַף עַל פִּי כֵן פָּתַח לָהֶם בְּשָׁלוֹם, אַף אֲנִי קִדַּמְתִּי אֶת סִיחוֹן בְּדִבְרֵי שָׁלוֹם; דָּבָר אַחֵר, ממדבר קדמות – מִמְּךָ לָמַדְתִּי, שֶׁקָּדַמְתָּ לָעוֹלָם, יָכוֹל הָיִיתָ לִשְׁלֹחַ בָּרָק אֶחָד וְלִשְֹרֹף אֶת הַמִּצְרִים, אֶלָּא שְׁלַחְתַּנִי מִן הַמִּדְבָּר אֶל פַּרְעֹה לֵאמֹר (שמות ה') "שַׁלַּח אֶת עַמִּי", בְּמִתּוּן (תנחומא):
|
| 27“Deseamos pasar a través de tu tierra. Viajaremos a lo largo del camino principal, sin volvernos ni a la derecha ni a la izquierda. |
|
כזאֶעְבְּרָ֣ה בְאַרְצֶ֔ךָ בַּדֶּ֥רֶךְ בַּדֶּ֖רֶךְ אֵלֵ֑ךְ לֹ֥א אָס֖וּר יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאול: |
| 28Compraremos el alimento que comamos al contado, y pagaremos por el agua para beber que nos des. Sólo deseamos pasar a través a pie, |
|
כחאֹ֣כֶל בַּכֶּ֤סֶף תַּשְׁבִּרֵ֨נִי֙ וְאָכַ֔לְתִּי וּמַ֛יִם בַּכֶּ֥סֶף תִּתֶּן־לִ֖י וְשָׁתִ֑יתִי רַ֖ק אֶעְבְּרָ֥ה בְרַגְלָֽי: |
| 29tal como pasamos junto al territorio de Esav en Seír y Moav en Ar. Sólo deseamos cruzar el Jordán hacia la tierra que Dios nuestro Señor nos da”. |
|
כטכַּֽאֲשֶׁ֨ר עָֽשׂוּ־לִ֜י בְּנֵ֣י עֵשָׂ֗ו הַיּֽשְׁבִים֙ בְּשֵׂעִ֔יר וְהַמּ֣וֹאָבִ֔ים הַיּֽשְׁבִ֖ים בְּעָ֑ר עַ֤ד אֲשֶֽׁר־אֶֽעֱבֹר֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ נֹתֵ֥ן לָֽנוּ: |
| |
|
כַּֽאֲשֶׁר עָֽשׂוּ־לִי בְּנֵי עֵשָׂו.
לֹא לְעִנְיַן לַעֲבֹר בְּאַרְצָם, אֶלָּא לְעִנְיַן מֶכֶר אֹכֶל וּמַיִם:
|
| |
|
עַד אֲשֶֽׁר־אֶֽעֱבֹר אֶת־הַיַּרְדֵּן.
מוּסָב עַל אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ:
|
| 30La única tierra a la que no nos aproximamos fue el territorio amonita, que incluía la región en torno al Iabok, las ciudades de las tierras altas y todas las otras [regiones] que Dios nuestro Señor nos había ordenado [evitar]. |
|
לוְלֹ֣א אָבָ֗ה סִיחֹן֙ מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֔וֹן הַֽעֲבִרֵ֖נוּ בּ֑וֹ כִּֽי־הִקְשָׁה֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ אֶת־רוּח֗וֹ וְאִמֵּץ֙ אֶת־לְבָב֔וֹ לְמַ֛עַן תִּתּ֥וֹ בְיָֽדְךָ֖ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה: |
